הפתעה במעבדה: חומר ביניים אנטיביוטי יעיל פי 100 מהחומר האנטיביוטי הסופי

לרוב, כפי שמוכר לנו, המוצר הסופי של מסלול ביוסינתטי הוא הפעיל ביותר. במסלול הביוסינתטי של החומר האנטיביוטי מתילנומיצין A, נמצא חומר ביניים, פרומתילנומיצין C לקטון, שחזק ממנו פי 100, ואולי ישמש בעתיד כחומר אנטיביוטי חדש.

Streptomyces הם סוג של חיידקי קרקע שמייצרים רבים מהחומרים האנטיביוטיים המוכרים לנו, ורבים מהמסלולים הגנטיים שלהם נמצאים על פלסמידים ייחודיים. בשנת 1965 התגלה שזן מוכר של החיידק הקרקעי Streptomyces coelicolor A3(2), מייצר את החומר האנטיביוטי Methylenomycin A (מתילנומיצין A). החומר נבדק במעבדה ונמצא שהוא בעל פעילות נוגדת חיידקים בעיקר נגד חיידקים גרם-חיוביים, אך בעוצמה נמוכה יחסית לעומת חומרים האנטיביוטיים שכבר היו זמינים אז (כמו פניצילין ואריתרומיצין). לכן הוא בכלל לא הגיע לשלב הניסויים הקליניים, ולמעשה נגנז. כל הגנים האחראים למסלול הביוסינתטי לייצור המתילנומיצין A, וגם הגן לעמידות כלפיו מוקמו על הפלסמיד הגדול של החיידק - SCP1. גם המנגנון המדוייק שבו פועלת מולקולת המתילנומיצין A על תאי החיידקים הרגישים וגם המנגנון של העמידות כלפיה אינם ידועים. 

Streptomyces coelicolor
המקור:  JIC

ב-2002 הושלמה קביעת הרצף של החיידק, ובין 2006 ל-2010 הושלם תהליך המיפוי של תהליך ייצור המתילנומיצין A וזוהו מולקולות הביניים האחרונות שנוצרות. ושם שוב נעצר התהליך.  

תרשים הביוסינתזה של ייצור המתילנומיצין A. והדגמת  הפעילות האנטיביוטית
המקור: מתוך המאמר 

לאחרונה סיימה קבוצת חוקרים בראשות הביוכימאי גרגורי צ’ליס (Challis) מאוניברסיטת ורוויק (Warwick) שבקובנטרי בבריטניה, לחקור את מרכיבי המסלול הביוסינתטי רב־השלבים שבו משתמשים החיידקים כדי לייצר את המתילנומיצין A. להפתעתם, נמצא שלתרכובות הביניים, פרומתילנומיצין C ופרומתילנומיצין C לקטון, פעילות נוגדת חיידקים פי 10 ו-100 בהתאמה יחסית למתילנומיצין A: גם מינונים זעירים מ-פרומתילנומיצין C לקטון הצליחו להרוג שבעה זני חיידקים הידועים כגורמי זיהומים שקשה לטפל בהם, ביניהם Staphylococcus aureus ו-Enterococcus faecium. פרומתילנומיצין C לקטון התגלתה גם כיעילה יחסית לוונקומיצין (Vancomycin) - שמהווה טיפול של "מוצא אחרון" - כשהחיידקים עמידים לטיפולים אנטיביוטיים שגרתיים יותר, בקטילת שני זנים של E. faecium.

החוקרים הופתעו, הם ציפו שבתהליך כזה הלחצים האבולוציוניים יגרמו לכך שהמולקולה הסופית תהיה החומר האנטיביוטי היעיל יותר - ולא חומרי הביניים. אך בהחלט יתכן שלמתילנומיצין A יש תפקיד אחר בחיידקים והפעילות האנטיביוטית היא פעילות משנית. כמו כן, יתכן שמסלולי ביוסינתזה של חומרים אנטיביוטיים ידועים (ופחות ידועים) מסתירים בתוכם "מציאות" נוספות - חומרי ביניים יעילים יותר שלא נבדקו. 

החוקרים בדקו האם חיידקי E. faecium מפתחים עמידות לפרומתילנומיצין C לקטון: הם גידלו, במשך 28 ימים, את החיידקים בנוכחות ריכוזים הולכים וגדלים של פרומתילנומיצין C לקטון, במקביל הם גידלו את החיידקים עם ונקומיצין. החיידקים פיתחו עמידות לונקומיצין, אך לא פיתחו עמידות לפרומתילנומיצין C לקטון. וזו בהחלט עובדה שמעודדת את פיתוח החומר כתרופה אנטיביוטית לזיהומים חמורים. 

ומה הלאה...

חשוב לברר מה המנגנון בו פועלת פרומתילנומיצין C לקטון נגד חיידקים, ומה מנגנון העמידות כלפיה, וגם לבדוק אם היא בטוחה לשימוש בבני אדם. במקביל מנסים גם לפתח שיטה יעילה לייצור הפרומתילנומיצין C לקטון בקנה מידה גדול - לשימוש רפואי. 

הגילוי עשוי להשפיע גם על חיפוש חומרים אנטיביוטיים חדשים, כי חומרי ביניים במסלולים המוכרים עשויים להיות יעילים יותר מהמוצרים המוכרים הסופיים -  נושא שכמעט לא נחקר.

לקריאה נוספת 

המאמר - מ-Journal of the American Chemical Society - מאוקטובר 2025

סקירה על המאמר - בחדשות Nature - אוקטובר 2025

תמונה במדע - השפעת החיסון על מחלת האבעבועות השחורות - מ-1901.

 

היום לפני 48 שנים, ב-17 בנובמבר 1977, הוכחדה מהטבע מחלת האבעבועות השחורות, שקטלה בין 400 ל-500 מיליונים של אנשים מהמאה ה-17 עד המאה ה-20. וכעוד מספר דומה לאורך כל ההיסטוריה האנושית שלפני. ביום זה, בסומליה, החלים החולה האחרון ("הטבעי") מהמחלה,  שהוכחדה בזכות החיסון. תמונה זו, מ-1901, ממחישה את יעילותו של החיסון. 

ילד מחוסן (מימין) וילד חולה באבעבועות שחורות. גם הילד המחוסן חולה, אבל בצורה מאד קלה.
צילום:  Dr. Allan Warner, 1901
המקור : Edward Jenner Museum, Berkeley, UK.

התמונה ההיסטורית - מ-1901, צולמה על-ידי הרופא אלן וורנר (Warner), מבית הבידוד לחולים בלייצ'סטר (leichester), שבאנגליה. שם בודדו את החולים במחלות המדבקות:

אבעבועות שחורות (Smallpox)
חצבת (Measles)
שנית (Scarlet fever)
דיפתריה (קרמת - Diphtheria)
טיפוס הבטן (Typhoid fever)
שעלת (Whooping cough)
מחלות לא מזוהות

לכל מחלה הייתה מחלקה נפרדת כדי למנוע הדבקה צולבת.

בתמונה רואים שני ילדים בני 13, מאותה כיתה, שנדבקו בבית הספר באותו יום מתלמיד אחר שהגיע חולה. הם חלו במחלת האבעבועות השחורות - הילד הימני חוסן, השני לא. לילד הימני צריך להתאמץ כדי לראות שני פצעים קטנים שכמעט והגלידו. השני - נראה ממש נורא. הוא לא חוסן כי הוריו הושפעו ממתנגדי חיסונים. לא מצאתי מידע אם שרד את המחלה (שקטלה 60-40 אחוזים מהחולים). 

התמונה פורסמה ב-1901 ב-Atlas of Clinical Medicine, Surgery, and Pathology, ביחד עם תמונות נוספות של חולי אבעבועות שחורות. 

ב-1906, ציינו ב-Scottish Medical and Surgical Journal את חשיבות עבודתו של וורנר ותרומתה למידע על המחלה 

In 1906, the noted the importance of Warner's work:

מחלת האבעבועות השחורות נכחדה ב-1978 בזכות החיסונים נגדה. כאמור, החולה האחרון "הטבעי" היה עלי מאלין - עובד בית חולים מסומליה, שהחלים מהמחלה והיה מעורב בהמשך במאבק, שעוד לא הסתיים, להקטנת ממדי מחלת הפוליו.

החולה האחרונה במחלה, ג'נט פרקר, הייתה צלמת מדעית באוניברסיטת ברמינגהם, והנגיפים הגיעו אליה דרך מערכת האיוורור. היא הייתה מחוסנת, שאיתרע מזלה להיות בצד הלא הנכון של הסטטיסטיקה. היא לא שרדה.

לקריאה נוספת

גרסת PDF של Atlas of Clinical Medicine, Surgery, and Pathology, מ-1901, שהועלתה  ב-2015. 

40 שנה להכחדת האבעבועות השחורות: חלק א - על המחלה, הנגיפים, החיסון והמבצע העולמי שהביא להכחדתה

40 שנה להכחדת האבעבועות השחורות:  חלק ב - ג'נט פארקר - החולה האחרונה במחלה

ההיסטוריה של האבעבועות השחורות באתר ה-CDC

התייחסות באתר Snopes לתמונה - יוני 2018

פורסם לראשונה בקבוצת הפייסבוק "מדברים על חיסונים"  של עמותת "מדעת" בנובמבר 2025

 

חיסון נגד חיידקי Chlamydia pecorum להגנה על הקואלות באוסטרליה

מחלה חיידקית מהווה איום ממשי על קיום אוכלוסיית הקואלות באוסטרליה, הנמצאת בסכנת הכחדה. כניסת חיסון חדש, חד-מנתי,  כנגד החיידקים הגורמים למחלה, תוכל לסייע בשיקום האוכלוסייה. 

הקואלות (Phascolarctos cinereus) הן סמל לאומי באוסטרליה ומין דגל חשוב בנושא השימור של חיות הבר. 

הקואלה משתייכת ליונקי הכיס (marsupials). הקואלות חיות בעיקר ביערות אקליפטוס שבמזרח היבשת האוסטרלית. הן שוכנות עצים כמעט כל חייהן: ישנות, אוכלות ומטפלות בצאצאים על הענפים. הן חיות ליליות, שישנות עד 20 שעות ביממה.

הקואלות ניזונות בלעדית מעלי האקליפטוס (שרעילים למרבית בעלי החיים האחרים שבסביבתן) ואת מערכת העיכול שלהן מאכלסים חיידקים מיוחדים שמפרקים את הרעלים. בזמן המעבר מהחלב לתזונה של עלים מפרישה האם צואה מיוחדת, pap, השונה מהצואה הרגילה וכך הצאצאים מקבלים את מיני החיידקים השונים המנטרלים את הרעלים והמסייעים לעכל את העלים. 

אם וגור על גבה על אקליפטוס
צילום: Benjamint444, Wikimedia Commons

העלים דלים מאוד באנרגיה, ולכן הקואלה נעה לאט וישנה הרבה כדי לחסוך באנרגיה. גופן מותאם לטיפוס על העצים: טפרים חדים, שרירי זרוע חזקים, כפותיהן כוללות שני אגודלים מנוגדים, ויש להן ישבן "מרופד" שמאפשר ישיבה ממושכת על ענפים.

לזכרים יש בלוטת ריח על החזה, בעזרתה הם מסמנים עצים – מעין “חתימה” אישית. הנקבות ממליטות גור זעיר, עיוור וללא פרווה, שמטפס מיד לאחר הלידה אל הכיס של אמו. הגור שוהה בכיס כחצי שנה, יונק וגדל שם, ולאחר מכן נצמד לגבה של האם עוד כמה חודשים. לקואלות יש טביעות אצבע  כמעט זהות לאלו של האדם.

כיום הקואלות חוות ירידה חדה באוכלוסייה, שמקרבת אותן לסכנת הכחדה. רוב הגורמים לירידה החדה הם מעשה ידי אדם: אובדן ופיצול של בתי גידול כתוצאה מכריתת יערות האקליפטוס, כבישים רבים חוצים את בתי הגידול  והקואלות האיטיות נפגעות בתנועה עליהם. שריפות הענק של השנים האחרונות, במיוחד ב-2019–2020, כילו מאות אלפי דונמים של יערות אקליפטוס וגרמו למותן של אלפי קואלות. יקח עשרות שנים עד שבתי הגידול האלה יתאוששו. גם כלבי בית או כלבים משוטטים תוקפים וטורפים קואלות שיורדות לקרקע (למשל כדי לעבור בין עצים).

הקואלות באוסטרליה סובלות מזה עשרות שנים (לפחות 50 שנה) ממגפה של זיהומים בחיידקי Chlamydia pecorum - חיידק קרוב ל-C. trachomatis הגורם למחלות באדם. ההדבקה מתרחשת לרוב במגע מיני, אך גם דרך מגע ישיר או מאם לעוברה.

המחלה מתבטאת בדלקות עיניים חמורות שיכולות להתפתח לעיוורון, בדלקות בדרכי השתן והמין, הגורמות לפגיעה בפוריות ולמוות, במקרים הקלים יותר תתכן רק חולשה, חום, איבוד משקל, שפוגעים ביכולת לשרוד.

באזורים מסוימים ביבשת (כמו קווינסלנד וניו סאות’-וויילס) אחוז הקואלות הנגועות מגיע ל-90-70 אחוזים מהאוכלוסייה. ומודגמת שם ירידה בכמחצית של תוחלת החיים (מ-15-10 שנים ל-כ-7-5 שנים). 

בגלל כל אלה, בשנת 2022 הכריזה ממשלת אוסטרליה על הקואלה כמין הנמצא בסכנת הכחדה בכמה מדינות ביבשת, 

כבר למעלה מעשור, כדי להגן על הקואלות ולהציל אותן מהירידה במספרן בגלל חיידקי הכלמידיה, מנסים חוקרים באוניברסיטאות אוסטרלית לפתח טיפולים או חיסונים מונעים נגד Chlamydia pecorum. 

האפשרות לטיפול בחומרים אנטיביוטיים להם החיידקים רגישים, גם קשה לביצוע בקואלות בטבע, וגם כי הם פוגעים גם בחיידקי המעיים שהכרחיים לניטרול הרעלנים ולעיכול עלי האקליפטוס, וגם לא נמנעת הדבקה חוזרת בתום הטיפול. 

לכן כבר למעלה מעשור, מנסות מספר קבוצות מחקר אוסטרליות לפתח חיסונים כנגד חיידקי הכלמידיה שהמטרה העיקרית היא למצוא חיסון שיעיל לאחר מנה בודדת. המטרה העיקרית  כנגדה מתמקדים בפיתוח החיסונים היא חלבון המעטפת החיידקי MOMP (Major Outer Membrane Protein).

לאחרונה, אושר על-ידי רשויות הרפואה הוטרינרית באוסטרליה, החיסון שפותח על-ידי צוות חוקרים בהובלת המיקרוביולוגים פיטר טימס (Timms) וסם פיליפס (Phillips) מאוניברסיטת סאנשיין קוסט שבקווינסלנד, בשיתוף פעולה עם חברת Treidlia Biovet. לאחר בחינת צרופים שונים של חלבון ה-MOMP עם אדג'וונטים (חומרים מעוררי תגובה חיסונית) שונים בחמישה ניסויים נפרדים.  

החיסון הסופי, שינתן בהזרקה במנה אחת, ללא צורך במנות חיזוק, כולל את חלבוני ה-MOMP של שלושת זני הכלמידיה (A, F ו-G) המדביקים את  הקואלות  באוסטרליה, בצרוף שלושה אדג'ובנטים.  

במהלך עשור (2023-2013) עקבו החוקרים בדרום מזרח קווינסלנד אחרי 680 קואלות, מהן חוסנו 165. שאר קואלות שמשו כקבוצת הביקורת.  הם זיהו מי מהן נדבקה בכלמידיה, פיתחה מחלה ואם הבריאה או מתה ממנה. הייתה ירידה של 64% בתמותה ממחלת הכלמידיה אצל קואלות שחוסנו לעומת אלו שלא חוסנו. הקואלות המחוסנות חלו בגילאים מאוחרים יותר (8 במקום 5 שנים) בכשלוש שנים בממוצע.  שיעור החולות במחלה היה נמוך בהרבה בקרב מחוסנות. ההגנה פעלה גם בזכרים וגם בנקבות, ונשמרה שנים רבות.

החיסון שאושר ישמש גם בבתי חולים לחיות בר, גם במרפאות וטרינריות וגם בשטח. הוא ינתן במנה אחת, ללא צורך במנות נוספות, והוא צפוי להקטין את התמותה של הקואלות  מהכלמידיה בשטח בכ-65 אחוזים. לחיסון אין תופעות לוואי משמעותיות. 

מתישהו בקרוב יחל המבצע לחיסונן של עשרות אלפי קואלות (מתוך 100 אלף עד 500 אלף הקואלות שחיות באוסטרליה - אין הסכמות על מספר יותר מדוייק) בטבע. כמובן שבמקביל יהיה חשוב להמשיך ולשמר את  בתי הגידול שלהם ולסלק את הכלבים המשוטטים. אחרת, החיסון לבד לא יעזור. אם לא יעשה דבר, חוששים שהקואלות ייכחדו עד 2050. 

לקריאה נוספת

המאמר של החוקרים - מ-Nature npj Vaccines- מאוגוסט 2024

שני חיסונים לחטטת (acne) בתהליכי פיתוח.

 

כנראה שנוכל בקרוב למנוע ו/או לטפל בפצעי הבגרות שמכערים את פניהם של המתבגרים שלנו..... 

חטטת, המוכרת יותר בשמה הלועזי אקנה (acne), מתבטאת בהופעת פצעים על פני הפנים ובאזורים נוספים בגוף, בכ-80 אחוזים בבני הנוער והמבוגרים הצעירים. המצב ההורמונלי והגנטיקה הם אמנם גורמי רקע חשובים, אך בסופו של עניין פצעי המחלה החמורים נגרמים על-ידי חיידקי Cutibacterium acnes שבעבר נקראו  Propionibacterium acne. החיידקים מתיישבים על בלוטות החלב שמתחת לעור. החטטת נחשבה זמן רב לא כבעייה רפואית, אלא כבעיה קוסמטית. גישה זו מתהפכת היום, והיחס לחטטת הוא כאל מצב רפואי שראוי לטיפול. בעיקר בגלל העיתוי בו היא מתרחשת - בגיל ההתבגרות, בזמן שבה הנראות מאד חשובה - והחטטת עלולה לגרום לדכאון ולבעיות חברתיות.

Wikimedia Commons

יש טיפולים מקומיים לחטטת, אך הם זמניים ובעלי תופעות לוואי, ומייד לאחר סיומם החטטת חוזרת. ולכן נעשה מאמץ למצוא פתרון, שיהיה יעיל לטווח ארוך, ויעלים את המחלה לחלוטין. 

 על הפרק שני חיסונים חדשים שמטרתם להכיר למערכת החיסון את החיידקים גורמי המחלה, ואת האנזים העיקרי שהם מפרישים: 

חברת  סאנופי (Sanofi) עובדת על החיסון הראשון, שמיועד למי שכבר חולים בחטטת. החברה התחילה משתי אפשרויות שכתוצאה מהן תזהה מערכת החיסון חלבון מעטפת של החיידקים גורמי המחלה. האפשרות הראשונה הייתה החלבונים עצמם, והאפשרות השנייה הייתה מקטעי mRNA המקודדים אותם. בניסוי ראשוני שנעשה בחולדות נמצא שמקטעי ה-mRNA היו יעילים יותר - ביצירת נוגדנים המגיבים עם החיידקים, וחיסון ה-mRNA המשיך לניסויים קליניים ראשונים בבני אדם  - 400 מתנדבים הסובלים מחטטת בינונית - בארצות הברית, ו-200 מתנדבים נוספים הסובלים מחטטת קלה - בסינגפור. 

קבוצת המחקר בראשותו של ג'ורג' ליו (Liu) מאוניברסיטת קליפורניה שבסן-דייגו, מתמקדת באנזים היאלורונידאז - אנזים המופרש על-ידי החיידקים גורמי המחלה - הוא האנזים שמפרק בעור שלנו את החומצה ההיאלורונית - שכתוצאה ממנה מתפתחת הדלקת המקומית - שמתפתחת לפצעי החטטת המוכרים. ליו ועמיתיו הזריקו לעכברים מקטעים חלבוניים של האנזים, לאחר זמן הם "האנישו" את העור העכברי על-ידי הוספת חומר שומני, והדביקו אותם בחיידקי החטטת. החיסון מנע את החטטת בעכברים המחוסנים. בניגוד לחיסון הקודם, שמיועד למי שכבר חולה, חיסון זה אמור להנתן כמניעה לכל מי שיירצה.   

סקירה על שני החיסונים - מ-Nature - אוגוסט 2025

כתבה ב-Life Science - על החיסון של חברת סאנופי - אפריל 2025
  

המאמר על החיסון נגד ההיאלורונידאז - מ-Nature Communication - יוני 2023

שלוש חבצלות שונות פורחות עכשיו במקביל

 

הוותיקים שבינינו,  ואולי גם הצעירים יותר,  מפזמים מדי פעם את השיר הבא כל פעם שהם נתקלים  בפרחי החבצלות: 

אוֹר חֲבַצָּלוֹת - זֶמֶר שׁוֹשַׁנִּים

בַּשָּׁרוֹן עָלָה - רֵיחַ עֲדָנִים

חֲבַצֶּלֶת לָךְ - וְלִי הַשּׁוֹשַׁנִּים

בַּשָּׁרוֹן עָלָה - רֵיחַ עֲדָנִים

(שרה לוי/תנאי)

אחרים מביניהם מצטטים את שני המקורות התנ"כיים באים: 

• "אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים" - שיר השירים ב', א'.
• "תָּגֵל עֲרָבָה וְתָפֹרַח כְּחַבַּצֶּלֶת" - ישעיהו ל"ה, א'

איננו יודעים אם החבצלת במקורות היא אכן אחת מהחבצלות המקשטות את נופי ארצנו בעונה הזו. אך הפריחה הלבנה של כל החבצלות מרשימה יותר, ואנסה לספר, על קצה המזלג, על שלושתן:  חבצלת החוף (Pancratium maritimum), חבצלת  הנגב (Pancratium sickenbergeri) ו(בת-)חבצלת קטנת-פרחים (Vagaria parviflora). 

שלוש החבצלות משתייכות למשפחת הנרקיסיים (Amaryllidaceae) - בעבר שלושתן שוייכו לסוג Pancratium, אך בעשורים האחרונים  הופרדה מהם החבצלת קטנת-הפרחים ושוייכה לסוג Vagaria.  

חבצלת החוף - חוף הסירות, הרצליה - 17 באוקטובר 2025

חבצלת החוף - תל מיכל, הרצליה - 17 באוקטובר 2025

חבצלת החוף (P. maritimum) נפוצה לאורך חופי הים התיכון, בעיקר בדיונות החוליות. היא הגדולה משלושתן ופורחת בסוף הקיץ, מאוגוסט עד אוקטובר, כשרוב הצמחייה מסביב כבר יבשה. 

הפרחים הלבנים בוהקים וריחניים מאוד, נפתחים בלילה, ולרוב נושרים אחרי כ-24 שעות. עלי הכותרת צרים ומאורכים, ובמרכזם “כוס” דמוי כתר. העלים ארוכים וצרים, ויוצאים מבצל הקבור עמוק בחול, הם מכחילים כתוצאה מציפוי שעוותי  המגן עליהם מהמלח. . בזמן הפריחה החבצלת  פורחת ללא מים,  בסביבה מלוחה יחסית.  את החבצלת  מאביקים רפרפים וחרקים ליליים אחרים.  הזרעים שחורים, קלי משקל וצפים במים,  כך הם מופצים עם הגלים לחופים אחרים. 

חבצלת הנגב - חולות ממשית  - 23 באוקטובר 2015

חבצלת הנגב - חולות ממשית  - 29 באוקטובר 2021

חבצלת הנגב (P. sickenbergeri) מאד דומה לחבצלת החוף,  אך קטנה ועדינה יותר, היא פורחת באזורים המדבריים של הנגב והערבה. היא פורחת בסתיו, בספטמבר עד אוקטובר, ללא עלים. הפרחים לבנים קטנים יותר, עם כוס פנימית קצרה יחסית. העלים (המסולסלים) מופיעים לאחר הפריחה בתקופת החורף. גם הזרעים שלה קלים ומופצים ברוח ולעיתים גם בזרימות גשם קצרות. 

בת-חבצלת קטנת-פרחים  - לטרון - 3 באוקטובר 2025

בת-חבצלת קטנת-פרחים  - לטרון - 25 באוקטובר 2019

בת-חבצלת קטנת-פרחים (V, parviflora) היא הקטנה שבחבצלות. עלי הכותרת שלה צרים ועדינים, אין לה "כוס" פנימית. גם הבצל שלה קטן יחסית. והיא גדלה בנופים סלעיים ובאזורי חורש במרבית החבל הים תיכוני. גם העלים שלה מופיעים בחורף, לאחר הפריחה - במרכזם יש פס כסוף אופייני. הזרעים השחורים מצולעים וכבדים יחסית. הם מופצים על-ידי נמלים, הנמשכים לגופיף שומני הצמוד לזרע. 

נצלו את התקופה ובקרו אותן ...

מקורות והרחבות

חבצלת החוף - אורי פרגמן ספיר - באתר צמחיית ישראל

חבצלת החוף - מייק לבנה - באתר צמח השדה (קק"ל)

אלול תשע"ה – חבצלת החוף - שיר ורד - "כלנית" 2 (2015)

חבצלת החוף Pancratium maritimum – פורחת בחוף הים (אוגוסט 2015), "פורחים עכשיו" - אבי שמידע - "כלנית" 2 (2015)
חבצלת הנגב - אורי פרגמן ספיר - באתר צמחיית ישראל

חבצלת הנגב - דרור מלמד - באתר צמח השדה (קק"ל)
בת-חבצלת קטנת פרחים - מייק לבנה - באתר צמח השדה (קק"ל)|

בת-חבצלת קטנת-פרחים גיאופיט מוגן מרשים בפרחיו הלבנים - ערגה אלוני -  "כלנית" 9 (אוקטובר 2023)

"האבקה בראי ישראלי" - אמוץ דפני ודיני איזיקוביץ' - הוצאת פרדס. 2023

• 
  

חומרים אורגניים שמקורם בירח אנקלדוס אותרו על ידי המיכשור המדעי של החללית קאסיני. הם לא מעידים שיש באנקלדוס חיים.

 

החללית קאסיני איתרה בסילון של גרגרי קרח וגזים שנפלט לחלל מאנקלדוס,  הירח של שבתאי, חומרים אורגניים, שמקורם, על-פני כדור הארץ, הוא גם ביצורים חיים. לא נשללה האפשרות שמקור אותם חומרים אורגניים הוא בתהליכים גיאוכימיים המתרחשים באוקיינוס התת-קרקעי של הירח, כך שנכון לעכשיו, אין אישוש לקיומם, בעבר או בהווה, של חיים על אנקלדוס. 

גרפיקה שממחישה את פליטת סילוני הגזים סמוך לקוטב הדרומי של אנקלדוס
המקור: European Space Agency

כדור הארץ הוא גרם השמיים היחיד המאוכלס ביצורים חיים המוכר לנו. משאבים רבים היום מושקעים בחיפוש אחר חיים בגרמי שמיים אחרים (פלנטות, ירחים) במערכת השמש שלנו,  ואף מחוץ למערכת השמש. האסטרונומים גילו לא מעט גרמי שמיים שבהם יש תנאים שיכולים לאפשר קיום חיים, אך האם אמנם יש בהם חיים? ואם ישנם, האם הם מבוססים על הביולוגיה שאנו מכירים? 

גרם השמיים הקרוב ביותר אלינו הוא הירח, וכפי שידוע לנו היום אין ולא היו בו חיים, אם כי בעתיד מקווים למצוא עליו מטאוריטים עם שרידי חיים שיתכן שהגיעו אליו מאזורים אחרים של מערכת השמש.

התנאים השוררים כיום על כוכב הלכת נוגה הם טמפרטורה שמגיעה לכ-450°C, אטמוספרה שמכילה כ-96% פחמן דו-חמצני, ועננים המכילים חומצה גופרתית, ועד לא מזמן נחשבו ככאלה שאינם מאפשרים חיים. ייתכן שהיו שם חיים בעבר, כשהטמפרטורות היו נמוכות יותר והאטמוספרה הייתה שונה. באטמוספרה של נוגה אותרו תרכובות שעשויות להעיד על נוכחות יצורים חיים, אך לא נשללה האפשרות שמקור תרכובות אלה הוא בתהליכים גאוכימיים. 

במאדים בעבר זרמו מים ובכיפות של מאדים אף נמצאו מים קפואים. . במאדים נמצא, בשלושה אתרים שונים, הגז מתאן (CH₄), שבמקורו יכול להיות ביולוגי או געשי. אין עדויות לפעילות געשית עכשווית על מאדים. אך גם אין עדויות למיקרואורגניזמים שמייצרים את המתאן...

שבתאי (Saturn) הוא כוכב הלכת הששי של מערכת השמש שלנו. ב-1789 גילה האסטרונום הנודע ויליאם הרשל (Herschel), בין יתר תגליותיו, את קיומו של הירח אנקלדוס (Enceladus - ויש המבטאים אנסלדוס) - והיום הוא נחשב לששי בגודלו מבין 274! הירחים (נכון לספטמבר 2025) הסובבים את שבתאי. השם אנקלדוס ניתן לירח על-ידי בנו של הרשל, ג'ון, על שם אחד הגיגאנטים - הענקים מהמיתולוגיה היוונית - שאיימו להפיל את זאוס ממושבו במרומי הר האולימפוס.

אנקלדוס, כפי שצולם מהחללית קאסיני ב-2017. ניתן לראות את  הסילון הנפלט מהקוטב הדרומי שלו.
המקור: NASA 

אנקלדוס נודע בעיקר בשל שתי תכונות מעניינות - יש עליו פעילות געשית, שמתבטאת בגיזרים פעילים על פני השטח. והוא העצם הבוהק (מחזיר האור) ביותר במערכת השמש.

עיקר המידע שיש ויהיה לנו על אנקלדוס מגיע מהחללית קאסיני (Cassini) שיצאה למסעה לחקר שבתאי וירחיו בשנת 2004 והתרסקה לתוכו ואז סיימה את פעולתה בשנת 2017. אך מידע רב שנאסף מהחללית עדיין מחכה לפענוח.

קאסיני עברה לראשונה ליד אנקלדוס בשנת 2005. מכשיריה גילו שעל הירח יש כמות גדולה של מים - במצב נוזלי ובמצב מוצק. בשנת 2011 הכריזה NASA על אנקלדוס כמקום אפשרי להתיישבות בני אדם.

מהקוטב הדרומי של אנקלדוס יש פליטה מתמדת של סילונים המכילים גזים וגרגרי קרח לחלל. בקוטב הדרומי נמצא אוקיינוס מתחת לשכבת קרח שמקיפה את הירח, האוקיינוס מצידו יושב על ליבה סלעית, שבצמוד אליה יש גם פעילות הידרותרמלית. - כל זה בעצם אומר שמה שנפלט לחלל מהקוטב הדרומי בעצם כולל כימיקלים מכל האזורים הללו.

המחקר הראשוני על מציאת חומרים אורגניים באותם סילונים היה ב-2019. אז התגלו בסילונים באמצעות ניתוח ספקטרלי, חומרים אורגניים שמכילים חמצן, חנקן וטבעות ארומטיות, ואף תרכובות המכילות זרחן. חלק מהחומרים שהתגלו הם אבני בניין בסינתזה של חומצות אורגניות שחשובות לקיום החיים, כחומצות אמיניות. 

מחקר חדש יותר - מאוקטובר 2025, זיהה בסילונים,  באמצעות פענוח כימי של תכולת גרגרי קרח שנלכדו ישירות על ידי החללית,  תרכובות אליפטיות, אסטרים/אלקנים, אתרים/קבוצות אתיל, במקביל גם תרכובות נושאות חנקן וחמצן שאותרו כבר ב-2019. כאמור כל אלה נפלטו מהאוקיינוס הקפוא של אנקלדוס - ולא היה להם כמעט זמן "להתבלות"  בחלל. מקורם של כל התרכובות הוא הידרותרמי - במסלולים גיאוכימיים המובילים לסינתזה של חומרים אורגניים שונים. 

מה לא נמצא בינתיים, עדויות לקיומם של יצורים חיים. 

ואנחנו נמשיך לחפש - ולקוות שימצאו מתישהו יצורים חיים בחלל

לקריאה נוספת

המאמר מ-Nature Astronomy - אוקטובר 2025

המאמר - מ-Monthly Notices of the Royal Astronomical Society - אוקטובר 2019

אנקלדוס: ירחו המרתק של שבתאי - כתבה מ-YNET  - ד"ר יגאל פת-אל - יו"ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה - 2011

האם יש חיים באחד הירחים הקפואים של שבתאי? - כתבה מסיינטיפיק אמריקן, באתר הידען - 2017

חידושים ברפואה מונעת מחלות זיהומיות בגיל השלישי.

 

לא כדאי לחלות בגיל השלישי, כך המחישה לנו השבוע השחקנית המוכרת דיאן קיטון בת ה-79 כשמתה השבוע מדלקת ריאות. והיא לא היחידה. הרבה אנשים בגיל השלישי (וגם סבתי) במצב בריאותי יחסית סביר נדבקו וחלו בדלקת ריאות - ולא יצאו ממנה. 

מרבית דלקות הריאה ניתנות לטיפול באנטיביוטיקה (אם הגורם להן הוא חיידקי), או אף להמנע כליל על ידי חיסון.  אך לא החיסונים ולא הטיפול האנטיביוטי ימנעו כליל את המחלה, אך הם בהחלט משפרים משמעותית את סיכויי החולים שנדבקו בה. 

דלקת ריאות פנוימוקוקלית

אחוז ניכר ממחלות הריאה נגרם על ידי חיידקי Streptococcus pneumoniae, המכונים בקיצור פנוימוקוקים. בשגרה מומלץ לכל מי שמעל גיל 65 (וגם מי שצעיר יותר אך עם מחלות כרוניות - מחלות לב, ריאה או סוכרת)  להתחסן בחיסון הנוכחי פרבנר (Prevenar 20) - הכולל חיסון נגד 20 זנים שונים של הפנוימוקוקים (שהחליף את קודמיו - פרבנר 13 ופרבנר 7) - אך עדיין יש מספר זנים שהחיסון אינו מגן בפניהם. גרסאות חיסון משופרות, עם יותר זנים,  נמצאות בתהליך של ניסויים קליניים - ואם הניסויים יצליחו - אחת מגרסאות אלה, או יותר,  יחליפו את החיסון הקיים. 

סוג אחר של דלקות ריאה שעלולות להסתבך בגיל השלישי, הן אלה שנגרמות על ידי נגיפי ה-RSV (כן - אלה אותם נגיפי RSV שמהווים בעייה חמורה גם בפגים, וילודים וילדים עד גיל שנתיים) . מבוגרים, מעל גיל 60, מהווים קבוצת סיכון משמעותי לתחלואה קטלנית מדלקת ריאות הנגרמת מנגיפים אלה.

מאז 2023 אושרו שלושה חיסונים פעילים נגד RSV, מטרת שלושתם היא ליצור זיכרון חיסוני של מערכת החיסון נגד חלבון המעטפת של הנגיף (F). הם מיועדים למבוגרים מעל גיל 18 ולנשים בהיריון - כדי להגן גם על היילוד. ברוב המדינות, חוץ מלנשים בהריון, הם מומלצים למבוגרים מעל גיל 60 או 75, בהתאם להחלטות מקומיות.

שלושת החיסונים הם Abrysvo של חברת פייזר, mRESVIA של חברת Moderna, ו-Arexvy של חברת GSK, שני החיסונים הראשונים אינם בשימוש בארץ. השלישי, Arexvy, עומד להכנס לשימוש בצורה הדרגתית ובתשלום, למבוגרים מעל גיל 65, כנראה כבר בחורף הקרוב.

שלבקת חוגרת

שלבקת חוגרת היא שלב מאוחר של מחלת הילדים הנפוצה אבעבועות רוח (Chicken pox), שגם לה יש חיסון. השלבקת החוגרת מתפרצת בדרך כלל בחולים בטווח של 40–80 שנה לאחר שחלו באבעבועות רוח, אבל מופיעה בקרב 10%–30% בלבד מביניהם. במשך השנים שבין שתי ההתפרצויות, הנגיפים חבויים במצב רדום (לטנטי) במערכת העצבים.

המחלה מתחילה בהופעת כאבים חזקים וממושכים בקצות העצב. לאחר כמה ימים מופיעות לאורך העצב שלפוחיות הדומות לאלה של אבעבועות רוח, וכשלושה שבועות מאוחר יותר הן נעלמות. הכאבים בעצב עלולים להימשך כמה חודשים

ב-2023, שש שנים לאחר שנכנס לשימוש בצפון אמריקה - החליף החיסון החדש Shingrix את החיסון הקודם נגד מחלת השלבקת החוגרת, והוא בסל התרופות עבור גילאי 65 ומעלה. החיסון ניתן בשתי מנות בהפרש של חודשיים ויהיה יעיל למשך כ־10 שנים ואולי אף יותר. גילאי 65-50 יוכלו להתחסן בתשלום.

החיסון הקודם, Zostavax, שהכיל זן מוחלש של הנגיף והיה פחות יעיל (וגם לא נכלל בסל התרופות). מי שהתחסן בחיסון הקודם יוכל להתחסן בחיסון החדש, וזאת אם עברו לפחות חודשיים ממועד קבלת החיסון הישן.

שפעת - חיסון מחוזק

מאוגוסט השנה נכנס לשימוש חיסון חדש נגד שפעת שמכיל כמות גדולה יותר של האנטיגן הנגיפי - החיסון, הנקרא Fluzone אמור לגרום תגובה חיסונית חזקה יותר בגילאים המבוגרים. הוא ייועד, ללא תשלום לגילאי  65 ומעלה עם מחלות רקע (אי-ספיקת לב, מחלות ריאה חסימתיות, מחלות אונקולוגיות פעילות ומושתלי איברים) או שאושפזו בשנתיים האחרונות. 

מוטציות נדירות מאפשרות חסינות מוחלטת להדבקות נגיפיות. האם זה יוביל לפיתוח תרופות נוגדות נגיפיות כוללניות?

 

מסתבר שכמה עשרות אנשים, מכ-10 משפחות ברחבי העולם, שאין בהכרח קשר ביניהם, מוגנים מכל המחלות הנגיפיות המוכרות, בגלל "גנטיקה" מיוחדת. חסר או תפקוד לקוי של גנים שמדכאים את התהליך התגובה הדלקתית כנגד נגיפים.  

המחלות הנגיפיות, בניגוד למחלות חיידקיות, הם עדיין גורם מאד משמעותי לתחלואה ולתמותה של מיליונים ברחבי העולם: מגיפת השפעת של 1918 הרגה רק באירופה בין 20 ל-50 מיליון, וכמספר דומה בשאר חלקי העולם. 100 שנה אחרי, נגיפי השפעת עדיין גורמים לאשפוזם של כחצי מיליון איש מדי שנה. 

צילום במקרוסקופ אלקטרונים סורק של נגיפי השפעת הספרדית.
צולם ב-2005 - לאחר גידול הנגיפים בתרבית תאים.
CDC/Cynthia Goldsmith

מגיפת ה-Covid19 - שנגרמת על ידי נגיף ה-SARS השני, הרגה 15-10 מיליון איש והיא עדיין לא הסתיימה. 

כנראה שבעקבות ההתחממות הגלובלית "נזכה" לראות בעתיד מחלות נגיפיות חדשות שאין לנו כרגע דרך לחזות את "תרומתן" לתחלואה ולתמותה האנושית. 

לכן, גישה טיפולית יעילה תהיה פיתוח של תרופה נוגדת נגיפים מכל סוג שתדע להתמודד גם עם נגיפים לא מוכרים. 

אינטרפרונים מסוג I - חומרים המיוצרים בגופנו כתוצאה ממתקפה נגיפית,  מוכרים כתרופה בעלת פעילות אנטי נגיפית מוכחת אך מוגבלת, ולאחרונה התברר שהפעילות המוגבלת נובעת מכך שיש מערכות ביולוגיות שמדכאות את הדלקת באנטי-נגיפית, שמופעלת כתוצאה מביטוי של אינטרפרונים ועשרות חלבונים נוספים. 

שני חלבונים עיקריים, USP18, ו-ISG15 הם חלבוני מפתח בדיכוי התגובה האנטי-נגיפית, והעדרם, עלול להיות בעייתי. חסר ב-USP18, גרם לתגובה חמורה עד קטלנית בנושאים את החסר, ואילו חסר ב-ISG15 גרם לתגובה מתונה יותר, כפי שנצפתה ב-10 משפחות ברחבי העולם, שנושאות את המוטציה הזו. 

בתנאי מעבדה תאי פיברובלסטים שמקורם באנשים עם חסר ה-ISG15 היו עמידים מאד למתקפות נגיפיות יזומות יחסית לתאי הביקורת. 

האפשרות לפעול בכיוון התגלתה לראשונה פני כ-15 שנה על-ידי דוסאן בוגונוביץ' (Bogunovic)  - אימונולוג באוניברסיטת קולומביה, שלמטופלים שלו, כשהיו חולים דווקא במחלות חיידקיות, שאיתן לא התמודדו היטב,  הייתה תגובה דלקתית שמאפיינת דווקא מחלות הנגרמות על-ידי נגיפים.  הוא מצא שלמטופלים אלה היה חסר במולקולה הרגולטורית ISG15. 

החסר של ISG15, גורם לכך שבגוף החולה ייצטברו כ-60 חלבונים שונים - שבסופו של דבר הם אלה הגורמים לעמידות כנגד המחלות הנגיפיות. פגיעה בגן ISG15 של המטופלים נחשבה כמסוכנת מדי, ולכן צוות החוקרים לקח את אותם 60 חלבונים והחליט לנסות לפתח מהם תרופה נסיונית חדשה, שבשלב זה הצליחה מאד באוגרים ובעכברים. 

לאחר מיון קפדני, בוגונוביץ' וצוותו נותרו עם 10 חלבונים, שאת ה-mRNA המקודד אותם הם ארזו בליפוזומים, הליפוזומים הוחדרו בטיפות דרך האף, לריאות של עכברים ואוגרים. שם התאחו הליפוזומים עם תאי מטרה שבהם יוצרו אותם עשרת החלבונים, הם גרמו לדלקת "אנטי נגיפית" בעוצמה נמוכה יחסית לדלקת הנוצרת מחסר של ISG15, אך מספיקה  כדי למנוע שכפול של נגיפי שפעת, ונגיפי SARS2, ששימשו כנגיפי מודל, והפחיתה בהם משמעותית את עוצמת המחלות (יחסית לקבוצת הביקורת), במשך כשלושה עד ארבעה ימים. 

האם טיפות אף אלה יגנו במהירות על אנשים מפני מגיפות עתידיות שייגרמו על-ידי נגיפים בלתי מוכרים?   האם צוותי רפואה יצטיידו בהן? האם יתנו אותם לבני משפחה של חולים במחלות שגורמיהן לא מזוהים עדיין. 

כרגע התרופה מגנה על הריאות,  לא כל הנגיפים תוקפים רק את הריאות. וצריך לשפר את משלוח התרופה גם לאזורים אחרים בגוף. 

האם תהיה הגנה דומה גם באנשים?  גם זה עדיין זה יצטרך להבדק. 

לקריאה נוספת

המאמר - ב- Science Translationl Medicine