חיידקים, נגיפים, ושאר "ירקות" - בלוג של ביולוג

29.8.25

"חיסון" חדש, ורק במנה אחת" נגד RSV - יכנס לחיסוני השגרה בחורף 2025.

בספטמבר 2025 יכנס לשימוש תכשיר נוגדנים חדש כנגד נגיף ה-RSV. התכשיר יינתן לכל ילודי החורף מיד לאחר הלידה, ולשאר הילודים, לקראת החורף הראשון שלהם, בטיפת חלב. ילודים בסיכון יקבלו מנה נוספת לקראת החורף השני שלהם. תכשיר הנוגדנים, (Nirsevimab), בשמו המסחרי Beyfortus, מקנה הגנה של כמחצית השנה. התכשיר נמצא בעולם בשימוש כבר מ-2023, וטופלו בו מיליוני ילדים. לחיסון יש מעט תופעות לוואי, לרוב קלות מאד, והוא מפחית את האשפוזים מהנגיף בכ-80 אחוזים.

הנגיף Respiratory Syncytial Virus (ובקיצור RSV), הוא נגיף RNA, מהמשפחה של נגיפי החצבת והחזרת (Paramixoviridae). הוא מדביק את רוב הילדים עד גיל שנתיים בדרכי הנשימה. במחלה שמתחילה כצינון קל, ועלולה להתפתח בפגים, ובקבוצות סיכון אחרות (חולי לב ומומים מולדים אחרים), גם לדלקת בסימפונות ובריאות, המסכנות חיים. תסמיני המחלה הבולטים הם שיעולים קשים, קשיי נשימה וצפצופים, והפסקת נשימה. ההדבקה והתחלואה מתרחשות בעיקר בחורף.

הטיפול בחולים בבית החולים הוא בעיקרו תומך: אינהלציות, אספקת חמצן, והנשמה במקרים החמורים.

ניתן להדבק ולחלות ב-RSV יותר מפעם אחת.

תצלום במיקרוסקופ אלקטרונים סורק של נגיפי RSV (בכחול) שאליהם נצמדו נוגדנים (בצהוב),
שמנצים מתאי ריאה בתרבית
המקור: NIAID

כאמור, התכשיר החדש הוא נוגדנים הנצמדים לנגיף, ומונעים ממנו לחדור לתאי המטרה שלו, תאי הסימפונות והריאות, ובכך מפחית את ההדבקה ועוצמת התחלואה. הנוגדנים יעילים עד כששה חודשים מההזרקה. לא מדובר בחיסון - כי מערכת החיסון אינה פוגשת את הנגיף ולכן אינה מייצרת זכרון חיסוני.

התכשיר בשימוש כבר מ-2023 ב-25 מדינות אחרות, והוא הוריד בהן את האשפוזים כתוצאה מתחלואה ב-RSV בכ-80%. תופעות הלוואי הן לרוב קלות: אדמומיות וכאב ולפעמים גם פריחה קלה באזור ההזרקה.

התכשיר החדש מחליף את תכשיר הנוגדנים הקודם (Palivizumab), שיעילותו היתה פחותה (עד כחודש) ולכן ניתן רק לפגים וילודים בסיכון - בחמש מנות.

קיים שלושה חיסונים (פעילים) כנגד הנגיף: מטרת שלושתם הוא ליצור הכרות וזיכרון חיסוני של חלבון המעטפת של הנגיף (F). הם מיועדים רק למבוגרים מעל גיל 18 (בפועל זה מומלץ למבוגרים מעל גיל 60 או 75 – בהתאם להחלטות מקומיות במדינות שונות)., ולנשים בסמסטר השלישי של ההריון (כדי להגן על הילוד עד גיל חצי שנה).

הראשון הוא Abrysvo של חברת פייזר, המכיל חלבון המעטפת של שני הזנים העיקריים של הנגיף.

השני הוא mRESVIA של חברת ModeRNA, והוא מכיל mRNA המקודד את חלבון המעטפת F.

השלישי הוא Arexvy של חברת GSK, המכיל את חלבון המעטפת ביחד עם האדג'ובנט (מגביר תגובה חיסונית) AS01E.

שלושת החיסונים האלה אינם בשימוש בארץ. כשיגיעו, נספר גם עליהם.

מקורות

על החיסון החדש באתר משרד הבריאות

תדריך החיסונים RSV - באתר משרד הבריאות - אוגוסט 2025

על החיסון - באתר המרכז לבקרת מחלות (CDC) האמריקאי:

על החיסון - באתר רשות התרופות האירופית (EMA)

25.8.25

מאגד (קונסורציום) של 2 חיידקים "חיסל" גידולים סרטניים בעכברים

הזרקה של מאגד ובו שני מיני חיידקים, (מין של חיידקים ארגמניים Rhodopseudomonas palustris ומין של חיידקים בעלי יכולת תנועה מיוחדת - Proteus mirabilis), לגידול סרטני בעכברים, גרמה לנסיגה וקריסה של הגידול, ללא מעורבות של מערכת החיסון.

חוקרים יפניים מאוניברסיטת טסוקובה והמכון המתקדם למדע וטכנולוגיה (JAIST), בראשות אייג'ירו מיאקו (Miyako), מצאו שיש באופן טבעי חיידקים משני מינים שונים שגדלים ומשגשגים בתוך הגידולים הסרטניים השונים שהם חוקרים. אחד החיידקים, זן של P. mirabilis, שכונה A-gio, אותר באזורים נמקיים של הגידול. R. palustris, שכונה ע"י החוקרים UN-gio אותר גם באזורים אחרים.

A-gio הוא זן מוטנטי של P. mirabilis. הוא פחות פתוגני יחסית לזן הבר הפתוגני של P. mirabilis (שגורם בבני אדם בעיקר דלקת בדרכי השתן). זן זה חסר את הגנים שאחראים על ייצור השעריות (pili) ויכולת הההצמדות (Adhesion) של החיידקים לרקמות.

איור להמחשה - ChatGPT

החוקרים בודדו את שני החיידקים וגידלו אותם גם בתאים בתרבית ובעכברים. כשני מיני החיידקים גודלו ביחד, ללא קשר ליחס ההתחלתי, לאחר מספר ימים נוצר ונשמר ביניהם יחס קבוע של שלושה חיידקי A-gio ל-97 UN-Gio. הזרקה של חיידקי A-gio בלבד גרמה לתגובה חיסונית חריפה בעכברים, שהנוכחות של חיידקי UN-gio מדכאת איכשהו. החוקרים כינו את המאגד AUN - שמשמעותו מנוגדים בהרמוניה (ביפנית). ל-UN-gio לבד. המאגד מתנייד לעבר אזורים עשירים בברזל (הגידולים הסרטניים) ורק שם מופרשים רעלנים על ידי A-gio.

המאגד, מעבר לכך שמשגשג בתוך הגידול ויוצר קרום ביולוגי - גורם ליצירה של קרישי דם intratumoural thrombosis בכלי הדם שבתוך הגידול - מה שגורם לקריסה של כלי הדם וכתוצאה מכך לנקרוזיס (מוות של התאים). הזרקה של מאגד החיידקים למערכת הדם של חיידקים בריאים, לא גרמה לעכברים כל נזק.

התופעה של הרס הגידולים הסרטניים נצפתה גם בעכברים רגילים, וגם בעכברים חסרי מערכת חיסון. כך שברור שמערכת החיסון (תאי T לסוגיהם השונים) לא מעורבת בתהליך. חלק מהגידולים שהושרו (וחוסלו) היו ממקור אנושי. הגידולים שחוסלו הם סרטן המעי הגס, סרקומות, סרטן ריאות גרורתי וסרטן שד.

האם אנחנו בתחילת הדרך להשמדת גידולים סרטניים על-ידי המאגד החיידקי גם בבני אדם? - צריך עדיין לבדוק, אך אנו מאד מקווים שזה יצליח.

המאמר - ב-Nature biomedical engineering - אוגוסט 2025

20.8.25

מחלת הצ'יקונגוניה - התפרצות בדרום סין.

לאחרונה יש דיווחים מדרום סין על אלפי אנשים שחלו בהתפרצות של המחלה הנגיפית צ'יקונגוניה (Chikungunya). כ-7000 חלו בעיר Foshan, ומקרים רבים נוספים בערים שמסביבה, כולם במחוז גוואנגדונג. המרכז למחלות מדבקות של ארצות הברית הוציא אזהרת מסע לאזור. באותו אזור ההתפרצות הקודמת הייתה לפני כ-20 שנה.

נגיפי הצ'יקונגוניה הם נגיפים בעלי RNA חד גדילי (חיובי) כחומר תורשתי. הם משתייכים לסוג Alphavirus במשפחה Togaviridae.

נגיפי במיקרוסקופ אלקטרונים סורק
צילום: CDC/ Cynthia Goldsmith, James A. Comer, and Barbara Johnson

הנגיף מועבר לבני אדם בעיקר באמצעות יתושי-נמר (הסוג Aedes), אך גם על-ידי יתושי Culex. הנגיף נפוץ באזורים הטרופיים והסובטרופיים של אפריקה, דרום מזרח אסיה, מרכז ודרום אמריקה (כולל האיים הקריביים), וגם באיים בדרום האוקיינוסים, השקט וההודי. יתושי-נמר אלה מעבירים גורמי מחלה נוספים, כמו הנגיפים שגורמים לקדחת דנגי, קדחת זיקה, ואף לקדחת מערב הנילוס. אין העברה ישירה של נגיפים בין אנשים.

סימני ותסמיני המחלה הראשונים מופיעים בין 8-4 ימים לאחר העקיצה של נקבת היתוש: עלייה בטמפרטורת הגוף, עייפות ובחילות. אחר-כך מתפתחים כאבי פרקים חמורים שממש פוגעים ביכולת התנועה, שיכולים להמשך חודשים ואף שנים. המחלה מלווה גם בכאבי ראש ושרירים, דלקות בעיניים פריחה בעור. המחלה לא קטלנית, אך היא מאד לא נעימה. ילודים ותינוקות ומבוגרים מעל 65 מפתחים מחלה קשה יותר, ועלולים אף למות מהמחלה.
סימני המחלה הראשונים דומים לאלה של קדחת דנגי וקדחת זיקה, לכן יש קשיים באבחון המחלה.

מקור שם המחלה הוא בשפה Kimakonde של ילידי דרום טנזניה, שם התגלתה המחלה בשנת 1952. משמעות המילה צ'יקונגוניה בשפה זו היא "זה שמתכופף" (that which bends up) - בגלל היציבה הכפופה של הסובלים מכאבי הפרקים הממושכים. אם תגיע המחלה לארץ, אפשר יהיה להציע לקרוא לה "כפפת" - מלשון כפוף.

שני חיסונים נמצאים בשימוש כנגד המחלה. הם לא בשימוש נרחב. הטיפול במחלה הוא תומך, בעיקר משככי כאבים.

שיטת המניעה הטובה ביותר היא הימנעות מעקיצת יתושי הנמר - מריחת חומר דוחה יתושים וצמצום, בדרכים כימיות וביולוגיות, של כמות היתושים.

בישראל יש מידי פעם מקרים מיובאים של המחלה. עלייה בכמות של מקרים מיובאים כאלה, כשיש יתושים שיכולים להעביר אותם, עלולה לגרום בעתיד גם להתפרצויות מקומיות, כמו שקרה לאחרונה בצרפת - שם דווחו מאז תחילת 2025 למעלה ממאה מקרים "מקומיים" (בהשוואה לכ-900 מיובאים). באיטליה דווח מקרה "מקומי" אחד (ו-50 מיובאים).

האם המחלה תתפשט מסין למקומות אחרים בעולם? יתכן שכן, אך לא באותה עוצמה והקף כמו של מחלת ה-Covid19, שנגיפי הקורונה הגורמים לה מועברים ישירות דרך האוויר בין בני אדם.

מקורות וקריאה נוספת

אזהרת המסע - באתר ה-CDC

על נגיף הצ'ינקונגוניה - באתר ה-CDC

על נגיף הצ'ינקונגוניה - באתר ה-WHO

13.8.25

החיידקים הימיים ה"טורפים" במזרח ארצות הברית - Vibrio vulnificus - מתפשטים צפונה

רשויות הבריאות ב-11 מדינות במזרח ארצות הברית מדווחות על 57 מקרים של אנשים שחלו ואושפזו כתוצאה מהדבקה מהחיידקים הימיים Vibrio vulnificus. מהם מתו 12. רוב המקרים הם בלואיזיאנה (17), פלורידה (13) וצפון קרוליינה (7). זו עלייה מתמשכת, כבר כשש שנים, במספר המקרים המדווחים יחסית לשנים שעברו ובמדינות הצפוניות יותר זו תופעה חדשה.

חיידקי Vibrio vulnificus במיקרוסקופ אלקטרונים
צילום: CDC/Janice Haney Carr

חיידקי Vibrio vulnificus חיים במי האוקיינוס הרדודים ובקרקעיתם, וגם במאגרי מים שאינם מלוחים - בתוך היבשת, הם נמצאים גם על משטחים שונים, כמו סלעים, וגם על ובתוך יצורים ימיים, כדגים, סרטנים וצדפות, לכן בליעת מים או התקלות בסלע או לחילופין אכילת הייצורים הימיים, יכולה לגרום להידבקות בהם. החיידקים משגשגים בטמפרטורות חמימות, מעל 30 מעלות. לכן שומעים עליהם בעיקר בחודשי הקיץ, וההתחממות הגלובלית מאפשרת להם ל"נוע צפונה" ולשגשג במקומות בהן לא היו בעבר, כמו מימי החופים של פינלנד ואלסקה. בעקבות הוריקנים והשטפונות שהם גורמים, הם מגיעים גם לאזורים יבשתיים.

חיידקי Vibrio vulnificus הם פתוגנים משניים - כלומר הם גורמים למחלה משנית (שיכולה להיות קשה ואף קטלנית) באנשים שיש להם מחלת רקע אחרת. כאמור, הם יכולים לחדור דרך פצעים פתוחים, גם מאד קטנים, או דרך מערכת העיכול. מלבד דגים וסרטנים הם מזהמים גם צדפות ופירות-ים מסוגים שונים. בישול מיטבי משמיד אותם.

באזורי החדירה בעור, או באזורים אחרים, מתפתחת דלקת רקמות נמקית (necrotizing fasciitis) שבגללה מכונים חיידקים אלה חיידקים טורפים. (יש גם חיידקים טורפים אחרים). עלולה להתפתח גם הרעלת דם.

בארץ יש בעיקר זן של החיידקים שמאכלס את בריכות הדגים (שמליחותם נמוכה ממי הים), ולכן רשויות הבריאות אוסרות על מכירת דגים לא מנוקים, כדי למנוע מהצרכנים להיפצע מהקוצים של הדגים, ולהחשף לחיידקים הקטלניים.

לקריאה נוספת

על חיידקי Vibrio הגורמים ל-Vibriosis - באתר ה-CDC

על חיידקי Vibrio vulnificus - באתר המחלקה לבריאות של מדינת פלורידה

חיידקי Vibrio vulnificus, דג אמנון לא מבושל, ואישה שאיבדה את גפיה - בבלוג זה, ספטמבר 2023

11.8.25

התפרצות של מחלת הלגיונרים בהארלם שבניו-יורק. 83 חולים, שלושה מתים.

נכון ל-9 באוגוסט, מספר המקרים המאושפזים של מחלת הלגיונרים, שהתפרצה ביולי 2025 באזור הארלם של ניו-יורק, הגיע ל-83. שלושה מתוכם לא שרדו.

כל המקרים אותרו בחמישה אזורי מיקוד צמודים במרכז הארלם, ורשויות הבריאות איתרו את מקור המחלה במערכות מיזוג האוויר. חשוב לציין שבמחלה זו אין הדבקה מאדם לאדם, והחולים נדבקו בתרסיס ממקור מים מזוהם כלשהו. הרשויות מבקשות מכל התושבים והעובדים באותם אזורים, שמתפתחים בהם סימני מחלה נשימתית - שיעולים, עלייה בחום, כאבי שרירים וקשיי נשימה - לפנות לטיפול רפואי לשלילת מחלת הלגיונרים. התושבים שבסיכון הם אנשים מגיל 50 ומעלה וצעירים יותר עם עם מחלות רקע בריאות ו/או מערכת החיסון.

תמונת מיקרוסקופ אלקטרונים סורק של Legionella pneumophila.

המקור: CDC/Janice Haney Carr

גם אנשים צעירים ובריאים יכולים להדבק בגורמי המחלה, חיידקי Legionella pneumophila, אך בהם תתפתח רק "צננת" קלה - שלא תגיע לידי אשפוז ותחלוף תוך מספר ימים - מחלת פונטיאק.

החיידקים אותרו ב-11 מגדלי קרור בבניינים באזור, ומשם הם הופצו לחללי הבניינים באמצעות מערכות מיזוג האוויר. כל המגדלים טוהרו מהחיידקים. גם אם עוד יאותרו מספר חולים נוספים, ההתפרצות צפוייה להסתיים.

חיידקי ה-Legionella נפוצים בריכוזים נמוכים בכל מקום רטוב או לח (אך לא במים מלוחים): באגמים, בבריכות, בנהרות ונחלים. הם נמצאו במעיינות חמים בילוסטון (ב-63 מעלות) באגמים קרים באלפים (ב-10 מעלות) וגם במים שעל גבול הקיפאון. ב-1979, לאחר התפרצות הר הגעש סנט הלנה בארצות הברית, נמצאו חיידקי Legionella גם במאגרי המים שנקוו בעקבות ההתפרצות. החיידקים נמצאים גם באדמות לחות מסוגים שונים. כמו גם במתקנים לחים ורטובים רבים מעשה ידי אדם הקשורים במים: מגדלי קרור, תאי קרור, ברזים, ממטרות, מכונות לייצור קרח (וגלידות), מזרקות, מתקנים של רופאי שיניים, בריכות זרמים (ג'קוזי), מתקני שתייה ואחרים – כל אלה מהווים בית גידול מתאים לחיידקים, והם משגשגים בהם.

מחלת הלגיונרים קיימת "רשמית" רק מ-1976: ביולי 1976 החלו להצטבר דיווחים מבתי חולים שונים בארצות הברית על דלקת ריאות חריפה, שסימניה העיקריים הם צמרמורת, טמפרטורת גוף גבוהה, כאבים באזור החזה ובלבול חושים. בסך הכל חלו, תוך חודש אחד, 182 בני אדם, מהם מתו 29. החקירה האפידמיולוגית העלתה שכל החולים השתתפו בכינוס של משוחררי הצבא האמריקאי (ליגיונרים) במלון בלוויו-סטרפורד (Bellevue-Stratford) בפילדלפיה, או שהתארחו במלון בזמן הכנס. סימני המחלה הופיעו בחולים כשבוע אחרי שהסתיים הכינוס. המחלה הלא מזוהה כונתה מחלת הלגיונרים, וזה שמה גם היום.

אין, וגם לא נמצאים בפיתוח, תרכיבי חיסון כנגד המחלה.

ידיעה חדשותית ב-ABC - מה-6 באוגוסט

ידיעה חדשותית - מ-Fox5NY - מה-8 באוגוסט

ידיעה חדשותית - מ-EyeWitnessNews - מה-9 באוגוסט

על Legionella pneumophila ומחלת הלגיונרים - בבלוג זה - מרץ 2015

זיהום מסכן חיים - חיידקי Legionella ממכשיר אדים - בבלוג זה - ינואר 2025

6.8.25

החיילים הצרפתים מתו בהמוניהם ב-1812 - גם מחיידקי קדם-טיפוס הבטן ומחיידקי קדחת חוזרת

למעלה מ-300 אלף חיילים צרפתיים מצבא נפוליאון מתו בחורף 1812 במהלך הנסיגה מערבות רוסיה. רבים מהם מתו ממחלות מדבקות שהתפשטו ביניהם. לצבא רוסיה כמעט ולא היה קשר לכך.

חיילי צרפת הנסוגים ב-1812
ציור: George Cruikshank, ספרית אוניברסיטת וושינגטון

ניקולס רסקובן (Rascovan) ממכון פסטר, בשיתוף עם עמיתים מאוניברסיטת מרסיי שבצרפת ואוניברסיטת טרטו שבאסטוניה, חיפשו DNA של חיידקים גורמי המחלות בשיניהם של 13 חיילים שחלו ומתו באותו חורף, והיו קבורים בקבר אחים ב-Vilnius שבליטא.

באמצעות שימוש בתחלים ייחודיים למספר חיידקים פתוגניים חשודים, הם השתמשו בטכנולוגיית ה-PCR, ומצאו שם DNA של חיידקי סלמונלה (Salmonella enterica Paratyphi C) המועברים דרך מים ומזון מזוהמים וגורמים לקדם-טיפוס הבטן (Paratyphoid), וחיידקי בורליה (Borrelia recurrentis) המועברים על-ידי כינות גוף (Pediculus humanus corporis) וגורמים לקדחת חוזרת.

חיידקי Salmonella typhimurium (באדום) צמודים לתאי אדם בתרבית.
צילום: Rocky Mountain Laboratories, NIAID, NIH

סלילוני Borrelia burgdorferi במיקרוסקופ (בתאורת שדה חשוך) מהמאגר של ה-CDC

לא נמצאו בשיני אותם 13 חיילים החיידקים הגורמים לטיפוס אפידמי (Rickettsia prowazekii) והחיידקים הגורמים לקדחת החפירות (Bartonella quintana). שנמצאו ב-2006 במחקר דומה שנערך בקברי 35 חיילים צרפתים באותו מקום.

כך "הוכפל" לבינתיים מספר החיידקים הפתוגנים, ש"עזרו" לצבא הרוסי, לחורף ולרעב. לבלום את הפלישה הצרפתית. וסביר להניח שימצאו במחקרים נוספים גורמי מחלה נוספים. עדיין חסרים לנו הגורמים לדיזנטריה, צהבת ודלקות ריאה, המתוארים בכתבי ההיסטוריונים הרפואיים של הפלישה.

המקור וקריאה נוספת

המאמר ב-bioRxiv - יולי 2025

המאמר ב-The Journal of Infectious Diseases - נובמבר 2005

על סלילוני Borrelia, קדחת חוזרת, קדחת המערות ומחלת ליים - בבלוג זה - 2008

על מחלת טיפוס הבטן - ונשאים תמידיים שאינם חולים - בבלוג זה - 2009

הונאת הטיפוס (typhus) בפולין במלחמת העולם השנייה - בבלוג זה - 2015

חיידקי Bartonella quintana - מקדחת החפירות ועד להוביט (ושר הטבעות) - בבלוג זה - 2016

2.8.25

מחלת ליים - לא רק לג'סטין טימברלייק

בסוף מסע ההופעות שלו, ביולי 2025, עדכן השחקן והזמר האמריקאי ג'סטין טימברלייק את אוהדיו על כך שחלה במחלת ליים. בינואר 2020 עדכן ג'סטין אחר, ג'סטין ביבר, שהוא חלה והסתבך עם המחלה (ועם עוד בעיות בריאותיות). בין לבין באוגוסט 2023, דיווחה השחקנית ריילי קיאו על מחלתה. סלבס נוספים חלו במחלה הזו, שנגרמת על ידי חיידקים המועברים על-ידי קרציות.

אז מה זו מחלת ליים:

ג'סטין טימברלייק, 2016
Gage Skidmore, Flickr

מחלת ליים (Lyme) תוארה לראשונה לפני 50 שנה, בשנת 1975. הרופא אלן סטיר (Steere), תאר אותה כדלקת פרקים "מיוחדת" בעיר ליים (Lyme) שבמדינת קונטיקט, ארה"ב.

המחלה נגרמת על-ידי שלושה מיני חיידקים בסוג Borrelia, שהמוכר ביניהם הוא B. burgdorferi (ע"ש וילי בורגדורפר, Burfdorfer, מגלה החיידק ב-1982) הנפוץ בצפון אמריקה. שני המינים האחרים, B. afzelii ו-B. garinii, מוכרים באירופה. חיידקי Borrelia אלה מועברים על-ידי קרציות מהסוג Ixodes.

בסוג Borrelia, המשתייך לחטיבת הסלילונים (Spirochaetota) מוגדרים כ-50 מינים. הסלילונים הם גראם שליליים, בעלי שוטונים, המקנים להם יכולת תנועה. אורכם 20-5 מיקרומטר ורוחבם 0.5-0.2 מיקרומטר. הם מיקרואירופיליים (דורשים לקיומם חמצן בכמות נמוכה משמעותית מזו הקיימת באטמוספירה) וניתן לגדלם מחוץ לגוף הפונדקאי רק במצעים מורכבים המכילים דם.

סלילוני Borrelia burgdorferi במיקרוסקופ (בתאורת שדה חשוך) מהמאגר של ה-CDC

הפונדקאים הטבעיים של B. burgdorferi בארצות הברית הם בעיקר העכבר לבן הרגל והאייל לבן הזנב. באירופה הפונדקאים הטבעיים הם עכברי שדה, נברנים, קיפודים, חדפים, ארנבות, ואף מספר מיני ציפורים. בישראל המחלה לא קיימת.

לאחר כ-10 ימי דגירה, מופיעה באזור העקיצה טבעת אדומה, ללא כאבים במקום. הטבעת, המכונה Erythema migrans ("אדום נודד") עשויה להגיע לקוטר של 50 סנטימטר. שלב ראשון זה של המחלה עשוי להימשך כחודש והוא מלווה בסימנים דמויי שפעת: חולשה, עייפות, כאבי ראש, כאבי שרירים, והגדלת קשריות הלימפה.

טבעת אופיינית של מחלת ליים, על זרוע של אשה ממרילנד - 2007
המקור - CDC/ James Gathany

בשלב השני, שיכול להתרחש במקביל, מיד אחרי, או עד שנתיים אחרי השלב הראשון, עלולות להופיע טבעות קטנות נוספות באזורים אחרים בעור, דלקת קרום המוח או דלקת מוח, דלקת שריר הלב, ודלקת במפרקים. ללא טיפול עלולה להתפתח בשלב השלישי של המחלה דלקת כרונית של הפרקים, במיוחד בברכיים, שיכולה להימשך חודשים ואפילו שנים. כתוצאה מהפגיעה במוח (encephalopathy) עלולים להיגרם נזקים קוגניטיביים, דיכאון, ובעיות שינה. התמותה מהמחלה נמוכה מאד.

קרציה - Ixodes pacificus
צילום: James Gathany מהמאגר של ה-CDC

בארצות הברית זו המחלה המועברת על-ידי קרציות הנפוצה ביותר. מדי שנה מדווחים כ-30,000 מקרים מאומתים אך מספר המקרים המוערך על ידי ה-CDC גבוה הרבה יותר (476,000 - נכון ל-2018), והמחלה מהווה באזורים מסוימים בעיה רצינית. רוב המקרים מופיעים בצפון ארצות הברית ובמרכזה. בדרום ארצות הברית הקרציות הרלוונטיות (Ixodes pacificus) נצמדות בעיקר לללטאת הדוקרנים המערבית (Sceloporus occidentalis) - ובאלה יש בדם חלבון לא מזוהה שקוטל את החיידקים שבמערכת העיכול של הקרציות. לכן, למרות נוכחות החיידקים שם, מקרי מחלת ליים מאד נדירים שם.

באירופה מדווחים על כ-100,000-85,000 מקרים בשנה, גם שם סבורים שמספר דומה עד כפול של מקרים לא מדוּוחים.

בישראל, המחלה לא מוכרת.

ככל שהאבחנה מוקדמת ביותר, הטיפול האנטיביוטי יעיל יותר ונמנעים הסיבוכים האחרים של המחלה.

בשנת 1998 נכנס לשימוש חיסון של שלוש מנות ברצף בשם LYMERix. בשנת 2002 הוא ירד מהמדפים בגלל חוסר ביקוש. מאז לא אושר חיסון אחר.

אאחל לג'סטין טימברלייק ולכל החולים האחרים במחלה ובכלל, החלמה מהירה.

לקריאה נוספת

על מחלת Lyme - באתר ה-CDC

על מחלת Lyme - באתר ה-NHS

על סלילוני Borrelia, קדחת חוזרת, קדחת המערות ומחלת ליים - בבלוג זה - 2008

28.7.25

15 שנים לקח למערכת SCIENCE למשוך ולמחוק מאמר שגוי על חיידקים עם ארסן ב-DNA.

ב-24 ביולי 2025, רק אחרי כ-15 שנה מאז שפורסם ברשת (ב-2 בדצמבר 2010), נמשך ונמחק המאמר על כך שנמצאו, באגם מונו שבקליפורניה, חיים שכביכול מבוססים על היסוד ארסן (במקום על היסוד זרחן).

כל היצורים החיים המוכרים לנו על פני הפלנטה הכחולה מבוססים על ביוכימיה משותפת המבוססת בעיקר, אך לא רק, על שישה יסודות כימיים: פחמן, מימן, חמצן, חנקן, גופרית וזרחן. שישה יסודות אלה מרכיבים את ארבע קבוצות המולקולות החשובות לקיום החיים: פחמימות, חלבונים, ליפידים וחומצות גרעין. קשה לנו לתאר כיצד ייתכנו חיים בלי אחד או יותר מיסודות אלה, אך כנראה שחיים כאלה בהחלט יתכנו, והם נכללים במסגרת התיאורטית של ביוכימיה אלטרנטיבית: בעבר כבר הועלתה האפשרות, ולא רק בספרות המדע הבדיוני, שצורן (Si), הנמצא מתחת לפחמן בטבלה המחזורית, יוכל להחליף אותו בחיים מבוססי צורן. הגופרית, שנמצאת מתחת לחמצן בטבלה המחזורית, אכן מחליפה לפעמים את החמצן בתפקודים ביולוגיים מסוימים, במיוחד בתנאים חסרי חמצן (אל-אווירניים).

אגם מונו שבקליפורניה. מגדלי טופה וריכוזי ארסן גבוהים
NASA

מתחת לזרחן (P) בטבלה המחזורית נמצא היסוד ארסן (As - המכונה גם זרניך) הדומה לו מאוד. אך במערכות הביולוגיות המוכרות לנו, למשל בייצור ATP במהלך הזרחון החימצוני, החלפת זרחן בארסן, בגלל הדמיון הרב ביניהם, משתקת לרוב את הפעילות, ולכן הארסן הוא חומר רעיל וככזה הוא מוכר בהיסטוריה הרפואית.

במאמר, שפורסם על ידי פלישיה וולפה-סימון (Wolfe-Simon) ועמיתיה, שמומנו ועבדו במכון המחקר של סוכנות החלל האמריקאית NASA, (ופורסם גם בכתב העת המודפס ב-3 ביוני 2011) נטען שהם גילו באגם מונו שבקליפורניה (שהוא אגם רווי מלחים ורווי ארסן) חיידקים, שבהמשך שוייכו לסוג Halomonas, שלא רק סובלים את נוכחות הארסן הרעיל בסביבתם, אלא משלבים אותו המקום זרחן, כחומר מוצא לחומצות גרעין. המאמר, שפורסם בכתב העת היוקרתי Science ולווה במסיבת עיתונאים גדולה ומתוקשרת מטעם NASA, עורר התלהבות רבה - כי הנה התגלתה לכאורה ההוכחה שהביוכימיה התיאורטית האלטרנטיבית אינה רק תאורטית, אלא מתקיימת בפועל.

חיידקי Halomonas מבעד למיקרוסקופ.
צילום: Jodi Switzer Blum, NASA

החוקרים טענו שהם גידלו את החיידקים עם איזוטופ רדיואקטיבי של ארסן (⁷³AS). ללא נוכחות כלל של זרחן במצע הגידול. מהחיידקים הם הפיקו את ה-DNA, ניקו אותו ומצאו שהוא היה רדיואקטיבי - הם הסיקו שהארסן הרדיואקטיבי השתלב בתוכו. בדיעבד התברר שהיה בכל זאת זרחן בריכוז נמוך (3 מיקרומולר) במצע, ושהוא זה שנכלל ב-DNA, ושהארסן הרדיואקטיבי היה צמוד ל-DNA מבחוץ, כי ה-DNA לא נוקה בצורה טובה.

מאז שהתפרסם המאמר הייתה המון ביקורת בקהילה המדעית על איכות המחקר, על הפרשנות השגויה, ועל עצם פירסומו בעיתון מוביל כמו Science. ב-2012 פורסמו באותו כתב עת שני מאמרים של קבוצות מחקר אחרות (ראו במקורות) שהראו שהחיידק אכן עמיד לארסן, אך החומר התורשתי שלו הכיל זרחן, לא ארסן.

גם שאלת המחקר (האם ארסן יכול להשתלב ב-DNA במקום זרחן) לא היתה הגיונית בהתייחס למיקומם של החיידקים. באגם מונו יש יש פי חמישה יותר זרחן (88 מ"ג לליטר) מאשר ארסן (17 מיליגרם לליטר) מדוע חיידקים החיים בסביבה כזו, עתירת זרחן, יסגלו להם מנגנון חריג כזה.

בשום שלב לא נטען שהייתה כוונה לרמאות מצד החוקרים, שעדיין מתנגדים לעצם המחיקה (וגם NASA) - היה ברור לכולם שמדובר בבעיות טכניות ומדעיות שהובילו לנתונים "פגומים" שהובילו להסקת מסקנות שגויות. האחזור של המאמר התבצע לאחר שינוי של ההנחיות לגבי אחזור מאמרים שיאפשרו אחזור כזה, לא רק בהונאה ורמאות, אלא בסתם "מדע פגום".

ומה על אחריותו של כתב העת עצמו, שכשל גם בביקורת העמיתים וגם בזמן שלקח עד האחזור? זה לא נידון בשלב זה.