חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

7.3.22

התפרצות מקומית בירושלים, של נגיף פוליו ממקור תרכיבי

 

ב-17 בפברואר הגיעה לבית החולים בירושלים ילדה כבת 3 עם תסמינים של שיתוק ילדים. הילדה לא חוסנה בחיסוני השגרה שכוללים  גם סדרה של חיסונים (שלושה "מומתים" ושני מוחלשים) כנגד נגיפי הפוליו.  לאחר סדרת בדיקות שהסתיימו רשמית  ב-6 במרץ, הוברר ללא כל ספק שהגורם למחלתה של הילדה הוא נגיף ממקור תרכיבי שעבר שינוי. חשוב לציין  שהנגיף לא מסכן ילדים שהתחסנו,  אלא רק כאלה שלא התחסנו.  ולאחרונים מומלץ להשלים את החסר בהקדם האפשרי. 


ילדה מקבלת חיסון פוליו "מוחלש" 
המקור: USAID

מחלת הפוליו, או בשמה הנפוץ יותר "שיתוק ילדים", נחשבה בהתחלה למחלה נגיפית של מערכת העצבים, אך כיום ידוע שהיא סיבוך לא נדיר (1:500-1000) של מחלת מעיים נגיפית, שאותה גורמים קבוצה של נגיפי מעיים המכונים כיום Human enterovirus C ממשפחת ה-Picornaviridae.

המחלה הראשונית מתבטאת ב"חום", בכאבי ראש וגרון ובהקאות, וכשני שליש מהחולים מחלימים ממנה לחלוטין לאחר כשלושה ימים. בשליש הנוסף מתפתחת עד כשבוע לאחר "ההחלמה" מחלה שניונית המתבטאת בנוקשות ובכאבים בצוואר, בגב ובגפיים (לרוב ברגליים), עקב חדירת הנגיף הגורם למחלה לחומר האפור שבמוח השדרה ומכאן שם המחלה, poliomyelitis (polyos - אפור ביוונית; myelos - מוח השדרה, הסיומת מציינת דלקת). גם ממחלה  זו הרוב מחלים, אך מיעוט החולים נשאר עם שיתוק של שרירים ובמקרים של שיתוק שרירי הנשימה אף מוות. במקרים מסוימים עשויה לחול הטבה במצב במהלך כשנה וחצי מ"סיום המחלה". מחלה שלישונית, שההתבטאות העיקרית שלה היא היחלשות שרירים, עלולה להתרחש עשרות שנים אחרי המחלה שניונית והיא מכונה Post-Polio Syndrome.

המחלה לא נחשבה בעייתית במיוחד עד תחילת המאה ה-20, אז החלו התפרצויות של ממש ברחבי ארצות-הברית ואירופה. ההתפרצות החמורה ביותר של המחלה התרחשה ב-1916-7 בארצות-הברית, אז חלו שם כ-27,000 איש, מהם מתו כ-6,000 והרבה נשארו משותקים.

ב-1921, בהיותו בן 39, חלה במחלה מי שלימים יהפוך לנשיא ארצות-הברית (1945-1933), פרנקלין רוזוולט (Roosevelt), שאף שהסתיר את נכותו מן הציבור, דאג ממרומי תפקידו לעודד ולתקצב את המחקר על אודות המחלה. בין היתר הוא ייסד את "מצעד הפרוטות", March of Dimes, שבין השנים 1962-1938 גויסו בו 630 מיליוני דולרים שסייעו למחקר ולפיתוח של החיסונים בהם אנו משתמשים היום.

משנות העשרים ועד שנות החמישים של המאה ה-20 היו התפרצויות לא מועטות ברחבי העולם, וגם בישראל. המחלה היתה לבעיה רפואית בקנה מידה עולמי.

ב-1949, הצליחו ג'ון אנדרס (Enders) תומס ולר (Weller) ופרדריק רובינס (Robbins), להרבות את הנגיף בתרבית של תאי כליה. הצלחה זו זיכתה אותם בפרס נובל לרפואה ולפיסיולוגיה בשנת 1954. יונאס סאלק (Salk) השתמש בשיטותיהם ופיתח, ב-1952, את תרכיב החיסון הראשון בו הוזרקו נגיפים לא פעילים ("מומתים").

התרכיב של סאלק, שגרם לכך שיהיו נוגדנים כנגד נגיפי הפוליו בדם של המחוסן, היה יעיל ומנע את התפתחות המחלה השניונית אצל המחוסנים, אך לא מנע את המחלה הראשונית בהם, ואת היותם נשאים סמויים של הנגיפים - לכן היו מקור להדבקה, בעיקר דרך הצואה,  של פרטים לא מחוסנים.

באוקטובר 1956 הכריז אלברט סייבין (Sabin) על הצלחתו לפתח חיסון פומי (דרך הפה) - של נגיף מוחלש כנגד נגיף הפוליו ועל סדרת ניסויים המוניים בחיסון זה. החיסון של סייבין נוסה בהצלחה על כ-80 מיליוני ילדים, בעיקר בברית המועצות דאז, אך גם בהולנד, במקסיקו, בצ'ילי בשוודיה וביפן (וגם בישראל, בקיבוץ גת). ב-1960 הוכנס התרכיב לשגרת החיסונים שעליה המליץ ארגון הבריאות העולמי. חיסון זה היה אמור להיות אלטרנטיבה לתרכיב של סאלק,

התרכיב של סייבין פתר בעצם את הבעיה שנוצרה בתרכיב של סאלק, מכיוון שהנגיפים המוחלשים מגיעים לכל מקום שאליו מגיע הנגיף הטבעי, כולל מערכת העיכול, והם אף מופרשים לסביבה. בכך הם מקנים חסינות אף לחלק מהפרטים שבסביבתם, שאינם מקבלים את תרכיב החיסון.

אז התעוררה בעיה אחרת: נגיפים מוחלשים נוצרים מנגיפים טבעיים עקב טיפולים מסוימים (במקרה של סייבין - גידול של תרביות התאים המודבקות בנגיפים בטמפרטורה גבוהה יחסית, 41°C במקום 37°C). גם התהליך ההפוך, הפיכת נגיף מוחלש לנגיף אלים, עלול להתרחש בתדירות כלשהי, גם אם נמוכה. ואכן, נצפו לא מעט מקרים שבהם חלו אנשים במחלה בגלל תרכיב החיסון שקיבלו.

הפתרון - שילוב שני החיסונים של סאלק ושל סייבין ביחד: הראשון בהזרקה והשני בהזלפה לפה, נתן את הפתרון "הכמעט מושלם". עם זאת, באזורים שבהם המחלה כבר אינה קיימת, הפסיקו לחסן בתרכיב סייבין ונשארו רק עם תרכיב סאלק, כדי להימנע מתופעות הלוואי, בעיקר אלרגיות חריפות שלהם גורמים מרכיבי התרכיב המכיל את הנגיף המוחלש.

בישראל, הילדים מתחסנים בצורה שגרתית בחמש מנות של התרכיב המומת (בגילאים חודשיים, ארבעה חודשים ששה חודשים, שנה, ובכיתה ב) ובשתי מנות של תרכיב סייבין (בגילאי ששה חודשים, ו-18 חודשים).

המקרה הנוכחי הוא דוגמה אופיינית של  הדבקה בנגיף שמקורו בתרכיב החי המוחלש , שחזר להיות אלים, והוא הגיע בדרך כלשהי לאוכלוסייה לא מחוסנת - שם כנראה הוא מתפשט בין הילדים  הלא מחוסנים, שכרגע חושדים שיש כמה מאות מהם.  הנגיף לא מסכן אוכלוסיה מחוסנת, גם לא כאלה שהתחסנו רק בחיסון "המומת". וכולנו מקווים  שלא יהיו מקרים נוספים של הסיבוך הנוירולוגי. 

הנגיף מנוטר גם באמצעות הביוב, ומשרד הבריאות מנסה לאתר את המגעים הלא מחוסנים של הילדה כדי שיתחסנו, ובכלל. חשוב לעודד כל מי שלא חוסן עדיין שיתחסן. 

כיום, הנגיף הפראי גורם למחלת הפוליו בשתי מדינות  בלבד - אפגניסטן ומלווי.  מקרי פוליו במדינות אחרות  מתרחשים מידי פעם והם דומים למקרה הנוכחי.  מחלה שמקורה בתרכיב החיסון שמתפרצת בין אנשים לא מחוסנים.  עד שלא ימוגר לגמרי הנגיף הפראי - נמשיך לחסן. ונקווה שנכחיד את המחלה (זן אחד מתוך שלושת הזנים של הנגיף כבר הוכחד), כמו שהכחדנו בעזרת חיסונים את מחלת האבעבועות השחורות  ואת מחלת דבר הבקר. 

לקריאה נוספת



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה