חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

10.9.18

40 שנה להכחדת האבעבועות השחורות – חלק א':




על המחלה והנגיפים הגורמים לה, החיסון העתיק, החיסון החדש והמבצע העולמי שהביא להכחדתה


ילד מחוסן (מימין) וילד חולה באבעבועות שחורות. גם הילד המחוסן חולה, אבל בצורה מאד קלה.
המקור : Edward Jenner Museum, Berkeley, UK.
התמותה מהמחלה היתה בין 60-40 אחוזים. 

מחלת האבעבועות השחורות הינה מחלה נגיפית מידבקת מאד, שנגרמת על ידי נגיפי Variola. הנגיפים חודרים לגוף דרך מערכת הנשימה, מגיעים לזרם הדם ומשם מתפשטים לשאר הגוף. בהמשך מתפתחות על העור השלפוחיות האופייניות למחלה, שרגישות מאות למגע וצבען כהה ועכור בגלל כמויות גבוהות של נגיפים עם מוגלה, ןמכאן שם המחלה. מלבד האבעבועות, החולים חוו הרגשה כללית רעה, חום גבוה (מעל 40 מעלות), צמרמורות, הקאות וכאבים בכל הגוף. עשרות אחוזים מהחולים מתו ואצל חלק מהשורדים נותרו צלקות מכוערות. מבין המחלימים, לפחות שליש לקו בחירשות או בעיוורון. המחלה הייתה קטלנית בילדים הרבה יותר מאשר במבוגרים, ובכמה אזורים בעולם מספר הילדים שמתו מהמחלה היה גדול כל כך עד שלא נתנו להם שם כשנולדו אלא רק אחרי שהחלימו ממנה.

נגיפי Variola במיקרוסקופ אלקטרונים סורק
המקור: CDC/ Dr. Fred Murphy; Sylvia Whitfield

העדות הפיזית הראשונה לקיומה של המחלה נמצאה במומיה של רעמסס החמישי ממצרים, שמת בשנת 1157 לפני הספירה. פצעיה של המחלה נראו על גופו היטב. כדי להתמודד עם המחלה ועם תוצאותיה החלו כבר לפני יותר מאלף שנים להדביק ילדים במעט חומר שמוצה מהאבעבועות של החולים במחלה. אמנם חלק מהם לא שרד את הטיפול, אך אלה שהבריאו היו מחוסנים. שימו לב – אנשים העדיפו סיכוי של כ-1 ל-100-10 לחלות במחלה מהחיסון הפרימיטיבי (יחסית למה שיש לנו היום), ולא להסתכן במחלה עצמה. היא הייתה עד כדי מפחידה וקטלנית, כך שלמרות הסיכון, טיפול זה היה נפוץ באזורים רבים בעולם משום שהסיכון למות מהטיפול היה נמוך בצורה ניכרת מהתמותה מהמחלה עצמה.

המומיה של רעמסס החמישי שהייתה נגועה באבעבועות שחורות. תמונה: WHO

המחלה התפשטה עם תחילת המסעות בעולם בסביבות המאה ה-15. הגעתם של האירופאים לצפון אמריקה ולדרומה, ובהמשך גם לאוסטרליה, הייתה מלווה גם בפלישת המחלות האירופאיות. מחלות אלו, ובעיקר האבעבועות השחורות, פגעו קשות באוכלוסיות המקוריות: כמחצית מאוכלוסיית מקסיקו נכחדה, ושיעור דומה מהאינדיאנים שבמרכז אמריקה ובדרומה ומהאבוריג'ינים שבאוסטרליה.


בשנת 1796, הבחין הרופא הבריטי אדוארד ג'נר שחקלאים (בעיקר החולבות) שחלו באבעבועות הבקר (Cowpox virus), מחלה שאינה קטלנית לבני אדם, לא חלו מאוחר יותר באבעבועות שחורות. ג'נר מיצה את החומר משלפוחית של פרה חולה והדביק בו ילדים בריאים. הם לקו במחלה בצורתה הקלה. לאחר שהחלימו ג'נר הדביק אותם באבעבועות שחורות והילדים לא חלו. ניסוייו של ג'נר הקנו לו את התואר "אבי תורת החיסון", אף שהוא עצמו לא ידע מהו המנגנון שאפשר לבני אדם לא לחלות במחלה הקטלנית. היום ידוע שמחלת אבעבועות הפרות נגרמת על ידי נגיפים המשתייכים לאותה משפחת נגיפים שאליה משתייכים נגיפי האבעבועות השחורות.

לונדון 1871, מחסנים ילדים נגד אבעבועות שחורות. תחריט עץ של Edwin Buckman
תרכיב הדומה לתרכיב המקורי של ג'נר היה בשימוש שנים ארוכות, והקטין משמעותית את התחלואה. נגיפי Vaccinia הוחדרו לפצע בעור וגרמו דלקת מקומית בלבד, והחיסון מנע את המחלה לגמרי בכ-95 אחוזים מהמתחסנים, לכל חייהם. החיסון ניתן בכל מדינות העולם וגם בישראל, ומי שנולדו לפני שנות השמונים של המאה הקודמת נושאים על כתפם בגאווה את עקבותיו של אותו חיסון. לחיסון יש גם חסרונות – תופעות לוואי לא נעימות, והוא יכול לגרום מחלות קשות באנשים שמערכת החיסון שלהם פגועה ובתינוקות מתחת לגיל שנה. אוכלוסיות אלו היו מוגנות בזכות סביבתם המחוסנת.

ההתפרצות האחרונה באירופה התרחשה בשנת 1963 בשטוקהולם שבשבדיה, כשימאי שחזר חולה מאינדונזיה החל בשרשרת הדבקה שהסתיימה במחלתם של 25 אנשים ובמותם של ארבעה. המחלה זוהתה כאבעבועות שחורות רק לאחר כחודשיים, משום שהרופאים והווירולוגים לא העלו בדעתם את האפשרות שהמחלה עדיין קיימת באזורם, אלא רק כשהגיע אליהם החולה השביעי. כל החולים הוכנסו לבידוד וכ-300 אלף תושבים חוסנו, וכך הסתיימה ההתפרצות. בשנת 1967, כשמספר הנפגעים השנתי מהמחלה עדיין היה כ-15 מיליון בני אדם ברחבי העולם, הכריז ארגון הבריאות העולמי מלחמה על המחלה. עשרות צוותים רפואיים הועמדו בכוננות לכל מקרה מחלה שידווח בעולם. הצוותים הגיעו לכל מקום שבו דווחה תחלואה, בודדו את החולים וחיסנו את מי שהיו במגע קרוב עמם. ההדבקה הטבעית האחרונה בעולם דווחה בסומליה בשנת 1977.

הדברת המחלה התאפשרה בזכות שילוב של שלושה גורמים: חיסון יעיל נגד המחלה, הנגיף הדביק בני אדם בלבד כך שלא יכול היה לשרוד בחיות אחרות, והעובדה שהנגיף לא נשאר בגוף בצורה רדומה לאחר ההחלמה ולכן החולים לשעבר לא הדביקו אחרים. ישנן עוד מחלות שעונות על התנאים האלו ולכן אפשר למגר אותן באוכלוסייה. אחת מהן היא מחלת הפוליו (שיתוק הילדים), שהיא היעד הבא של ארגון הבריאות העולמי להכחדה. אנחנו כבר קרובים מאוד – השנה דווח שגם אפריקה כבר נקייה ממחלה זו, ונשארו רק מדינות אחדות בעולם שבהן התגלו מקרים בודדים בלבד. נקווה שבקרוב נגיע ליום בו גם חיסון הפוליו יהיה מיותר.

מקורות וקריאה נוספת

40 שנה להכחדת האבעבועות השחורות:  חלק ב - ג'נט פארקר - החולה האחרונה במחלה

ההיסטוריה של האבעבועות השחורות באתר ה-CDC

מיחזור של:  אבעבועות שחורות  - המחלה הראשונה שהוכחדה מהעולם

פורסם באתר ובדף הפייסבוק של "מדע גדול, בקטנה". 


תגובה 1:

  1. מעניין מאוד דרור!
    תודה רבה על הכתיבה הנפלאה והמסקרנת :-)

    השבמחק