קדחת דנגי בפלורידה - התפרצות מקומית ולא יבוא מחו"ל

התפרצות מקומית של קדחת דנגי (Dengue) היא תופעה חדשה בארצות הברית. לפחות 368 אנשים חלו כתוצאה מעקיצה על ידי יתושי-יום מקומיים בעיר טמפה וסביבתה, ואדם אחד מת מהמחלה.

קדחת הדנגי היא מחלה נגיפית המתבטאת כחום גבוה פתאומי המלווה בכאבי ראש עזים, כאבי שרירים ומפרקים קשים (מכאן הכינוי "קדחת שוברת עצמות"), בחילות, הקאות ותפרחת עורית. התסמינים מופיעים לרוב 4–10 ימים לאחר עקיצה של נקבת יתוש-יום (Aedes) הנושאת את הנגיפים, ונמשכים בין יומיים לשבעה ימים.

תרשים של עקיצת יתוש-יום (מהסוג Aedes)
המקור: CDC

כ-75% מהנדבקים אינם מפתחים תסמינים כלל, אך הם עלולים להיות נשאים מדבקים של הנגיפים. בכחמישה אחוזים מהחולים המפתחים תסמינים, המחלה עלולה להסתבך ולהתפתח לקדחת דנגי קשה המלווה בדימומים פנימיים וחיצוניים (מהאף, מהחניכיים ומערכת העיכול), כאבי בטן עזים, כשל מערכתי והלם שעלול להוביל למוות בהיעדר טיפול תומך מיידי באשפוז. הסיכון לכך עולה משמעותית בקרב אנשים שנדבקים בנגיף בפעם השנייה בחייהם בזן (סרוטיפ) שונה מזה שבו נדבקו בעבר.

ביולי 2026 החלה בפלורידה התפרצות מקומית של קדחת דנגי. במחצית אוקטובר דווח על 368 אנשים שחלו כנראה כתוצאה מעקיצה של יתושי-יום מצריים (Aedes aegypti) מקומיים. אחד מהם מת מהמחלה. אף אחד מהחולים המקומיים לא חזר מחו"ל בשבועיים שקדמו להופעת המחלה. כ-84 אחוזים מהמקרים אותרו בעיר טמפה (Tampa) ובסביבתה, ושאר המקרים דווחו במחוזות סמוכים.

במקביל, דווח מתחילת השנה על 288 מקרי דנגי מיובאים של מטיילים שחזרו מחו"ל, בעיקר מקובה. בכל המקרים, המקומיים והמיובאים, מדובר על אותו זן של נגיף הדנגי: DENV-2. נלכדו בשטח יתושי-יום מצריים שאובחנו כנשאים של הנגיפים.  

יתושי-יום מצריים, הנפוצים באזורים העירוניים של ההתפרצות, עקצו מטיילים שחזרו מקובה, נדבקו בנגיף, ולאחר מכן העבירו אותו בעקיצה לתושבים המקומיים. באזורים הכפריים נפוצים גם יתושי יום טיגריסיים (Aedes albopictus), שגם הם מסוגלים להעביר את המחלה.

בהתפרצות בהונדורס, 2019, הכילות לא מיועדות להגן על החולים בדנגי, אלא למנוע מיתושים לעקוץ את החולים ואז לעקוץ אנשים בריאים - המקור: CDC/Daniel W. Martin, MSPH

הרשויות הכריזו במחצית ספטמבר על אזהרת דנגי, תגברו את הריסוסים במקורות מים עומדים שבהם מתרבים היתושים, וקראו לתושבים להשתמש בתכשירים דוחי יתושים, ללבוש בגדים ארוכים, להתקין רשתות בחלונות ולרוקן באופן קבוע מקורות מים עומדים בחצרות.

עד השנה, רוב מקרי הדנגי בארה"ב היו "מיובאים" על ידי מטיילים שחזרו מאזורים בהם המחלה אנדמית (כמו איי הקריביים או דרום אמריקה), ורק מיעוטם היו מקומיים. כעת, לראשונה, היקף ההדבקות המקומיות עבר את ההדבקות המיובאות. כל המקרים שנבדקו נגרמו מנגיפי דנגי מזן DENV-2.

אין כיום טיפול תרופתי ייעודי נגד הנגיף, והמענה הרפואי מתמקד בטיפול תומך במסגרת אשפוז בבית חולים.

כאמור, במחלה זו אנו נתקלים בתופעה ייחודית שבה הדבקה שנייה בנגיף דנגי מזן שונה עלולה להיות קשה וקטלנית הרבה יותר מההדבקה הראשונה. תופעה זו מוכרת כ-ADE – קיצור של Antibody-Dependent Enhancement (הגברה התלויה בנוגדנים).

במצב זה, המערכת החיסונית לא רק נכשלת בהגנה מפני הנגיפים, אלא אף מסייעת להם לחדור לתאים של המערכת ולשכפל את עצמם בכמויות גדולות. לנגיפי הדנגי ישנם ארבעה זנים (סרוטיפים) שונים, הממוספרים מ-1 עד 4 (DENV-1 עד DENV-4). לאחר הדבקה ראשונית באחד מהם, מערכת החיסון מייצרת נוגדנים נגד חלבון המעטפת (Envelope Protein) שלו. נוגדנים אלו מקנים חסינות מלאה ולכל החיים נגד אותו הזן בלבד.

כאשר אדם נדבק בהמשך בזן שונה, הנוגדנים הישנים נקשרים לנגיפי הזן החדש מבלי לנטרל אותם. במקום זאת, הנוגדנים נקשרים לקולטנים שעל פני התאים הבלעניים של מערכת החיסון ומסייעים לנגיפים לחדור  לתוכם. בתוך התאים הנגיפים משתכפלים במהירות. כך נגרם עומס נגיפי גבוה בדם, המעורר תגובה דלקתית סוערת ומחלה קשה.

הניסיונות הראשונים לפיתוח חיסונים נגד נגיפי הדנגי נכשלו בגלל תופעת ה-ADE. החיסונים הקנו חסינות לזן אחד, אך בעת חשיפה לנגיפים מזן אחר התרחשה התגובה החיסונית המוגברת והקטלנית.

כדי להימנע מ-ADE, פיתחה החברה היפנית Takeda את החיסון Qdenga. החיסון כולל ארבעה נגיפים חיים-מוחלשים המבוססים על שלד גנטי של DENV-2, אשר הונדסו כך שהם מציגים למערכת החיסון את חלבוני המעטפת של כל ארבעת הזנים. ארבעת הנגיפים השונים שבתרכיב משתכפלים בגוף ברמה מאוזנת ושווה, וכך נוצרים נוגדנים מנטרלים חזקים לכל ארבעת הזנים בו-זמנית ונמנעת תופעת ה-ADE.

החיסון Qdenga אושר במקור לשימוש מגיל 4 שנים ומעלה, החל מהשנים 2022–2023 באינדונזיה, באיחוד האירופי, בבריטניה, בארגנטינה ובברזיל, ובשנת 2024 אושר גם בישראל וניתן במרפאות המטיילים (החיסון טרם אושר על ידי ה-FDA האמריקאי).

למרות האישור המקורי הרחב, רשויות הבריאות בשטח (כולל בישראל) ממליצות לתת אותו בעיקר למי שחלה בעבר. הניסיון המצטבר הראה יעילות גבוהה בהגנה מפני זנים 1 ו-2, אך ההגנה מפני זן 3 נמצאה חלשה יותר, לגבי זן 4 אין מספיק מידע, וקיים חשש תיאורטי מאי-איזון חיסוני אצל אנשים שלא חלו מעולם. לעומת זאת, כחיסון למי שכבר חלה בעבר, הוא יעיל ובטוח מאוד בהגנה מפני כל ארבעת הזנים.

החיסון ניתן בשתי מנות במרווח של שלושה חודשים, הוא אסור לשימוש בקרב נשים בהריון, נשים מניקות ומדוכאי חיסון.

עד שנת 2025 היה בשימוש מוגבל ומבוקר תרכיב החיסון Dengvaxia (של Sanofi Pasteur), שנכנס לשימוש ב-2015. החיסון התבסס על שלד מוחלש של נגיף הקדחת הצהובה (Yellow Fever) שעליו שובצו חלבוני המעטפת של ארבעת זני הדנגי. בפועל התברר כי החיסון לא עורר תגובה נוגדנית מאוזנת במידה שווה מול כל הזנים, ולכן סיכן אנשים שלא חלו בעבר; החיסון פעל בגופם כמעין "הדבקה ראשונה שקטה" תוך יצירת נוגדנים חלשים לחלק מהזנים, ובעת חשיפה מאוחרת לנגיף הטבעי בשטח, חוו חלקם תופעת ADE חמורה וחלו במחלה קשה.

לעומת זאת, אצל אנשים שכבר חלו בדנגי בעבר (וזאת הוכח בתיעוד רפואי או בבדיקת נוגדנים) – החיסון פעל ביעילות רבה והפחית ב-80% עד 90% את הסיכון לאשפוזים ולקדחת דנגי קשה בעת הדבקה שנייה. הגעתו של Qdenga ייתרה למעשה את השימוש ב-Dengvaxia.

מקורות וקריאה נוספת

על קדחת דנגי באתר ה-CDC

על קדחת דנגי באתר ארגון הבריאות העולמי

התפרצות הדנגי בפלורידה - ב-Infection Control today - אוקטובר 2026

על ADE - מאמר מ-2023

התרכיב Qdenga - באתר ה-EMA

התרכיב DengVaxia - באתר ה-EMA

תאונת מעבדה קטלנית בסיביר: עובדת חלתה בדבר ריאתי ומתה

דאריה שיפילובה (Darya Shipilova), עובדת מעבדה בת 28 במכון למחקר ומניעת מגפות באירקוטסק שבסיביר, חלתה ומתה לאחר ששאפה לריאותיה חיידקי דבר (Yersinia pestis) לאחר שמבחנה המכילה חיידקים נשברה במהלך עבודתה. 

חיידקי Yersinia pestis ב-foregut  של פרעוש - במיקרוסקופ אלקטרונים סורק
המקור -  Rocky Mountain Laboratories, NIAID, NIH 

דבר הריאות – pneumonic plague  - היא דלקת חמורה של הריאות, החולה משתעל ויורק דם. לרוב יש גם בחילות, הקאות ושלשולים דמיים. ללא טיפול מיידי (עד 24 שעות מתחילת הסימנים) בתכשירים אנטיביוטיים מתאימים המחלה קטלנית ב-100% מהמקרים. החיידקים, יכולים להגיע ממערכת הנשימה של חולה, באמצעות דיבור, שיעול, או עיטוש, למערכת הנשימה של אנשים נוספים.

ב-25 בספטמבר, במהלך איסוף דגימות במעבדה, נשברה מבחנה שהכילה חיידקי דבר. שיפילובה, שלא הייתה ממוגנת במסיכה מתאימה, שאפה באירוע חיידקי דבר. היא החלה לחוש ברע לאחר זמן קצר, אך רק לאחר כשלושה ימים (ב-28 בספטמבר) היא הגיעה לבית החולים בשלחוב עם תסמינים של דבר ריאתי. כנראה שהיא לא טופלה בטיפול אנטיביוטי שהיה יכול למנוע את החמרת מחלתה ואולי גם להציל את חייה. גם הצוות הרפואי לא עודכן על הגורם למחלתה והיא טופלה כשהצוות לא ממוגן. לאחר כשלושה ימים של אשפוז והנשמה מסיבית היא מתה מהמחלה הקטלנית (ב-1 באוקטובר בלילה). 

דאריה שיפילובה (Darya Shipilova)
צילום עצמי ברשת החברתית הרוסית

רק ביום השלישי לאשפוז הבינו בבית החולים שמדובר במחלת הדבר ורק אז החלו רשויות הבריאות לנקוט בצעדי חירום נרחבים למניעת התפשטות: בית החולים הוכנס להסגר מלא. 197 בני-אדם שהיו במגע ישיר או עקיף עם שפילובה – צוותים רפואיים, עובדי מכון המחקר ובני משפחה הוכנסו לבידוד ולמעקב רפואי הדוק.  נכון ל-2 באוקטובר כל התרביות של הנבדקים היו שליליות, אך עדיין מוקדם לקבוע שהסיפור הסתיים. 

עבודה עם חיידקי Yersinia pestis דורשת נוהלי בטיחות ביולוגית (Biosafety) מחמירים ביותר. במקרה זה לא הקפידו עליהם, וככל הנראה אף הסתירו את התרחשות התאונה בזמן אמת, מה שגרם בוודאות למותה של העובדת, וסיכן את 197 האנשים הנוספים. 

הרשויות פתחו בחקירה פלילית על הפרת נהלי בטיחות במתקן מסוכן והתרשלות בתפקיד.

נמשיך לעקוב בעניין.


מקורות והרחבות 

כתבה מה-Moscow times

המגפות השחורות ששינו את ההיסטוריה - בבלוג זה - נובמבר  2013.

תעלומת מקור הסלמונלה בקלאב-מד באיי סיישל.

 

בסוף ספטמבר 2026 התרחש אירוע תחלואת מעיים חריג בקרב נופשים ישראלים במועדון קלאב-מד באי סנט-אן (Saint Anne) שבסיישל. האירוע עורר סערה תקשורתית ודיון אפידמיולוגי מעניין סביב מקור ההדבקה. 

החל מ-20 בספטמבר החלו כ-40 ישראלים (מבוגרים וילדים), שנפשו בקלאב-מד (Club Med Seychelles Resort) באי סנט-אן, לסבול מתסמינים של דלקת מעיים: חום גבוה (עד 40 מעלות), שלשולים, הקאות והתייבשות. חלקם פונו בסירה לאי המרכזי (מאהה - Mahé) לקבלת טיפול במרפאות ובבתי חולים שם.

אחד הנופשים שנבדק במרפאה במאהה נמצא חיובי לחיידקי סלמונלה (Salmonella), מה שהוביל לדיווחים הראשוניים על התפרצות חיידקית. 

חיידקי Salmonella הם מתגים בעלי יכולת תנועה ממשפחת ה־Enterobacteriaceae. הם תוארו לראשונה ב־1880 על ידי קרל אברת (Eberth), ובהמשך גודלו בהצלחה במעבדה על ידי גאורג גפקי (Gaffky). ב־1885 הם בודדו גם בארה״ב, במעבדה של דניאל סלמון (Salmon) וב-1900 נקרא הסוג על שמו.

הסוג Salmonella כולל שני מינים בלבד. S. bongori, הנפוץ בעיקר בזוחלים ובסביבה, אך נדיר שהוא מדביק יונקים, ו-S. enterica, המאכלס מערכות עיכול של יצורים חמי דם, כעופות ויונקים. ל-S. enterica יש ששה תתי מין וכ-2600 זנים שונים - סרוברים או סרוטיפים - השונים בהרכב הסוכרים והחלבונים שבמעטפת ובשוטונים שלהם. 

הסרובר הנוכחי של הסלמונלה עדיין לא זוהה מעבדתית.

כתוצאה מההפרשות של בעלי החיים נמצאים חיידקי הסלמונלה השונים גם בסביבה וכמובן גם בביוב. הם יכולים להדביק אנשים דרך מזון מזוהם או דרך מים מזוהמים. כשחולה סלמונלה רוחץ בבריכה שלא מחוטאת כראוי (למשל רמת כלור נמוכה/לא תקינה) ומפריש אליה חיידקים, רוחצים אחרים יכולים להדבק ממנו. 

חיידקי  Salmonella Typhimurium במיקרוסקופ אלקטרונים

צילום: CDC/Janice Haney Carr

הנופשים הישראלים התלוננו על התעלמות של הנהלת המלון מהמצב, בטענה כי התחלואה הגיעה מישראל, מהטיסה, או ממקום אחר שאינו קשור במלון, ואינה קשורה במלון עצמו.  הטענה של המלון התבססה על כך שמתוך 411 אורחים במלון (מתוכם כ-200 ישראלים), התחלואה פגעה באופן בלעדי בקבוצה הישראלית ולא בקרב התיירים מהמדינות האחרות.

הרשת ביצעה בדיקות אפידמיולוגיות למזון, למים ולמשטחים במטבחי המועדון והודיעה כי כל הבדיקות יצאו תקינות ללא ממצא חיידקי. 

החולים, ששבו בינתיים לישראל, דוחים את התרחיש של "הדבקה בטיסה". הם מציינים כי הגיעו בטיסות ובמועדים שונים, והמכנה המשותף היחיד שלהם היה השהות במועדון.

החולים מסרו תרביות צואה לבדיקה, למעבדות המרכזיות של משרד הבריאות בארץ. כעת ממתינים לסיווג הסרולוגי ולריצוף הגנומי של החיידקים.  האם זיהוי הסרובר יוכל להכריע במחלוקת?

נמתין לתוצאות, הצפויות כנראה בשבוע הבא, ונעדכן. 

על נמפית טווסית, קרפדה צהובת בטן, ואכזריותו של הטבע - במפלי אניפאס.

בספטמבר 2026 טיילנו (רעייתי ואני) במפלי אניפאס שבהרי האולימפוס. ירדנו, בשביל שמשמאל למנזר דיוניסוס הישן עד לנהר האניפאס, שבאזור זה המים הרבים זורמים בו בשלושה מפלים נאים. בין המפלים היו מספר בריכות, עם צמחים מעניינים מסביבן, וגם בעלי חיים. 

לפתע הגיח לעברנו פרפר גדול מדהים ביופיו ונחת על סלע שבלט מתוך המים. הפרפר היה נמפית טווסית (Aglais io) - אחד הפרפרים היפים והמרשימים של אירופה כולה. 

|

נמפית טווסית 

שנינו חובבי טבע - המשכנו לצפות בו ומידי פעם לצלם אותו. אך התברר לנו בהמשך שגם יצור נוסף התעניין בפרפר - אך מסיבות אחרות לגמרי. הייתה זו קרפדה צהובת בטן (Bombina variegata). 

קרפדה צהובת בטן

הקרפדה הייתה במים הסמוכים לסלע שעליו התמקם הפרפר - בשלב זה עדיין לא ראינו אותה. אך מעיון בתמונות שצילמנו ראינו אותה...

הפרפר והקרפדה - לפני האירוע
צילום: טובה בר-ניר

לפתע זינקה הקרפדה לעבר הפרפר ונשכה אותו. לא הצלחנו לצלם את הארוע. לאחר מאבק קצר נפל הפרפר למים וצף בהם. הוא כנראה סיים את חייו הקצרים. 

הפרפר צף במים לאחר האירוע. סימני הנשיכה נראים היטב.

לא ראינו את הקרפדה ליד הפרפר הצף. האם הוא לא היה טעים לה? 

חיידקים כחוליים ואצות שהשביתו את מתקני התפלת המים בחופי ישראל וסיני.

 

בשלהי יולי 2026 החלו להתפרסם בתקשורת על השבתת מתקני ההתפלה לחופי הים התיכון בישראל. גם מתקני התפלה מצריים בחופי סיני הושבתו. ההשבתה נובעת מאירוע פריחה מאסיבי של מיקרואורגניזמים - חיידקים ואצות, הנגרם משילוב בין עומס חומרי הזנה חריג - שנובע כנראה גם מזרימת ביוב גולמי למי הים ולתנאים אקלימיים מיטביים המאפשרים את שגשוגם.

מתקן ההתפלה בפלמחים
צילום: מיכאל יעקובסון, Wikipedia 

אין עדיין נתונים על הארועים העכשוויים, אך באירועי פריחה ימיים מסוג זה עשויות להופיע שלוש קבוצות עיקריות: שתי קבוצות של אצות וקבוצה של חיידקים כחוליים. 

• צורניות (Diatoms): קבוצת אצות בעלות שלד צורני קשיח. 
• שוטוניות (Dinoflagellates): קבוצת אצות מיקרוסקופיות בעלות שוטונים (אברוני תנועה), המהוות חלק מרכזי בפלנקטון ומפרישות כמויות גדולות של חומר רירי
• חיידקים כחוליים (cyanobacteria) חיידקים פוטוסינתטיים, שנחשבו בעבר כאצות - עד שהתגלה שהם חסרי גרעין -  המשגשגים בתנאים של זמינות מוגברת של חומרי הזנה, ובהם חנקן וזרחן. 
  מהחיידקים הכחוליים עשויים להופיע, בין היתר, הסוגים: Synechococcus - חד-תאיים זעירים (0.8–1.5 מיקרון) המתרבים במהירות כשריכוזי הזרחן והחנקן עולים כתוצאה מהשפכים; Trichodesmium - סוג של חיידקים חוטיים היוצרים מרבדים הצפים על-פני המים; ו-Prochlorococcus - חיידקים זעירים (כ-0.6 מיקרון), התורמים לביומסה הכללית.  נכון ל-6 בספטמבר זוהו בוודאות בפריחה חיידקי Synechococcus.
  
  

בזמן הפריחה מופרשות על ידי כל הקבוצות כמויות גדולות של חומר אורגני רירי ודביק, המכונה EPS - (ר"ת של Extracellular Polymeric Substances). 

ה-EPS יוצר מעין עיסה דביקה של פוליסכרידים, חלבונים ואף חומצות גרעין, הלוכדת תאים וחלקיקים ומעודדת התפתחות של קרום ביולוגי (biofilm) על מערכות הקדם־סינון ועל ממברנות האוסמוזה ההפוכה (RO), הגורם ל"סתימה ביולוגית" (biofouling) ולצורך בשטיפות ובניקוי הממברנות. חיידקים ימיים אחרים, נמשכים גם הם לקרום הביולוגי שנוצר ומפרישים פולימרים נוספים ה"מחזקים" אותו.

עודף חומרי ההזנה: הזרמת שפכים לא מטופלים מרצועת עזה לים הזינה את המים בריכוזים גבוהים של חנקן, זרחן ותרכובות אורגניות. זרם חופי מזרחי (המסיע את גרגרי החול מהדלתה של הנילוס) כנראה מסיע את חומרי ההזנה והמיקרואורגניזמים מדרום לצפון, אשקלון, אשדוד, פלמחים וחדרה, אך יש זרימות גם דרומה, לחופי סיני. 

טמפרטורות המים הגבוהות של סוף הקיץ ותנאי ים שקטים, עם ערבול מוגבל של שכבת המים העליונה, עשויים לאפשר הצטברות של תאים וחומר אורגני ולהאריך את משך הפריחה

זו לא הפעם הראשונה שארוע כזה קורה. ארוע קודם משמעותי היה ב-2012 - מתקן ההתפלה באשקלון הושבת למשך מספר ימים בעקבות פריחה דומה. אירועים נוספים היו גם ב-2018 וב-2020, אז שלטו בפריחה רק הצורניות והשוטוניות, שהופיעו כנראה בעקבות שיטפונות כבדים לים של נגר חקלאי ועירוני העשיר בדשנים, ועליית הטמפרטורות החדה של מי הים. 

כמעט כל קיץ נרשמות ירידות זמניות בתפוקת המתקנים בדרום ובמרכז (אשקלון, אשדוד, פלמחים וחדרה) בשל צורך בשטיפות תכופות של מסנני החול והחלפת המסננים הראשוניים. האירוע הנוכחי "תוגבר"  כנראה על-ידי השפכים גולמיים מרצועת עזה, שגרם להצטרפות של החיידקים הכחוליים. 

נמשיך לעקוב ולעדכן. 

לזכר פרופ' עדה יונת (2026-1939) - זוכת פרס נובל בכימיה - שהלכה לעולמה.

 

פרופ' עדה יונת, זוכת פרס נובל לכימיה בשנת 2009, הלכה לעולמה בגיל 87 (ב-31 באוגוסט 2026). היא המשיכה לחקור, להוביל שיתופי פעולה בינלאומיים ולהיות מעורבת מקרוב במחקר ובעבודת המעבדה ממש עד לפטירתה.

עדה יונת, שבגיל 11 התייתמה מאביה, עבדה כנערה כמורה פרטית למתמטיקה לעולים חדשים כדי לממן את לימודיה התיכוניים. לאחר השרות הצבאי היא למדה באוניברסיטה העברית לתואר ראשון (בכימיה) ושני (ביוכימיה וביופיסיקה). לאחר תואר שלישי במכון וייצמן ופוסט-דוקטורט באוניברסיטת קרנגי מלון וב-MIT, היא הצטרפה ב-1970 כחברת סגל למחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן, ובגיל 70 קיבלה את פרס הנובל בכימיה.

פרופ' עדה יונת - 2013
המקור:  Wikimedia commons

פרס הנובל בכימיה הוענק לה, ולשותפיה למחקר תומס סטייץ (Steitz) מארצות הברית ולונקטראמאן רמקרישנן (Ramakrishnan) מבריטניה, על פריצת הדרך בפענוח המבנה התלת-ממדי של הריבוזום ("בית החרושת" התאי של החלבונים) ברמה האטומית באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני X. 

המפתח להצלחתה במחקר היה השימוש בריבוזומים העמידים והיציבים של חיידקים וארכאונים המותאמים לתנאים קיצוניים:  Deinococcus radiodurans - החיידק העמיד לקרינה, Geobacillus stearothermophilus ו-Thermus thermophilus - חיידקים תרמופיליים קיצוניים, ו-Haloarcula marismortui, הארכיאון ההלופילי (חובב המלח). תגליותיה לא רק שפכו אור על המנגנון היסודי שבו התא מתרגם מידע גנטי לחלבונים, אלא גם סללו את הדרך להבנת אופן הפעולה של חומרים אנטיביוטייים הפוגעים בתפקוד הריבוזומים. 

עדה יונת הייתה האישה הישראלית הראשונה שזכתה בפרס נובל, והאישה הראשונה שזכתה בפרס זה בתחום הכימיה לאחר 45 שנים. היא זכתה גם בפרסים נוספים.

עדה יונת תיזכר לא רק ככלת פרס נובל, אלא כחוקרת סקרנית שלא הפסיקה לחקור, התעקשה מול הספקנים והצליחה לפצח את אחת התעלומות הגדולות ביותר של החיים.

ליום הבננה הבינלאומי - הזווית החיידקית.

 

היום יום הבננה הבינלאומי (27 באוגוסט). רוב האנשים חושבים על פצצת אנרגיה, אשלגן, שייקים, קינוחים, או אפילו ויטמינים.  בחרתי להתייחס לבננה מהכיוון המיקרוביולוגי שהתרחש ומתרחש מסביבה. 

בננות מזן קוונדיש - בוונצואלה
Wilfredor. Wikimedia commons

מקור הסוג בננה (Musa) הוא בדרום-מזרח אסיה ובאוקיאניה, שם גדלו מיני הבר Musa acuminata ו-Musa balbisiana. בננות הבר המקוריות כמעט שלא היו ראויות למאכל אדם: הן היו קטנות, מלאות בגלעינים קשים וגדולים, ומעט מאד "בשר" של הפרי. 

חקלאים קדומים בחרו מוטציות טבעיות נדירות שגרמו לפרתנוקרפיה (יכולת להפיק פרי ללא הפריה) והכליאו בין זני בר שונים. תהליך זה הוביל ליצירת זנים טריפלואידיים (בעלי שלושה סטים של כרומוזומים - כך שלא מתאפשרת רבייה מינית). הטריפלואידיות עיקרה את הפרי מזרעים, והפכה אותו לעסיסי, עשיר בעמילן וסוכרים.  תוצאת הלוואי הייתה שצמח הבננה שורד ומתרבה אך ורק ברבייה וגטטיבית, וכך נוצרה  אחידות גנטית במטעים, שחשפה את הבננה לסכנה קיומית מול פתוגנים. 

שיח הבננה במטע בחוף הכרמל
צילום: דרור בר-ניר

במחצית הראשונה של המאה ה-20, זן הבננות ששלט בסחר העולמי היה גרוס מישל (Gros Michel). בשנות ה-50 של המאה הקודמת, התפשטה במטעים פטריית הקרקע הקטלנית Fusarium oxysporum, גרמה ל"מחלת פנמה" והשמידה כמעט כליל את המטעים ברחבי העולם. 

כיום מגדלים את זן הקוונדיש (Cavendish), העמיד בפני גזע הפטרייה (TR1) שחיסל את הגרוס מישל. גם כיום, תעשיית הבננות עומדת שוב בפני איום קיומי דומה בשל התפשטות גזע חדש של אותה פטרייה (TR4).

במטע בננה בזנזיבר
צילום: דרור בר-ניר

לא רק פטריות מאיימות על הבננות. יש גם מיני חיידקים שבגללם משמידים מטעי בננות: 

• חיידקי Ralstonia solanacearum, הגורמים למחלת מוקו (Moko) - חודרים לצינורות ההובלה של הצמח, סותמים אותם וגורמים להירקבות מהירה של אשכול הבננות עוד כשהוא ירוק.
• חיידקי Ralstonia syzygii גורמים באסיה למחלת הדם של הבננה (Blood Disease) - פנים הפרי וצינורות ההובלה של הצמח מתמלאים בנוזל רירי בצבע אדום-חום.
• חיידקי Xanthomonas vasicola, הגורמים במזרח אפריקה ל"כמישה  חיידקית" (Xanthomonas Wilt). הם מועברים על ידי חרקים או כלי עבודה חקלאיים, ומביאים לכמישה מוחלטת של העלים ורקבון של הפירות עוד בטרם הבשילו. 
• חיידקי Pectobacterium carotovorum (בעבר Erwinia carotovora) ו-Dickeya paradisiaca, הגורמים למחלת הריקבון הרך (Soft Rot) של שתילים צעירים. החיידקים מפרישים אנזימים שמפרקים את דפנות התאים של קנה השורש והגבעול המדומה, והופכים את הצמח לעיסה דביקה המפיצה ריח ריקבון חזק ודוחה. המחלה מוכרת בישראל עוד משנות ה-60 ונחקרה רבות במכון וולקני. 
• מינים שונים של חיידקים מהסוגים Burkholderia ו-Pseudomonas, גורמים למחלת ריקבון קצות האצבעות בקצוות של פירות הבננה הבודדים (האצבעות).

אבל בבננות יש גם חיידקים שהם לא גורמי מחלות, אלא חיידקים אנדופיטיים (דרי-צמח) כמו מינים של Bacillus ו-Pseudomonas. החיידקים האלה מפרישים תרכובות אנטי-מיקרוביאליות שמחסלות פתוגנים (חיידקים ופטריות), מתחרים איתם על משאבים, ואף מאותתים למערכות ההגנה של הבננה לפעול כנגד הפתוגנים (Induced Systemic Resistance).

ללא החיידקים האנדופיטיים, ובשילוב עם המיקרוביום העשיר של הקרקע והשורש, זני הבננות המודרניים – שהם כאמור שכפולים גנטיים כמעט זהים – היו מתקשים עוד יותר לשרוד את העומס הזיהומי בסביבה.

גם לאחר הקטיפה של הבננות מצורפים חיידקים (ביוזמת בני האדם):  

• קמח של בננות ירוקות, העשיר בעמילן, מותסס על-ידי חיידקי חומצה לקטית (מינים של Lactobacillus וסוגים קרובים). התסיסה זו משתלבת במוצרי מזון פרוביוטיים ומאריכה את חיי המדף של אחרים.
• קליפות בננה, שנחשבות לפסולת חקלאית, מנוצלות כיום בעיקר על-ידי חיידקי  Cupriavidus necator (לשעבר Ralstonia eutropha), אך גם על ידי מינים אחרים מהסוגים Bacillus  ו-Ralstonia לייצור פולימרים ביולוגיים מתכלים (כמו PHA) כחלופה לפלסטיק מבוסס נפט.

בשלהי שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, עלה הרעיון של "חיסונים אכילים" (Edible Vaccines) בתוך פירות וירקות מהונדסים גנטית – ובעיקר בבננות. מכל מיני סיבות  הבננה המהונדסת לא הפכה למזרק הטבעי שחלמו עליו, אבל המחקר של הנושא הניח את היסודות ל"חקלאות מולקולרית" – תחום המשתמש בצמחים ובחיידקים כדי לייצר תרופות וחיסונים.

אז בפעם הבאה שאתם מקלפים בננה, זכרו: מאחורי הפרי הטעים הזה מסתתרת גם  פעילות ענפה של חיידקים -  מהשורש ועד המדף.

יום בננה שמח!

לקריאה נוספת 

מחלות חיידקיות בבננה - ב- Frontiers in Plant Science, מ-2020

Bacterial diseases of banana: detection, characterization, and control management

המיקרוביום של הבננה והגנה מבוססת חיידקים - ב-Fruit Research, מ-2025
The banana microbiome: a hidden ally for sustainable management of Fusarium wilt

בינה מלאכותית תתכנן לנו בקטריופאגים.

בתחילת אוגוסט 2026, בכתב העת Science, התפרסם מחקר משותף של חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד ומכון Arc, בהובלת סמואל קינג (King) ובראיין הי (Hie). הם תכננו בעזרת בינה מלאכותית כ-300 נגיפי חיידקים (בקטריופאגים) מלאכותיים. 16 מתוכם היו פעילים וקטלו בהצלחה חיידקי Escherichia coli. 

החוקרים נתנו לבינה המלאכותית את הרצף הגנטי והמידע הווירולוגי שיש על הבקטריופאג הקטן והקומפקטי  PhiX174 - הידוע כתוקף חיידקי E. coli, שאינם עמידים כלפיו.

PhiX174 הוא בקטריופאג בעל גנום DNA מעגלי חד-גדילי (ssDNA+) קטן במיוחד, באורך 5,386 נוקלאוטידים המקודדים ל-11 גנים (חלקם חופפים). הגנום ארוז בקפסיד איקוזהדרי שקוטרו כ-25 ננומטר, המורכב מ-60 עותקים של חלבון המעטפת (F) ו-60 עותקים של חלבון הזיזים (G) הנמצאים בקודקודי המבנה. בנוסף נמצאים בתוך הקפסיד 12 עותקים של החלבון H (החלבון המחדיר/המזריק DNA).  

מוקדים צלולים במרבד של חיידקי E. coli - כל אחד מהם כתוצאה מהדבקה בבקטריופאג (במקרה זה בקטריופאג "למדא")
צילום: דרור בר-ניר

חלבון G של הנגיף נצמד ל-LPS (ליפופוליסכריד) של החיידקים. בעקבות הקישור משתנה המבנה של חלבוני H והם יוצרים תעלה החודרת את הממברנה החיידקית ודרכה מוחדר ה-DNA הנגיפי החד-גדילי. אנזימי החיידק יוצרים גדיל משלים ל-DNA החד-גדילי הנגיפי,  וזה בתורו משמש גם כתבנית ליצירת גנומים חדשים של הנגיף  במנגנון המכונה מעגל מסתובב (Rolling Circle), וגם מתועתק ממנו ה-RNA המקודדים את חלבוני הנגיף וחלבוני פיגום (עזר) המסייעים בבניית הקפסידים החדשים. הגנומים נארזים בקפסידים החדשים וחלבון נגיפי (E) מונע סינתזה חדשה של דופן התא החיידקית וכתוצאה מכך מתפוצצים החיידקים ומתאפשרת יציאת הנגיפים הצאצאים מהתא. המחזור יתחיל מחדש. 

לפני שמודל הבינה המלאכותית התבקש לתכנן נגיפים חדשים, המדענים הזינו לתוכו שני סוגי מידע: 

כחלק מ"אילוף" מוקדם, המודל פשוט "קרא" מאגרי ענק שהכילו מיליארדי רצפי DNA מוכרים מכלל עולם החי והנגיפים (שאינם כאלה...). כך "למד" המודל את ה"חוקים" וה"שפה" הגנטיים: אילו אותיות מתחברות נכון, כיצד נוצרים חלבונים יציבים, ואיך נראית מערכת גנטית פעילה. 

לקראת המשימה הספציפית, החוקרים הזינו למודל את הגנום והמבנה של הנגיף PhiX174 כנקודת ייחוס, יחד עם הגדרות ברורות: הנגיפים המלאכותיים חייבים להיות בגודל גנום דומה, ולכלול את כל 11 הגנים החיוניים של הנגיף, וגם לאפשר מנגנון חפיפת הגנים שבו אותה מחרוזת DNA מקודדת למספר חלבונים שונים. 

החוקרים גם דרשו שהחלבונים הנגיפיים יהיו שונים ברצפי החומצות האמיניות מחלבוני PhiX174, אבל שישמרו על המבנה המרחבי הדרוש לתפקודם. 

המודל "פלט" עשרות אלפי רצפים פוטנציאליים. החוקרים השתמשו באלגוריתמי סינון שקבעו את מדד ההתכנות שלו - עד כמה הרצף הסינתטי שנכתב "נשמע נגיפי" ומשתלב בהיגיון הגנטי שנלמד מאלפי גנומים של נגיפים.  האלגוריתם גם וידא שהגנום כולל את כל 11 הגנים החיוניים ושמנגנון חפיפת הגנים נשמר בצורה תקינה. זוהו גם אלמנטים חשובים של בקרת ביטוי של גנים, והאם גנום מתוכנן נראה "שלם" וחסר שגיאות קריטיות.  

בקטריופאגים רבים צמודים לדופן התא של חיידק - במיקרוסקופ אלקטרונים

Professor Graham Beards, Wikimedia commons

302 הרצפים המובילים (כל אחד בנפרד) נבחרו לסינתוז באופן מלאכותי במעבדה. הצליחו לסנתז רק 285 מהם, ואלה הוחדרו בתהליך של אלקטרופורציה ("מכות חשמל", היוצרות חורים בממברנה) לחיידקי E. coli שהיו חסינים מפני הדבקה ל-PhiX174. 

מתוך 285 הרצפים נמצאו רק 16 (5.6%) שהיו נגיפים פעילים שקטלו את החיידקים ששכפלו אותם, גרמו להם לליזיס (פיצוץ), יצאו מהם והדביקו את החיידקים השכנים - ויצרו מוקדים שקופים על מרבדי החיידקים.  - זה נחשב להישג מרשים מאוד בתחום הביולוגיה הסינתטית. 16 הנגיפים הפעילים הראו כושר שרידות (Fitness) מגוון:  חלקם היו חלשים בהשוואה ל-PhiX174, אך שלושה מהם היו יעילים יותר. 

המחקר פותח את האפשרות הפוטנציאלית לטפל עם נגיפים (Phage Therapy) מלאכותיים כנגד חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה: במקום לחפש בטבע בקטריופאגים נדירים, ניתן יהיה לתכנן נגיפים מותאמים לחיסול אותם חיידקים פתוגניים.

על אף שהמחקר התמקד בנגיפי חיידקים, היכולת לתכנן גנום של נגיף בשלמותו מציפה באופן מיידי את החשש לגבי נגיפים המדביקים יונקים (ובני אדם). מצד אחד, הטכנולוגיה עשויה לאפשר תכנון של נגיפים המיועדים לתקוף רק תאים סרטניים (נגיפים אונקוליטיים) או לשמש כחיסונים יעילים. מנגד, היא מעוררת חששות כבדים שהיכולת הזו עלולה בעתיד לאפשר יצירת פתוגנים חדשים, ש"יזלגו" מהמעבדה לסביבה או ישמשו בלוחמה ביולוגית. האם יש צורך ברגולציה קפדנית על מודלי AI גנומיים כבר עכשיו? 

ומה עוד?  ימים יגידו. 

צילום במיקרוסקופ אלקטרונים של בקטריופגים PhiX174
מקור: ShiftFn, Wikimedia commons, 2015

לקריאה נוספת

המאמר המקורי  - ב-Science - מאוגוסט 2026

בקטריופאגים - לקטול חיידקים זו ההתמחות שלהם - בבלוג זה - מינואר 2008

נא להכיר: phiX174 - דינה צפרירי, "גליליאו" 64,  דצמבר 2003