13 במרץ, שבת אביבית נעימה, בין חמסינים. הנסיבות לא אפשרו להרחיק. לקחתי את כלבתי טינקר-בל, ואת המצלמה, ויצאנו לבדוק את מצבה של המרווה הכחולה, שאת אתר פריחתה אנו פוקדים בקביעות מדי שנה בשנה. מסלולנו ירד מרחוב אולסוונגר שבקרית היובל, בירושלים, אל הנחל שיורד מצומת קרית מנחם לעין כרם. בסוף הירידה, ליד כביש הכניסה לפנימית כרמית לשעבר חיכו לנו תשעה עמודי פריחה של המרווה היפיפיה. אך בל נקדים את המאוחר.
הפרח הראשון שקידם את פנינו כשעזבנו את העיר היה הקוץ הגבוה ממשפחת המורכבים - הגדילן המצוי.
הפרח הראשון שקידם את פנינו כשעזבנו את העיר היה הקוץ הגבוה ממשפחת המורכבים - הגדילן המצוי.
לידו, וגם בהמשך, פרחו שיחים עמוסים בפרחים קטנים ירקרקים - פואה מצויה.
אך מה שמשך את תשומת ליבי לא היה הפרח עצמו, אלא מה שטייל עליו - זוג פשפשים מזדווגים, "תריסית המרווה" שצבעם דומה לצבע הפרח וממש היו מוסווים. (ותודה לעמיר ויינשטיין על הזיהוי).
את הפריחה האדומה יצגו בגאון נוריות אסיה. באחת מהן ביקרה החיפושית "זבלית-פרחים נעמי" (ושוב תודה לאמיר ויינשטיין על הזיהוי).
סלסילה מצויה (ממשפחת הסוככיים) ו מוצית קוצנית (ממשפחת המורכבים) היו פזורים לאורך הדרך.
פרסיון גדול (שפתניים) ולוטם שעיר (לטמיים) פרחו גם הם.
רקפות מצויות עדיין היו פזורות בכל מקום. גם שיחי חלבלוב השמש פרחו בכמויות
לקראת סוף הירידה פגשנו בחוטמית עין הפרה ובפעמונית קיפחת .
ואז, בתחתית המדרון, קרוב לכביש, הגענו לאתר שבו פורחת כל שנה המרווה הכחולה, שהיא לדעת רבים היפה במרוות. (תמונה זו צולמה לפני שנתיים). תשעה עמודי פריחה היו שם.
המשכנו בדרכנו וחצינו את הואדי ועלינו למדרון הנגדי. שם פגשנו בצהרונים המצויים (איריס "אחר הצהריים"):
עלינו במדרון לכיוון קרית מנחם. בסוף הדרך פגשנו שוב את זבלית-פרחים נעמי, הפעם על רכפה לבנה.
וחזרנו עייפים אך מרוצים הביתה.
תמונות מדהימות. אהבתי את "הצהרון המצוי" שממבט מרוחק נראית כמעין מדוזה והפרח הלבן שמזכיר יערת דבש... (-: לפעמים אנו שוכחים כמה הטבע שלנו יפה.
השבמחק