חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

18.3.26

התפרצות של מחלת הפה והטלפיים בגליל התחתון

במחצית מרץ 2026 זוהתה התפרצות של מחלת הפה והטלפיים באזור הגליל התחתון והעמקים, בעיקר במרחב נחל תבור ונחל יששכר. מוקדי התחלואה הראשונים התגלו בעדרי בקר, ובהמשך דווח גם על צבאים שנדבקו ואף מתו מהמחלה. על פי הערכות, ההתפרצות החלה סביב ה-13 במרץ. מיד הוטלו מגבלות תנועה (כדי למנוע הפצה על ידי רגלי בני אדם, רכבים וציוד חקלאי), ונסגרו שטחים פתוחים ושמורות טבע. הוגבר הניטור הווטרינרי בכל האזור.


בנחל תבור

מחלת הפה והטלפיים היא מחלה נגיפית מידבקת מאוד הפוגעת בעיקר ביונקים מסדרת מכפילי הפרסה (Artiodactyla), במיוחד המבויתים כגון בקר, חזירים, כבשים ועזים. דרגת הרגישות משתנה בין המינים, והסימנים הקליניים בולטים יותר בבקר ופחות בכבשים ובעזים, מה שמקשה על גילוי מוקדם.

הנגיף הגורם למחלה, FMDV, (ר"ת של Foot-and-mouth disease virus), הוא נגיף RNA חד-גדילי, הבנוי מקופסית איקוזהדרית - בת 20 פאות (עשרימון), קוטר הנגיף הוא 22–30 ננומטר. אורך הגנום נע בין 7,200 ל-8,400 בסיסים. קיימים שבעה סרוטיפים של הנגיף: O, A, C, SAT1, SAT2, SAT3 ו-Asia1, ולכל סרוטיפ קיימים זנים (lineages) רבים, הנבדלים זה מזה אנטיגנית וגנטית. בישראל מוכרים שלושה סרוטיפים בלבד.

FMDV משתייך לסוג Aphthovirus במשפחת Picornaviridae, הכוללת גם נגיפי הנזלת של בני אדם (Rhinovirus) ונגיף דלקת הכבד (Hepatitis) מסוג A. הסוג כולל כיום גם שני נגיפי נזלת של סוסים (Equine rhinitis).

הנגיפים מועברים במגע ישיר בין בעלי חיים או דרך עצמים מזוהמים, וביכולתם לחדור דרך מערכת הנשימה ומערכת העיכול. בני אדם, רכבים וציוד חקלאי יכולים אף הם לשאת את הנגיפים. כאשר כמות הנגיפים המופרשת מדרכי הנשימה גדולה וספוחה לטיפות קטנות, רוח מתונה ויציבה עלולה להעביר את הנגיף למרחק עשרות קילומטרים – גם סגר איננו מונע במקרים כאלה את ההדבקה.

בעלי חיים נגועים מפרישים את הנגיפים 4–5 ימים לפני הופעת סימני המחלה. חיסון אינו מונע את ההדבקה, אך מוריד את חומרת המחלה ומאפשר לעדרים מחוסנים להישאר ברובם בריאים, ולעיתים לשמש מקור הדבקה (carrier). תועדו גם מקרים שבהם זרע נגוע הביא להתפרצות.

לאחר דגירה של יומיים עד שבועיים מופיעים בפרות נגעים שלפוחייתיים על הלשון, החניכיים, הלחיים, השפתיים, הנחיריים, החרטום, בין חלקי הפרסה, העטינים והפטמות. הפרשה מוגברת של ריר דביק וקצפי היא הסימן הקליני הבולט הראשון. טמפרטורת הגוף עולה, ובמהלך כשבוע או שבועיים השלפוחיות פוקעות ומחלימים הפצעים. במקביל מצב החיות מידרדר עקב כאבים בפה, נקבות הרות מפילות ותפוקת החלב יורדת. בעגלים יש לפעמים פגיעה בשריר הלב, הגורמת למוות.

בכבשים ובעזים הסימנים בולטים פחות, ולכן המחלה לרוב מאובחנת בהן מאוחר יותר.

האבחון הקליני אינו מספיק ודורש אישור מעבדתי. כיום נעשה שימוש ב-PCR בזמן אמת לזיהוי RNA נגיפי, וכן בבדיקות סרולוגיות ואימונולוגיות לזיהוי הנגיף או נוגדנים. קיימות גם שיטות מהירות לשטח ושיטות ריצוף גנומי למעקב אפידמיולוגי.

דגם של נגיף FMDV

אין טיפול ספציפי למחלה. ההתמודדות מבוססת על מניעה, חיסון ובקרה אפידמיולוגית. במדינות נקיות מהמחלה נוקטים באמצעים מחמירים הכוללים השמדת בעלי חיים נגועים והגבלת תנועה, ולעיתים חיסון חירום. במדינות עם חיסון שגרתי התמותה נמוכה, אך קיימת פגיעה בתפוקה החקלאית. בעלי חיים מחלימים יכולים לשאת את הנגיף לתקופה מוגבלת. הנגיף שורד בסביבה בהתאם לתנאים, ולעיתים נשמר גם במאגרי חיות בר.

הדבקה של בני אדם נדירה מאוד. ב-1695 חשד הרופא הגרמני מיכאל ברנהרד ולנטיני (Valentini) שזה אפשרי. ב-1834, תיאר הווטרינר גרמני קרל היינריך הרטוויג (Hertwig) ניסוי שבו שלושה וטרינרים ששתו חלב נגוע וחלו, אך המחלה הייתה קלה, ותוארה כשפעת קלה המלווה במעט שלפוחיות בפה. בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת, חיסון אבעבועות שחורות שזוהם ב-FMDV ניתן לכ-1–2 מיליון ילדים ברומניה, בנורבגיה ובארצות הברית – אף אחד מהם לא חלה.

המחלה בהיסטוריה

תיאור קדום של המחלה קיים כבר אצל אריסטו (350 לפנה"ס), אבל התאור יכול להתאים גם למחלת דבר הבקר (rinderpest). 

התיעוד הראשון המובהק של המחלה מופיע בספרו של הרופא האיטלקי ג'ירולמו פרקסטורו (Fracastoro), מ-1546 "על הדבקות ומחלות מידבקות" (De contagione et contagiosis morbis). לקראת סוף המאה ה-19 מימנה ממשלת גרמניה מחקר לאיתור גורם המחלה שבעקבותיו (ב-1897) הכריזו החוקרים פרידריך לופלר (Loeffler) ופול פרוֹש (Frosch) שהגורם למחלה קטן מכל חיידק מוכר, ואינו ניתן לצפייה במיקרוסקופ אור. זה היה הנגיף השני שהכירו אנשי המדע, והראשון הפוגע ביונקים. (הנגיף הראשון היה נגיף המוזאיקה של הטבק, TMV).


פריצת הדרך הבאה התרחשה ב-1920, כשהצליחו אוטו ולדמן (Waldmann) ועמיתו פייפ (Pape) להשתמש בשרקן (חזיר הים) כחיית מודל לחקר המחלה. בשנת 1938 פיתח אוטו ולדמן את החיסון הראשון למחלה, בשיתוף פעולה עם קוב (Kobe). הם בודדו את הנגיפים וטיפלו בהם בחימום ובפורמלין. החיסון נוסה לראשונה בהצלחה בהתפרצות שהתרחשה בגרמניה בשנים 1940-1938.


המצב בעולם
כיום נהוג לסווג מדינות ואזורים בעולם לפי הסטטוס הרשמי שלהם ביחס למחלת הפה והטלפיים, כפי שמוגדר על ידי World Organisation for Animal Health. ההבחנה המרכזית היא בין מדינות (או אזורים בתוך מדינות) נקיות מהמחלה ללא חיסון, לבין כאלה הנקיות מהמחלה אך משתמשות בחיסון. בנוסף קיימות מדינות שבהן המחלה אנדמית ומופיעה מדי פעם. הסיווג משפיע על היכולת לסחור בבעלי חיים ובמוצריהם. התקדמות בשיטות האבחון מאפשרת כיום להבחין טוב יותר בין בעלי חיים מחוסנים לבין כאלה שנדבקו בנגיפים.


ומה בארץ
המגיפה הקודמת המשמעותית של FMDV התפרצה בדצמבר 2006 והתמשכה עד סוף יולי 2007. המגיפה נגרמה על-ידי סרוטיפ O של הנגיף. המגיפה התחילה באזור עכו (בנטועה) והתפשטה למחוזות רבים בכל רחבי הארץ - מרמת הגולן ועמק הירדן בצפון ועד לאזור באר שבע בדרום. המחלה פגעה בעדרי בקר לבשר, בקר לחלב, כבשים ועזים. התמותה ברוב המקומות היתה נמוכה יחסית, כנראה משום שהחיות היו מחוסנות. בנטועה, שם החלה המגיפה, היתה תמותה גבוהה של העיזים החולות (201 מתוך 260), משום שהחיות לא היו מחוסנות. גם אז נפגעה אוכלוסיית הצבאים באזור רמות יששכר (שכמובן אינם מחוסנים) מהמחלה. לפחות 68 חלו ו-28 מתוכם מתו.

מאז 2007 לא נעלם הנגיף מישראל, אלא הופיע בגלים קטנים יחסית לאורך השנים. בשנים שלאחר מכן דווחו מקרים והתפרצויות מוגבלות, בין היתר ב-2011 וב-2018–2019, לרוב בהיקף מצומצם יותר ובשליטה מהירה. מרבית האירועים נקשרו גם לסרוטיפ O, וההתמודדות התבססה על חיסון שגרתי, חיסוני חירום והגבלות תנועה. 

על פי דיווחים ראשוניים, ההתפרצות הנוכחית בגליל התחתון נגרמת ככל הנראה על ידי סרוטיפ חריג לאזור, דבר שעשוי להסביר את הופעת המחלה למרות חיסון שגרתי.


לסיכום

יותר ממאה שנה לאחר גילויים, עדיין מצליחים נגיפי מחלת הפה והטלפיים לעקוף את מערכות בקרה והחיסון. ההתפרצות הנוכחית היא תזכורת לכך שבעולם מחובר ודינמי, מחלות ותיקות אינן נעלמות - הן רק מחכות להזדמנות המתאימה לחזור.


לקריאה נוספת 



פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)