מקרי גחלת בשטחי מרעה באזור מגידו
בסוף חודש יוני 2009 מתה לפתע פרה בעדר שרעה באזור מגידו. הפרה דיממה מכל הפתחים הטבעיים. הטחול של הפרה נשלח לבדיקת הסיבה למוות למכון הווטרינרי בבית דגן. לאחר זיהוי ראשוני של החיידק במיקרוסקופ, בדיקת PCR, וגידול החיידק בתרבית, התברר שהפרה מתה ממחלת הגחלת (anthrax), הנגרמת על-ידי החיידק Bacillus anthracis. את המחלה והחיידק הגורם לה הזכרנו בעבר, אך בהקשר של לוחמה ביולוגית (וראו לקריאה נוספת). גוויית הפרה נשרפה ונקברה באדמה בעומק של 2 מטרים.
לאחר שהתקבלו התוצאות נזכרו, ששבוע קודם לכן מתה עוד פרה בנסיבות לא ברורות, אך אז לא טרחו לבדוק את סיבת המוות. שתי הפרות המתות היו שייכות לעדר של כ-50 פרטים שרעה באזור. כל שאר הפרות בעדר חוסנו מיד כנגד המחלה. פרה נוספת, שנראתה חולה וטמפרטורת גופה עלתה ל-39.9°C, טופלה באנטיביוטיקה לפני שחוסנה. מאז לא היו עוד מקרי מחלה.
Ernst Vikne. Wikimedia Commons. |
ובכן כיצד נדבקה הפרה? באזור מגידו לא ידוע על מחלת הגחלת כבר כמה עשרות שנים. הסברה ההגיונית ביותר היא שנבגים של חיידקי הגחלת נשארו קבורים באדמה, כנראה משנות החמישים של המאה הקודמת, אז היתה המחלה נפוצה בארץ. ידוע שהנבגים, שידוע שהם יכולים לשרוד עשרות, ואולי אף מאות ויותר שנים (וראו "לשרוד לנצח - איך וכמה זמן שורדים חיידקים"). יתכן שהועלו אל פני השטח על-ידי צמחים שנבטו וצמחו באזור; או שבגלל מיעוט הצמחייה, ובשל הבצורת, מגיעים בעלי החיים ואוכלים אף את השורשים, שאותם הם עוקרים מתוך האדמה.
מקרה קודם של גחלת התרחש בנובמבר 2007, בחבל לכיש, כאשר בעדר של כ-120 פרטים מתו שלוש עגלות בפתאומיות. בניגוד למה שקרה במגידו הייתה באזור התפרצות קודמת שלוש שנים קודם לכן, ביולי 2004 (אז מתו 16 פרות), ולכן רוב העדר היה מחוסן בהתאם לנהלים ונפגעו רק העגלות שעדיין לא הספיקו לחסנן.
מדיניות השירותים הווטרינריים היא לחסן את כל בעלי החיים הרגישים למחלה במשך 10 שנים (החיסון טוב לשנה), מאז המקרה האחרון שהיה באזור.
לקריאה נוספת:
חיידקי מלחמה - צבי עצמון, "גליליאו" 26, ינואר 1998
טרור ביולוגי בארצות-הברית - חיידק הגחלת - דרור בר-ניר, "גליליאו" 93, מאי 2006
לשרוד לנצח - איך וכמה זמן שורדים חיידקים - דרור בר-ניר, "גליליאו" 102, פברואר 2007
פיתוח החיסון נגד חיידק הגחלת בישראל - דרור בר-ניר, "גליליאו" 129, מאי 2009
Bacillus anthracis ומחלת הגחלת - דרור בר-ניר, מרץ 2005
פורסם במקור ב"גליליאו" גיליון 133, עמ' 13, ספטמבר 2009.
מסקרן.
השבמחקתודה רבה.