שוב דווח בתקשורת על מוהל שהדביק את הרך הנימול בנגיף ההרפס כתוצאה ממציצה ישירה של האיבר הנימול. התינוק אושפז במרכז הרפואי בני ציון, שם אובחן שהנגיף הגיע למערכת העצבים. קיים סיכוי סביר שהתינוק יחלים מזה לאחר טיפול ממושך (כחצי שנה). דווחו מקרים קודמים שהתפתחו לדלקת מוח קטלנית.
 |
| ברית מילה באורווה: ציור שמן על קנבס של רמברנדט, 1661, Widener Collection Wikimedia commons |
לפני כשמונה שנים, באוגוסט 2012 פנה איגוד רופאי הילדים למנכ"ל משרד הבריאות דאז, רוני גמזו, בדרישה שיאסור על המוהלים את המנהג המלווה את כריתת העורלה, של מציצת הדם מאיבר המין הזכרי ישירות בפיהם. הדרישה נבעה מעשרות מקרים מתועדים, בארצות הברית ובישראל, של הדבקת הנימול בנגיף ההרפס, שהועבר מפיו של המוהל. בחלק מהמקרים התפתחה ההדבקה לדלקת מוח, שהרגה את הנימול! מרבית המוהלים עברו כבר מזמן לתחליף היגייני יותר, בו נשאב הדם באמצעות שפופרת. האלטרנטיבה ההיגיינית מקובלת ומאושרת על ידי הרבנות הראשית לישראל. משרד הבריאות לא נענה לבקשה, וגם אם היה נענה, המוהלים כפופים למשרד הדתות ואינן מחוייבים ללנהוג בהתאם להמלצות של משרד הבריאות.
נגיפי ההרפס מסוג 1, HSV1 - Herpes simplex I, הגורמים למחלת שלבקת השפתיים (המוכרת גם כפצעי קור, Cold sores, או שלפוחיות חום, Fever blisters) , נפוצים מאד באוכלוסייה - תפוצתם עלולה להגיע ל-90%.
 |
| שלבקת השפתיים בילד בן 10 CDC/ Robert E. Sumpter |
הנגיפים, שהם בעלי יכולת חדירה והתרבות בסוגי תאים שונים, שוהים במצב רדום בגנגליונים של מערכת העצבים. בתנאים מסויימים הם "פורצים" החוצה וגורמים לשלבקת השפתיים. ברוב המקרים שלבקת השפתיים אינה חמורה ומתבטאת בפצעים מציקים אופייניים. במקרים נדירים, כשנחלשת מאד מערכת החיסון (בגיל מבוגר למשל), "פורצים" הנגיפים לדם ועלולים לגרום לדלקות באיברים אחרים. מסוכנת במיוחד הדבקה של מערכת העצבים המרכזית. דלקות במוח או בקרומים של המוח יכולות להיות קטלניות או לגרום לנזקים בלתי הפיכים.
התרופה Acyclovir (המוכרת גם כ-Zovirax), הניתנת כמשחה חיצונית, או בעירוי תוך ורידי, יכולה לעצור את התרבות הנגיפים בפצעים החיצוניים, אך היא אינה פוגעת בנגיפים החבויים במערכת העצבים, ולכן היא רק מקלה על התסמינים, ואינה מרפאת. (התרופה מעכבת רק את סינתזת ה-DNA של נגיפי ההרפס, ואינה פוגעת בסינתזת ה-DNA של המאכסן.)
בין ההתפרצויות, הנגיפים נשארים חבויים במערכת העצבים ואין כל סימן חיצוני למצב הנשאות. הנגיפים מופרשים מהפצעים הפעילים, אך הם נמצאים, בכמות נמוכה יותר, גם ברוק של הנשא. מגע של פצע פתוח או רוק נגוע, בפצע, אפילו מיקרוסקופי – שאינו נראה לעין, של פרט אחר, עלול לגרום להדבקה.
 |
| נגיפי Herpes מבעד למקרוסקופ אלקטרונים CDC/ Dr. Fred Murphy; Sylvia Whitfield |
בתינוק שאך זה נולד לאם שאינה נשאית של הנגיף (ולכן לא העבירה לבנה נוגדנים נגד הנגיף), מערכת החיסון עדיין אינה בשלה, ואינה מסוגלת להתמודד עם הדבקה בנגיפים אלה. לכן עלולה להתרחש הדבקה של נגיפי הרפס בילוד, בזמן המעבר בתעלת הלידה (לרוב על-ידי נגיפי ההרפס מסוג 2, HSV2 - Herpes simplex II, הגורמים לשלבקת של מערכת המין, אך לפעמים גם על-ידי HSV1), או כתוצאה מזיהום פצע המילה על-ידי המוהל או נשא אחר. ההדבקה עלולה להתפתח לזיהום רב מערכתי, או לזיהום של מערכת העצבים המרכזית, שעלולים להסתיים בנזקים בלתי הפיכים או במוות.
כשמדובר במציצה ישירה של הדם, שלא דרך שפופרת סטרילית, יש מגע של הרוק של המוהל (שעלול להכיל את הנגיפים) עם פצע המילה. אם מתרחשת הדבקה, מופיעות, עד 14 יום לאחריה, שלפוחיות אופייניות באזור ההדבקה. לעיתים מלוות השלפוחיות בסימני מחלה נוספים, כעלייה בטמפרטורה ו/או פירכוסים. בהמשך מתפשטת הדלקת באיברים הפנימיים ובמערכת העצבים המרכזית.
חשוב לציין שבעבר, כתוצאה מהמציצה הישירה, חלו הנימולים גם במחלות אחרות. בשנת 1943 דווח על מוהל שהיה חולה שחפת, שהדביק כ-20 תינוקות באזור תל-אביב. מקרים דומים של הדבקת נימולים בשחפת וגם במחלות אחרות, כעגבת וקרמת (דיפתריה), תועדו בקרב יהודים בגרמניה ובמזרח אירופה בתחילת המאה הקודמת, ויש להניח שהתרחשו גם הרבה קודם, אך לא קושרו למילה.
הילוד הוא יצור פגיע, ומנהג זה עלול לסכן אותו. יש לציין שמנהג המציצה אינו הכרחי מבחינת המצווה הדתית, אלא הוא תוספת מאוחרת לטקס הברית הקדום, וכוונתו המקורית הייתה לסייע לתינוק להחלים מהר יותר. פתרון אלטרנטיבי, שיכול לצמצם את הנזק, הוא שטיפת הפה של המוהל, בתחילת הטקס, בתמיסה המכילה אתנול בריכוז גבוה (מעל 25%). האתנול פוגע בממברנות של הנגיפים והופך אותם לחסרי יכולת הדבקה.
פורסם במקביל גם באתר מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה
