פנקס חיסונים דיגיטלי לכל אחד - החל ממחצית מרץ 2025.

 

יוזמה ברוכה של משרד הבריאות שהחלה ב-2017, יצאה סוף-סוף לפועל ב-15 במרץ השנה, לאחר שה"חוק להנגשת מידע ופנקס חיסונים דיגיטלי למחוסן", המאפשר אותה, נחקק בספטמבר 2024 ונכנס לתוקף. 

את החוק, בשמו הרשמי "תיקון לפקודת בריאות העם 43" יזמו חברי הכנסת אליהו ברוכי ו-ואליד אלהואשלה והוא קודם במהירות ראויה לציון על-ידי וועדת הבריאות של הכנסת בראשות ח"כ יונתן משריקי. 

חוק זה הוא חלק מחוק החיסונים אותו יזמה עמותת מדעת שאושר בקריאה ראשונה בשנת 2019 ולא הושלם בגלל נפילת הממשלה ופיזור הכנסת.

לכל אחד מאיתנו (וגם לצוות הרפואי המטפל בנו) יש עכשיו גישה באתר הממשלתי למאגר החיסונים הלאומי, לכל החיסונים שחוסנו בהם בכל סוגי המרפאות: בטיפת חלב, בקופות החולים, בבתי החולים ומרפאות חרום אחרות, בצבא, בבתי הספר ובמרפאות המטיילים. החוק מחייב עכשיו, את כל המרפאות האלה, להזין את נתוני החיסונים למאגר עד 72 שעות מביצועם. 

חיסונים
Prefeitura de Itapevi, Wikimedia Commons

גם חיסונים שבוצעו לפני כניסת החוק יוזנו בהמשך למאגר, לכן המידע שם חלקי או חסר. מומלץ לשמור על פנקסי החיסונים רגילים, אם אינכם רואים במאגר הדיגיטלי את המידע הקיים בהם.  

המאגר יהיה זמין לנו רק לאחר זיהוי מאובטח. ויהיה זמין גם לצוות הרפואי המטפל בנו. תמיד נוכל להוריד משם את הפנקס המעודכן. 

מטרת המאגר היא לשפר את המעקב הרפואי אחר החיסונים - גם שלנו וגם של הרופאים שלנו.  המידע במאגר יעזור לטפל בנו בשעת חרום (למשל - בזמן פציעה חמורה יוכל הצוות המטפל להתעדכן מיידית מה מצבו של המטופל מבחינת חיסוני הטטנוס). 

אם יהיה צורך להציג את המידע שמאגר - לפני נסיעה או לפני קבלה ללימודים או עבודה, יתאפשר להדפיס את המידע בעברית ובאנגלית. 

חשיבות החיסונים

להזכירכם, בעקבות החיסונים ירדה התחלואה והתמותה במחלות רבות בצורה מאד משמעותית. שתי מחלות (אבעבועות שחורות, בבני אדם, ודבר הבקר, בחיות משק) כבר הוכחדו, וכולנו מקווים שבקרוב נצליח להכחיד גם מחלות נוספות, כשהראשונה שבהן תהיה כנראה מחלת הפוליו.

הצלחתם של החיסונים היא גם בעוכריהם. אנשים צעירים לא מכירים את המחלות ואת נזקיהם והם עלולים להתפתות לוותר על החיסונים. קיימים גם שרלטנים ומומחים מדעת עצמם שמתנגדים לחיסונים ולטיפולים רפואיים אחרים ש"בזכותם" אנו רואים היום התפרצויות של שעלת, חצבת, אבעבועות רוח, ומחלות נוספות.

יש תופעות לוואי לחיסונים, רובן המכריע חולפות תוך זמן קצר. ולעתים נדירות המתחסנים נפגעים מהם, אבל הסיכון להפגע מהמחלה עצמה הוא הרבה יותר גבוה. חומרת תופעות הלוואי מהחיסונים בדרך כלל קטנה משמעותית מסיבוכי המחלה עצמה.

האם אתם רוצים לראות את המחלות האלה מסתובבות בינינו?

התחסנו, הגנו על עצמכם ועל היקרים לכם. וזכרו שיש בינינו גם אנשים שמסיבות שונות, רפואיות וגילאיות, אינם יכולים להתחסן. אם כולם מסביבם יהיו מחוסנים (חיסון העדר), גם הם יהיו מוגנים.

עומדים בתור להתחסן נגד פוליו בסן-אנטוניו, בטקסס, ב-1962.
המקור: CDC/Stafford Smith

לקריאה נוספת 

על מאגר החיסונים הדיגיטלי - באתר הממשלתי

נוסח החוק - באתר הכנסת

כתבה מ-YNET - על יציאת היוזמה לדרך - איתי גל - יוני 2017

היסטוריה של החיסונים, על קצה המזלג - דרור בר-ניר - 2018

חיידקים המייצרים פרצטמול מפסולת פלסטיק

 

פרצטמול (Paracetamol), הידוע גם בשם אצטאמינופן (Acetaminophen), הוא החומר הפעיל במשככי כאבים ובמורידי טמפרטורה נפוצים כמו אקמול, פראמול, דקסמול, טיילנול ואחרים.  השם הכימי של  המולקולה הוא פארא-אצטיל אמינופנול (Para-acetyl aminophenol). 

גבישי פרצטמול מבעד למיקרוסקופ
המקור: Alexander Klepnev, Wikimedia Commons

התרופה יוצרה במחצית השנייה של המאה ה-19 במקביל על ידי שני הכימאים, צ'רלס פרידריך גרהרדט (Gerhardt) - ב-1852, והרנון נורתרופ מורס (Morse) ב-1878. הפרצטמול נמצאת בשימוש מסחרי מאז 1955, ומיוצרת באופן סינתטי מחומרי המוצא פנול (phenol) או ניטרובנזן (Nitrobenzene) - שמקורם העיקרי, בנפט. 

סטפן וואלאס (Wallace), ביולוג סינתטי מאוניברסיטת אדינבורו שבסקוטלנד, הינדס חיידקי Escherichia coli כך שייצרו את הפרצטמול, כשחומר המוצא המסופק להם הוא לא נפט, אלא פסולת של אחד מסוגי הפלסטיק הנפוצים (PET - polyethylene terephthalate)... בכך הוא השיג שני דברים: גם נחסך השימוש בנפט כחומר גלם, וגם ממוחזרת פסולת הפלסטיק. 

וואלאס ועמיתיו נטרלו בחיידקי ה-E. coli את המסלול הקיים בהם שבו מיוצר החומר המוכר לנו בשם PABA - ParaAminoBenzoic acid. זה חומר חשוב במטבוליזם של החומצה הפולית החיונית מאד לחיידקים (וגם לנו) ויש תרופות (סולפות למיניהן) שדומות ל-PABA שפוגעות בחיידקים על-ידי עיכוב תחרותי ובכך מונעות את ייצור החומצה הפולית ואת שגשוג החיידקים.  

PABA דומה מאד לחומר ביניים בתהליך ייצור הפרצטמול - para-aminophenol. ההבדל ביניהם הוא בקבוצה קרבוקסילית (ב-PABA - NH₂–C₆H₄–COOH) לעומת קבוצה הידרוקסילית ב-פארא אמינופנול - NH₂–C₆H₄–OH) ודרושה פעילות אנזימתית - כדי להגיע מ-PABA ל-para-aminophenol  ואנזים נוסף, שיהפוך את ה-para-aminophenol לפרצטמול. 

 

החוקרים הכניסו לחיידקים מסלול אלטרנטיבי לייצור ה-PABA - שמתחיל מה-PET (פסולת הפלסטיק) ובעזרת תגובה כימית מעניינת (Lossen rearrangement - שלא נפרט עליה כאן).  בנוסף,  הם החדירו לחיידקים שני אנזימים שייצרו מה-PABA את הפרצטמול. האנזים הראשון מקורו מהפטריה Agaricus bisporus ומכונה ABH60, והוא מתמיר את ה-PABA לפארא-אמינופנול.  האנזים השני, שמקורו בחיידק Pseudomonas aeruginosa ומכונה PANAT, ממתמיר את הפארא-אמינופנול לפרצטמול. 

תרשים המתאר בקיצור את הכימיה של התהליך.  
מהמאמר 

ייקח עוד זמן עד שהפרצטמול  החיידקי יגיע לשימוש מסחרי,  אבל זו בהחלט פריצת דרך ביוטכנולוגית  שבוודאי נשמע עליה בהמשך. 

לקריאה נוספת

המאמר - מ-Nature Chemisry - יוני 2025

A biocompatible Lossen rearrangement in Escherichia coli.

מוות מכלבת בבריטניה - "יבוא" ממרוקו

 

בשבוע שעבר (11 ביוני 2025) אשה מתה מכלבת באנגלייה לאחר שהתעלמה משריטה קלה ששרט אותה גור כלבים נטוש, בהיותה בטיול במרוקו לפני כארבעה חודשים.  

איבון פורד, (Yvonne Ford), בת 59 מברנסלי, שבדרום יורקשייר שבאנגליה, יצאה לטיול במרוקו בפברואר 2025. בסוף מאי היא חשה בכאבים בראשה ואיבדה את יכולתה ללכת, לדבר, לישון ולבלוע. לאחר כשבועיים של אשפוז, בבית החולים בברנסלי ואחר-כך בבית חולים בשפילד, היא מתה, ממה שהתברר במהלך אשפוזה, ממחלת הכלבת. 

גור כלבים חמוד 
צילום: Sowmiyachandru, Wikimedia commons

ב-2019 היו שני מקרים דומים: 

בינואר 2019, בווירג'יניה, שבארצות הברית חלתה ומתה מכלבת אשה בת 65  לאחר שחזרה מסדנת יוגה (retreat) בהודו, שם היא ננשכה על-ידי גור כלבים נטוש. פצע הנשיכה נוקה במים, וזהו... 

במאי 2019, בנורבגיה, חלתה ומתה מכלבת בריג'יט קלסטרד (Birgitte Kallestad) בת ה-24 לאחר שחזרה מטיול בפיליפינים, שם היא מצאה גור כלבים נטוש בצד הדרך, היא רחצה ושיחקה אתו, והתעלמה מהשריטות הקלות שהוא גרם לה. 

כלבת היא מחלה נגיפית קטלנית וחשוכת מרפא של מערכת העצבים המרכזית, בעיקר במוח, בכל היונקים. התמותה מהמחלה כ-100%, כי לאחר שמופיעים סימני המחלה אין שום דרך להתגבר עליה. לרוב, נשיכה או שריטה מבעל חיים נגוע בכלבת מעבירה את הנגיף הגורם למחלה, אך יש גם דרכים נוספות. 

מרגע חדירת הנגיף לגוף האדם ועד הגעתו למערכת העצבים המרכזית - שפגיעתו בה היא הגורמת לתסמינים - עשוי לחלוף זמן ארוך למדי, מספר שבועות, חודשים, ובמקרים נדירים אף שנים. הנגיפים משתכפלים ונודדים לאיטם רק דרך מערכת העצבים, וכך הם מתחמקים מגילוי על-ידי מערכת החיסון. בזמן זה שילוב של הזרקת נוגדנים כנגד הנגיף (חיסון סביל) וחיסון פעיל יכול למנוע את התפתחות המחלה.

נגיפי כלבת בצילום מיקרוסקופ אלקטרונים
צילום: CDC/ Dr. Fred. A. Murphy

נכון - אין מדובר במחלה מגפתית, וכשהיא מתרחשת מדובר במקרים בודדים פה ושם, אך זו אחת המחלות המפחידות שמלוות אותנו ואת בעלי החיים שסביבנו, משחר ההיסטוריה.

נגיף הכלבת, Rabies virus, הוא נגיף עטוף ודמוי קליע, שממדיו 180x75 ננומטר. טווח המאכסנים של הנגיף רחב וכולל את מרבית היונקים. בבעלי החיים המודבקים הנגיף מתרבה בתאי שריר, בתאי אפיתל (התאים המצפים חללים פנימיים בגוף היונקים), ברקמות חיבור ובתאים במערכת העצבים. הנגיף נמצא ברוק, בשתן, בחלב ובלימפה, וכנראה שגם בנוזלי גוף נוספים. במאכסנים אחדים, כולל האדם, הנגיף אינו נמצא בדם החולה. ברוב המאכסנים הנגיף קטלני. יוצאים מן הכלל הם מינים מסוימים של עטלפים שנושאים ומפיצים את הנגיף, חלקם ללא כל סימני מחלה.

כדי למנוע את המחלה למי שנחשף לנגיף, מה שלצערנו לא התבצע כאן, יש להזריק לאדם נוגדנים (שהופקו מדמם של אנשים שחוסנו בחיסון פעיל - Human Rabies Immune Globulin - חיסון סביל) כנגד הנגיף עד עשרה ימים מהחשיפה. בנוסף, מזריקים מספר מנות של חיסון פעיל (נגיף מומת או מהונדס). לאחר נשיכה או שריטה על ידי בעל חיים החשוד כנגוע, מחטאים את הפצע, מוזרקים הנוגדנים כנגד הנגיף וניתנת סדרת זריקות של החיסון הפעיל.

ננשכתם, נשרטתם, כתוצאה ממגע עם בעל חיים  נטוש - אל תתעלמו, פנו מיידית לטיפול רפואי. כלבת ניתנת למניעה. 

מקורות והרחבה

דיווח של ה-BBC - ב-17 ביוני 2025

דיווח של NBC - מ-ינואר  2019

דיווח של Live science - במאי 2019

על כלבת – באתר המרכז לבקרת מחלות – בארצות הברית

שוב כלבת בצפון ישראל - בבלוג זה, מ-2025.

כלבת – לא לכלבים בלבד, בבלוג זה, מ-2009.

חשד לטרור ביולוגי חקלאי

החל מיולי 2024 נתונים תחת חקירת ה־FBI שני אזרחים סינים בחשד שהבריחו לארה"ב פטרייה מחוללת מחלות בצמחים, המסכנת משמעותית גידולים חקלאיים. האם הפטרייה הובאה למטרות מחקר כפי שטוענים השניים, או למטרה אחרת?

אחד החשודים, זניונג ליו (Zunyong Liu) בן ה־34, הוא חוקר סיני שטען שהביא את הפטרייה כדי לחקור אותה במעבדה. לדבריו, הוא הגיע לביקור אצל חברתו יונקינג ג'יאן (Yunqing Jian) בת ה־33, העובדת במעבדה באוניברסיטת מישיגן. ה-FBI מאשים את שניהם בחשד לטרור ביולוגי חקלאי (agroterrorism) מהטעם שהם עשויים לאיים על בריאות הציבור והכלכלה. ליו גורש בינתיים לסין ונכון לתחילת יוני 2025, המשפט של ג'יאן עומד להיפתח. 

חיטה נגועה בגרב (מימין) בהשוואה לחיטה בריאה
Keith Weller, Wikimedia commons

הפטרייה, Fusarium graminearum, המכונה גם Gibberella zeae, גורמת למספר מחלות בדגנים. הראשונה היא מחלה המכונה Fusarium head blight (בקיצור FHB) או Scab ובעברית גָּרָב. זו מחלה של צמחים מייצרי זרעים ממשפחת הדגניים כמו חיטה, שעורה, אורז ושיבולת שועל, העלולה להפחית את היבול מהם בכ-50 אחוזים.

שתי המחלות הנוספות הן מחלות ריקבון של צמחי תירס: Gibberella ear rot שפוגעת בקלחי התירס ובזרעיהם, ו־Gibberella stalk rot שפוגעת בגבעולים וגורמת לקריסת הצמחים.

המחלה Gibberella ear rot, בקלח תירס, הוואי, 2008
Scot Nelson, Wikimedia commons

הנבגים של הפטרייה עשויים להיות מופצים על ידי חרקים וגם בעזרת הרוחות והגשמים לשדות חקלאיים סמוכים. 

ההידבקות בפטרייה שגורמת לנזק ליבולי הדגנים איננה הבעיה היחידה. אפילו כשהיבולים נפגעים במידה מועטה, קיים החשש מצריכת הצמחים הנגועים, שכן אלה צמחי מאכל והמחלה מסכנת את בריאותם של בני האדם וחיות המשק הצורכים אותם. הפטרייה המתפתחת בצמחים מפרישה רעלנים, למשל, הרעלן deoxynivalenol המכונה גם vomitoxin הפוגע בתפקוד המעיים, הכבד והכליות. רעלן נוסף נקרא zearalenone והוא פוגע בפוריות על ידי השפעה על כמויות האסטרוגן שבגוף היונקים, במנגנון לא ידוע. 

הפטרייה גורמת לאובדן יבולים ולנזקים כלכליים של מיליארדי דולרים כל שנה ברחבי העולם. בארצות הברית לבדה הנזק המוערך רק מ־FHB הוא 7.7 מיליארד דולר, כשרוב הנזק קורה בדקוטה הצפונית ובמישיגן. 

מקורות וקריאה נוספת

דיווח ברויטרס על המעצר - מה-3 ביוני 2025

הודעה לעיתונות של משרד התובע המחוזי - מה-3 ביוני 2025 

על הפטרייה ומחלת הגרב שהיא גורמת - באתר Cropprotectionnetwork.org - מ-2021

סקירה על הפטרייה - מ- 2014

תודה למיה סער ושרית פולבוי מ"מדע גדול בקטנה" על הערותיהם והארותיהם. 

עריכה: גליה הלוי שדה

פורסם גם בדף הפייסבוק ובאתר האינטרנט של "מדע גדול בקטנה" - יוני 2025.

אזהרת מסע בריאותית לפראג - דלקת כבד נגיפית מסוג A

 

המכון הלאומי לבריאות של צ'כיה פרסם בתחילת מאי 2025 על התפרצות נרחבת במדינה של דלקת כבד נגיפית מסוג A (מכונה גם צהבת A). מתחילת השנה ועד יום הפרסום (5 במאי), אותרו שם 450 חולים - 6 מתוכם לא שרדו. מורדי ההתפרצות הם מרכז בוהמיה, מורביה-סילסיה, והבירה פראג. בין החולים ילדים,  צעירים ומבוגרים. משרד החוץ הבריטי הוציא אזהרת מסע לתיירים הנוסעים לשם. 

דלקות כבד נגיפיות זו קבוצה של מחלות הנגרמות על-ידי נגיפים מקבוצות שונות.  המחלות שונות במאפיינים הקליניים ובדרכי ההפצה. כאן אתייחס רק לדלקת הנגיפית מסוג A, הנגרמת  על-ידי הנגיף Hepatitis A virus (המכונה בקיצור HAV), מקבוצת נגיפי הפיקורנה (Picornaviruses). שמו המדעי של הנגיף הוא Hepatovirus Ahepa ויש לו שלושה זנים המדביקים אדם ושלושה זנים אחרים המדביקים קופים.  בסוג Hepatovirus יש נגיפים  נוספים המדביקים בעלי חיים אחרים. 

נגיפי HAV במיקרוסקופ אלקטרונים
המקור:  CDC/ Betty Partin, 1976

דרך ההעברה העיקרית של הנגיף היא כניסה דרך הפה של מזון או מים מזוהמים בצואה (שמקורה במודבקים בנגיף). ניתן להידבק בנגיף גם במגע גופני קרוב או ביחסי מין אורליים ואנליים עם נשא או חולה במחלה. ממערכת העיכול הנגיף מגיע לכבד ושם עלולה להתפתח דלקת בכבד לאחר תקופת דגירה של 28-14 יום. 

מודבקים רבים אינם מפתחים מחלה ורבים אחרים מחלימים במהירות. כל אלה מפתחים חסינות מהדבקה חוזרת, כנראה לכל החיים. במיעוט החולים מתפתחת מחלה חמורה שעלולה אף לגרום למוות, כפי שרואים במקרה הנוכחי.  

בניגוד לנגיפי כבד אחרים (B-D) הגורמים לדלקות כבד כרוניות, דלקת כבד A היא מחלה מהירה שמתפתחת מהר ומסתיימת בטוב (החלמה) או ברע.  ב-2016 מתו מהמחלה 7134 איש. 

התפרצויות פורצות באוכלוסיות צפופות עם היגיינה גרועה וללא הפרדה בין מי השתייה לביוב. דוגמה להתפרצות כזו הייתה ב-1988 בשנגחאי שבסין - אז נדבקו וחלו כ-300 אלף איש. 

סימני המחלה מגוונים ומשתנים: עליית טמפרטורות הגוף,  בחילות, שלשולים, הקאות, כאבי בטן, שתן כהה, צהבת.  המחלה חמורה יותר ככל שעולים בגיל. 

כנגד המחלה קיים חיסון יעיל (HAVRIX, של חברת GSK מ-1995). החיסון מומת וניתן בשיגרה (החל מ-1999) בזריקה בשתי מנות בגילאים שנה וחצי ושנתיים. גם לבוגרים שלא חוסנו או חלו בעבר מומלץ להתחסן לפני נסיעות לארצות שונות בעולם בהתאם להמלצות של מרפאת מטיילים. לחיסון תופעות לוואי קלות וחולפות, עד כיומיים ממתן החיסון: כאב באזור ההזרקה, כאבי ראש, אבדן תאבון, ועייפות

החיסון הכפול נותן הגנה לכל החיים. 

מקורות וקריאה נוספת 

הודעה לעיתונות של המכון הצ'כי הלאומי לבריאות - 5 במאי 2025

על דלקת כבד נגיפית מסוג A - באתר ארגון הבריאות העולמי. 

על החיסון נגד דלקת כבד מסוג A - באתר מדעת

על אזהרת המסע לפראג  - באתר GAT-REPORT - מה-21.5

סכנת פוליו: הגורם המפתיע שהחזיר את המחלה לחיינו - עם אלכס גורי

 

שלושה ילדים בישראל ובעזה לקו בשיתוק ילדים בשנים 2022–2024, לאחר שנדבקו בנגיף פוליו שמקורו בתרכיב החי-מוחלש. בעקבות האירועים ובשל זיהוי נגיפים בדגימות ביוב, משרד הבריאות החליט להפסיק את השימוש בחיסון המוחלש החל ממרץ 2025. אבל איך הפך החיסון שנחשב לפריצת דרך עולמית למוקד הדבקה? 

בשנים האחרונות אותרו בישראל ובעזה שלושה ילדים שלקו בשיתוק ילדים. בפברואר 2022 חלתה פעוטה בת 3, באוגוסט 2024 – תינוק בן עשרה חודשים, ובדצמבר באותה שנה – נער בן 17. כל הילדים אובחנו כחולים בפוליו – מחלה שלא היו מחוסנים נגדה. עוד התברר ששלושתם נדבקו בנגיפי פוליו שבמקור היו מוחלשים, שמקורם בתרכיבי החיסון נגד הזנים אלימים של המחלה. 

נגיפי פוליו אלימים שמקורם בחיסונים (משני מקורות שונים בחו"ל) נמצאו בתחילת 2025 בדגימות ביוב גם בירושלים וגם באזור המרכז. לא דווח על מקרי שיתוק כתוצאה משתי התפרצויות מקומיות אלה. וכאן מתעוררות שתי שאלות: איך זה שדווקא תרכיב החיסון משחרר בקהילה נגיף שיכול לגרום למחלה? ואם אכן הנגיף יכול לגרום לכך, למה מלכתחילה הוא כלול בתרכיב חיסון?

ילדה שנפגעה מפוליו
במקרים נדירים, פוליו פוגעת בחוט השדרה וגורמת לשיתוק בלתי הפיך
CDC - 1995

פוליו: ההיסטוריה של המאבק

כדי לענות על השאלות האלה, צריך לחזור אל ההיסטוריה של המאבק במחלת הפוליו. אבל ראשית, כמה מילים על טיבה של המחלה. בניגוד לדעה הרווחת, פוליו אינה מחלה של מערכת העצבים. זוהי מחלת מעיים שגרתית, שהסיבוך העיקרי שלה הוא נוירולוגי, והוא מופיע אחת ל-500 עד אלף מקרים. 

פוליו לא גורמת לשיתוק ברוב החולים. המחלה עוברת דרך הידיים של בני אדם, מהצואה – לפה, כמו רוב המחלות של מערכת העיכול. בדרך כלל, ההדבקה בנגיף יכולה להיות ללא תסמינים בכלל או להתבטא במחלת מעיים שגרתית – בחילות, כאבי גרון, כאבי בטן, שלשולים, חום. הרוב מחלימים.  רק ב-1%-3% מהנדבקים, נראה תסמינים שקשורים למערכת עצבים מרכזית – כאבי ראש חזקים, הקאות, סוג של דלקת קרום המוח נגיפית. 

גם רוב החולים הללו יחלימו אחרי כמה ימים ללא סיבוכים. ואילו ב-1 לאלף נדבקים, בערך, נראה את התמונה המוכרת של שיתוק רפה, שנגרמת מהפגיעה שהנגיף גורם בחומר האפור בחוט השדרה, המתבטאת בכאבים ובנוקשות בצוואר, בגב וברגליים. מן המחלה השניונית נגזר שם המחלה, poliomyelitis (מיוונית polyos - אפור; myelos - חוט השדרה, והסיומת הלטינית itis שפירושה "דלקת"). 

גם רוב החולים במחלה השניונית מחלימים, אך מיעוטם מתקדם לשיתוק. אם השיתוק הוא של שרירי הנשימה, ללא הנשמה תומכת (של ריאת ברזל, למשל) הוא גורם למוות. עשרות שנים לאחר התפרצות המחלה השניונית, עלולה להתפרץ מחלה שלישונית המכונה Post-Polio Syndrome. גם היא מתבטאת בהיחלשות שרירים. 

מבצע חיסון נגד פוליו דיר אל-בלח ברצועת עזה
(צילום: REUTERS/Ramadan Abed)

ועכשיו, להיסטוריה של המאבק נגד הפוליו. ככל הנראה, המחלה מלווה את האנושות לפחות מאז המאה ה-14 לפני הספירה. אבל רק בתחילת המאה ה-20, עם התפרצויות קשות בארה"ב ובאירופה, היא עלתה לכותרות. 

בסוף המאה 19 ותחילת המאה ה-20 גלים של פוליו מתחילים להכות בערים הגדולות באירופה, וב-1916 התפרצה המחלה בעוצמה בארה"ב. אז חלו בה כ-27 אלף בני אדם, והיא הותירה כ-6 אלף מתים ומשותקים רבים. עד אמצע המאה ה-20 התפרצה המחלה שוב ושוב בארצות רבות ובהן ישראל, וחוקרי נגיפים (וירולוגים) החלו לחפש דרכי התמודדות איתה.

ב-1938 ייסד נשיא ארה"ב פרנקלין רוזוולט את "מצעד הפרוטות" (March of Dimes). פרנקלין עצמו היה נכה פוליו והסתיר את נכותו מהציבור. באמצעות אותו מצעד גויסו 630 מיליון דולר. הכסף סייע בין היתר לפיתוח שני חיסוני הפוליו המשמשים אותנו גם היום.

שני סוגים של חיסוני פוליו

החיסון הראשון נגד פוליו פותח ב-1952 בידי ג'ונאס סאלק (Salk). למקבלי החיסון מוזרקים נגיפים לא פעילים (הידועים גם כ"מומתים"), שגודלוּ במעבדה בתרביות תאים. עקב כך נוצרים בדמם של המחוסנים נוגדנים כנגד נגיפי הפוליו, ואלה מונעים התפתחות של המחלות השניונית והשלישונית. עם זאת, החיסון אינו מונע הדבקה בנגיפי הבר ואת התפתחות מחלת המעיים הראשונית. אותם מחוסנים שנדבקו וחלו נושאים את נגיפי הבר האלימים ומפיצים אותם בסביבתם. כך ממשיכה המחלה להתפשט. 

את החיסון השני פיתח אלברט סייבין (Sabin). סייבין, בדומה לסאלק, חוקר יהודי מניו יורק, עבד רבות על פיתוח חיסון חי מוחלש. אלברט סייבין הגיע לקו הגמר של הפיתוח ב-1956, אך דרכו נחסמה על ידי הרשויות האמריקאיות שאימצו את החיסון של יונה סאלק. באופן אמיץ ויוצא דופן, בשיא המלחמה הקרה, סייבין יצר קשר עם וירולוגים סובייטים ומסר להם את זן הפוליו המחסן. חוסנו בברית המועצות בהצלחה רבה ובאופן בטוח עשרות מיליונים של ילדים סובייטים. בסך הכל חוסנו בין השנים 1961-1957 כ-80 מיליון ילדים, ובהם גם ילדים ישראלים בקיבוץ גת. סייבין מונה לימים לנשיא מכון ויצמן למדע. 

שלא כמו הנגיפים בחיסון המומת, אלה שבחיסון החי-מוחלש מגיעים, כמו נגיפי הבר, גם אל מערכת העיכול. עקב כך מיוצרים בה נוגדנים המגנים על המחוסן גם מהמחלה הראשונית. גם הנגיף המוחלש מופרש מהמתחסנים אל הסביבה, וילדים ומבוגרים לא מחוסנים שנדבקים בו מתחסנים גם הם. 

לכן החליטו רשויות הבריאות בעולם לשלב בין שני סוגי החיסון. המתחסנים מקבלים תחילה את החיסון המומת של סאלק, ורק אחריו את החיסון המוחלש של סייבין. יתרון השילוב ברור: כזכור, החיסון המומת מונע את התפתחות המחלה השניונית, שהיא זו שיכולה לגרום לשיתוק. לכן המחוסנים בחיסון המומת מוגנים מפני הסיכון לחלות בפוליו גם אם הם נחשפים לזן אלים של הנגיף שמקורו בחיסון החי המוחלש. ואילו הוספת החיסון המוחלש מונעת את התפתחות המחלה הראשונית, וכך, אם שיעור המחוסנים בחיסון המשולב באוכלוסייה נתונה הוא גבוה מספיק, התפשטות המחלה בה עשויה להיעצר כליל.

עם זאת, השימוש בחיסון המוחלש כרוך בסיכונים. אחד מהם הוא תופעת לוואי נדירה של אלרגיה חריפה. בנוסף, לא תמיד המעבר של הנגיף המוחלש ממחוסנים אל לא מחוסנים צולח. בנסיבות מסוימות – למשל, אם הוא מגיע אל מדוכאי חיסון – הנגיף המוחלש יכול לשרוד זמן רב ולעבור מחזורי שכפול רבים שבהם עלולות להיווצר גם מוטציות שיחזירו אותו למצבו האלים. 

במקרים האלה הוא יכול לגרום למחלה בקרב הלא מחוסנים. בגלל הסיכונים האלה הופסק השימוש בחיסון המוחלש באזורים שמחלת הפוליו הוכחדה בהם. כמו כן הופסק השימוש בו באזורים שיש בהם בני אדם רבים שאינם מחוסנים לפחות בחיסון המומת, או ששיעור המחוסנים בהם נמוך מן הדרוש כדי שגם הלא מחוסנים יהיו מוגנים מפני המחלה. 

שלושת מקרי הפוליו שהוזכרו בפתיחה נגרמו גם הם מנגיפים שמקורם בחיסון המוחלש, שחזרו להיות אלימים בגלל מעבר בין מאות בני אדם לא מחוסנים. לאחר איתור שלושת החולים, חוסנו בחיסון המומת כל אלה שידוע שבאו במגע איתם. 

החיסונים בישראל

בישראל, כיום כוללים חיסוני השגרה חמש מנות של התרכיב המומת (הניתנות בגיל חודשיים, ארבעה חודשים, שישה חודשים, שנה אחת, ושבע שנים). כמו כן כלולות בהם שתי מנות של התרכיב המוחלש (הניתנות בגיל שישה חודשים ושנה וחצי, בתנאי שניתנו קודם לפחות שתי מנות של החיסון המומת). אבל עקב הבעייתיות של החיסון המוחלש, נוכח כיסי האוכלוסייה הלא מחוסנים, שהומחשה גם בשלושת המקרים שהוזכרו, התקבלה גם בארץ החלטה להפסיק את השימוש בו. החל ממרץ 2025 ניתן רק החיסון המומת. 

כאמור, החיסון המומת מגן על המתחסנים ממחלת הפוליו. כיוון שהמחלה עדיין קיימת, אף שהיא נדירה ברוב העולם, עדיין חשוב מאוד להקפיד להתחסן בו. אנו מקווים שבעתיד תמצא מחלת הפוליו את מקומה רק בספרי ההיסטוריה של הרפואה, לצד האבעבועות השחורות ודבר הבקר, כמחלה הנגיפית השלישית שהוכחדה כליל מן העולם. אז נוכל להפסיק להתחסן גם בחיסון המומת.

ד"ר דרור בר-ניר וד"ר אלכס גורי (צילומים פרטיים)

ד"ר דרור בר-ניר, מיקרוביולוג מהאוניברסיטה הפתוחה, חבר ועד בעמותת מדעת,
ד"ר אלכס גורי, יועץ חטיבת הילדים למחלות זיהומיות בקפלן, מתנדב בעמותת מדעת
עריכה: מיכל פורת 

פורסם ב-YNET ובאתר עמותת מדעת - מאי 2025

התפרצות החצבת בישראל - אפריל 2025

 

מתחילת אפריל 2025 אובחנו בישראל 49 חולי חצבת, מתוכם 40 ילדים שלא חוסנו באופן מלא.

13 מהם אושפזו, חמישה במצב קשה, ושלושה עדיין מאושפזים.

פריחה אופיינית של חצבת
המקור: CDC - 1975

זו ההתפרצות השנייה השנה – רק בפברואר הסתיימה קודמתה – והיא חלק מעלייה עולמית בתחלואה.

בין ינואר לאפריל חלו בארה״ב ובקנדה מעל 2,000 איש, כולל שלושה מקרי מוות. גם באירופה, אסיה ואפריקה מדווחים על עלייה בתחלואה.

מוקדי ההתפרצות בארץ: ירושלים, מודיעין עילית, בני ברק, תל אביב ועמק חפר. לפי הנתונים האחרונים – רק 2 מהחולים חוסנו באופן מלא.

משרד הבריאות קורא לכל מי שלא חוסן - להתחסן – במיוחד לפני טיסות לחו”ל.

באזורי ההתפרצות ממליצים לתת לילדים בין גיל חצי שנה לשנה חיסון מקדים, שלא ייספר בשגרת החיסונים. 

ילדים בגילאי 1–6 יכולים לקבל את החיסון השני מוקדם יותר (לפחות חודש אחרי החיסון הראשון), גם מבוגרים שלא חוסנו – מתבקשים להשלים חיסון.

תופעות נלוות למחלה ולחיסון 
המקור:  נעם לויתן, תבת נעם

תהיינה עמדות לחיסון חצבת גם בהילולה בהר מירון. 

המספרים ברורים. החיסון מציל חיים.

על מחלת החצבת הרחבתי ברשומות קודמות. 

לקריאה נוספת 

עדכון התפרצות החצבת - דוברות משרד הבריאות - 15 במאי 2025

עדכון ההתפרצות בצפון אמריקה (באנגלית)  - ארגון הבריאות העולמי - 28 באפריל 2025

מה קורה שלא מתחסנים לחצבת - נעם לויתן,  תבת נעם - מרץ 2025

שוב התפרצות של חצבת בישראל - בבלוג זה - ינואר 2025

 חצבת  – המחלה שלא נעלמת - בבלוג זה -  2015

חצבת גורמת לאיפוס הזיכרון החיסוני ולדיכוי חיסוני מעל שנתיים - בבלוג זה - 2015

התפרצות של גחלת בפארק Virunga בקונגו - לפחות 50 היפופוטמים חלו ומתו.

 

בשמורת הטבע מהוותיקות בעולם, Virunga, דרומית לאגם אדווארד, במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, נמצאו בתחילת אפריל 2025 פגרים של כ-50 היפופוטמים. רבים מהפגרים צפו בנהר Ishasha,  

נפגעו גם בעלי חיים נוספים' ביניהם תאואים (בופלו). כולם מתו ממחלת הגחלת (anthrax). תושבי המקום הוזהרו שלא לאכול בשר מהשטח, כי גם הם יכולים להדבק במחלה. 

פגר של היפופוטם שצף בנהר Ishasha, ב-8-4-2025 
המקור: Viruga park via Roiters

מחלת הגחלת (anthrax), הנגרמת על ידי חיידקי Bacillus anthracis, היא במקורה מחלה קטלנית של בעלי חיים בטבע ובמשק האדם. המחלה מאופיינת על ידי אלח דם, מלווה בהשחרת הטחול והדם, ובפגיעה במנגנון הקרישה. בבקר ובצאן מתחילה המחלה בעלייה בטמפרטורת הגוף ובקשיים בנשימה ובתפקוד הלב. לאחר מכן נפסקת פעילות הקיבות, ועקב כך חדל בעל החיים לאכול. תנובת החלב של הפרות נפסקת והן מפילות. סימני מחלה אחרים הם הפרשות דמיות מפתחי הגוף ובצקות באיברים שונים. בסוסים מופיעים גם שלשולים דמיים ורעידות. במקרים החריפים נשכבת החיה על האדמה בלי כל סימנים מוקדמים, מפרפרת מעט ומתה.

נבגים של חיידקי Bacillus anthracis

המקור:  CDC/ Laura Rose
צילום: Janice Haney Carr

ההיפופוטמים כנראה אכלו צמחים שזוהמו בנבגים של החיידקים. מקור הנבגים הוא כנראה בפגרים של בעלי חיים ממגיפה קודמת שהיו קבורים בקרקע באזורים שההיפופוטמים רעו בהם. 

המחלה נפוצה היום במדינות שאין בהן פיקוח וטרינרי נאות, ופוגעת בבני אדם שבאו במגע עם בעלי חיים חולים או עם פגריהם. באדם מדובר לרוב בגחלת עורית -  פצע בעור, או גחלת של דרכי העיכול בעקבות אכילת בשרן של חיות נגועות. טיפול אנטיביוטי מתאים (לרוב פניצילין) מאפשר להתגבר על המחלה. ללא טיפול התמותה עלולה להגיע ל-20 אחוז.

צורה שלישית נדירה, גחלת ריאתית, היא דלקת ריאות קטלנית (95 אחוזי תמותה), כתוצאה מחדירת נבגים רבים של החיידק לדרכי הנשימה. מחלה זו שכונתה "מחלת ממייני הצמר" (Woolsorter's disease) הייתה נפוצה עד תחילת המאה העשרים בעיקר אצל גוזזים ובורסקאים, שטיפלו בצמר ובעורות של חיות נגועות במחלה, והיום חוששים מפניה בלוחמה ביולוגית.

לקריאה נוספת

טרור ביולוגי בארצות-הברית – חיידק הגחלת - "גליליאו" (93, מאי 2006)

פיתוח החיסון נגד חיידק הגחלת בישראל – "גליליאו" (129, מאי 2009)

Bacillus anthracis ומחלת הגחלת - בבלוג זה - 1998