חומרים אורגניים שמקורם בירח אנקלדוס אותרו על ידי המיכשור המדעי של החללית קאסיני. הם לא מעידים שיש באנקלדוס חיים.

 

החללית קאסיני איתרה בסילון של גרגרי קרח וגזים שנפלט לחלל מאנקלדוס,  הירח של שבתאי, חומרים אורגניים, שמקורם, על-פני כדור הארץ, הוא גם ביצורים חיים. לא נשללה האפשרות שמקור אותם חומרים אורגניים הוא בתהליכים גיאוכימיים המתרחשים באוקיינוס התת-קרקעי של הירח, כך שנכון לעכשיו, אין אישוש לקיומם, בעבר או בהווה, של חיים על אנקלדוס. 

גרפיקה שממחישה את פליטת סילוני הגזים סמוך לקוטב הדרומי של אנקלדוס
המקור: European Space Agency

כדור הארץ הוא גרם השמיים היחיד המאוכלס ביצורים חיים המוכר לנו. משאבים רבים היום מושקעים בחיפוש אחר חיים בגרמי שמיים אחרים (פלנטות, ירחים) במערכת השמש שלנו,  ואף מחוץ למערכת השמש. האסטרונומים גילו לא מעט גרמי שמיים שבהם יש תנאים שיכולים לאפשר קיום חיים, אך האם אמנם יש בהם חיים? ואם ישנם, האם הם מבוססים על הביולוגיה שאנו מכירים? 

גרם השמיים הקרוב ביותר אלינו הוא הירח, וכפי שידוע לנו היום אין ולא היו בו חיים, אם כי בעתיד מקווים למצוא עליו מטאוריטים עם שרידי חיים שיתכן שהגיעו אליו מאזורים אחרים של מערכת השמש.

התנאים השוררים כיום על כוכב הלכת נוגה הם טמפרטורה שמגיעה לכ-450°C, אטמוספרה שמכילה כ-96% פחמן דו-חמצני, ועננים המכילים חומצה גופרתית, ועד לא מזמן נחשבו ככאלה שאינם מאפשרים חיים. ייתכן שהיו שם חיים בעבר, כשהטמפרטורות היו נמוכות יותר והאטמוספרה הייתה שונה. באטמוספרה של נוגה אותרו תרכובות שעשויות להעיד על נוכחות יצורים חיים, אך לא נשללה האפשרות שמקור תרכובות אלה הוא בתהליכים גאוכימיים. 

במאדים בעבר זרמו מים ובכיפות של מאדים אף נמצאו מים קפואים. . במאדים נמצא, בשלושה אתרים שונים, הגז מתאן (CH₄), שבמקורו יכול להיות ביולוגי או געשי. אין עדויות לפעילות געשית עכשווית על מאדים. אך גם אין עדויות למיקרואורגניזמים שמייצרים את המתאן...

שבתאי (Saturn) הוא כוכב הלכת הששי של מערכת השמש שלנו. ב-1789 גילה האסטרונום הנודע ויליאם הרשל (Herschel), בין יתר תגליותיו, את קיומו של הירח אנקלדוס (Enceladus - ויש המבטאים אנסלדוס) - והיום הוא נחשב לששי בגודלו מבין 274! הירחים (נכון לספטמבר 2025) הסובבים את שבתאי. השם אנקלדוס ניתן לירח על-ידי בנו של הרשל, ג'ון, על שם אחד הגיגאנטים - הענקים מהמיתולוגיה היוונית - שאיימו להפיל את זאוס ממושבו במרומי הר האולימפוס.

אנקלדוס, כפי שצולם מהחללית קאסיני ב-2017. ניתן לראות את  הסילון הנפלט מהקוטב הדרומי שלו.
המקור: NASA 

אנקלדוס נודע בעיקר בשל שתי תכונות מעניינות - יש עליו פעילות געשית, שמתבטאת בגיזרים פעילים על פני השטח. והוא העצם הבוהק (מחזיר האור) ביותר במערכת השמש.

עיקר המידע שיש ויהיה לנו על אנקלדוס מגיע מהחללית קאסיני (Cassini) שיצאה למסעה לחקר שבתאי וירחיו בשנת 2004 והתרסקה לתוכו ואז סיימה את פעולתה בשנת 2017. אך מידע רב שנאסף מהחללית עדיין מחכה לפענוח.

קאסיני עברה לראשונה ליד אנקלדוס בשנת 2005. מכשיריה גילו שעל הירח יש כמות גדולה של מים - במצב נוזלי ובמצב מוצק. בשנת 2011 הכריזה NASA על אנקלדוס כמקום אפשרי להתיישבות בני אדם.

מהקוטב הדרומי של אנקלדוס יש פליטה מתמדת של סילונים המכילים גזים וגרגרי קרח לחלל. בקוטב הדרומי נמצא אוקיינוס מתחת לשכבת קרח שמקיפה את הירח, האוקיינוס מצידו יושב על ליבה סלעית, שבצמוד אליה יש גם פעילות הידרותרמלית. - כל זה בעצם אומר שמה שנפלט לחלל מהקוטב הדרומי בעצם כולל כימיקלים מכל האזורים הללו.

המחקר הראשוני על מציאת חומרים אורגניים באותם סילונים היה ב-2019. אז התגלו בסילונים באמצעות ניתוח ספקטרלי, חומרים אורגניים שמכילים חמצן, חנקן וטבעות ארומטיות, ואף תרכובות המכילות זרחן. חלק מהחומרים שהתגלו הם אבני בניין בסינתזה של חומצות אורגניות שחשובות לקיום החיים, כחומצות אמיניות. 

מחקר חדש יותר - מאוקטובר 2025, זיהה בסילונים,  באמצעות פענוח כימי של תכולת גרגרי קרח שנלכדו ישירות על ידי החללית,  תרכובות אליפטיות, אסטרים/אלקנים, אתרים/קבוצות אתיל, במקביל גם תרכובות נושאות חנקן וחמצן שאותרו כבר ב-2019. כאמור כל אלה נפלטו מהאוקיינוס הקפוא של אנקלדוס - ולא היה להם כמעט זמן "להתבלות"  בחלל. מקורם של כל התרכובות הוא הידרותרמי - במסלולים גיאוכימיים המובילים לסינתזה של חומרים אורגניים שונים. 

מה לא נמצא בינתיים, עדויות לקיומם של יצורים חיים. 

ואנחנו נמשיך לחפש - ולקוות שימצאו מתישהו יצורים חיים בחלל

לקריאה נוספת

המאמר מ-Nature Astronomy - אוקטובר 2025

המאמר - מ-Monthly Notices of the Royal Astronomical Society - אוקטובר 2019

אנקלדוס: ירחו המרתק של שבתאי - כתבה מ-YNET  - ד"ר יגאל פת-אל - יו"ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה - 2011

האם יש חיים באחד הירחים הקפואים של שבתאי? - כתבה מסיינטיפיק אמריקן, באתר הידען - 2017

מוטציות נדירות מאפשרות חסינות מוחלטת להדבקות נגיפיות. האם זה יוביל לפיתוח תרופות אנטינגיפיות כוללניות?

 

מסתבר שכמה עשרות אנשים, מכ-10 משפחות ברחבי העולם, שאין בהכרח קשר ביניהם, מוגנים מכל המחלות הנגיפיות המוכרות, בגלל "גנטיקה" מיוחדת. חסר או תפקוד לקוי של גנים שמדכאים את התהליך התגובה הדלקתית כנגד נגיפים.  

המחלות הנגיפיות, בניגוד למחלות חיידקיות, הם עדיין גורם מאד משמעותי לתחלואה ולתמותה של מיליונים ברחבי העולם: מגיפת השפעת של 1918 הרגה רק באירופה בין 20 ל-50 מיליון, וכמספר דומה בשאר חלקי העולם. 100 שנה אחרי, נגיפי השפעת עדיין גורמים לאשפוזם של כחצי מיליון איש מדי שנה. 

צילום במקרוסקופ אלקטרונים סורק של נגיפי השפעת הספרדית.
צולם ב-2005 - לאחר גידול הנגיפים בתרבית תאים.
CDC/Cynthia Goldsmith

מגיפת ה-Covid19 - שנגרמת על ידי נגיף ה-SARS השני, הרגה 15-10 מיליון איש והיא עדיין לא הסתיימה. 

כנראה שבעקבות ההתחממות הגלובלית "נזכה" לראות בעתיד מחלות נגיפיות חדשות שאין לנו כרגע דרך לחזות את "תרומתן" לתחלואה ולתמותה האנושית. 

לכן, גישה טיפולית יעילה תהיה פיתוח של תרופה נוגדת נגיפים מכל סוג שתדע להתמודד גם עם נגיפים לא מוכרים. 

אינטרפרונים מסוג I - חומרים המיוצרים בגופנו כתוצאה ממתקפה נגיפית,  מוכרים כתרופה בעלת פעילות אנטי נגיפית מוכחת אך מוגבלת, ולאחרונה התברר שהפעילות המוגבלת נובעת מכך שיש מערכות ביולוגיות שמדכאות את הדלקת באנטי-נגיפית, שמופעלת כתוצאה מביטוי של אינטרפרונים ועשרות חלבונים נוספים. 

שני חלבונים עיקריים, USP18, ו-ISG15 הם חלבוני מפתח בדיכוי התגובה האנטי-נגיפית, והעדרם, עלול להיות בעייתי. חסר ב-USP18, גרם לתגובה חמורה עד קטלנית בנושאים את החסר, ואילו חסר ב-ISG15 גרם לתגובה מתונה יותר, כפי שנצפתה ב-10 משפחות ברחבי העולם, שנושאות את המוטציה הזו. 

בתנאי מעבדה תאי פיברובלסטים שמקורם באנשים עם חסר ה-ISG15 היו עמידים מאד למתקפות נגיפיות יזומות יחסית לתאי הביקורת. 

האפשרות לפעול בכיוון התגלתה לראשונה פני כ-15 שנה על-ידי דוסאן בוגונוביץ' (Bogunovic)  - אימונולוג באוניברסיטת קולומביה, שלמטופלים שלו, כשהיו חולים דווקא במחלות חיידקיות, שאיתן לא התמודדו היטב,  הייתה תגובה דלקתית שמאפיינת דווקא מחלות הנגרמות על-ידי נגיפים.  הוא מצא שלמטופלים אלה היה חסר במולקולה הרגולטורית ISG15. 

החסר של ISG15, גורם לכך שבגוף החולה ייצטברו כ-60 חלבונים שונים - שבסופו של דבר הם אלה הגורמים לעמידות כנגד המחלות הנגיפיות. פגיעה בגן ISG15 של המטופלים נחשבה כמסוכנת מדי, ולכן צוות החוקרים לקח את אותם 60 חלבונים והחליט לנסות לפתח מהם תרופה נסיונית חדשה, שבשלב זה הצליחה מאד באוגרים ובעכברים. 

לאחר מיון קפדני, בוגונוביץ' וצוותו נותרו עם 10 חלבונים, שאת ה-mRNA המקודד אותם הם ארזו בליפוזומים, הליפוזומים הוחדרו בטיפות דרך האף, לריאות של עכברים ואוגרים. שם התאחו הליפוזומים עם תאי מטרה שבהם יוצרו אותם עשרת החלבונים, הם גרמו לדלקת "אנטי נגיפית" בעוצמה נמוכה יחסית לדלקת הנוצרת מחסר של ISG15, אך מספיקה  כדי למנוע שכפול של נגיפי שפעת, ונגיפי SARS2, ששימשו כנגיפי מודל, והפחיתה בהם משמעותית את עוצמת המחלות (יחסית לקבוצת הביקורת), במשך כשלושה עד ארבעה ימים. 

האם טיפות אף אלה יגנו במהירות על אנשים מפני מגיפות עתידיות שייגרמו על-ידי נגיפים בלתי מוכרים?   האם צוותי רפואה יצטיידו בהן? האם יתנו אותם לבני משפחה של חולים במחלות שגורמיהן לא מזוהים עדיין. 

כרגע התרופה מגנה על הריאות,  לא כל הנגיפים תוקפים רק את הריאות. וצריך לשפר את משלוח התרופה גם לאזורים אחרים בגוף. 

האם תהיה הגנה דומה גם באנשים?  גם זה עדיין זה יצטרך להבדק. 

לקריאה נוספת

המאמר - ב- Science Translationl Medicine

חיסון סביל חדש נגד RSV

 

החודש ייכנס לשימוש תכשיר נוגדנים חדש נגד נגיף RSV. התכשיר יינתן לתינוקות ילידי החורף בבית החולים מייד לאחר הלידה, ושאר היילודים יקבלו אותו לקראת החורף הראשון שלהם בתחנות טיפת חלב. יילודים בסיכון יקבלו מנה נוספת לקראת החורף השני לחייהם. תכשיר הנוגדנים nirsevimab או בשמו המסחרי Beyfortus, ניתן בהזרקה לתוך השריר ומקנה הגנה של כשישה חודשים. התכשיר נמצא בשימוש בעולם כבר מ־2023, וטופלו בו מיליוני ילדים. לתכשיר יש מעט תופעות לוואי, לרוב קלות מאד, והוא מפחית את האשפוזים מהנגיף בכ־80 אחוזים.

הנגיף respiratory syncytial virus ובקיצור RSV הוא נגיף RNA השייך למשפחת הנגיפים Paramixoviridae, שאליה שייכים גם נגיפי החצבת והחזרת. רוב הנדבקים הם ילדים צעירים משנתיים, ואפשר להידבק ולחלות ב־RSV יותר מפעם אחת. 

המחלה פוגעת בדרכי האוויר ומתבטאת בדרך כלל כצינון קל המלווה בשיעול וחום לא גבוה, אך בפגים ובקבוצות סיכון אחרות כמו ילדים עם מומי לב מולדים עלולה להתפתח דלקת בסמפונות ובריאות, עד כדי סיכון חיים. תסמיני מחלה שהסתבכה הם שיעולים קשים, קשיי נשימה, צפצופים והפסקת נשימה. ההדבקה והתחלואה קורות בעיקר בחורף.

באין תרופה ספציפית לנגיף, חולים שיאושפזו עקב המחלה לרוב יקבלו טיפול תומך: אינהלציות, חמצן, נוזלים, והנשמה במקרים חמורים. 

תצלום במיקרוסקופ אלקטרונים סורק של נגיפי RSV (בכחול) שאליהם נצמדו נוגדנים (בצהוב),
שמנצים מתאי ריאה בתרבית 
המקור: NIAID

כאמור, התכשיר החדש מכיל נוגדן הנצמד לנגיף ומונע ממנו לחדור לתאי המטרה שלו בסמפונות ובריאות, ובכך מפחית את ההדבקה ואת חומרת התחלואה. הנוגדנים יעילים כחצי שנה מההזרקה. בייפורטוס אינו חיסון פעיל, שבו מזריקים לגוף את הנגיף או חלקים ממנו, אלא חיסון סביל. העיקרון בחיסון סביל הוא לקחת תוצרים של מערכת החיסון ממקור אחר – במקרה זה נוגדנים שיוצרו במעבדה ולא הופקו מתרומות דם – ולהכניס אותם לגוף המטופל. כך מערכת החיסון אינה מופעלת ואינה מייצרת זיכרון חיסוני נגד המחלה ולכן ההגנה המתקבלת היא זמנית.

בעולם משתמשים בבייפורטוס כבר מ־2023 ב־25 מדינות, והוא הוריד בהן את כמות האשפוזים הקשורים ב־RSV בכ־80%. תופעות הלוואי לאחר ההזרקה הן לרוב קלות: אדמומיות, כאב מקומי ולפעמים גם פריחה קלה באתר ההזרקה. התכשיר החדש מחליף את תכשיר הנוגדנים הקודם Synagis (או palivizumab) שמשך פעילותו כחודש בלבד ולכן ניתן בחמש מנות חודשיות רק לפגים ויילודים בסיכון. 

מאז 2023 אושרו גם שלושה חיסונים פעילים נגד RSV, מטרת שלושתם היא ליצור זיכרון חיסוני של מערכת החיסון נגד חלבון המעטפת של הנגיף (F). הם מיועדים למבוגרים מעל גיל 18 ובמיוחד לנשים בשליש השלישי של ההיריון – כדי להגן על היילוד עד שיגיע לגיל חצי שנה. בפועל ברוב המדינות, חוץ מלנשים בהריון, הם מומלצים למבוגרים מעל גיל 60 או 75, בהתאם להחלטות מקומיות.

הראשון מביניהם הוא Abrysvo של חברת פייזר, המכיל חלבון מעטפת F של שני הזנים העיקריים של הנגיף. השני הוא mRESVIA של חברת Moderna, והוא מכיל mRNA המקודד את חלבון המעטפת F. השלישי ברשימה הוא Arexvy של חברת GSK, המכיל את חלבון המעטפת F יחד עם האדג'ובנט (חומר המגביר תגובה חיסונית) AS01E. שני החיסונים הראשונים אינם בשימוש בארץ. השלישי, Arexvy של חברת GSK, עומד להכנס לשימוש בצורה הדרגתית ובתשלום, למבוגרים מעל גיל 65, כנראה כבר בחורף הקרוב.

זוהי בשורה אמיתית להורים ולילדים בישראל: הגנה יעילה ממחלה נשימתית מסוכנת כבר מהחודשים הראשונים לחיים, שמבטיחה לצמצם את סבלם של הפעוטות ואת העומס במחלקות הילדים.

מקורות

על תכשיר הנוגדנים Beyfortus באתר משרד הבריאות

תדריך לתכשיר הנוגדנים Beyfortus - באתר משרד הבריאות - אוגוסט 2025

תכשיר נוגדני RSV - באתר המרכז לבקרת מחלות (CDC) האמריקאי:

על החיסון - באתר רשות התרופות האירופית (EMA)

על החיסון Abrysvo של חברת פייזר 

על החיסון mRESVIA של חברת Moderna

על החיסון Arexvy של חברת GSK

תודה לעלי שמשוני, ממדע גדול בקטנה,  על הערותיה. 
עריכה: גליה הלוי שדה

פורסם גם בדף הפייסבוק ובאתר האינטרנט של "מדע גדול בקטנה"  - ספטמבר 2025. גם באנגלית

מאגד (קונסורציום) של 2 חיידקים "חיסל" גידולים סרטניים בעכברים

 

הזרקה של מאגד ובו שני מיני חיידקים, (מין של חיידקים ארגמניים Rhodopseudomonas palustris ומין של חיידקים בעלי יכולת תנועה מיוחדת - Proteus mirabilis), לגידול סרטני בעכברים, גרמה לנסיגה וקריסה של הגידול, ללא מעורבות של מערכת החיסון. 

חוקרים יפניים מאוניברסיטת טסוקובה והמכון המתקדם למדע וטכנולוגיה (JAIST), בראשות אייג'ירו מיאקו (Miyako), מצאו שיש באופן טבעי חיידקים משני מינים שונים שגדלים ומשגשגים בתוך הגידולים הסרטניים השונים שהם חוקרים. אחד החיידקים, זן של P. mirabilis, שכונה A-gio, אותר באזורים נמקיים של הגידול.  R. palustris, שכונה ע"י החוקרים UN-gio אותר גם באזורים אחרים. 

A-gio הוא זן מוטנטי של P. mirabilis. הוא פחות פתוגני יחסית לזן הבר הפתוגני של P. mirabilis (שגורם בבני אדם בעיקר דלקת בדרכי השתן). זן זה חסר את הגנים שאחראים על ייצור השעריות (pili) ויכולת הההצמדות (Adhesion) של החיידקים לרקמות. 

איור להמחשה - ChatGPT

החוקרים בודדו את שני החיידקים וגידלו אותם גם בתאים בתרבית ובעכברים. כשני מיני החיידקים גודלו ביחד, ללא קשר ליחס ההתחלתי, לאחר מספר ימים נוצר ונשמר ביניהם יחס קבוע של שלושה חיידקי A-gio ל-97 UN-Gio. הזרקה של חיידקי A-gio בלבד גרמה לתגובה חיסונית חריפה בעכברים, שהנוכחות של חיידקי UN-gio מדכאת איכשהו. החוקרים כינו את המאגד AUN - שמשמעותו מנוגדים בהרמוניה (ביפנית). ל-UN-gio לבד. המאגד מתנייד לעבר אזורים עשירים בברזל (הגידולים הסרטניים) ורק שם מופרשים רעלנים על ידי A-gio.  

המאגד, מעבר לכך שמשגשג בתוך הגידול ויוצר קרום ביולוגי -  גורם ליצירה של קרישי דם intratumoural thrombosis בכלי הדם שבתוך הגידול - מה שגורם לקריסה של כלי הדם וכתוצאה מכך לנקרוזיס (מוות של התאים). הזרקה של מאגד החיידקים למערכת הדם של חיידקים בריאים, לא גרמה לעכברים כל נזק. 

התופעה של הרס הגידולים הסרטניים נצפתה גם בעכברים רגילים, וגם בעכברים חסרי מערכת חיסון. כך שברור שמערכת החיסון (תאי T לסוגיהם השונים) לא מעורבת בתהליך. חלק מהגידולים שהושרו (וחוסלו) היו ממקור אנושי. הגידולים שחוסלו הם סרטן המעי הגס, סרקומות, סרטן ריאות גרורתי וסרטן שד. 

האם אנחנו בתחילת הדרך להשמדת גידולים סרטניים על-ידי המאגד החיידקי גם בבני אדם? - צריך עדיין לבדוק, אך אנו מאד מקווים שזה יצליח. 

המאמר - ב-Nature biomedical engineering - אוגוסט 2025

מחלת הצ'יקונגוניה - התפרצות בדרום סין.

 

לאחרונה יש דיווחים מדרום סין על אלפי אנשים שחלו בהתפרצות של המחלה הנגיפית צ'יקונגוניה (Chikungunya). כ-7000 חלו בעיר Foshan, ומקרים רבים נוספים בערים שמסביבה, כולם במחוז גוואנגדונג. המרכז למחלות מדבקות של ארצות הברית הוציא אזהרת מסע לאזור. באותו אזור ההתפרצות הקודמת הייתה לפני כ-20 שנה. 

נגיפי הצ'יקונגוניה הם נגיפים בעלי RNA חד גדילי (חיובי) כחומר תורשתי. הם משתייכים לסוג Alphavirus במשפחה Togaviridae. 

נגיפי במיקרוסקופ אלקטרונים סורק
צילום: CDC/ Cynthia Goldsmith, James A. Comer, and Barbara Johnson

הנגיף מועבר לבני אדם בעיקר באמצעות יתושי-נמר (הסוג Aedes), אך גם על-ידי יתושי Culex. הנגיף נפוץ באזורים הטרופיים והסובטרופיים של אפריקה, דרום מזרח אסיה,  מרכז ודרום אמריקה (כולל האיים הקריביים), וגם באיים בדרום האוקיינוסים, השקט וההודי. יתושי-נמר אלה מעבירים גורמי מחלה נוספים,  כמו הנגיפים שגורמים לקדחת דנגי,  קדחת זיקה, ואף לקדחת מערב הנילוס. אין העברה ישירה של נגיפים  בין אנשים. 

סימני ותסמיני המחלה הראשונים מופיעים בין 8-4 ימים לאחר העקיצה של נקבת היתוש:  עלייה בטמפרטורת הגוף, עייפות ובחילות. אחר-כך מתפתחים כאבי פרקים חמורים שממש פוגעים ביכולת התנועה, שיכולים להמשך חודשים ואף שנים. המחלה מלווה גם בכאבי ראש ושרירים, דלקות בעיניים פריחה בעור. המחלה לא קטלנית, אך היא מאד לא נעימה. ילודים ותינוקות ומבוגרים מעל 65 מפתחים מחלה קשה יותר, ועלולים אף למות מהמחלה. 
סימני המחלה הראשונים דומים לאלה של קדחת דנגי וקדחת זיקה,  לכן יש קשיים באבחון המחלה. 

מקור שם המחלה הוא בשפה Kimakonde של ילידי דרום טנזניה, שם התגלתה המחלה בשנת 1952. משמעות המילה צ'יקונגוניה בשפה זו היא "זה שמתכופף" (that which bends up) - בגלל היציבה הכפופה של הסובלים מכאבי הפרקים הממושכים. אם תגיע המחלה לארץ,  אפשר יהיה להציע לקרוא לה "כפפת"  - מלשון כפוף. 

שני חיסונים נמצאים בשימוש כנגד המחלה. הם לא בשימוש נרחב.  הטיפול במחלה הוא תומך, בעיקר משככי כאבים. 

שיטת  המניעה הטובה ביותר היא הימנעות מעקיצת יתושי הנמר - מריחת חומר דוחה יתושים וצמצום, בדרכים כימיות וביולוגיות, של כמות היתושים. 

בישראל יש מידי פעם מקרים מיובאים של המחלה. עלייה בכמות של מקרים מיובאים כאלה, כשיש יתושים שיכולים להעביר אותם,  עלולה לגרום בעתיד גם להתפרצויות מקומיות, כמו שקרה לאחרונה בצרפת - שם דווחו מאז תחילת 2025 למעלה ממאה מקרים "מקומיים" (בהשוואה לכ-900 מיובאים). באיטליה דווח מקרה "מקומי" אחד (ו-50 מיובאים).  

האם המחלה תתפשט מסין למקומות אחרים בעולם?  יתכן שכן, אך לא באותה עוצמה והקף כמו של מחלת ה-Covid19, שנגיפי הקורונה הגורמים לה מועברים ישירות דרך האוויר בין בני אדם. 

מקורות וקריאה נוספת

אזהרת המסע - באתר ה-CDC

על נגיף הצ'ינקונגוניה - באתר ה-CDC

על נגיף הצ'ינקונגוניה - באתר ה-WHO

החיידקים הימיים ה"טורפים" במזרח ארצות הברית - Vibrio vulnificus - מתפשטים צפונה

 

רשויות הבריאות ב-11 מדינות במזרח ארצות הברית מדווחות על 57 מקרים של אנשים שחלו ואושפזו כתוצאה מהדבקה מהחיידקים הימיים Vibrio vulnificus. מהם מתו 12. רוב המקרים הם בלואיזיאנה (17), פלורידה (13) וצפון קרוליינה (7). זו עלייה מתמשכת, כבר כשש שנים, במספר המקרים המדווחים יחסית לשנים שעברו ובמדינות הצפוניות יותר זו תופעה חדשה.

חיידקי Vibrio vulnificus במיקרוסקופ אלקטרונים
צילום: CDC/Janice Haney Carr

חיידקי Vibrio vulnificus חיים במי האוקיינוס הרדודים ובקרקעיתם, וגם במאגרי מים שאינם מלוחים - בתוך היבשת, הם נמצאים גם על משטחים שונים, כמו סלעים, וגם על ובתוך יצורים ימיים, כדגים, סרטנים וצדפות, לכן בליעת מים או התקלות בסלע או לחילופין אכילת הייצורים הימיים, יכולה לגרום להידבקות בהם. החיידקים משגשגים בטמפרטורות חמימות, מעל 30 מעלות. לכן שומעים עליהם בעיקר בחודשי הקיץ, וההתחממות הגלובלית  מאפשרת להם ל"נוע צפונה" ולשגשג במקומות בהן לא היו בעבר, כמו מימי החופים של פינלנד ואלסקה. בעקבות  הוריקנים והשטפונות שהם גורמים, הם מגיעים גם לאזורים יבשתיים. 

חיידקי Vibrio vulnificus הם פתוגנים משניים - כלומר הם  גורמים למחלה משנית (שיכולה להיות קשה ואף קטלנית) באנשים שיש להם מחלת רקע אחרת. כאמור, הם יכולים לחדור דרך פצעים פתוחים, גם מאד קטנים, או דרך מערכת העיכול. מלבד דגים וסרטנים הם מזהמים גם צדפות ופירות-ים מסוגים שונים. בישול מיטבי משמיד אותם. 

באזורי החדירה בעור, או באזורים אחרים, מתפתחת דלקת רקמות נמקית (necrotizing fasciitis) שבגללה מכונים חיידקים אלה חיידקים טורפים. (יש גם חיידקים טורפים אחרים). עלולה להתפתח גם הרעלת דם. 

בארץ יש בעיקר זן של החיידקים שמאכלס את בריכות הדגים (שמליחותם נמוכה ממי הים), ולכן רשויות הבריאות אוסרות על מכירת דגים לא מנוקים, כדי למנוע מהצרכנים להיפצע מהקוצים של הדגים, ולהחשף לחיידקים הקטלניים.

לקריאה נוספת

על חיידקי Vibrio הגורמים ל-Vibriosis -  באתר ה-CDC

על חיידקי Vibrio vulnificus - באתר המחלקה לבריאות של מדינת פלורידה

חיידקי Vibrio vulnificus, דג אמנון לא מבושל,  ואישה שאיבדה את גפיה - בבלוג זה,  ספטמבר 2023

התפרצות של מחלת הלגיונרים בהארלם שבניו-יורק. 83 חולים, שלושה מתים.

נכון ל-9 באוגוסט, מספר המקרים המאושפזים של מחלת הלגיונרים, שהתפרצה ביולי 2025 באזור הארלם של ניו-יורק, הגיע ל-83. שלושה מתוכם לא שרדו. 

כל המקרים אותרו בחמישה אזורי מיקוד צמודים במרכז הארלם, ורשויות הבריאות איתרו את מקור המחלה במערכות מיזוג האוויר. חשוב לציין שבמחלה זו אין הדבקה מאדם לאדם, והחולים נדבקו בתרסיס ממקור מים מזוהם כלשהו. הרשויות מבקשות מכל התושבים והעובדים באותם אזורים, שמתפתחים בהם סימני מחלה נשימתית - שיעולים, עלייה בחום, כאבי שרירים וקשיי נשימה - לפנות לטיפול רפואי לשלילת מחלת הלגיונרים.  התושבים שבסיכון הם אנשים מגיל 50 ומעלה וצעירים יותר עם עם מחלות רקע בריאות ו/או מערכת החיסון.

תמונת מיקרוסקופ אלקטרונים סורק של Legionella pneumophila.

המקור: CDC/Janice Haney Carr

גם אנשים צעירים ובריאים יכולים להדבק בגורמי המחלה, חיידקי Legionella pneumophila, אך בהם תתפתח רק "צננת" קלה - שלא תגיע לידי אשפוז ותחלוף תוך מספר ימים - מחלת פונטיאק. 

החיידקים אותרו ב-11 מגדלי קרור בבניינים באזור, ומשם הם הופצו לחללי הבניינים באמצעות מערכות מיזוג האוויר. כל המגדלים טוהרו מהחיידקים. גם אם עוד יאותרו מספר חולים נוספים,  ההתפרצות צפוייה להסתיים. 

חיידקי ה-Legionella נפוצים בריכוזים נמוכים בכל מקום רטוב או לח (אך לא במים מלוחים): באגמים, בבריכות, בנהרות ונחלים. הם נמצאו במעיינות חמים בילוסטון (ב-63 מעלות) באגמים קרים באלפים (ב-10 מעלות) וגם במים שעל גבול הקיפאון. ב-1979, לאחר התפרצות הר הגעש סנט הלנה בארצות הברית, נמצאו חיידקי Legionella גם במאגרי המים שנקוו בעקבות ההתפרצות. החיידקים נמצאים גם באדמות לחות מסוגים שונים. כמו גם במתקנים לחים ורטובים רבים מעשה ידי אדם הקשורים במים: מגדלי קרור, תאי קרור, ברזים, ממטרות, מכונות לייצור קרח (וגלידות), מזרקות, מתקנים של רופאי שיניים, בריכות זרמים (ג'קוזי), מתקני שתייה ואחרים – כל אלה מהווים בית גידול מתאים לחיידקים, והם משגשגים בהם.

מחלת הלגיונרים קיימת "רשמית" רק מ-1976: ביולי 1976 החלו להצטבר דיווחים מבתי חולים שונים בארצות הברית על דלקת ריאות חריפה, שסימניה העיקריים הם צמרמורת, טמפרטורת גוף גבוהה, כאבים באזור החזה ובלבול חושים. בסך הכל חלו, תוך חודש אחד, 182 בני אדם, מהם מתו 29. החקירה האפידמיולוגית העלתה שכל החולים השתתפו בכינוס של משוחררי הצבא האמריקאי (ליגיונרים) במלון בלוויו-סטרפורד (Bellevue-Stratford) בפילדלפיה, או שהתארחו במלון בזמן הכנס. סימני המחלה הופיעו בחולים כשבוע אחרי שהסתיים הכינוס. המחלה הלא מזוהה כונתה מחלת הלגיונרים, וזה שמה גם היום. 

אין, וגם לא נמצאים בפיתוח, תרכיבי חיסון כנגד המחלה.

ידיעה חדשותית ב-ABC  - מה-6 באוגוסט

ידיעה חדשותית - מ-Fox5NY - מה-8 באוגוסט

ידיעה חדשותית - מ-EyeWitnessNews - מה-9 באוגוסט

על Legionella pneumophila ומחלת הלגיונרים - בבלוג זה - מרץ 2015

זיהום מסכן חיים - חיידקי Legionella  ממכשיר אדים  - בבלוג זה - ינואר 2025

החיילים הצרפתים מתו בהמוניהם ב-1812 - גם מחיידקי קדם-טיפוס הבטן ומחיידקי קדחת חוזרת

 

למעלה מ-300 אלף חיילים צרפתיים מצבא נפוליאון מתו בחורף 1812 במהלך הנסיגה מערבות רוסיה. רבים מהם מתו ממחלות מדבקות שהתפשטו ביניהם. לצבא רוסיה כמעט ולא היה קשר לכך.   

חיילי צרפת הנסוגים ב-1812
ציור: George Cruikshank, ספרית אוניברסיטת וושינגטון

ניקולס רסקובן (Rascovan) ממכון פסטר,  בשיתוף עם עמיתים מאוניברסיטת מרסיי שבצרפת ואוניברסיטת טרטו שבאסטוניה, חיפשו DNA של חיידקים גורמי המחלות  בשיניהם של 13 חיילים שחלו ומתו באותו חורף, והיו קבורים בקבר אחים ב-Vilnius שבליטא. 

באמצעות שימוש בתחלים ייחודיים למספר חיידקים פתוגניים חשודים, הם השתמשו בטכנולוגיית ה-PCR, ומצאו שם DNA של חיידקי סלמונלה (Salmonella enterica Paratyphi C) המועברים דרך מים ומזון מזוהמים וגורמים לקדם-טיפוס הבטן (Paratyphoid), וחיידקי בורליה (Borrelia recurrentis) המועברים על-ידי כינות גוף (Pediculus humanus corporis) וגורמים לקדחת חוזרת. 

חיידקי Salmonella typhimurium (באדום) צמודים  לתאי אדם בתרבית.
צילום: Rocky Mountain Laboratories, NIAID, NIH

סלילוני Borrelia burgdorferi במיקרוסקופ (בתאורת שדה חשוך) מהמאגר של ה-CDC

לא נמצאו בשיני אותם 13 חיילים החיידקים הגורמים לטיפוס אפידמי (Rickettsia prowazekii) והחיידקים הגורמים לקדחת החפירות (Bartonella quintana). שנמצאו ב-2006 במחקר דומה שנערך בקברי 35 חיילים צרפתים באותו מקום.

כך "הוכפל" לבינתיים מספר החיידקים הפתוגנים, ש"עזרו" לצבא הרוסי, לחורף ולרעב. לבלום את  הפלישה הצרפתית. וסביר להניח שימצאו במחקרים נוספים גורמי מחלה נוספים. עדיין חסרים לנו הגורמים לדיזנטריה, צהבת ודלקות ריאה, המתוארים בכתבי ההיסטוריונים הרפואיים של הפלישה. 

המקור וקריאה נוספת

המאמר ב-bioRxiv - יולי 2025

המאמר ב-The Journal of Infectious Diseases - נובמבר 2005

על סלילוני Borrelia, קדחת חוזרת, קדחת המערות ומחלת ליים - בבלוג זה - 2008

על מחלת טיפוס הבטן  - ונשאים תמידיים שאינם חולים -  בבלוג זה - 2009

הונאת הטיפוס (typhus) בפולין במלחמת העולם השנייה  -  בבלוג זה - 2015

חיידקי Bartonella quintana  - מקדחת החפירות ועד להוביט (ושר הטבעות) -  בבלוג זה - 2016