על חשיבות החיסון למחלת האדמת - ליום בריאות האשה הבינלאומי

 

אדמת (Rubella, או German Measles) היא מחלת נגיפית של ילדים (וגם של מבוגרים שלא חלו או חוסנו בעברם) קלה יחסית שמתבטאת בעיקר בפריחה של חמישה עד שבעה ימים. לאחר ההדבקה בדרכי הנשימה העליונות, הנגיפים מתרבים בקשריות הלימפה הצוואריות (מאחורי האוזניים ובעורף), משם חודרים לדם (ווירמיה) ומתפשטים לעור ולרקמות נוספות. הפריחה מתחילה בפנים מתפשטת משם אל כל הגוף. לעתים מקדימה או מקבילה את הפריחה עליית טמפרטורה קלה והתנפחות של קשריות הלימפה. מבוגרים ובני נוער יחוו סימנים ותסמינים נוספים בעיקר של כאבים ודלקות במפרקים (בברכיים ובשורשי כפות הידיים)  שיתמשכו גם מעבר לפריחה. 

משמעות השם Rubella בלטינית הוא "אדמומית קטנה"  (קטנה מ-Rubeola, חצבת), והשם "German measles" בא מכך שהגרמנים היו הראשונים שתיארו אותה כמחלה נפרדת מחצבת (במאה ה-19).

אין טיפול למחלה והיא חולפת מעצמה. סיבוכים מאד נדירים של המחלה הם דלקת מוח ודימומים פנימיים. האדמת מופצת דרך האוויר מדרכי הנשימה של החולים לאנשים בריאים ולסביבה בעת שיעול ​או עיטוש, וגם באמצעות מגע עם הפרשות מהאף ועם ליחה. מגע קרוב וממושך עם חולה מגדיל את הסיכוי להדבקה.

תקופת הדגירה של הנגיף - מההדבקה ועד להופעת התסמינים - היא כ־14 עד 18 ימים. החולה יכול להדביק אחרים החל מכמה ימים לפני הופעת הפריחה האופיינית למחלה ועד כעשרה ימים אחרי הופעתה. אפשר להידבק בגורמי המחלה גם ללא תסמינים כלל, וגם חולים כאלה יכולים להדביק אחרים בנגיף.

שמם המדעי של הנגיפים הגורמים למחלת האדמת הוא Rubivirus rubellae, אך השם הנפוץ יותר הוא השם האנגלי, Rubella virus. הם מדביקים רק בני אדם. לסוג Rubivirus משתייכים ארבעה מינים נוספים, R. ruteetense, שבודד מעטלפים באוגנדה, R. vespertilionis, שבודד מעטלפים בסין, ו-R. strelense שבודד משועלים באסטוניה ו-R. ratti, נגיף שבמקור בודד מעכברים בגרמניה ומדביק מכרסמים ויונקים אחרים. זה הסוג היחיד במשפחת ה-Matonaviridae (על שם “Matona” – העיר הגרמנית שבה תוארה אדמת לראשונה במאה ה-19), שהופרדה מה-Togaviridae ב-2019. 

הנגיף בעל קופסית איקוזהדרית (כדורית), שקוטרה כ-60 ננומטר. הקופסית עטופה במעטפת שומנית שמקורה בתאי המאכסן. על המעטפת בולטים הגליקופרוטאינים של הנגיף (E1 ו-E2) האחראים להיקשרות לתאים ולכניסה אליהם. הגנום הנגיפי הוא גדיל יחיד של RNA (חיובי) שאורכו 9762 נוקלאוטידים. קצה 5′ של הגנום מכיל  “כובע” (cap) כמו ב-mRNA של יונקים, וקצה 3′ מסתיים בזנב poly(A) - ולכן בתוך התא הוא מתפקד כ-mRNA - ומתחבר לריבוזומים - שמסנתזים על-פיו חלבון ענק (פוליפרוטאין) שמתפרק לחלבונים הדרושים לשכפול הנגיף. חלבוני המעטפת מסונתזים בנפרד. 

הנגיף נצמד, באמצעות החלבון E1, לקולטנים על-פני התא המאכסן לתא, הקישור לקולטן (שעדיין לא מזוהה ברוב התאים) מפעיל תהליך של אנדוציטוזה, המחדירה את כל הנגיף לתוך התא. שם משתחרר החומר התורשתי של הנגיף. 

הנגיפים רגישים מאוד לחום, ייבוש ולחומרי חיטוי, ולא שורדים בסביבה זמן רב.  עיקר  ההדבקה היא במגע ישיר או טיפתי בין בני אדם. 

אבחון המחלה נעשה באמצעות בדיקות נוגדנים (IgM ו-IgG) או בדיקות PCR לזיהוי RNA נגיפי.

מתיאור המחלה ניתן להתרשם שאין זו מחלה שמעניינת את בריאות הציבור. אז למה חשוב למנוע את המחלה ואפילו לחסן נגדה, במסגרת החיסון המרובע (או המשולש) הנגיפי?  חיסון זה (MMRV) כולל נגיפים מוחלשים של ארבע מחלות: חצבת, אדמת, חזרת ואבעבועות-רוח (או MMR בלי אבעבועות הרוח). החיסון המרובע ניתן בשגרה בגיל שנה ובכיתה א' או ב'.  חיסון זה אסור לבעלי מערכת חיסון מוחלשת או נשים הרות (עם זאת, אין מניעה לחסן את הילד אם למישהו מבני ביתו מערכת חיסון מוחלשת).

כרזה היסטורית
CDC

מסתבר שמחלת האדמת מסכנת מאד את הילודים של נשים הרות שחלו במחלה. כי הנגיף הגורם לה, עובר דרך השליה אל העובר. הדבקה זו, אם תתפתח לאדמת מולדת - יכולה לסיים את ההיריון במות העובר, או שהיילוד יוולד, אך יסבול ממגוון של מומים קשים. הנגיף חודר לרקמות המתפתחות של העובר, בעיקר בשלבים המוקדמים. ה-RNA שלו מפריע לביטוי גנים תקין בתאים העובריים ומונע חלוקה תקינה, ולכן נגרמים מומים מולדים ולא רק תגובה דלקתית. הסיכון למומים תלוי בשלב ההיריון: עד השבוע 12, כ-80% מהילודים יפגעו, בשבועות 13–16 - רק כ־30% מהילודים ואחרי השבוע 20, הסיכוי למומים מולדים הוא נדיר מאוד.

יילוד עם אדמת מולדת עלול להדביק את האנשים שבסביבתו במשך חודשים. כדי להגן על הנשים שעשויות להיות בהריון, עלינו לחסן את כל הילדים - שלא ידביקו אותן. 

ב-1964, בארצות הברית, התפרצה מגפת אדמת שכללה כ-20 אלף תינוקות עם אדמת מולדת, ו-11,250 נשים שלא סיימו את הריונן והפילו. מהילודים - 2,100 מתו, 11,600 סבלו מחירשות, 3,580 מעיוורון, ו-1,800 לקו בפיגור שכלי.

בשנת 1972, לפני שהחלו לחסן, חלו בישראל כ-30,000 ילדים במחלה. חיסוני השגרה, שהחלו בארץ בשנת 1973 - עם מנה אחת, והתווספות של מנה שנייה ב-1994, כמעט והעלימו את האדמת לגמרי. למעט בכיסים של מתנגדי מחוסנים. בישראל - בה יש כעשרה מקרי מחלה בשנה, לא הייתה כלל אדמת מולדת מ-1993. החיסון (פעמיים) מקנה הגנה מלאה לכל החיים. 

בנוסף, בודקים לכל אישה בגיל הפוריות אם יש לה נוגדנים לאדמת ואם אין - אז שוב מחסנים בחיסון המשולש הנגיפי (MMR - לא בזמן הריון!). אם אישה לא מחוסנת כבר בהריון הוא מוזהרת לא להתקרב לחולי אדמת - במיוחד בשני השלישים הראשונים של הריון, ויומלץ לה להתחסן מיד לאחר ההריון. 

ב-2015, בזכות החיסונים, הוכרזה יבשת אמריקה כולה כנקייה מאדמת, אך עדיין קיימים מוקדים באפריקה, דרום־מזרח אסיה, ובמזרח אירופה. מידי שנה נולדים בעולם כ־100–150 אלף תינוקות עם אדמת מולדת. והמחלה יכולה להגיע לכל מקום ולהתפשט בין פרטים לא מחוסנים.

אסיים בסיפורה האישי של השחקנית ההוליוודית ה ג'ין טירני (Tierney),  ביוני 1943, כשהייתה בתחילת הריון עם ביתה הבכורה דריה, היא השתתפה כאורחת כבוד במופע בפני חיילי מארינס בסן פרנסיסקו. אז נישקה אותה מעריצה - חיילת חולת אדמת - שהפרה את הוראות ההסגר כדי להפגש עם השחקנית הנערצת עליה. טירני החלימה, אך דריה נולדה במשקל 1.42 קילוגרם, חרשת, עיוורת חלקית ובעלת פיגור שכלי קשה. לימים אותה חיילת פגשה אותה וסיפרה לה איך ברחה מהסגר כדי לפגוש אותה...

לסיכום:  אדמת זו מחלה קלה לחולים בה אם אינם עוברים ברחם אמם.  בנשים בתחילת ההריון זו מחלה שפוגעת קשות בהתפתחות העוברים - חלק ניכר מהם מופל והאחרים סובלים ממומים מולדים. אנחנו  מחסנים את ילדינו  כדי שלא ידביקו את אמהותיהם ונשים אחרות  בזמן הריונן.  אם נקפיד ונחסן,  המחלה תעלם לגמרי.