התפרצות של בוטוליזם לאחר טיפול בבוטוקס להפחתת משקל - בשני בתי חולים פרטיים בטורקיה

 

מסוף פברואר עד 10 במרץ 2023 אותרו בטורקיה (53),  גרמניה (12), אוסטריה ושוויצריה, 67 מקרים של מחלת בוטוליזם במערכת העיכול שהתפרצה לאחר  טיפול בתכשירי בוטוקס (BoNT)  להרזייה בבתי חולים פרטיים באיסטנבול (60 מהמקרים) ובאיזמיר (שלושה מקרים) בין ה-22 בפברואר ל-1 במרץ. בארבעה המקרים נוספים עדיין  אין פרטים.  חלק מהמטופלים אושפזו  ביחידות לטיפול נמרץ  ומטופלים עם נוגדנים נגד רעלן הבוטולינום.  נכון ל-14 במרץ (פרסום ההתפרצות על ידי המרכז האירופי לבקרה ומניעת מחלות - ECDC) כל החולים  עדיין חיים. ה-ECDC ממליץ לכל מי שטופלו לאחרונה במכוני הרזיה אלה עם בוטוקס וחשו ברע - חולשה, קושי בבליעה וקשיי נשימה, לפנות מיידית לטיפול רפואי. 

בחקירה של רשויות הבריאות  הטורקיות התברר שתכשירי הבוטוקס (BoNT) היו מאושרים לשימוש, אך לא לטיפולי הרזייה. לא ברור עדיין אם התקלה בתהליך כולו או במוצר הספציפי. הטיפולים בשני בתי החולים הופסקו. בטיפולי הרזייה כאלה מזריקים את הבוטוקס למעי  ובכך מאטים או עוצרים את פעילותו, המעי מתרוקן לאט יותר וכתוצאה מכך רעבים פחות ואוכלים פחות. 

תכשירי הבוטוקס מבוססים על כמות זעירה של הרעלן בוטולין, המיוצר על ידי חיידקי Clostridium botulinum. הרעלן מונע את הפרשת הנוירוטרנסמיטור העצבי אצטיל-כולין ובכך משתק את פעילות השרירים. 

חיידקי C. botulinum
CDC - phil 2107

בוטוליזם (Botulism) או נקנקת (מהמילה נקניק, - botulus בלטינית), היא הרעלת עצבים קטלנית המופיעה ביונקים ועופות שונים, שהגורמים לה הם רעלני הבוטולינום - חלבונים המוכרים גם כבוטולינים (Botulinum toxins/botulins). 

שמונת הבוטולינים המוכרים הם מהחומרים הקטלניים ביותר בטבע, והם מופרשים על-ידי חיידקי  Clostridium botulinum המשגשגים בתנאים אל-אווירניים. כמות של ננוגרם אחד לקילוגרם מסת גוף (לאדם – פחות מעשירית מיקרוגרם!), בהזרקה ישירה, קוטלת 50 אחוזים מחיות הניסוי. בחשיפה נשימתית דרוש יותר - 10-3 ננוגרם לקילוגרם. 

ב-1895 בודד החיידק לראשונה מנקניק. ב-1928 בודדו טסמר סנייפ (Snipe) והרמן סומר (Sommer) את הבוטולין הראשון. ב-1949 גילה ארנולד בורגן (Burgen) שהרעלן חוסם העברת אותות בין סיבוני עצב לשרירים. כיום אנו יודעים שהחסימה מתבצעת על ידי מניעת ההפרשה של השליח העצבי (נוירוטרנסמיטר) אצטיל-כולין מקצות תאי עצב המפרישים אותו (נוירונים כוֹלינֶרגיים) למרווח הסינפטי (שביניהם לשריר). המוות נגרם עקב הפסקת הנשימה בעקבות אי-שחרור אצטיל כולין מקצותיהם של תאי עצב המעצבבים את שרירי הנשימה.

הביוכימיה של הפרשת אצטיל כולין,
וכיצד הבוטולינים השונים משבשים אותה
wikimedia/common

כאמור,  בוטולינים A ו-B (שאופיינו והופרדו לראשונה ב-1919) משמשים היום - בכמויות מדודות מזעריות לטיפולים רפואיים וקוסמטיים - בוטולין A מוכר כיום יותר, בשמו המסחרי - בוטוקס (אך גם בשמות אחרים), ובוטולין B כ-Myobloc או כ-Neurobloc.

מקור וקריאה נוספת

הדיווח של ה-ECDC מה-14 במרץ 2023

מבוטולין לבוטוקס - בבלוג זה,  נובמבר 2010

התפרצות קדחת מרבורג במערב אפריקה

בהתפרצות של קדחת מדממת בגינאה המשוונית שבמערב אפריקה חלו ומתו תשעה בני אדם. רובם השתתפו בהלוויה כשבועיים קודם לכן. בדגימת דם של אחד החולים זוהה נגיף מרבורג. האם תיעצר ההתפרצות?

בין ה-7 בינואר לאמצע פברואר 2023 דווח על התפרצות של קדחת מדממת במחוז Kie Ntem בגינאה המשוונית. נכון ל-23 בפברואר, חלו ומתו תשעה חולים. 35 מגעים קרובים שלהם הוכנסו להסגר, עד שיתברר אם נדבקו. שמונה דגימות דם של חולים נשלחו למעבדה של מכון פסטר בסנגל, ובאחת מהן זוהה נגיף מרבורג (Marburg virus). גם בקמרון הסמוכה חלו שני ילדים בקדחת מדממת. עדיין אין אישור לגורם המחלה [1, 2].

קדחת מדממת, הנגרמת על ידי נגיפי אבולה ומרבורג, מתחילה בתסמינים דמויי שפעת. לאלה מתווספים תסמינים המשתנים מחולה לחולה: עייפות, חום, כאבי ראש, גרון, שרירים ובטן, הקאות, שלשולים ופריחה. כעבור חמישה ימים או יותר, מתפתחים שטפי דם פנימיים וחיצוניים, והחולה מדמם מכל פתחי גופו ומת בתוך ימים אחדים (או שורד... ). שיעור התמותה מהמחלה שגורמים נגיפי מרבורג יכול להתקרב ל-90 אחוזים.

נגיפי מרבורג (כחולים) במיקרוסקופ אלקטרונים
בזמן ולאחר הנצה (יציאה) מתאים בתרבית (Vero E6)
NIAID

נגיף מרבורג משתייך לנגיפי הפילוֹ (Filoviridae, "פילו" פירושו תולעת בלטינית; במיקרוסקופ אלקטרונים הנגיפים נראים כתולעים). אלו נגיפים בעלי קופסית (אריזה חלבונית) גלילית שבה ארוז החומר התורשתי (RNA). מלבד נגיפי מרבורג, שלהם שני זנים (בינתיים...) – Ravn virus ו-Marburg virus, משתייכים לקבוצה זו גם ששת הזנים של נגיפי האבולה [3].

לאחר חדירת הנגיפים לגוף המאכסן, חלבון סוכרי במעטפת הנגיפים (Gp) נקשר לחלבון בממברנות תאים, המכונה NPC1, שהוא נשא (טרנספורטר) של כולסטרול לתוך התאים, ובכך מתאפשרת חדירת הנגיפים לתאים [4]. אנשים שבהם הנשא NPC1 פגוע ואינו מתפקד, למשל אנשים הלוקים במחלת ניומן-פיק, אינם חולים כתוצאה מהחשיפה לנגיפים. הנגיפים מופרשים בכל נוזלי הגוף ומועברים בקלות מאדם לאדם. האדם הראשון בשרשרת ההדבקה (חולה האפס), היה במגע קרוב עם חיה נגועה (כנראה נשאית).

מקור נגיפי מרבורג בעטלפי פירות אפריקאים מהמין Rousettus aegyptiacus. העטלפים הם מארחים בלבד, ולרוב אינם מבטאים סימני מחלה. הנגיף מופרש בצואה ובשתן שלהם, ונוכח באירוסול שבחלל המערות שבהן הם חיים. הנגיפים מתרבים וגורמים למחלה בבני אדם ובפרימטים (קופאים – קופים וקופי אדם) אחרים. יש גם פרימטים שהם רק מארחים של הנגיפים.

ההתפרצות המתועדת הראשונה של קדחת מרבורג התרחשה ב-1967, אז חלו בקדחת מדממת 31 עובדי מעבדות מחקר במרבורג (ומכאן שם המחלה והנגיפים) ובפרנקפורט שבגרמניה ובבלגרד שבסרביה (אז יוגוסלביה), ובני משפחותיהם. כל עובדי המעבדה היו במגע קרוב עם קופים שיובאו מאוגנדה (גונונים ירוקים  - Chlorocebus aethiops). שבעה מהחולים מתו. הקופים עצמם לא הראו סימני מחלה. בהתפרצות זו בודד הנגיף לראשונה.

מאז היו מקרים בודדים והתפרצויות באוגנדה, קונגו, אנגולה וגאנה. ההתפרצות האחרונה התרחשה בגאנה ב-2021, אז חלו כ-600 בני אדם, מתוכם מתו כ-500. ב-1988 וב-1990 היו שתי תאונות מעבדה קטלניות ב-Koltsovo שבמזרח רוסיה, שם כנראה נבדקה האפשרות לשימוש בנגיפים בלוחמה ביולוגית.

למחלה אין תרופה ייעודית, והטיפול בחולים הוא כללי, להקלת התסמינים. במקרים מסוימים טיפול כזה עשוי להוריד במעט את שיעור התמותה מהמחלה.

זוהי ההתפרצות הראשונה של המחלה בגינאה המשוונית (וגם בקמרון), אך שטח התפוצה של העטלפים הנשאים גדול הרבה יותר – הוא כולל  מדינות רבות באפריקה, ומשתרע על פני אזור שבו חיים כ-105 מיליון בני-אדם. לכן, יש חשיבות רבה לפיתוח אמצעי מנע נגד המחלה, ובראשם חיסון.

אין כיום חיסון מאושר נגד הנגיף, אך בסוף ינואר 2023 פורסם על הצלחה קלינית – שלב 1 – של חיסון המבוסס על נגיף אדנו של שימפנזים (cAd3). הנגיף cAd3 נבחר מכיוון שאינו מדביק בני אדם, ולכן קיים סיכוי גבוה לכך שבני האדם, להם החיסון מיועד, לא נחשפו אליו ולכן לא יצרו נוגדנים שינטרלו את החיסון ויבטלו את פעילותו. מפתחי החיסון נטרלו את פעילותו של ה-cAd3 כנגיף בשימפנזים, ושיבטו במעטפת שלו את החלבון הסוכרי של נגיפי מרבורג [5]. החיסון, המכונה cAd3-Marburg, נוסה על קופי מקוק (Macaca rhesus), והוכיח יעילות מלאה בכך שהגן עליהם מהדבקה יזומה בנגיף מרבורג שבוע לאחר מתן החיסון [6]. אומנם עדיין נדרשים שני שלבים נוספים לפני האישור הסופי, אבל בהחלט ייתכן שאם ההתפרצות לא תיעצר, יינתן אישור מיוחד לשימוש בשטח.

איך תסתיים ההתפרצות הנוכחית? האם החיסון יאושר ויופעל באזור ההתפרצות? נמשיך לעקוב ולעדכן.

נגיפי מרבורג במיקרוסקופ אלקטרונים. 
CDC/Frederick Murphy, 1968

מקורות 

[1] על ההתפרצות - סוכנות רויטרס. 

[2] על ההתפרצות - באתר ארגון הבריאות העולמי. 

[3] על נגיפי מרבורג - באתר ה-CDC. 

[4]  מאמר ב-Nature על כניסת נגיפי הפילו דרך נשא הכולסטרול

[5] מאמר ב-Lancet על פיתוח החיסון

[6] מאמר ב-Biorxiv על הצלחת החיסון בקופי מקוק

לקריאה נוספת

[7] נגיפי יום הדין - אבולה ומרבורג - בבלוג זה

[8] על קדחות מדממות (אבולה ומרבורג) והקשרן למחלה התורשתית הנדירה Niemann-Pick - בבלוג זה

עריכה: סמדר רבן

תודה לעלי שמשוני, קרינה סמבליאן, קרן אור, דנה בר-צבי והדר צ'ריקר מ"מדע גדול בקטנה", על הארותיהם והערותיהם.

פורסם גם באתר ובדף הפייסבוק של "מדע גדול בקטנה", ב-15 במרץ 2023. 

בן-חצב סתווני, ממבשרי הסתיו

השם העממי 'פעמוני גשם' דבק בכמה מיני פרחים. נספר על אחד מהם  - בן-חצב סתווני. 

אזור נס הרים, אוקטובר 2014.

בן-חצב סתווני (Scilla autmnalis), ממשפחת האספרגיים (Asparagaceae), הוא גאופיט בעל בצל. מן הבצל נובטים שני עמודי פריחה (לפעמים שלושה), ועליהם עד עשרים פרחים זעירים, קטנים ממטבע של שקל. עמוד הפריחה הראשון עולה ופורח בסתיו (הגל הראשון), ואילו השני פורח בתחילת החורף, לאחר הגשמים הראשונים. שושנת העלים צומחת לאחר שהסתיימה הפריחה.

בחורבת חנות, נובמבר 2022.

בישראל מצויים ארבעה מינים נוספים המשתייכים לסוג בן-חצב: ב.ח. מדברי, ב.ח. החורש, ב.ח. יקינתוני וב.ח. לבנוני. 

האם גם אתם רואים שהפרחים מחייכים?

בשביל הקיסר, נובמבר 2017.

מקורות וקריאה נוספת:  

1. בן-חצב סתווני - מייק ליבנה  - באתר צמח השדה 

2. בן-חצב סתווני  – צמח חודש תשרי תשע"ז - שיר ורד  "כלנית" 3. 

עריכה:  סמדר רבן

פורסם באתר הפייסבוק של "מדע גדול בקטנה", נובמבר 2022

חיידקי מעיים, Bacteroides xylanisolvens, המפרקים ניקוטין

 

על חיידקים שמונעים וממזערים נזקים בכבד הנגרמים כתוצאה מעישון

מקור התמונה

אחת התופעות "החברתיות" הנפוצות (כרבע מהאוכלוסייה) והמסריחות ביותר בישראל היא העישון. זו תופעה שיש לה השלכות בריאותיות כבדות. החומר העיקרי, אך לא היחיד בעישון, זה הניקוטין. שהוא אלקלואיד אורגני והוא מהווה, בין היתר,  אגוניסט לאצטיל-כולין (רק בחלק מהקולטנים שלו). 

המבנה הכימי של הניקוטין

כשמדובר בעישון (וגם בעישון פסיבי),  המחשבה הראשונה שלנו היא על נזקים לריאות. אך לא רק הריאות נפגעות. הניקוטין מהעישון מגיע גם למערכת העיכול ולמערכות אחרות בגוף וגורם גם בהם לנזקים. במערכת העיכול קושרה הצטברות הניקוטין למחלת הכבד שומני שאינה תלויה באלכוהול , מחלה זו יכולה להתפתח להרס של הכבד או חלקים ממנו, לשחמת ואף לסרטן כבד, אך המנגנון שמאחורי הקישור לא היה מוכר. 

במחקר שהתבצע בעכברים התברר שהניקוטין המצטבר במעיים מפעיל את האנזים AMPKα, שמזרחן את האנזים sphingomyelin phosphodiesterase 3. אנזים זה מייצר מולקולות שומנית דמוית שעווה המכונות ceramides, שמגיעה לכבד... 

המבנה הכימי של ה-Ceramides

באותו מחקר זוהו גם חיידקים, Bacteroides xylanisolvens, שמפרקים את הניקוטין המגיע למעיים לחומר המכונה בקיצור HPB. הם עושים זאת בעזרת אנזים אותו הם כינו NicX. איכלוס של עכברים שחשופים לניקוטין באותם חיידקים, גרם  לירידת ריכוז הניקוטין במעיהם ועצירה, ולפעמים אפילו לנסיגה,  של מחלת הכבד השומני. 

חיידקים  מהסוג Bacteroides
המקור

האם טיפול בחיידקים אלה, בבני אדם מעשנים עם כבד שומני, יגרום גם בהם להעצרות/נסיגה של המחלה. ימים יגידו. 

לקריאה נוספת

המאמר המקורי ב-Nature

פורסם גם בדף הפייסבוק של מדעי הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה. 

סתוונית ירושלים - מבשרת הסתיו

 

סתוונית ירושלים (Colchicum hierosolymitanum), ממשפחת הסתווניתיים (Colchicaceae), היא גאופיט בעל פקעת הטמונה בעומק של כ-40 ס"מ. בסוף הסתיו, ובלי קשר לגשם, נובטים מן הפקעת עד כ-40 פרחים לבנים-ורודים גדולים ויפים. העלים צומחים רק לאחר הפריחה.

אורכם של עלי הכותרת כ-50 ס"מ – מהם 40 ס"מ בתוך הקרקע – לכן יש המחשיבים את סתוונית ירושלים לפרח הגדול בארץ.

סתוונית ירושלים הוגדרה לראשונה בירושלים, על ידי הבוטנאית נעמי פיינברון, ומכאן שמה. היא גדלה בהרי ירושלים והשומרון, בעמק הירדן, בגולן ובחרמון, וגם בטורקיה ובסוריה.

לסוג סתוונית משתייכים כ-65 מינים, המצויים בעיקר במזרח התיכון, מתוכם 11 מינים בישראל. 

פקעות הסתוונית מכילות את הרעלן הקטלני קולכיצין (Colchicine – ששמו נגזר מהשם הלטיני של הצמח), שאמור למנוע בעלי חיים מלאכול אותן. אולם יש בעלי החיים אשר עמידים בפני הרעלן ואוכלים את הפקעות בתיאבון. בארץ אלה הדורבנים. 

מן המין האירופי C. autumnale  מפיקים את הקולכיצין כתרופה. במינון נמוך התרופה מעכבת חלוקות של תאים (על ידי עיכוב בניית כישור החלוקה, עיכוב שגורם לכך שהכרומוזומים אינם מופרדים במיטוזה), ולכן היא מעכבת התפתחות גידולים סרטניים, ומשתמשים בה לטיפול גם במחלות אחרות.

קולכיצין משמש גם ליצירת זני צמחים חדשים, שמספר הכרומוזומים בהם מוכפל.

התמונות צולמו בירושלים, אוקטובר 2022.

מקורות וקריאה נוספת:  

1. סתוונית ירושלים - מייק ליבנה ואורי פרגמן ספיר - באתר צמח השדה 

2. משפחת הסתווניתיים - דרור מלמד - באתר צמח השדה

3. סתוונית ירושלים  – צמח חודש חשוון תשע"ח - שיר ורד  "כלנית" 4. 

עריכה:  סמדר רבן

פורסם באתר הפייסבוק של "מדע גדול בקטנה", נובמבר 2022

שינויים גנטיים, עם השלכות אוטואימוניות של המגיפה השחורה.

לפנדמיות חמורות וקטלניות, במיוחד כאלה שאין לנו תשובה רפואית כלפיהן, יש השלכות מאד משמעותיות על האבולוציה של אוכלוסיות אנושיות, אך לא תמיד ברור לנו כיצד. המגיפה השחורה השנייה, שהגיחה ממזרח אסיה במאה ה-14, התפשטה בגלים ברחבי אסיה, אירופה ואפריקה, והותירה מאחוריה, בסוף המאה ה-17 רק כ-50-30 אחוזים מהאוכלוסייה המקורית.  איזה השלכות בריאותיות  היו לשורדים, וכיצד זה השפיע על האוכלוסיות שנפגעו קשה בה. מחקר גנטי חדש, שהתפרסם בשבוע שעבר בכתב העת Nature,  מנסה לענות על השאלה. 

מגפת הדבר המתועדת הראשונה, שנמשכה כ-200 שנה, החלה בשנת 546-541 באסיה, משם היא הגיעה למצרים, משם התפשטה לצפון אפריקה ואחר כך למדינות האירופיות לחופי הים התיכון ולמזרח התיכון. ברשומות היא מונצחת על שם הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון, שבממלכתו ובתקופתו התרחשה מרבית המגפה. ההערכות הן כי המגפה קטלה למעלה מ-50-25 מיליון בני אדם, ויש המייחסים לה תרומה ממשית להתמוטטות שתי האימפריות - הרומית והביזנטית.

סבסטיאן הקדוש וחולי דבר בהתפרצות בלומברדיה במאה השביעית
ציור:  Josse Lieferinxe, ~1497 - Walters Art Museum

ב-1334 החלה בסין המגפה השנייה, המכונה גם "המוות השחור" או "המגפה הגדולה". ב-1347 הגיעה המחלה לנמלי איטליה, בספינות של הגנואזים שברחו מחצי האי קרים בעקבות מגפת הדבר שפרצה שם. מאיטליה התפשטה המגפה לכל אירופה. עד סוף המאה ה-14 נקטלו 100-75 מיליון איש, כרבע מאוכלוסיית אירופה דאז. ספיחי מגפה זו נמשכו עד סוף המאה ה-17.

כאמור, המגיפה השחורה הראשונה התרחשה באירופה במאות השישית עד השמינית הותירה אחריה אוכלוסיות רבות ששרדו. המגיפה השחורה השנייה, שהחלה כ-600 שנה אחר-כך, התנהגה בתחילתה כמו מגיפה ראשונה  וקטלה בגלים הראשונים הרבה מאד אנשים כאילו לא הייתה מגיפה קודמת שהותירה אחריה אנשים מוגנים יחסית מהמחלה. מכאן נבעה שאלת מחקר מעניינת, האם מגיפת הדבר הראשונה הותירה בשורדים ובצאצאיהם שינוי גנטי שתרם לשרידותם, ומה קרה לשינוי הזה במשך ה-30-24 דורות של בין המגיפות. 

קבורה של המתים במגיפה השחורה ב-טורנאי (בבלגיה) 
ציור: Pierart dou Tielt, ~1349

מספר קבוצות מחקר מאוניברסיטאות בצפון אמריקה ובאירופה חיפשו את התשובה לשאלה. ההנחה הראשונית שעמדה בבסיס המחקר היתה שמדובר בגנים של מערכת החיסון. 

החוקרים בדקו DNA של אנשים שנקברו בבתי קברות עתיקים באנגליה (לונדון) ובדנמרק. תאריכי הקבורה היו מלפני המגיפה,  בזמן המגיפה, ואחריה. הם בדקו את שכיחות האללים של 245 גנים מוכרים של מערכת החיסון. הם השוו את השכיחות של אותם גנים באוכלוסיות שפגעו מהמגיפה, והשוו לשכיחות באזורים שלא נפגעו מהמגיפה. 

מ-245 הגנים שנבדקו אותר רק גן אחד - ששכיחות האללים שלו השתנתה בעקבות המגיפה. גן זה מקודד לציטוקין המכונה ERAP2. לגן הזה גירסה רגילה (מלאה) וגירסה מוטנטית (מקוצרת), ששתיהן נובעות  משיחבור שונה של הגן המקורי. גן זה התברר כבעל משמעות חשובה בשרידות של  החולים  במגיפה. הגרסה המלאה של הגן, איפשרה לתאים הבלעניים של מערכת החיסון - למקרופגים, בתנאי מעבדה, לבלוע ביעילות רבה יותר את חיידקי Yersinia pestis, הגורמים למחלה,  בהשוואה לגרסה המקוצרת של הגן. 

החוקרים הסיקו שהמגיפה עשתה סלקציה חיובית לנשאי הגן המלא (הטרוזיגוטים והומוזיגוטים), כי היא קטלה יותר את ההומוזיגוטים לגן המקוצר. החוקרים העריכו את סיכויי נשאי הגן המלא לשרוד הדבקה בחיידק  ב-40 אחוזים יותר יחסית להומוזיגוטים לגן המקוצר. כלומר - כל עוד המגיפה המתרחשת יש עלייה בתדירות של הגן המלא.  אבל מה קורה בין המגיפות. למה השכיחות חוזרת לרמה המקורית?

מסתבר שכיום, הגרסה המלאה של הגן ל-ERAP2 קשורה בצורה מובהקת לתחלואה במחלות אוטואימוניות, כדלקת פרקים שגרונית, זאבת,  קרוהן ומחלות נוספות.

כל עוד המגיפה נמשכת, הברירה החיובית על הגירסה המלאה של הגן גורמת לעלייה בשכיחותו. אך מה קורה כשהמגיפה דועכת, האם המחלות האוטואימיוניות, בהן לוקים השורדים וצאצאיהם מקטינות את מספר הצאצאים של נשאי הגן המלא, ושכיחותו יורדת...  או שצריך לחפש סיבה אחרת. 

והעיקר שנהיה בריאים...

לקריאה נוספת

המאמר - מ-Nature - פורסם ב-19 באוקטובר 2022

המגפות השחורות ששינו את ההיסטוריה 

יומן טיול מקוצר - שבועיים במונטנגרו

 

שמענו על מונטנגרו לא מעט והחלטנו השנה לנסוע אליה (28-09 עד 12-10). חששנו ממזג האויר באוקטובר, אך היה לנו מזל  (רק שני ימי גשם חלקיים).  

תצפית ראשונה על קוטור

כחודש לפני סגרנו את התאריכים וקנינו כרטיסי טיסה מוזלים (יחסית) מנתב"ג לטיבאט של חברת ישראייר. - בדיעבד הסתבר לנו שחברת ישראייר לא מאפשרת לבעלי כרטיסים אלה לבצע צ'ק אין דרך האתר  שלה.  אז עשינו צ'ק אין רגיל. 

מזוודות - לכל אחד מאיתנו היו מזוודת טרולי ותרמיל גב - חסך לנו כסף בכרטיסי הטיסה ואת הלחץ: האם המזוודות יגיעו איתנו ליעד. החברה אמנם הציעה לנו לאכסן את התיקים בבטן המטוס ללא עלות,  סרבנו בנימוס. 

את הרכב שכרנו מראש דרך @ kosta pavlov - חבילה שהכילה את כל הביטוחים  - כולל ביטול השתתפות עצמית.  10 דקות  עם הנציג שלו לקבלת הרכב בשדה התעופה בהלוך וחמש דקות להחזרת הרכב בחזור.  הרכב (טויוטה יאריס אוטומטית מ-2021) שרת אותנו נאמנה בכל הטיול. 

טלפון. בשדה התעופה קנינו כרטיס סים מקומי של חברת מיטל. עוד באותו יום התברר לנו שהסים מאפשר אינטרנט בלבד ולא מאפשר שיחות מקומיות.  לנו זה היה ממש חשוב אז קנינו  סים נוסף של חברת ONE. 

הכוונה המקורית שלנו הייתה לנסוע ישר לפלוז'ין משדה התעופה, אך הדיווח על מזג האוויר הגשום שם, גרם לנו לשנות תוכניות, להפוך את כיוון הנסיעה  ולהתחיל דווקא עם קוטור ואגם סקדאר  (שתוכננו במקור לסוף הטיול)  - בהם לא היה גשם בזמן הנחיתה. 

קראנו הרבה על המקומות המתוכננים  והתייעצנו  עם חברים שטיילו שם.  אנחנו נהנינו לבנות את הטיול בעצמנו. את מקומות הלינה הזמנו לרוב רק יום אחד קודם. בשני מקומות החלטנו במקום להאריך בעוד יום. מלבד המקום האחרון, בתיבאט, הזמנו מקומות עם ארוחת בוקר כלולה. 

היום  הראשון  (יום ד. 28.09) - נחתנו בטיבאט וישר נסענו לקוטור,  הסתובבנו שם קצת, התרשמנו מהנוף המרהיב של הפיורד וסביבתו. ומהפריחה השופעת בשטחי הבר,  ואז התמקמנו ליומיים במקום הלינה המתוכנן ליד קוטור, בעיירה הסמוכה Prcanj - ב- Apartments Popovic. החדר היה קצת צפוף, אך המיקום והארוח היה מצויין. 

אכלנו ארוחת ערב טובה במסעדה שנקראת וילה מאריה - הסיבה שלא נמליץ על המסעדה היא דווקא בגלל מלצר אנטיפטי שם בארוחת הבוקר. הוא גם ניסה ולא הצליח, לאמץ לעצמו טלפון נייד ששכחנו שם. 

קוטור מדליקה אורות

היום  השני (יום ה. 29.09) 

בבוקר סיירנו בעיר העתיקה של קוטור. עיר חמודה ומקסימה.  בצהריים יצאנו לשייט לפראסט ולאי הקרוב אליה.  "מריה על האבן", שיט נחמד.  על שיט למערה הכחולה ויתרנו כי הבנו שמזג האוויר שם ממש לא יציב. 

ארוחת צהריים טעימה ומאוחרת אכלנו במסעדה העממית -  ‪Tanjga‬.   

נוף מהשיט באגם

היום  השלישי (יום ו. 30.09) 

עזבנו לאחר ארוחת הבוקר את קוטור והתחלנו לטפס לכיוון הפארק הלאומי לובצ'ן - בדרך עצרנו ונהנינו מהנוף של הפיורד שמאחורינו. 

מתרחקים ממפרץ קוטור

הגענו לפארק ושם טיפסנו את 470 המדרגות שמובילות לאתר הזיכרון.  לאחר תצפית על הנוף ירדנו והמשכנו לטייל מתחת למגרש החנייה.  שם מצאנו לא מעט פטריות וגם פרחים מעניינים.  

יצאנו מהפארק לכיוון וירפזאר שבאגם סקדאר.  בשלב מסוים ירדנו מהדרך הראשית ונסענו בדרך "פרטית" קצת משובשת, אבל בתוך צמחייה ונוף.  הגענו לוירפזאר. הסתובבנו קצת  במרכז והמשכנו לעיירה הסמוכה Seoca, שם התמקמנו ליומיים ב-Appartments Nino. קיבלנו חדר מרווח ומאובזר וארוח מכל הלב של Nino ואימו.

לאחר שהסתובבנו והתרשמנו מהכפר עצמו ,חזרנו לדירה ואף אכלנו אצלם ארוחת ערב טובה. 

היום  הרביעי (שבת. 1.10) 

בבוקר התחיל גשם. נסענו שוב לוירפזאר, עם מעילי הגשם טיילנו ברגל לאורך הנחל שממזרח לאגם.  למרות הגשם נהנינו מהציפורים והפרחים שבדרך. 

לקראת הצהריים הגשם פסק.  הצטרפנו לשיט קבוצתי של כשעתיים באגם (חברת Kingfisher). המון קורמורנים, שחפים וטבלנים (מצויצים וגמדיים). האגם וההרים סביבו מרשימים. 

לאחר השייט אכלנו ארוחה טובה במסעדה "Pelikan" בוירפזאר. 

היום  החמישי (יום א. 2.10) 

לאחר ארוחת בוקר מצויינת  עזבנו את Seoca,  והתחלנו להתקדם לכיוון היעד הבא - עיירת הסקי קולאשין. יום שמשי וחמים. 

התחנה הראשונה - מפלי הנהר "Cijevna" שליד פודגוריצה, המכונים גם מפלי הניאגרה של מונטנגרו. אלה מפלים מקסימים, שהגדול מביניהם נוצר כתוצאה מבניית סכר על הנהר.  המפלים שפעו מים בעקבות הגשמים של השבועיים הקודמים. את פנינו קידם אמודאי (ציפור נהרות -  שלא הסכים להצטלם). 

המשכנו משם לאורך הנהר לכיוון צפון.  נסענו בדרך הנופית הצמודה לנהר, דרך צרה ומתפתלת עם מנהרות רבות ונקודות תצפית לנהר.
בהמשך, כשהגענו לנקודת הציון בווייז של קניון מרטביצ'ה (Kanjon Mrtvice), לא היה ברור משם איפה השביל שאיתו היינו אמורים לרדת  לקניון.  בגשר דנילוב  השביל היה ברור, אך תלול מאד. טיילנו רק ביער שלמעלה.  ולא ירדנו  לקניון. 

קידמה שם את פנינו צפרדע ענקית. בגודל של כף יד פתוחה. 

המשכנו לקולאשין - התמקמנו ליומיים ב-Rooms and appartmants Mirovic, מקום נהדר. ויצאנו לסייר במרכז  בקולאשין. אכלנו ב-Konoba Nišavić. מסעדה טובה מאד. 

היום  הששי (יום ב. 3.10) 

יצאנו מקולאשין לכיוון שמורת ביוגרדסקה  - יער הגשם מהאחרונים באירופה. השמש זרחה. כשהגענו לשם החל גשם. התחלנו את המסלול מסביב לאגם בגשם.  לאחר כמחצית השעה הגשם פסק.  האגם והיער מסביבו יפיפיים. המון פטריות. חזרנו לקולאשין. 

אכלנו במסעדה Slavija. אוכל מקומי מצויין. 

היום  השביעי (יום ג. 4.10) 

נסיעה מקולשין לכיוון הפארק הלאומי פרוקלטיה.  לאחר מספר עצירות בדרך (הרבה פרחים מעניינים) הגענו ישר למפל גרלה - מפל מרשים שנבלע באדמה. טיפסנו לאורך הנהר עד Oko Skakaviche - העין הכחולה או עין החגב,אחד המקומןת היפים ביותר. בדרך לפלאב עצרנו במעיינות עלי פאשה ובעיירה גוסינג'ה. 

התמקמנו ליומיים בפלאב ב-Apartmani Ambiente בדירה מרווחת ומאובזרת היטב - הבעייה העיקרית שם - סמוכה לפאב/מןעדון שהרעיש אל תוך הלילה והפריע לישון. 

אכלנו ארוחת ערב קלה במסעדה איטלקית במרכז פלאב. 

היום  השמיני (יום ד. 5.10) 

התחלנו (וגם סיימנו) את היום בתצפית על אגם פלאב. משם נסענו לעמק Grebaje - המרכז המונטנגרי של שמורת פרוקלטיה (המכונה גם שמורת הקללה - Škala). טיול רגלי באזור של כשלוש שעות.  הרבה פרחים ופרפרים וגם סלע של זאבים (או חתולים) מתנשקים. חזרנו לפלאב. אכלנו במסעדה טובה מאוד ה-Aqua resort. לאחר תצפית נוספת על האגם חזרנו לדירה. 

היום  התשיעי (יום ה. 6.10) 

יצאנו מפלאב צפונה לכיוון זבליאק. העצירה המרכזית בדרך הייתה במעיינות ה-טארה - Tara springs. הסתובבנו שם כשעה, מומלץ מאוד. המשכנו משם לגשר טארה המרשים גם שם התעכבנו.

הגענו לזבליאק והתמקמנו ליומיים במלון MB - מלון קטן ונחמד - הדירה הייתה מרווחת. אכלנו שם גם ארוחת ערב טעימה. בסוף נשארנו שם יום נוסף. 

היום  העשירי (יום ו. 7.10) 

נסענו כשני ק"מ עד לשמורת דורמיטור. הלכנו כ-700 מטר עד האגם השחור. הקפנו אותו על שני חלקיו - כשעתיים. משם נסענו לאגם השטן שנמצא דרומית לזבליאק.  הנוף שם היה הרבה יותר פתוח. 

לאחר ארוחת צהריים מאוחרת במסעדת Oro - חזרנו למלון. 

היום  ה-11 (שבת. 8.10) 

תכננו לנסוע לתצפית קניון הטארה - ל-Curevac. בגלל ה-ווייז, שכיוון אותנו לתחתית ההר (כשמונה ק"מ אחרי), פספסנו את  הנקודה.  לאחר ש-"הגענו" וראינו ששם אין עלייה לתצפית, המשכנו  באותה דרך לכיוון קניון הטארה (כפי שסומן במפות גוגל). מנקודת "המטרה" טיילנו ברגל עוד כשני ק"מ עד ערוץ הנהר עצמו. בנוף מרשים. חזרנו משם למכונית והתחלנו לחזור. ואז מצאנו את  החנייה המקורית של ה-Curevac, וטיפסנו משם לתצפית. 

חזרנו למלון ואכלנו שם ארוחת ערב. 

היום  ה-12 (יום א. 9.10) 

יצאנו מזבליאק לכיוון פלוז'ין. דרך מעבר הרים Sedlo. שם התעכבנו - בעיקר לתצפיות. נוף פתוח ויפה.  

הגענו לפלוז'ין הממוקמת מעל אגם פיבה, אגם מלאכותי שנוצר כתוצאה מבניית סכר על נהר הפיבה. לאחר תצפית על האגם, יצאנו לטיול לאורך הנהר צפונה. 

אכלנו במסעדה Sočica. - בסדר. 

התמקמנו ללילה אחד בבונגלוס B&B Konak.  המיקום נהדר - עם מרפסת מול האגם. אך החדר היה צפוף והמיטה קשה מדי.  

היום  ה-13 (יום ב. 10.10) 

יצאנו מפלוז'ין לכיוון האגמים הסמוכים לניקשיץ. 

הגענו לאגם קרופקה ויצאנו לטיול רגלי קצר לידו. הסתפקנו בתצפית על אגם סלינו והמשכנו לכיוון טיבאט. בדרך השתמשנו בשרותי המעבורת של מפרץ קוטור. 

בטיבאט התמקמנו ליומיים אחרונים ב-Apartmani Irena - דירה מקסימה - מרווחת ומאובזרת.  

יצאנו ברגל להסתובב במרינה של טיבאט, מאוד מרשימה ונעים לטייל בה. 

היום  ה-14 (יום ג. 11.10) 

היום האחרון של הטיול.  

נסענו מטיבאט לבודווה - לא בדרך הישירה אלא בדרך עוקפת ומתפתלת. בבודווה טיילנו בעיר העתיקה ולאורך החוף הצמוד אליה. 

חזרנו לטיבאט, הפעם בדרך הישירה, אכלנו ארוחת צהריים טובה במסעדת Steak & BBQ House Tanjga. 

חזרנו שוב לנמל של טיבאט. 

חזרנו לחדר להתארגנות לטיסה חזרה.  - נגמר הטיול. 

היום  ה-15 (יום ד. 12.10) 

ב-9 בבוקר יצאנו לנסיעה "ממושכת" של כ-10 דקות לשדה התעופה.  החזרנו את הרכב. ןלאחר הצ'ק אין חיכינו לטיסה חזרה. 

למטוס עלינו בזמן, אך חיכינו בתוך המטוס כשעה ורבע עד להמראה. 

היה טיול נהדר.  נהנינו מאד. 

פרוטוריבוזום - עדויות ראשונות לקיומו בעולם ה-RNA

 

חלק מרכזי דמוי כיס בריבוזום - פרוטוריבוזום (Protoribosome), מורכב רק מ-RNA. מספר פרוטוריבוזומים מסוגלים לקטלז במבחנה יצירה של פפטיד קצר (חלבון) מחומצות אמינו. זו כנראה הריבוזום הקדום של ראשית החיים. החולייה המקשרת בין עולם ה-RNA הקדום, בו מולקולות RNA  תפקדו גם כחומר תורשתי  וגם  כאנזימים קטליטיים,  לעולם  ה-DNA/חלבון - בו אנחנו חיים היום. 

הריבוזום הוא מבנה תאי מאד נפוץ בכל התאים, שתפקידו לייצר חלבונים בהתאם למידע המקודד על ידי הגנים המתאימים. לריבוזום מגיעה מולקולת RNA שליח (messenger RNA - mRNA) עם העתק המידע מהחומר התורשתי, שם מתאימים לקודונים שעליה את מולקולות ה-RNA המובילות את חומצות אמינו ( transfer RNA - tRNA) ומחברים ביניהן. הריבוזום  מורכב משתי תת יחידות, קטנה וגדולה, שתיהן מורכבות מ-RNA ריבוזומי (ribosomal RNA - rRNA) וחלבונים.  היחידה הקטנה - הנבנית מסביב למולקולה של RNA המכונה 16srRNA/18srRNA - אחראית על הקישור של המידע המגיע מה-DNA, ואילו היחידה הגדולה - הנבנית מסביב למולקולה של RNA המכונה 23srRNA, שהמרכז הקטליטי שלה הוא RNA (המכונה בקיצור PTC - ר"ת של Peptydyl transferase center),  אחראית על יצירת החלבונים בהתאם למידע הזה. 

הפרוטוריבוזום 
מקור: אילנה אגמון, הטכניון

הפרוטוריבוזום מהווה את החלק המרכזי של ה-PTC, והוא דמוי כיס סימטרי. ולמרות שהוא מהווה רק כ-6% ממנו, הוא כנראה החלק החשוב ביותר, וזאת ניתן ללמוד מהשימור במבנה וברצף  - כפי שבא לידי ביטוי בריבוזומים השונים של שלוש העל-ממלכות (חיידקים, ארכאונים, איקריוטים). הוא זה ש"קולט" את החומצה האמינית  החדשה (שמביא ה-RNA המוביל) ומקטלז את הקשר החדש בינה לפפטיד המתהווה (הקשור אף הוא ל-RNA מוביל), ואף כולל את תעלת היציאה של הפפטיד החדש (האתרים המוכרים כ-A ו-P ו-E של הריבוזום). 

השערת הפרוטוריבוזום טוענת שהוא בעצם היה מולקולת RNA עצמאית, שיכלה גם לשכפל את עצמה וגם להתקפל לצורתה הסופית המקטלזת את יצירת החלבונים. במעבר לעולם ה-DNA - ה-DNA החליף את ה-RNA כחומר תורשתי (יש יוצרי דופן - בעיקר נגיפים) ואילו  החלבונים  מתפקדים  כיום גם כאנזימים, וגם כבסיס לכל המבנים הביולוגיים. מולקולת הפרוטוריבוזום צברה מסביבה מולקולות נוספות של RNA וחלבונים והתפתחה לריבוזום המוכר לנו כיום. אך עד המחקר הנוכחי לא היו עדויות מעבדתיות ממשיות התומכות בכך. 

מחקרי עבר הראו שהיחידה הגדולה של הריבוזום מסוגלת להתקפל בעצמה ולתפקד לבדה בייצור חלבונים גם ללא היחידה הקטנה. 

במחקר החדש, של קבוצת המחקר של עדה יונת ממכון ויצמן,  חמש גרסאות של מולקולת ה-RNA של הפרוטוריבוזום סונתזה בצורה עצמאית, על סמך הרצף המתאים ב-23S-rRNA של חיידקי Thermus thermophilus (שזהה לחלוטין באזור זה גם בחיידקי Deinococcus radiodurans), ונבדקה יכולתן וליצירת קשרים פפטידיים בין חומצות אמינו. בנוכחות מולקולות tRNA טעונות אכן נוצרו דימרים של אותן מולקולות RNA שייצרו קשרים פפטידיים בין חומרי המוצא המתאימים. 

כאמור, תוצאות המחקר אכן תומכות בנכונותה של השערת הפרוטוריבוזום. 

המאמר המקורי

Origin of life: protoribosome forms peptide bonds and links RNA and protein dominated worlds