חיידקי Vibrio vulnificus, דג אמנון לא מבושל, ואישה שאיבדה את גפיה.

בסן חוזה שבצפון קליפורניה  נדבקה אישה בת כארבעים (אם לילד בן 6) בחיידקים הימיים Vibrio vulnificus לאחר שקנתה בשוק המקומי ואכלה ביולי השנה דג אמנון (Tilapia) מזוהם בהם.  הדג לא בושל כראוי. מצבה הדרדר במהירות  והיא הגיעה לחדר מיון  עם אלח דם וכשל בכליות. ארבעת גפיה השחירו והיא הורדמה.  

לאחר אשפוז במצב קריטי והנשמה במשך יותר מחודש, נאלצו הרופאים לכרות, ב-13 בספטמבר,  את ידיה ורגליה כדי להציל את חייה. 

חיידקי Vibrio vulnificus במיקרוסקופ אלקטרונים
צילום: CDC/Janice Haney Carr

חיידקי Vibrio vulnificus הם פתוגנים משניים - כלומר הם  גורמים למחלה משנית (שיכולה להיות קשה ואף קטלנית) באנשים שיש להם מחלת רקע אחרת. לא נמסר בכתבות השונות שברשת  על המחלה המקורית  שממנה סבלה האישה. הם יכולים לחדור דרך פצעים פתוחים, גם מאד קטנים, או דרך מערכת העיכול. מלבד דגים הם מזהמים גם צדפות ופירות-ים מסוגים שונים. בישול מיטבי משמיד אותם. 

בארץ יש זן מקומי של החיידקים שמאכלס את בריכות הדגים (שמליחותם נמוכה ממי הים), ולכן רשויות הבריאות אוסרות על מכירת דגים לא מנוקים, כדי למנוע מהצרכנים להיפצע מהקוצים של הדגים, ולהחשף לחיידקים הקטלניים.

Laura Barajas, לפני הארוע ובזמן האשפוז
התמונות מקמפיין גיוס ההמונים למענה

כתבה מה-New-York post  

כתבה מה-USA today

  

אנטוני ון לבנהוק - הבקטריולוג הראשון

 

היום לפני 300 שנה הלך לעולמו הבקטריולוג הראשון,  אנטוני ון לבנהוק (van Leeuwenhoek). בן 90 היה במותו.  

אנטוני ון-לבנהוק - ציור מ-1680
צייר לא ידוע - מוזיאון rijks, דלפט 

אנטוני ון לבנהוק היה סוחר בדים מצליח בעיירה דלפט שבהולנד, ואף כיהן שם כראש המועצה המקומית. היה לו תחביב של ליטוש עדשות - שמתחתן הוא שם דגימות מסביבתו הקרובה. הוא תאר וצייר את מה שראה. 

שחזור המיקרוסקופ של ון לבנהוק. - Marc Boada - 2008
צילום: Marc Boada, Wikimedia commons

הרופא ההולנדי רנייה דה גראף (de Graaf) קישר בינו לרוברט הוק (Hook) שעמד בראש החברה המלכותית הבריטית. החל מ-1672 ועד לסוף חייו (1723 - כ-50 שנה) הוא שלח את ציוריו ותאור תצפיותיו לחברה - בערך כ-500 מכתבים. וב-1680 התקבל כחבר בה. 

החיות הקטנות  שצייר ון-לבנהוק במכתב לחברה המלכותית הבריטית
צילום: Huydang2910, Wikimedia commons

הוא הראשון שתאר את החיידקים, להם קרא "חיות קטנות" (Animalcules). הוא חקר גם תאים גדולים יותר,  כתאי דם ותאי זרע.  ואף התעניין בחרקים.  

בין ההיסטוריונים של המדע יש ויכוח לא פתור - מי גילה ראשון את המיקרואורגניזמים.  הוק או ון לבנהוק... ?

לקריאה נוספת

המדען החובב שראה חד יותר מכולם - יוחאי וולף, מכון דוידסון

מי היה הראשון לגלות מיקרואורגניזמים - עיון מחדש - הווארד גסט

חיסון רקומביננטי חדש, shingrix, נגד שלבקת חוגרת נכנס לסל התרופות.

 

חיסון רקומביננטי חדש, shingrix, של החברה הבריטית GSK (גלקסו סמית' קליין) נגד שלבקת חוגרת (Shingles) נכנס בחודש יולי 2023 לסל התרופות. החיסון ניתן בהזרקה בשתי מנות, בהפרש של 6-2 חודשים ביניהן. החיסון מחליף את החיסון הקודם, Zostavax, שהכיל זו מוחלש של הנגיף, והיה פחות יעיל (וגם לא היה בסל). מי שהתחסן בחיסון הקודם יוכל להתחסן בחיסון החדש (אם עברו לפחות חודשיים מהחיסון הישן). החיסון שבסל התרופות מיועד לבני 65 ומעלה - ולבני 18 ומעלה שנמצאים בסיכון מוגבר לחלות בשלבקת חוגרת. בני 65-50 יוכלו להתחסן בתשלום. 

כל מי שחווה שלבקת חוגרת יספר על חוויה מתמשכת מאד לא נעימה, מלווה בכאבים עזים. שלבקת היא השלב השני של מחלת הילדים הנפוצה, אבעבועות הרוח (Chicken pox) המפורסמת שגם לה יש חיסון.  היא מתפתחת בשליש מאלה שחלו באבעבועות-רוח בעברם, לרוב בגיל השלישי. או בצעירים יותר עם רקע רפואי אחר. 

הנגיף Varicella zoster במיקרוסקופ אלקטרונים סורק 
CDC/ Dr. Erskine Palmer; B.G. Partin

שתי המחלות נגרמות על-ידי נגיפי Varicella zoster, VZV, המשתייכים למשפחה של נגיפי ההֶרְפֶּס (Herpes Viruses), המתרבים בציטופלזמה של התא המאכסן, ולא בגרעין.

השלבקת החוגרת היא המקור להתפרצות חדשה של אבעבועות רוח בקרב ילדים לא מחוסנים, כשהחולה הראשון נדבק מנגיפים שהופרשו לסביבתו מנגעים של שלבקת חוגרת של סבא או סבתא שלו. 

שלבקת חוגרת בילד עם היסטוריה של לוקמיה -
מאתר ה-CDC

כאמור, מחלת השלבקת חוגרת (Shingles) מופיעה במרבית המקרים בגיל השלישי, כתוצאה מהידרדרות של מערכת החיסון המתרחשת עם הגיל. גם באנשים צעירים המחלה עשויה להתפרץ אך זה נדיר יותר. במקרים נדירים מאוד פוגעת מחלת השלבקת החוגרת בתינוקות מתחת לגיל חצי שנה, תינוקות אלה לא קיבלו מאמהותיהם (שכנראה לא חלו באבעבועות רוח), דרך השלייה, את הנוגדנים שיגנו עליהם.

השלבקת החוגרת, שהיא שלב מתקדם של מחלת אבעבועות הרוח, רק שהוא מתרחש בין ארבעים (ולפעמים פחות) לשמונים שנה לאחר שהאדם לקה באבעבועות רוח. המחלה מופיעה רק ב-10%-30% מהחולים באבעבועות רוח. בין שני השלבים חבויים הנגיפים במצב רדום (לטנטי) במערכת העצבים. המחלה מתחילה בהופעת כאבים חזקים וממושכים בקצוות העצב. לאחר מספר ימים מופיעות לאורך אותו עצב שלפוחיות הדומות לאלה של אבעבועות רוח, והן נעלמות לאחר כשלושה שבועות. הכאבים בעצב עלולים להימשך כמספר חודשים (תופעה המכונה Postherpetic Neuralgia).

כל השלפוחיות ביחד, לאורך העצב, נראות לפעמים כמו חגורה (ראו תמונה) - ומכאן המילה חוגרת בשם המחלה, שתפקידה גם להדגיש שלא מדובר בשלבקת השפתיים או שלבקת אברי המין, שגם בהן יש פצעים אופייניים ושלפוחיות שנגרמות על ידי נגיפי Herpes simplex המשתייכים לאותה משפחה. מקור המילה שלבקת במילה הארמית שלבוק שמשמעותה אבעבועה. השם הלועזי של המחלה, Shingles, מקורו במילה הצרפתית Chingle שמשמעותה חגורה.

החיסון Shingrix נכנס לשימוש ב-2017 בארצות הברית ובקנדה, ובניגוד לחיסונים הקודמים, הוא אינו מכיל נגיפים חיים, אלא רק את חלבון המעטפת של הנגיף - Glycoprotein E. בניסויים הקליניים הוא הראה יעילות גבוהה יותר (כ-90% במניעת השלבקת החוגרת) מזו של ה-Zostavax. לכן החליטו רשויות הבריאות בארצות הברית (המרכז לבקרת המחלות - CDC) להמליץ גם למי שחוסן ב-Zostavax להתחסן גם בו. כתוצאה מהנחייה זו נוצר מחסור זמני בתרכיב, והיצרן סיפק את כל מה שהוא ייצר שם. כעת הוא הגיע גם לישראל. 

אני התחסנתי במנה הראשונה. מה אתכם? 

לקריאה נוספת

על החיסון לשלבקת חוגרת - באתר ה-CDC

שלבקת חוגרת והחיסון כנגדה
הנגיף Varicella zoster - מאבעבועות רוח לשלבקת חוגרת (וההיפך)

מצורעים עלייך... פלורידה!

 

צרעת היא מחלה זיהומית חיידקית נדירה, ו"קשה" להידבק בה. ארמדילים ידועים כנשאים של חיידקי הצרעת, אך לא נמצא קשר ביניהם למקרי המחלה הנוכחיים.

לאחרונה פורסם על כ־15 מקרים של צרעת במדינת פלורידה שבארצות הברית, רובם במחוז Brevard, הנמצא מזרחית לאורלנדו. מקרים אלה הם חלק ממגמה של עלייה במספר מקרי הצרעת הנצפים בכלל בארצות הברית. מקרים נוספים דווחו מחוץ לפלורידה, בחמש מדינות נוספות: קליפורניה, טקסס, לואיזיאנה, הוואי וניו־יורק.  במרבית המקרים מקור ההדבקה עדיין אינו ידוע. אומנם בדרום־מזרח ארה"ב נפוצים ארמדילי טאטו (Dasypus novemcinctus) שידוע שהם נשאים של גורמי הצרעת, אך לא ידוע על קשר בין הארמדילים לחולים בהתפרצות הנוכחית [1]. בדרום אמריקה, למשל, הארמדילים מדביקים במחלה אנשים שאוכלים בקביעות את בשרם כשהוא אינו מבושל מספיק [2].

הצרעת מלווה את האנושות כ־4000 שנה לפחות. התיאור הקדום ביותר של מחלה עם תסמינים דמויי צרעת מופיע בפפירוס מצרי המתוארך לכ־1550 לפנה"ס. תיאורים דומים מופיעים גם בכתובים מהודו וסין מתקופות מאוחרות יותר.

צייר לא ידוע - ימי הביניים
Wikimedia commons

הצרעת היא מחלה זיהומית חיידקית, שלרוב אינה קטלנית, ואינה מתפשטת במהירות כמחלות זיהומיות אחרות. בגלל הנזקים הבולטים לעין שהיא מותירה בחולים שלא טופלו כראוי, יצא לה שם רע. בעבר החולים נודו, בודדו או הועברו למקומות נידחים, או שחויבו לשאת פעמון שיזהיר אנשים מפניהם.

על פי ארגון הבריאות העולמי, מדי שנה מדווחים כ־200,000 מקרי מחלה חדשים ב־120 מדינות שונות בסה"כ, כמעט כולם בעולם השלישי (אפריקה, אסיה ודרום אמריקה). חולים שמאובחנים ומטופלים (באנטיביוטיקה) מחלימים מהמחלה.

גורמי המחלה (חיידקי Mycobacterium leprae ו־M. lepromatosis) מועברים מחולים ונשאים לאנשים אחרים בהדבקה טיפתית ממושכת, ובעיקר דרך מערכת הנשימה. המחלה מתפרצת אצל אחד מכל 20 מודבקים (בלבד), ולאחר תקופת דגירה ארוכה שנמשכת כחמש שנים ולפעמים יותר. שאר המודבקים ממשיכים לשאת את גורמי המחלה במשך תקופות שונות, אך כלל אינם חולים. שילוב הגורמים האלה הוא הסיבה לכך שקשה להתחקות אחר מקורות ההדבקה. כשהמחלה פעילה אפשר לאתר חיידקים רבים בהפרשות האף – לעתים כ־100 מיליון חיידקים במ"ל. חיידקי הצרעת ממשיכים לשרוד במשך כמה ימים אחרי התייבשות ההפרשה. הידבקות מארמדילים או בעלי חיים נשאים אחרים תיתכן, אך הסבירות שלה נמוכה. מנגנון ההדבקה העיקרי טרם התגלה.

ארמדיל טאטו

Vincent P. Lucas - ויקיפדיה

הצרעת היא מחלה של העור ומערכת העצבים. בעור, היא גורמת למגוון בעיות, ובהן יובש וסדקים הנגרמים כתוצאה מפגיעה בבלוטות הזיעה והשומן. קיימות שתי צורות מחלה עוריות אופייניות נבדלות: הראשונה והחמורה משתיהן (Lepromatous leprosy) מאופיינת בהתקשויות נרחבות בעור, תפיחה, ונשירה של עור נגוע, ולעיתים אף בקריסה (עיוות) של האף בשל חדירת החיידק לריריות האף. השנייה, הקלה יותר (Tuberculoid leprosy) מאופיינת בכתמי עור בעלי גבולות חדים שמתפשטים בהדרגה, בעוד שמרכז הכתם נראה כמחלים.

בשלבים הבאים של המחלה מערכת העצבים נפגעת, והדבר מתבטא בהיעדר תחושה באזור הפגוע בעור, בשיתוק בגפיים, בפגיעה בעיניים כתוצאה מפגיעה במנגנון המצמוץ ובירידה בייצור הדמעות. במקרים חמורים, אך נדירים, הצרעת עלולה אף לגרום למוות. עם זאת, בניגוד למה שנכתב במקורות "ספרותיים" (למשל, ב"הפרפר" מאת אנרי שָׁרִייֵר), אין החולים "משירים" את איבריהם הנגועים.

טיפולים ממשיים למחלה החלו ב־1941, אז השתמשו בסולפונאמידים, ואלה ניתנו לחולים בסדרת זריקות. בשנות ה־50 הוחלפו הסולפונאמידים בדפסון (Dapsone), אך אז פיתחו חיידקי הצרעת עמידות לתרופה. משנות ה־70 של המאה הקודמת מטפלים במחלה ב"קוקטייל" של שלוש תרופות: דפסון, ריפאמפיצין (rifampicin) וקלופזימין (clofazimine). על המדף נמצאות כמה תרופות נוספות, מוכנות לשימוש במקרה שתופיע עמידות. הטיפול נמשך כחצי שנה עד שנה, אך החולה מפסיק להפריש חיידקים לסביבה כבר לאחר תחילת הטיפול. הפסקת הטיפול לפני תום התקופה גורמת להתפרצויות חוזרות. מספר חולי הצרעת באזורים שבהם ניתן הטיפול בצורה מסודרת יורד במהירות, ולכן בעולם המערבי המחלה נדירה מאוד [3],[4].

במעבדות שונות ברחבי העולם עדיין מנסים חוקרים לברר מהם מנגנוני הפעולה של חיידקי הצרעת, ומהם הפגמים במערכת החיסון של מיעוט הנדבקים שאצלם מתפתחים תסמיני מחלה. נוסף לכך נבחנת האפשרות לפתח חיסון למחלה.

בארגון הבריאות העולמי ובמערכות הבריאות הקשורות בו מקווים שבתוך כמה עשורים תצטרף הצרעת לרשימת המחלות הכמעט־נשכחות שעליהן לומדים רק מספרי ההיסטוריה.

 

עריכה לשונית: יהונתן הופמן.
תודה לעלי שמשוני, דוד קיסר,  אירית מילר ומאיה סער  מ"מדע גדול בקטנה" על הארותיהם והערותיהם. 

---

מקורות

[1] על ההתפרצות בפלורידה – מאתר ה־CDC

[2] מאמר על הידבקות בצרעת כתוצאה מאכילה תדירה של ארמדילים

[3] צרעת – באתר ארגון הבריאות העולמי

[4] צרעת – באתר המרכז לבקרת מחלות (CDC) באטלנטה

הרחבות

[5] צרעת בישראל – באתר משרד הבריאות

[6] צרעת – המחלה המסתורית מכולן. כתבה רחבה יותר, שעליה מבוססת כתבה זו, בבלוג זה

עובד לכתבה באתר האינטרנט ובדף  הפייסבוק של מדע גדול בקטנה. אוגוסט 2023

החיסון למלריה יוצא לדרך

 

כתב העת הרפואי לנצט מדווח על 18 מיליון מנות חיסון נגד  Plasmodium falciparum, הטפיל הגורם ל-99.7 אחוזים ממקרי המלריה באפריקה,  שינתנו בשנתיים הקרובות  ב-12 מדינות ברחבי אפריקה.  מדובר על חיסון בארבע מנות, RTS,S, של חברת GSK. 

בארבע השנים האחרונות, החל מ-2019,  נבדק חיסון זה על 1.7 מיליון ילדים שחוסנו בגאנה קניה ומלאווי. החיסון הוריד את כמות מקרי המלריה החמורים והקטלניים בכ-30%. 

הילד הראשון שקיבל את החיסון ב-2019 בבית חולים בלילונגווה, בירת מלווי

מלבד  שלוש המדינות האלה,  בהם ימשיכו  לחסן את הילדים,  ינתן החיסון ב-בנין, בורקינה פאסו, בורונדי, קמרון, ר"ד קונגו, ליבריה, ניז'ר, סיירה ליאונה ואוגנדה. לאור האספקה המוגבלת (בינתיים) של החיסונים, יוגבל בשלב זה החיסון לאזורים "מוכי מלריה". 

בשנת 2026 צפויים ארגוני הבריאות באפריקה לחסן ב-60-40 מיליון מנות שאחר-כך צפויה לעלות ל-100-80 מיליון מנות ב-2030. בהמשך יורחב החיסון ל-16 מדינות נוספות. 

החיסון יכלול 4 מנות - 3 מנות שינתנו בהפרש של כחודש החל מגיל 5 חודשים עד גיל 9 חודשים, ומנה רביעית שתינתן בגיל שנתיים. על סמך הניסויים הקודמים, כאמור, יעילות החיסון היא רק כ-40-30 אחוזים אך זה כמובן עדיף משמעותית על אי התחסנות, ומציל למעלה משליש של המתחסנים (ועדיין מדובר במיליונים של ילדים). 

חיסון נוסף, שנמצא בשלבי פיתוח באוניברסיטת אוקספורד, שנוסה בינתיים על 450 ילדים בבורקינה פאסו, ויבדק בהמשך גם בגאנה וניגריה, צפוי לפעול ביעילות גבוהה (של כ-80-70 אחוזים). אך יקח עוד זמן עד שיהיה זמין בשטח.

להרחבה על מחלת המלריה, החיסון,  וניסוי השדה שהחל  ב-2019 - בבלוג של דרור בר-ניר

הדיווח ב-Lancet

דמעות מלאכותיות מזוהמות ב-Pseudomonas aeruginosa - בארצות הברית

 

דמעות מלאכותיות, טיפות עיניים שיוצרו בהודו ויובאו לארצות הברית, גרמו לדלקות עיניים חמורות בחולים רבים.  הגורם, זן עמיד לאנטיביוטים רבים של Pseudomonas aeruginosa. סיכום ביניים ל-15 במאי - 81 חולים ב-18 מדינות, ארבעה מתים, 14 שאיבדו את ראייתם בצורה מלאה או חלקית. 

ההתפרצות החלה בינואר 2023, אז דווחו המקרים הראשונים. בפברואר נמצא הקשר למוצרים של החברה ההודית Global Pharma והייתה קריאה לאחזור יזום, אך המקרים המשיכו להצטבר.  

הדמעות המלאכותיות יוצרו בחברה עבור המותגים  EzriCare ו-Delsam Pharma המשווקים במספר מדינות רב בארצות הברית. למרות האחזור המשיכו להגיע לבתי החולים חולים שנפגעו מהשימוש בטיפות, וחלקם נאלצו לעבור ניתוחי הסרה של גלגלי העיניים. 

דמעה
 צילום: NessaLand

פקחים של ה-FDA ביקרו במפעל בהודו ומצאו בו ליקויים תברואתיים חמורים. ואסרו על המשך יבוא ממנו. אז נזכרו שגם באוקטובר השנה פרסם ארגון הבריאות העולמי אזהרה מפני שימוש בסירופים נגד שיעול של אותה חברה בעקבות מותו של ילד בגמביה.

Pseudomonas aeruginosa הוא חיידק מוכר, ולא לטובה. החיידק, מחטיבת הפרוטאובקטריה, מוכר כפתוגן משני - בעיקר בריאות של חולי לייפת כיסתית (סיסטיק פיברוזיס) ובמאושפזים בבתי חולים ובפגיות. הוא מזהם נפוץ של כוויות ופצעים ויכול אף לחדור לדרכי הנשימה התחתונות ולאלח דם. 

החיידק הספציפי שאותר בדמעות ובחולים נשא עליו גנים שלא היו מוכרים קודם בארצות הברית: 

carbapenem-resistant Pseudomonas aeruginosa with Verona integron-mediated metallo-β-lactamase and Guiana extended-spectrum-β-lactamase (VIM-GES-CRPA)

גם בארץ היה איחזור של מוצרים מזוהמים בחיידקי Pseudomonas aeruginosa - 

בבקבוקי נביעות, בבקבוקי עין גדי ובתוסף תזונה של סופהרב

דיווח על ההתפרצות באתר ה-CDC. עודכן ב-18.5

הרזייה משתקת

 

טיפול הרזיה לא מאושר שניתן בשני בתי חולים פרטיים באיסטנבול ובאיזמיר שבטורקיה גרם לשיתוק אצל 87 מהמטופלים. חלקם אושפזו בטיפול נמרץ וטופלו בנוגדנים לרעלן. 

בוטוליזם (Botulism), בעברית – נַקנֶקֶת, הוא הרעלת עצבים קטלנית המופיעה ביונקים ובעופות שונים. גורמים לה רעלני בוטולין (botulin - BoNT), מהקטלניים ביותר בטבע: בהזרקה ישירה כמות של ננוגרם אחד לקילוגרם מסת גוף (לאדם – פחות מעשירית מיקרוגרם!) קוטלת 50 אחוזים מחיות הניסוי. בחשיפה נשימתית המינון הקטלני גבוה יותר, 10-3 ננוגרם לקילוגרם. הרעלנים מונעים את הפרשת המוליך העצבי (נוירוטרנסמיטור) אצטיל-כולין, ובכך משתקים את פעילות השרירים.

הבוטולינים מיוצרים ומופרשים על ידי חיידקי Clostridium botulinum. חיידקים אלו משגשגים בתנאים אל-אווירניים, ועלולים להימצא, למשל, במערכות עיכול של יונקים שונים ובמזון משומר שלא עוקר כראוי (קופסאות שימורים שהתנפחו).

כיום מוכרים לנו שמונה סוגים של בוטולינים. בוטולינים A ו-B אופיינו והופרדו ב-1919, והם משמשים, בכמויות מדודות מזעריות, לטיפולים רפואיים וקוסמטיים: בוטולין A מוכר לנו כבוטוקס (אך גם בשמות אחרים), ובוטולין B כ-Myobloc או Neurobloc.

החיידקים בודדו לראשונה ב-1895 מנקניק (botulus בלטינית), ומכאן שמות החיידקים, המחלה והרעלנים. ב-1928 בודדו טסמר סנייפ (Snipe) והרמן סומר (Sommer) את הבוטולין הראשון. ב-1949 גילה ארנולד בורגן (Burgen) שהרעלן חוסם העברת אותות בין העצבים לשרירים. כיום אנו יודעים שהחסימה מתבצעת על ידי מניעת ההפרשה של המוליך העצבי אצטיל-כולין מקצות תאי עצב אל המרווח שביניהם לשריר (המרווח הסינפטי). אם הרעלן מגיע לשרירי הנשימה, הוא גורם לשיתוקם ועקב זאת להפסקת נשימה ולמוות.

חיידקים ונבגים של C. botulinum
CDC

תכשירי הבוטוקס, שאושרו על ידי ה-FDA ב-1989, מבוססים על כך שהם משתקים את השרירים באזור ההזרקה. בטיפולים הקוסמטיים המוכרים, השיתוק מונע היווצרות קמטים. בנוסף, תכשירי בוטוקס משמשים לטיפול בתופעות רפואיות כגון פזילה, מצמוץ והתכווצויות לא רצוניות של מחצית מהפנים, של שרירי הצוואר הכתפיים ושרירים אחרים. הבוטוקס גם מונע הזעת-יתר בכפות הידיים ובבית השחי, ומשמש לטיפול במיגרנות ובתופעות רפואיות רבות נוספות. נציין כי ברוב הטיפולים יש לחזור על ההזרקה אחת ל-6-3 חודשים.

שימוש נוסף בבוטוקס, שהחל להיבדק בשנים האחרונות, הוא הזרקת התכשיר לקיבה או למעיים של אנשים הסובלים ממשקל-יתר, כאמצעי עזר להפחתה במשקל. התכשיר מאט או אף מונע התכווצויות של שרירי הקיבה והמעיים, ובשל כך כך הם מתרוקנים לאט יותר, מה שמפחית את התיאבון. טיפול זה עדיין לא אושר על ידי ה-FDA, אך אין מניעה לנסות אותו, כי התכשיר מאושר לטיפולים אחרים.

בין סוף פברואר לאמצע מרץ 2023 אותרו 87 מקרי בוטוליזם שנגרמו מטיפול כזה: 53 בטורקיה, 30 בגרמניה, שני מקרים בשווייץ, מקרה אחד באוסטריה ומקרה נוסף בצרפת. החולים עברו טיפולי בוטוקס להרזיה בבתי חולים פרטיים באיסטנבול (רוב המקרים) ובאיזמיר. חלק מהחולים אושפזו ביחידות לטיפול נמרץ, והם מטופלים בנוגדנים נגד הרעלן. נכון לסוף מרץ כל החולים חיים, ובדרך להחלמה. עדיין לא ברור אם התקלה הייתה בפרוצדורה הרפואית או במינון של התכשיר. בשני בתי החולים הופסקו הטיפולים באופן זמני.

ה-ECDC ממליץ לכל מי שקיבל לאחרונה טיפולי בוטוקס במכוני הרזיה אלו וחש ברע – חולשה, קושי בבליעה וקשיי נשימה, לפנות לקבלת טיפול רפואי באופן מיידי.

הביוכימיה של הפרשת אצטיל כולין,
וכיצד הבוטולינים השונים משבשים אותה
wikimedia/common

מקורות והרחבות

הדיווח של ה-ECDC מה-14 במרץ 2023

הדיווח של ה-WHO מה-23 במרץ 2023

על בוטוליזם באתר של המרכז לבקרת מחלות (CDC) באטלנטה

מבוטולין לבוטוקס - בבלוג זה,  נובמבר 2010

עריכה: סמדר רבן

הרשומה המקורית עובדה לכתבה באתרי הפייסבוק והאינטרנט של "מדע גדול בקטנה" - 19 באפריל 2023

התפרצות קדחת מרבורג במערב אפריקה

בהתפרצות של קדחת מדממת בגינאה המשוונית שבמערב אפריקה חלו ומתו תשעה בני אדם. רובם השתתפו בהלוויה כשבועיים קודם לכן. בדגימת דם של אחד החולים זוהה נגיף מרבורג. האם תיעצר ההתפרצות?

בין ה-7 בינואר לאמצע פברואר 2023 דווח על התפרצות של קדחת מדממת במחוז Kie Ntem בגינאה המשוונית. נכון ל-23 בפברואר, חלו ומתו תשעה חולים. 35 מגעים קרובים שלהם הוכנסו להסגר, עד שיתברר אם נדבקו. שמונה דגימות דם של חולים נשלחו למעבדה של מכון פסטר בסנגל, ובאחת מהן זוהה נגיף מרבורג (Marburg virus). גם בקמרון הסמוכה חלו שני ילדים בקדחת מדממת. עדיין אין אישור לגורם המחלה [1, 2].

קדחת מדממת, הנגרמת על ידי נגיפי אבולה ומרבורג, מתחילה בתסמינים דמויי שפעת. לאלה מתווספים תסמינים המשתנים מחולה לחולה: עייפות, חום, כאבי ראש, גרון, שרירים ובטן, הקאות, שלשולים ופריחה. כעבור חמישה ימים או יותר, מתפתחים שטפי דם פנימיים וחיצוניים, והחולה מדמם מכל פתחי גופו ומת בתוך ימים אחדים (או שורד... ). שיעור התמותה מהמחלה שגורמים נגיפי מרבורג יכול להתקרב ל-90 אחוזים.

נגיפי מרבורג (כחולים) במיקרוסקופ אלקטרונים
בזמן ולאחר הנצה (יציאה) מתאים בתרבית (Vero E6)
NIAID

נגיף מרבורג משתייך לנגיפי הפילוֹ (Filoviridae, "פילו" פירושו תולעת בלטינית; במיקרוסקופ אלקטרונים הנגיפים נראים כתולעים). אלו נגיפים בעלי קופסית (אריזה חלבונית) גלילית שבה ארוז החומר התורשתי (RNA). מלבד נגיפי מרבורג, שלהם שני זנים (בינתיים...) – Ravn virus ו-Marburg virus, משתייכים לקבוצה זו גם ששת הזנים של נגיפי האבולה [3].

לאחר חדירת הנגיפים לגוף המאכסן, חלבון סוכרי במעטפת הנגיפים (Gp) נקשר לחלבון בממברנות תאים, המכונה NPC1, שהוא נשא (טרנספורטר) של כולסטרול לתוך התאים, ובכך מתאפשרת חדירת הנגיפים לתאים [4]. אנשים שבהם הנשא NPC1 פגוע ואינו מתפקד, למשל אנשים הלוקים במחלת ניומן-פיק, אינם חולים כתוצאה מהחשיפה לנגיפים. הנגיפים מופרשים בכל נוזלי הגוף ומועברים בקלות מאדם לאדם. האדם הראשון בשרשרת ההדבקה (חולה האפס), היה במגע קרוב עם חיה נגועה (כנראה נשאית).

מקור נגיפי מרבורג בעטלפי פירות אפריקאים מהמין Rousettus aegyptiacus. העטלפים הם מארחים בלבד, ולרוב אינם מבטאים סימני מחלה. הנגיף מופרש בצואה ובשתן שלהם, ונוכח באירוסול שבחלל המערות שבהן הם חיים. הנגיפים מתרבים וגורמים למחלה בבני אדם ובפרימטים (קופאים – קופים וקופי אדם) אחרים. יש גם פרימטים שהם רק מארחים של הנגיפים.

ההתפרצות המתועדת הראשונה של קדחת מרבורג התרחשה ב-1967, אז חלו בקדחת מדממת 31 עובדי מעבדות מחקר במרבורג (ומכאן שם המחלה והנגיפים) ובפרנקפורט שבגרמניה ובבלגרד שבסרביה (אז יוגוסלביה), ובני משפחותיהם. כל עובדי המעבדה היו במגע קרוב עם קופים שיובאו מאוגנדה (גונונים ירוקים  - Chlorocebus aethiops). שבעה מהחולים מתו. הקופים עצמם לא הראו סימני מחלה. בהתפרצות זו בודד הנגיף לראשונה.

מאז היו מקרים בודדים והתפרצויות באוגנדה, קונגו, אנגולה וגאנה. ההתפרצות האחרונה התרחשה בגאנה ב-2021, אז חלו כ-600 בני אדם, מתוכם מתו כ-500. ב-1988 וב-1990 היו שתי תאונות מעבדה קטלניות ב-Koltsovo שבמזרח רוסיה, שם כנראה נבדקה האפשרות לשימוש בנגיפים בלוחמה ביולוגית.

למחלה אין תרופה ייעודית, והטיפול בחולים הוא כללי, להקלת התסמינים. במקרים מסוימים טיפול כזה עשוי להוריד במעט את שיעור התמותה מהמחלה.

זוהי ההתפרצות הראשונה של המחלה בגינאה המשוונית (וגם בקמרון), אך שטח התפוצה של העטלפים הנשאים גדול הרבה יותר – הוא כולל  מדינות רבות באפריקה, ומשתרע על פני אזור שבו חיים כ-105 מיליון בני-אדם. לכן, יש חשיבות רבה לפיתוח אמצעי מנע נגד המחלה, ובראשם חיסון.

אין כיום חיסון מאושר נגד הנגיף, אך בסוף ינואר 2023 פורסם על הצלחה קלינית – שלב 1 – של חיסון המבוסס על נגיף אדנו של שימפנזים (cAd3). הנגיף cAd3 נבחר מכיוון שאינו מדביק בני אדם, ולכן קיים סיכוי גבוה לכך שבני האדם, להם החיסון מיועד, לא נחשפו אליו ולכן לא יצרו נוגדנים שינטרלו את החיסון ויבטלו את פעילותו. מפתחי החיסון נטרלו את פעילותו של ה-cAd3 כנגיף בשימפנזים, ושיבטו במעטפת שלו את החלבון הסוכרי של נגיפי מרבורג [5]. החיסון, המכונה cAd3-Marburg, נוסה על קופי מקוק (Macaca rhesus), והוכיח יעילות מלאה בכך שהגן עליהם מהדבקה יזומה בנגיף מרבורג שבוע לאחר מתן החיסון [6]. אומנם עדיין נדרשים שני שלבים נוספים לפני האישור הסופי, אבל בהחלט ייתכן שאם ההתפרצות לא תיעצר, יינתן אישור מיוחד לשימוש בשטח.

איך תסתיים ההתפרצות הנוכחית? האם החיסון יאושר ויופעל באזור ההתפרצות? נמשיך לעקוב ולעדכן.

נגיפי מרבורג במיקרוסקופ אלקטרונים. 
CDC/Frederick Murphy, 1968

מקורות 

[1] על ההתפרצות - סוכנות רויטרס. 

[2] על ההתפרצות - באתר ארגון הבריאות העולמי. 

[3] על נגיפי מרבורג - באתר ה-CDC. 

[4]  מאמר ב-Nature על כניסת נגיפי הפילו דרך נשא הכולסטרול

[5] מאמר ב-Lancet על פיתוח החיסון

[6] מאמר ב-Biorxiv על הצלחת החיסון בקופי מקוק

לקריאה נוספת

[7] נגיפי יום הדין - אבולה ומרבורג - בבלוג זה

[8] על קדחות מדממות (אבולה ומרבורג) והקשרן למחלה התורשתית הנדירה Niemann-Pick - בבלוג זה

עריכה: סמדר רבן

תודה לעלי שמשוני, קרינה סמבליאן, קרן אור, דנה בר-צבי והדר צ'ריקר מ"מדע גדול בקטנה", על הארותיהם והערותיהם.

פורסם גם באתר ובדף הפייסבוק של "מדע גדול בקטנה", ב-15 במרץ 2023.