תעלומת מקור הסלמונלה בקלאב-מד באיי סיישל.

 

בסוף ספטמבר 2026 התרחש אירוע תחלואת מעיים חריג בקרב נופשים ישראלים במועדון קלאב-מד באי סנט-אן (Saint Anne) שבסיישל. האירוע עורר סערה תקשורתית ודיון אפידמיולוגי מעניין סביב מקור ההדבקה. 

החל מ-20 בספטמבר החלו כ-40 ישראלים (מבוגרים וילדים), שנפשו בקלאב-מד (Club Med Seychelles Resort) באי סנט-אן, לסבול מתסמינים של דלקת מעיים: חום גבוה (עד 40 מעלות), שלשולים, הקאות והתייבשות. חלקם פונו בסירה לאי המרכזי (מאהה - Mahé) לקבלת טיפול במרפאות ובבתי חולים שם.

אחד הנופשים שנבדק במרפאה במאהה נמצא חיובי לחיידקי סלמונלה (Salmonella), מה שהוביל לדיווחים הראשוניים על התפרצות חיידקית. 

חיידקי Salmonella הם מתגים בעלי יכולת תנועה ממשפחת ה־Enterobacteriaceae. הם תוארו לראשונה ב־1880 על ידי קרל אברת (Eberth), ובהמשך גודלו בהצלחה במעבדה על ידי גאורג גפקי (Gaffky). ב־1885 הם בודדו גם בארה״ב, במעבדה של דניאל סלמון (Salmon) וב-1900 נקרא הסוג על שמו.

הסוג Salmonella כולל שני מינים בלבד. S. bongori, הנפוץ בעיקר בזוחלים ובסביבה, אך נדיר שהוא מדביק יונקים, ו-S. enterica, המאכלס מערכות עיכול של יצורים חמי דם, כעופות ויונקים. ל-S. enterica יש ששה תתי מין וכ-2600 זנים שונים - סרוברים או סרוטיפים - השונים בהרכב הסוכרים והחלבונים שבמעטפת ובשוטונים שלהם. 

הסרובר הנוכחי של הסלמונלה עדיין לא זוהה מעבדתית.

כתוצאה מההפרשות של בעלי החיים נמצאים חיידקי הסלמונלה השונים גם בסביבה וכמובן גם בביוב. הם יכולים להדביק אנשים דרך מזון מזוהם או דרך מים מזוהמים. כשחולה סלמונלה רוחץ בבריכה שלא מחוטאת כראוי (למשל רמת כלור נמוכה/לא תקינה) ומפריש אליה חיידקים, רוחצים אחרים יכולים להדבק ממנו. 

חיידקי  Salmonella Typhimurium במיקרוסקופ אלקטרונים

צילום: CDC/Janice Haney Carr

הנופשים הישראלים התלוננו על התעלמות של הנהלת המלון מהמצב, בטענה כי התחלואה הגיעה מישראל, מהטיסה, או ממקום אחר שאינו קשור במלון, ואינה קשורה במלון עצמו.  הטענה של המלון התבססה על כך שמתוך 411 אורחים במלון (מתוכם כ-200 ישראלים), התחלואה פגעה באופן בלעדי בקבוצה הישראלית ולא בקרב התיירים מהמדינות האחרות.

הרשת ביצעה בדיקות אפידמיולוגיות למזון, למים ולמשטחים במטבחי המועדון והודיעה כי כל הבדיקות יצאו תקינות ללא ממצא חיידקי. 

החולים, ששבו בינתיים לישראל, דוחים את התרחיש של "הדבקה בטיסה". הם מציינים כי הגיעו בטיסות ובמועדים שונים, והמכנה המשותף היחיד שלהם היה השהות במועדון.

החולים מסרו תרביות צואה לבדיקה, למעבדות המרכזיות של משרד הבריאות בארץ. כעת ממתינים לסיווג הסרולוגי ולריצוף הגנומי של החיידקים.  האם זיהוי הסרובר יוכל להכריע במחלוקת?

נמתין לתוצאות, הצפויות כנראה בשבוע הבא, ונעדכן. 

על נמפית טווסית, קרפדה צהובת בטן, ואכזריותו של הטבע - במפלי אניפאס.

בספטמבר 2026 טיילנו (רעייתי ואני) במפלי אניפאס שבהרי האולימפוס. ירדנו, בשביל שמשמאל למנזר דיוניסוס הישן עד לנהר האניפאס, שבאזור זה המים הרבים זורמים בו בשלושה מפלים נאים. בין המפלים היו מספר בריכות, עם צמחים מעניינים מסביבן, וגם בעלי חיים. 

לפתע הגיח לעברנו פרפר גדול מדהים ביופיו ונחת על סלע שבלט מתוך המים. הפרפר היה נמפית טווסית (Aglais io) - אחד הפרפרים היפים והמרשימים של אירופה כולה. 

|

נמפית טווסית 

שנינו חובבי טבע - המשכנו לצפות בו ומידי פעם לצלם אותו. אך התברר לנו בהמשך שגם יצור נוסף התעניין בפרפר - אך מסיבות אחרות לגמרי. הייתה זו קרפדה צהובת בטן (Bombina variegata). 

קרפדה צהובת בטן

הקרפדה הייתה במים הסמוכים לסלע שעליו התמקם הפרפר - בשלב זה עדיין לא ראינו אותה. אך מעיון בתמונות שצילמנו ראינו אותה...

הפרפר והקרפדה - לפני האירוע
צילום: טובה בר-ניר

לפתע זינקה הקרפדה לעבר הפרפר ונשכה אותו. לא הצלחנו לצלם את הארוע. לאחר מאבק קצר נפל הפרפר למים וצף בהם. הוא כנראה סיים את חייו הקצרים. 

הפרפר צף במים לאחר האירוע. סימני הנשיכה נראים היטב.

לא ראינו את הקרפדה ליד הפרפר הצף. האם הוא לא היה טעים לה? 

חיידקים כחוליים ואצות שהשביתו את מתקני התפלת המים בחופי ישראל וסיני.

 

בשלהי יולי 2026 החלו להתפרסם בתקשורת על השבתת מתקני ההתפלה לחופי הים התיכון בישראל. גם מתקני התפלה מצריים בחופי סיני הושבתו. ההשבתה נובעת מאירוע פריחה מאסיבי של מיקרואורגניזמים - חיידקים ואצות, הנגרם משילוב בין עומס חומרי הזנה חריג - שנובע כנראה גם מזרימת ביוב גולמי למי הים ולתנאים אקלימיים מיטביים המאפשרים את שגשוגם.

מתקן ההתפלה בפלמחים
צילום: מיכאל יעקובסון, Wikipedia 

אין עדיין נתונים על הארועים העכשוויים, אך באירועי פריחה ימיים מסוג זה עשויות להופיע שלוש קבוצות עיקריות: שתי קבוצות של אצות וקבוצה של חיידקים כחוליים. 

• צורניות (Diatoms): קבוצת אצות בעלות שלד צורני קשיח. 
• שוטוניות (Dinoflagellates): קבוצת אצות מיקרוסקופיות בעלות שוטונים (אברוני תנועה), המהוות חלק מרכזי בפלנקטון ומפרישות כמויות גדולות של חומר רירי
• חיידקים כחוליים (cyanobacteria) חיידקים פוטוסינתטיים, שנחשבו בעבר כאצות - עד שהתגלה שהם חסרי גרעין -  המשגשגים בתנאים של זמינות מוגברת של חומרי הזנה, ובהם חנקן וזרחן. 
  מהחיידקים הכחוליים עשויים להופיע, בין היתר, הסוגים: Synechococcus - חד-תאיים זעירים (0.8–1.5 מיקרון) המתרבים במהירות כשריכוזי הזרחן והחנקן עולים כתוצאה מהשפכים; Trichodesmium - סוג של חיידקים חוטיים היוצרים מרבדים הצפים על-פני המים; ו-Prochlorococcus - חיידקים זעירים (כ-0.6 מיקרון), התורמים לביומסה הכללית.  נכון ל-6 בספטמבר זוהו בוודאות בפריחה חיידקי Synechococcus.
  
  

בזמן הפריחה מופרשות על ידי כל הקבוצות כמויות גדולות של חומר אורגני רירי ודביק, המכונה EPS - (ר"ת של Extracellular Polymeric Substances). 

ה-EPS יוצר מעין עיסה דביקה של פוליסכרידים, חלבונים ואף חומצות גרעין, הלוכדת תאים וחלקיקים ומעודדת התפתחות של קרום ביולוגי (biofilm) על מערכות הקדם־סינון ועל ממברנות האוסמוזה ההפוכה (RO), הגורם ל"סתימה ביולוגית" (biofouling) ולצורך בשטיפות ובניקוי הממברנות. חיידקים ימיים אחרים, נמשכים גם הם לקרום הביולוגי שנוצר ומפרישים פולימרים נוספים ה"מחזקים" אותו.

עודף חומרי ההזנה: הזרמת שפכים לא מטופלים מרצועת עזה לים הזינה את המים בריכוזים גבוהים של חנקן, זרחן ותרכובות אורגניות. זרם חופי מזרחי (המסיע את גרגרי החול מהדלתה של הנילוס) כנראה מסיע את חומרי ההזנה והמיקרואורגניזמים מדרום לצפון, אשקלון, אשדוד, פלמחים וחדרה, אך יש זרימות גם דרומה, לחופי סיני. 

טמפרטורות המים הגבוהות של סוף הקיץ ותנאי ים שקטים, עם ערבול מוגבל של שכבת המים העליונה, עשויים לאפשר הצטברות של תאים וחומר אורגני ולהאריך את משך הפריחה

זו לא הפעם הראשונה שארוע כזה קורה. ארוע קודם משמעותי היה ב-2012 - מתקן ההתפלה באשקלון הושבת למשך מספר ימים בעקבות פריחה דומה. אירועים נוספים היו גם ב-2018 וב-2020, אז שלטו בפריחה רק הצורניות והשוטוניות, שהופיעו כנראה בעקבות שיטפונות כבדים לים של נגר חקלאי ועירוני העשיר בדשנים, ועליית הטמפרטורות החדה של מי הים. 

כמעט כל קיץ נרשמות ירידות זמניות בתפוקת המתקנים בדרום ובמרכז (אשקלון, אשדוד, פלמחים וחדרה) בשל צורך בשטיפות תכופות של מסנני החול והחלפת המסננים הראשוניים. האירוע הנוכחי "תוגבר"  כנראה על-ידי השפכים גולמיים מרצועת עזה, שגרם להצטרפות של החיידקים הכחוליים. 

נמשיך לעקוב ולעדכן. 

לזכר פרופ' עדה יונת (2026-1939) - זוכת פרס נובל בכימיה - שהלכה לעולמה.

 

פרופ' עדה יונת, זוכת פרס נובל לכימיה בשנת 2009, הלכה לעולמה בגיל 87 (ב-31 באוגוסט 2026). היא המשיכה לחקור, להוביל שיתופי פעולה בינלאומיים ולהיות מעורבת מקרוב במחקר ובעבודת המעבדה ממש עד לפטירתה.

עדה יונת, שבגיל 11 התייתמה מאביה, עבדה כנערה כמורה פרטית למתמטיקה לעולים חדשים כדי לממן את לימודיה התיכוניים. לאחר השרות הצבאי היא למדה באוניברסיטה העברית לתואר ראשון (בכימיה) ושני (ביוכימיה וביופיסיקה). לאחר תואר שלישי במכון וייצמן ופוסט-דוקטורט באוניברסיטת קרנגי מלון וב-MIT, היא הצטרפה ב-1970 כחברת סגל למחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן, ובגיל 70 קיבלה את פרס הנובל בכימיה.

פרופ' עדה יונת - 2013
המקור:  Wikimedia commons

פרס הנובל בכימיה הוענק לה, ולשותפיה למחקר תומס סטייץ (Steitz) מארצות הברית ולונקטראמאן רמקרישנן (Ramakrishnan) מבריטניה, על פריצת הדרך בפענוח המבנה התלת-ממדי של הריבוזום ("בית החרושת" התאי של החלבונים) ברמה האטומית באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני X. 

המפתח להצלחתה במחקר היה השימוש בריבוזומים העמידים והיציבים של חיידקים וארכאונים המותאמים לתנאים קיצוניים:  Deinococcus radiodurans - החיידק העמיד לקרינה, Geobacillus stearothermophilus ו-Thermus thermophilus - חיידקים תרמופיליים קיצוניים, ו-Haloarcula marismortui, הארכיאון ההלופילי (חובב המלח). תגליותיה לא רק שפכו אור על המנגנון היסודי שבו התא מתרגם מידע גנטי לחלבונים, אלא גם סללו את הדרך להבנת אופן הפעולה של חומרים אנטיביוטייים הפוגעים בתפקוד הריבוזומים. 

עדה יונת הייתה האישה הישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל, והאישה הראשונה שזכתה בפרס זה בתחום הכימיה לאחר 45 שנים. היא זכתה גם בפרסים נוספים.

עדה יונת תיזכר לא רק ככלת פרס נובל, אלא כחוקרת סקרנית שלא הפסיקה לחקור, התעקשה מול הספקנים והצליחה לפצח את אחת התעלומות הגדולות ביותר של החיים.

ליום הבננה הבינלאומי - הזווית החיידקית.

 

היום יום הבננה הבינלאומי (27 באוגוסט). רוב האנשים חושבים על פצצת אנרגיה, אשלגן, שייקים, קינוחים, או אפילו ויטמינים.  בחרתי להתייחס לבננה מהכיוון המיקרוביולוגי שהתרחש ומתרחש מסביבה. 

בננות מזן קוונדיש - בוונצואלה
Wilfredor. Wikimedia commons

מקור הסוג בננה (Musa) הוא בדרום-מזרח אסיה ובאוקיאניה, שם גדלו מיני הבר Musa acuminata ו-Musa balbisiana. בננות הבר המקוריות כמעט שלא היו ראויות למאכל אדם: הן היו קטנות, מלאות בגלעינים קשים וגדולים, ומעט מאד "בשר" של הפרי. 

חקלאים קדומים בחרו מוטציות טבעיות נדירות שגרמו לפרתנוקרפיה (יכולת להפיק פרי ללא הפריה) והכליאו בין זני בר שונים. תהליך זה הוביל ליצירת זנים טריפלואידיים (בעלי שלושה סטים של כרומוזומים - כך שלא מתאפשרת רבייה מינית). הטריפלואידיות עיקרה את הפרי מזרעים, והפכה אותו לעסיסי, עשיר בעמילן וסוכרים.  תוצאת הלוואי הייתה שצמח הבננה שורד ומתרבה אך ורק ברבייה וגטטיבית, וכך נוצרה  אחידות גנטית במטעים, שחשפה את הבננה לסכנה קיומית מול פתוגנים. 

שיח הבננה במטע בחוף הכרמל
צילום: דרור בר-ניר

במחצית הראשונה של המאה ה-20, זן הבננות ששלט בסחר העולמי היה גרוס מישל (Gros Michel). בשנות ה-50 של המאה הקודמת, התפשטה במטעים פטריית הקרקע הקטלנית Fusarium oxysporum, גרמה ל"מחלת פנמה" והשמידה כמעט כליל את המטעים ברחבי העולם. 

כיום מגדלים את זן הקוונדיש (Cavendish), העמיד בפני גזע הפטרייה (TR1) שחיסל את הגרוס מישל. גם כיום, תעשיית הבננות עומדת שוב בפני איום קיומי דומה בשל התפשטות גזע חדש של אותה פטרייה (TR4).

במטע בננה בזנזיבר
צילום: דרור בר-ניר

לא רק פטריות מאיימות על הבננות. יש גם מיני חיידקים שבגללם משמידים מטעי בננות: 

• חיידקי Ralstonia solanacearum, הגורמים למחלת מוקו (Moko) - חודרים לצינורות ההובלה של הצמח, סותמים אותם וגורמים להירקבות מהירה של אשכול הבננות עוד כשהוא ירוק.
• חיידקי Ralstonia syzygii גורמים באסיה למחלת הדם של הבננה (Blood Disease) - פנים הפרי וצינורות ההובלה של הצמח מתמלאים בנוזל רירי בצבע אדום-חום.
• חיידקי Xanthomonas vasicola, הגורמים במזרח אפריקה ל"כמישה  חיידקית" (Xanthomonas Wilt). הם מועברים על ידי חרקים או כלי עבודה חקלאיים, ומביאים לכמישה מוחלטת של העלים ורקבון של הפירות עוד בטרם הבשילו. 
• חיידקי Pectobacterium carotovorum (בעבר Erwinia carotovora) ו-Dickeya paradisiaca, הגורמים למחלת הריקבון הרך (Soft Rot) של שתילים צעירים. החיידקים מפרישים אנזימים שמפרקים את דפנות התאים של קנה השורש והגבעול המדומה, והופכים את הצמח לעיסה דביקה המפיצה ריח ריקבון חזק ודוחה. המחלה מוכרת בישראל עוד משנות ה-60 ונחקרה רבות במכון וולקני. 
• מינים שונים של חיידקים מהסוגים Burkholderia ו-Pseudomonas, גורמים למחלת ריקבון קצות האצבעות בקצוות של פירות הבננה הבודדים (האצבעות).

אבל בבננות יש גם חיידקים שהם לא גורמי מחלות, אלא חיידקים אנדופיטיים (דרי-צמח) כמו מינים של Bacillus ו-Pseudomonas. החיידקים האלה מפרישים תרכובות אנטי-מיקרוביאליות שמחסלות פתוגנים (חיידקים ופטריות), מתחרים איתם על משאבים, ואף מאותתים למערכות ההגנה של הבננה לפעול כנגד הפתוגנים (Induced Systemic Resistance).

ללא החיידקים האנדופיטיים, ובשילוב עם המיקרוביום העשיר של הקרקע והשורש, זני הבננות המודרניים – שהם כאמור שכפולים גנטיים כמעט זהים – היו מתקשים עוד יותר לשרוד את העומס הזיהומי בסביבה.

גם לאחר הקטיפה של הבננות מצורפים חיידקים (ביוזמת בני האדם):  

• קמח של בננות ירוקות, העשיר בעמילן, מותסס על-ידי חיידקי חומצה לקטית (מינים של Lactobacillus וסוגים קרובים). התסיסה זו משתלבת במוצרי מזון פרוביוטיים ומאריכה את חיי המדף של אחרים.
• קליפות בננה, שנחשבות לפסולת חקלאית, מנוצלות כיום בעיקר על-ידי חיידקי  Cupriavidus necator (לשעבר Ralstonia eutropha), אך גם על ידי מינים אחרים מהסוגים Bacillus  ו-Ralstonia לייצור פולימרים ביולוגיים מתכלים (כמו PHA) כחלופה לפלסטיק מבוסס נפט.

בשלהי שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, עלה הרעיון של "חיסונים אכילים" (Edible Vaccines) בתוך פירות וירקות מהונדסים גנטית – ובעיקר בבננות. מכל מיני סיבות  הבננה המהונדסת לא הפכה למזרק הטבעי שחלמו עליו, אבל המחקר של הנושא הניח את היסודות ל"חקלאות מולקולרית" – תחום המשתמש בצמחים ובחיידקים כדי לייצר תרופות וחיסונים.

אז בפעם הבאה שאתם מקלפים בננה, זכרו: מאחורי הפרי הטעים הזה מסתתרת גם  פעילות ענפה של חיידקים -  מהשורש ועד המדף.

יום בננה שמח!

לקריאה נוספת 

מחלות חיידקיות בבננה - ב- Frontiers in Plant Science, מ-2020

Bacterial diseases of banana: detection, characterization, and control management

המיקרוביום של הבננה והגנה מבוססת חיידקים - ב-Fruit Research, מ-2025
The banana microbiome: a hidden ally for sustainable management of Fusarium wilt

בינה מלאכותית תתכנן לנו בקטריופאגים.

בתחילת אוגוסט 2026, בכתב העת Science, התפרסם מחקר משותף של חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד ומכון Arc, בהובלת סמואל קינג (King) ובראיין הי (Hie). הם תכננו בעזרת בינה מלאכותית כ-300 נגיפי חיידקים (בקטריופאגים) מלאכותיים. 16 מתוכם היו פעילים וקטלו בהצלחה חיידקי Escherichia coli. 

החוקרים נתנו לבינה המלאכותית את הרצף הגנטי והמידע הווירולוגי שיש על הבקטריופאג הקטן והקומפקטי  PhiX174 - הידוע כתוקף חיידקי E. coli, שאינם עמידים כלפיו.

PhiX174 הוא בקטריופאג בעל גנום DNA מעגלי חד-גדילי (ssDNA+) קטן במיוחד, באורך 5,386 נוקלאוטידים המקודדים ל-11 גנים (חלקם חופפים). הגנום ארוז בקפסיד איקוזהדרי שקוטרו כ-25 ננומטר, המורכב מ-60 עותקים של חלבון המעטפת (F) ו-60 עותקים של חלבון הזיזים (G) הנמצאים בקודקודי המבנה. בנוסף נמצאים בתוך הקפסיד 12 עותקים של החלבון H (החלבון המחדיר/המזריק DNA).  

מוקדים צלולים במרבד של חיידקי E. coli - כל אחד מהם כתוצאה מהדבקה בבקטריופאג (במקרה זה בקטריופאג "למדא")
צילום: דרור בר-ניר

חלבון G של הנגיף נצמד ל-LPS (ליפופוליסכריד) של החיידקים. בעקבות הקישור משתנה המבנה של חלבוני H והם יוצרים תעלה החודרת את הממברנה החיידקית ודרכה מוחדר ה-DNA הנגיפי החד-גדילי. אנזימי החיידק יוצרים גדיל משלים ל-DNA החד-גדילי הנגיפי,  וזה בתורו משמש גם כתבנית ליצירת גנומים חדשים של הנגיף  במנגנון המכונה מעגל מסתובב (Rolling Circle), וגם מתועתק ממנו ה-RNA המקודדים את חלבוני הנגיף וחלבוני פיגום (עזר) המסייעים בבניית הקפסידים החדשים. הגנומים נארזים בקפסידים החדשים וחלבון נגיפי (E) מונע סינתזה חדשה של דופן התא החיידקית וכתוצאה מכך מתפוצצים החיידקים ומתאפשרת יציאת הנגיפים הצאצאים מהתא. המחזור יתחיל מחדש. 

לפני שמודל הבינה המלאכותית התבקש לתכנן נגיפים חדשים, המדענים הזינו לתוכו שני סוגי מידע: 

כחלק מ"אילוף" מוקדם, המודל פשוט "קרא" מאגרי ענק שהכילו מיליארדי רצפי DNA מוכרים מכלל עולם החי והנגיפים (שאינם כאלה...). כך "למד" המודל את ה"חוקים" וה"שפה" הגנטיים: אילו אותיות מתחברות נכון, כיצד נוצרים חלבונים יציבים, ואיך נראית מערכת גנטית פעילה. 

לקראת המשימה הספציפית, החוקרים הזינו למודל את הגנום והמבנה של הנגיף PhiX174 כנקודת ייחוס, יחד עם הגדרות ברורות: הנגיפים המלאכותיים חייבים להיות בגודל גנום דומה, ולכלול את כל 11 הגנים החיוניים של הנגיף, וגם לאפשר מנגנון חפיפת הגנים שבו אותה מחרוזת DNA מקודדת למספר חלבונים שונים. 

החוקרים גם דרשו שהחלבונים הנגיפיים יהיו שונים ברצפי החומצות האמיניות מחלבוני PhiX174, אבל שישמרו על המבנה המרחבי הדרוש לתפקודם. 

המודל "פלט" עשרות אלפי רצפים פוטנציאליים. החוקרים השתמשו באלגוריתמי סינון שקבעו את מדד ההתכנות שלו - עד כמה הרצף הסינתטי שנכתב "נשמע נגיפי" ומשתלב בהיגיון הגנטי שנלמד מאלפי גנומים של נגיפים.  האלגוריתם גם וידא שהגנום כולל את כל 11 הגנים החיוניים ושמנגנון חפיפת הגנים נשמר בצורה תקינה. זוהו גם אלמנטים חשובים של בקרת ביטוי של גנים, והאם גנום מתוכנן נראה "שלם" וחסר שגיאות קריטיות.  

בקטריופאגים רבים צמודים לדופן התא של חיידק - במיקרוסקופ אלקטרונים

Professor Graham Beards, Wikimedia commons

302 הרצפים המובילים (כל אחד בנפרד) נבחרו לסינתוז באופן מלאכותי במעבדה. הצליחו לסנתז רק 285 מהם, ואלה הוחדרו בתהליך של אלקטרופורציה ("מכות חשמל", היוצרות חורים בממברנה) לחיידקי E. coli שהיו חסינים מפני הדבקה ל-PhiX174. 

מתוך 285 הרצפים נמצאו רק 16 (5.6%) שהיו נגיפים פעילים שקטלו את החיידקים ששכפלו אותם, גרמו להם לליזיס (פיצוץ), יצאו מהם והדביקו את החיידקים השכנים - ויצרו מוקדים שקופים על מרבדי החיידקים.  - זה נחשב להישג מרשים מאוד בתחום הביולוגיה הסינתטית. 16 הנגיפים הפעילים הראו כושר שרידות (Fitness) מגוון:  חלקם היו חלשים בהשוואה ל-PhiX174, אך שלושה מהם היו יעילים יותר. 

המחקר פותח את האפשרות הפוטנציאלית לטפל עם נגיפים (Phage Therapy) מלאכותיים כנגד חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה: במקום לחפש בטבע בקטריופאגים נדירים, ניתן יהיה לתכנן נגיפים מותאמים לחיסול אותם חיידקים פתוגניים.

על אף שהמחקר התמקד בנגיפי חיידקים, היכולת לתכנן גנום של נגיף בשלמותו מציפה באופן מיידי את החשש לגבי נגיפים המדביקים יונקים (ובני אדם). מצד אחד, הטכנולוגיה עשויה לאפשר תכנון של נגיפים המיועדים לתקוף רק תאים סרטניים (נגיפים אונקוליטיים) או לשמש כחיסונים יעילים. מנגד, היא מעוררת חששות כבדים שהיכולת הזו עלולה בעתיד לאפשר יצירת פתוגנים חדשים, ש"יזלגו" מהמעבדה לסביבה או ישמשו בלוחמה ביולוגית. האם יש צורך ברגולציה קפדנית על מודלי AI גנומיים כבר עכשיו? 

ומה עוד?  ימים יגידו. 

צילום במיקרוסקופ אלקטרונים של בקטריופגים PhiX174
מקור: ShiftFn, Wikimedia commons, 2015

לקריאה נוספת

המאמר המקורי  - ב-Science - מאוגוסט 2026

בקטריופאגים - לקטול חיידקים זו ההתמחות שלהם - בבלוג זה - מינואר 2008

נא להכיר: phiX174 - דינה צפרירי, "גליליאו" 64,  דצמבר 2003

חיידקי Fusobacterium abscessus גורמים למורסות במוח

חיידקים ממין חדש, שלא היה מוכר למדע, נקשרו לזיהומים חמורים במוח.

במשך שנים רבות, חיידקי Fusobacterium nucleatum היו מוכרים בספרות הרפואית כחיידקים שכיחים בחלל הפה, אך גם ככאלה שיודעים לגרום לזיהומים במקומות מרוחקים בגוף. אולם, בעקבות הטכנולוגיות המתקדמות של ריצוף גנומי מלא, התברר שחלק מהחיידקים שנחשבו כזנים של F. nucleatum למעשה משתייכים למינים נפרדים. 

צוות חוקרים מנורבגיה ומאיטליה, בהובלת אייוינד קומדאל (Kommedal), מבית החולים האוניברסיטאי הוקלנד בברגן, ניסה לאפיין חיידקים, שבודדו במקור ממוקד של מורסה מוחית (Brain abscess) באדם.

החיידקים גדלו בתנאים אל-אווירניים (אנאירוביים), ויצרו מושבות קטנות (0.5–1 מ"מ) ולבנבנות לאחר 24–48 שעות על גבי אגר דם. החוקרים חשדו בתחילה שמדובר בחיידקי F. nucleatum, אך כשקבעו את הרצף של גן ה-16S rDNA, הרצף תאם בפחות מ-99% לגן המקביל של F. nucleatum, רמז ראשוני לכך שמדובר במין קרוב, אבל שונה.

מושבה של חיידקי Fusobacterium
 CDC/ Dr. Lillian V. Holdeman - 1965

החוקרים סרקו את בנק הדגימות שלהם, ושם הם מצאו את אותם חיידקים בארבעה מקרים נוספים של מורסה מוחית.

לאחר קביעת הרצף הגנומי המלא של החיידקים החדשים, התברר כי הדמיון הגנומי הממוצע לחיידקי F. nucleatum עומד על 94.7%–95.2% בלבד – ערך הנמצא מתחת לסף ה-95%–96% המקובל להגדרת מין ביולוגי נפרד. בעקבות כך הבינו החוקרים כי מדובר במין חדש, והציעו לקרוא לו Fusobacterium abscessus, בשל הזיקה המובהקת שלו למורסות (Abscesses) המוחיות שממהן בודד.

ההפרדה בין שני המינים בסוג Fusobacterium תאפשר לפתח כלי אבחון מהירים וממוקדים יותר, וגם תאפשר לחקור מה מאפשר לחיידקים מהמין החדש לחדור לרקמת המוח וליצור בה מורסות חמורות.

המחקר מראה כיצד טכנולוגיות ריצוף מתקדמות וכלים חישוביים (ביואינפורמטיקה) מסייעים לגלות חיידקים חדשים שהיו בעבר "שקופים" עבורנו.

המאמר - ב-International Journal of Systematic and Evolutionary Microbiology - יוני 2026

התפרצות אבעבועות רוח ברצועת עזה - יוני 2026.

בסוף יוני 2026 התפרצה ברצועת עזה מחלת אבעבועות הרוח, בעיקר בקרב ילדים השוהים במחנות העקורים ובמרכזים הומניטריים.  עד אמצע יולי דווחו כ-9,300 עד 9,500 מקרי הידבקות או חשד לאבעבועות רוח בתוך כשבועיים בלבד (מסוף יוני ועד תחילת יולי). 

מוקדי ההתפרצות העיקריים הם במחנות העקורים שבדרום הרצועה ובמרכזה. הגורמים המרכזיים להתפשטות המהירה כוללים את הצפיפות הקיצונית באוהלים ובמקלטים המאולתרים (שמונעת כל אפשרות בידוד של חולים), מחסור חמור במים זורמים ובחומרי ניקוי והגיינה בסיסיים, וטמפרטורות הקיץ הגבוהות שמקשות על תנאי המחיה. אך הסיבה הבסיסית והחשובה מכולן - רוב תושבי עזה אינם מחוסנים נגד מחלה זו כי החיסון לא הוכנס לשגרת החיסונים שם. 

גב של חולה באבעבועות רוח
CDC/ Dr. Alexander D. Langmuir - 1960

אבעבועות רוח היא מחלה מדבקת מאוד הנגרמת על ידי נגיפי Varicella zoster. הנגיף עובר בקלות מאדם לאדם דרך טיפות קטנות שנפלטות לאוויר בזמן שיעול או עיטוש, וכן במגע עם הנוזל שבאבעבועות העור. מהרגע שנחשפים לנגיף ועד להופעת המחלה חולפים בדרך כלל שבועיים עד שלושה שבועות. אדם שנדבק מתחיל להדביק את סביבתו עוד לפני שמופיעות האבעבועות הראשונות – החל כיומיים לפני הופעת הפריחה ועד שכל השלפוחיות התייבשו לחלוטין והפכו לגלדים.

המחלה מתחילה לרוב בתסמינים דמויי שפעת: חום, עייפות, אובדן תיאבון והרגשה כללית רעה. זמן קצר לאחר מכן מופיעה פריחה מגרדת מאוד, שמתפשטת על פני הגוף בגלים. 

הסימן העיקרי להבדלה ממחלות פריחה אחרות הוא קיומם של פצעים בשלבי התפתחות שונים בו-זמנית: מנקודות אדומות וגבשושית קטנות, דרך אבעבועות שקופות המלאות בנוזל, ועד לפצעים שהתייבשו והגלידו. אצל ילדים בריאים מדובר בדרך כלל במחלה קלה שעוברת מעצמה, אך אצל תינוקות, מבוגרים או מדוכאי חיסון, המחלה עלולה להסתבך ולגרום לדלקת ריאות, דלקת שריר הלב, דלקת כליות או דלקת מוח (Encephalitis, המתרחשת בכ-0.1% מהמקרים). בנוסף, גירוד השלפוחיות עלול להוביל לזיהום חיידקי משני בעור (כמו 'החיידק הטורף' - Streptococcus pyogenes). במקרים נדירים וקשים של זיהומים פולשניים אלו או סיבוכים מורכבים כמו תסמונת ריי (פגיעה משולבת בכבד ובמוח), שיעורי התמותה עלולים להיות גבוהים. דלקת מוח, אם מחלימים ממנה, יכולה לגרום לנזקים נוירולוגיים ולחרשות עקב פגיעה בעצב השמע או במרכזי השמיעה במוח. הגעת הנגיפים לעין (לאחר גרוד ונגיעה בעין) יכולה לגרום לנזקים לראייה.

בנשים הרות, בעיקר בשליש הראשון של ההריון, עובֵר הנגיף לעובּר ועלול לגרום לו לנזקים חמורים ובלתי הפיכים: גפיים מעוותות, צלקות בעור, עיוורון, ופיגור שכלי. חלק מעוברים אלה מופל באופן עצמוני. במקרים האחרים שוקלים ביצוע הפלה יזומה.

במרבית המקרים הקלים אין צורך בטיפול תרופתי והטיפול הוא תומך בלבד: מנוחה, הקלת הגירוד באמצעות תמיסת קלמין, אנטי-היסטמינים או אמבטיית קמח שיבולת שועל. במקרים בסיכון גבוה או בסיבוכים קשים, ניתן להשתמש בתרופות נוגדות נגיפים (כגון אציקלוביר) שמפחיתות את עוצמת המחלה

לפני שהחלו לחסן בגיל שנה את כל התינוקות (בשנת 2009) התאשפזו בישראל מדי שנה כ-300 איש - 2/3 מהם ילדים, מסיבוכים של המחלה, ואחד עד שניים מהם מתים ממנה.

נגיפי אבעבועות רוח במיקרוסקופ אלקטרונים
CDC/ Dr. Erskine Palmer - 1981

כשליש מהחולים באבעבועות רוח יחוו אחרי עשרות שנים את "השלב השני" של המחלה - שלבקת חוגרת. 

התפרצויות חדשות מתחילות כאדם מבוגר הלוקה בשלבקת חוגרת מדביק ילדים שאינם מחוסנים – והם מדביקים במהירות את סביבתם.

כיום, בעידן שבו קיימים חיסונים יעילים גם לאבעבועות רוח וגם לשלבקת חוגרת,  במקומות שבהם נשמר כיסוי חיסוני גבוה נרשמת ירידה דרסטית בתחלואה, והתקווה היא שבהמשך המחלה תהפוך לנדירה יותר. ואולי אף תוכחד. 

לקריאה נוספת

על ההתפרצות בעזה - ב-YNET- יולי 2026

על אבעבועות רוח - באתר ארגון הבריאות העולמי

על אבעבועות רוח - באתר המרכז לבקרת מחלות באטלנטה

אבעבועות רוח - באתר מדעת

הנגיף Varicella zoster - מאבעבועות רוח לשלבקת חוגרת (וההיפך) - בבלוג זה - נובמבר 2008