צעיר וילד שרחצו בחוף גיא שבכינרת לקו בדלקת מוח קטלנית כתוצאה מחדירת אמבה למוחם. האמבה – תרמופילית (חובבת חום), חובבת מים מתוקים וניזונה בעיקר מחיידקים – חדרה למוחם בעקבות שאיפת מים לחלל האף.
 |
| Naegleria fowleri CDC, Wikimedia commons |
לאחרונה פורסם [1] על שני מקרים של דלקת במוח שנגרמה על ידי האמבה Naegleria fowleri: צעיר בן 25 שמת כתוצאה מהמחלה ביוני השנה, וילד בן עשר שמאושפז כעת (יולי 2024) במצב קשה. שניהם היו בפארק המים בחוף גיא שבכינרת. מקרים אלו מצטרפים למקרה נוסף שהתרחש לפני כשנתיים (יולי 2022) בצפון הארץ [2].
Naegleria fowleri היא אמבה (יצור חד-תאי איקריוטי – בעל גרעין תא) חופשית (עצמאית, לא-פרזיטית) אשר חיה במים מתוקים וחמימים. היא משגשגת בטמפרטורות הגבוהות מ-30 מעלות צלזיוס, והטמפרטורה המקסימלית לשגשוגה היא 46 מעלות. ניתן למצוא אותה באגמים, בנהרות ובמעיינות חמים, וגם בבריכות שחייה שאינן מתוחזקות היטב. למחייתה האמבה טורפת בעיקר חיידקים, אך גם אצות [3].
צורתה ותפקודה של האמבה משתנים בהתאם לתנאי הסביבה: הצורה הנפוצה (והמסוכנת) מכונה טרופוזואיט (trophozoite), ויש לה מעין רגליים מדומות המסייעות לה בלכידת טרפה (בעיקר חיידקים, אך אך גם אצות ותאים גדולים יותר). בתנאי מצוקה הרגליים המדומות נעלמות ומתפתחים שני שוטונים (אברוני תנועה, כמו לתאי זרע), ואז הצורה הדו-שוטונית (biflagellate) מתרחקת לאזורים נוחים יותר. בתנאים חמורים יותר נוצרת ציסטה (cyst) – צורה חסרת שוטונים ורגליים מדומות, שיכולה לשרוד בתנאים קשים לאורך זמן.
במי הכינרת ובנחלים המובילים אליה ריכוז האמבה נמוך מאוד ולא מסוכן בדרך כלל, כי הטמפרטורות הרגילות של המים נמוכות מכדי לאפשר לאמבה לשגשג (ריכוז של כ-100 אמבות לליטר נחשב מסוכן). לאחר כמה ימים של טמפרטורות גבוהות עולה כמות האמבות באזורים מסוימים, כנראה אזורים רדודים שתחלופת המים בהם מועטה. אם אחד המתרחצים באזור כזה שואף במקרה מים (ואמבות) אל ריריות האף, האמבות עלולות לחדור באמצעות עצבי ההרחה דרך העצם המפרידה בין חלל האף לחלל המוח. הטמפרטורה בחלל המוח נוחה לאמבה, ובהיעדר חיידקים היא ממשיכה להתרבות כשהיא ניזונה מתאי מוח, נוירונים ותאי דם. כך מתפתחת דלקת של המוח והקרומים שלו המכונה PAM – primary amebic meningoencephalitis. הדלקת קטלנית מאוד, 99-97% תמותה, וגם המיעוט השורד נשאר עם פגיעה מוחית קשה.
המחלה מתחילה לאחר ימים אחדים של דגירה, עם סימנים ותסמינים שיכולים להתאים גם למחלות אחרות: כאב ראש, עליית טמפרטורת הגוף, בחילות והקאות. בהמשך כאבי הראש מתגברים, חוש הריח נפגע ומופיעים קישיון בצוואר, הזיות ואובדן קשר עם הסביבה. הנזק הנוירולוגי המשמעותי מוביל לגיוס המוני של תאי מערכת החיסון (זו הדלקת הסוערת שמתפתחת במקום הפלישה) ולהצטברות של נוזלים רבים. מכיוון שחלל המוח הוא חלל סגור, נוצר לחץ תוך-גולגולתי אשר גורם לדחיקת חלקים מהמוח לכיוון הפתח של עמוד השדרה. החולה נכנס לתרדמת ולאחר כ-7-5 ימים מת. המחלה אינה מידבקת – אינה עוברת מאדם לאדם.
הטיפולים הקיימים למחלה מאוד לא יעילים, ויש להפעילם בשלב מוקדם מאוד של המחלה. כמו כן, אין אפשרות לסלק את האמבות ממקורות מים טבעיים. הכלרה של המים בבריכות שחייה מחוממות ובמתקני ג'קוזי מונעים את שגשוגן שם.
הסיכוי להיפגע מן האמבה קטן מאד, ואמצעי הזהירות הטוב ביותר הוא הימנעות משאיפת מים אל האף בעת שחייה (אפשר לאטום אותו בעזרת אטמים או מצבטים). שתיית מים המכילים אמבות אינה מסוכנת.
חשוב לציין שהמחלה נדירה מאוד: מוכרים בסך הכל כ-450 מקרים, רובם בארצות הברית.
משרד הבריאות סגר לפי שעה את פארק המים חוף גיא והנחה את מי ששהה בו לאחרונה וחווה חום, כאבי ראש, טשטוש ראייה או הקאות להגיע למלר"ד (חדר מיון) הקרוב למקום מגוריו. מאות כבר הגיעו להיבדק, מרביתם נבדקו ושוחררו. בודדים הושארו למעקב, ועד כה לא אותרו מקרים נוספים.
והעיקר שנהיה בריאים.
מקורות והרחבות
[1] דיווח משרד הבריאות - מיולי 2024
[2] דיווח משרד הבריאות - מאוגוסט 2022
[3] על האמבה - באתר ה-CDC
[4] על האמבה - באתר משרד הבריאות
[5] מי היא האמבה אוכלת המוח? - – נעם לויתן בבלוג תיבת נעם
עריכה: סמדר רבן
תודה לקרן אור, עלי שמשוני, קרינה סמבליאן, תום הרן ודניאל זרחין, ממדע גדול בקטנה, על הערותיהם
הרשומה המקורית עובדה לכתבה באתר האינטרנט ובדף הפייסבוק של "מדע גדול, בקטנה" - יולי 2024
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה