חיוכו של השטן

 

השטן מחייך שוב,  הפעם בנתניה: ילדה שלא חוסנה חלתה בצפדת (טטנוס)  

לאחרונה התפרסם בתקשורת סיפורה של ילדה מנתניה, שנפצעה ואושפזה בטיפול נמרץ בשל מחלת הטטנוס שבה חלתה בעקבות פציעה חמורה. הילדה בת השבע לא הייתה מחוסנת בחיסוני השגרה, שכוללים ארבעה או חמישה סבבים של טטנוס עד לגיל זה, והוריה אף לא חיסנו אותה לאחר שנפצעה.

נפצעתם? שריטה עמוקה, ואולי אף פצע חמור יותר? אתם לא ממש מתייחסים, אולי אתם מחטאים מעט את הפצע, חובשים אותו ונותנים לו להחלים לבד. לאחר כמה ימים אתם מרגישים כאבים בכל מיני אזורים בגוף – הלסת כואבת, העורף מתקשה, קשה לכם לבלוע. אתם לא מחייכים, אך שרירי הפה מתכווצים נגד רצונכם ואתם נראים כמחייכים. אתם לא יכולים להפסיק לחייך, ועכשיו אתם מבוהלים ממש – כי זהו חיוכו של השטן...

צילום דרך מיקרוסקופ של חיידקים ונבגים של Clostridium tetanii, הגורמים למחלה.

המקור: CDC - 1979

כך מתחילה המחלה הקרויה בעברית צפדת או פלצת, המוכרת יותר בשמה הלועזי טטנוס (tetanus). המחלה מכונה גם "חיוך השטן" (Devil's Smile) וכן "מוות בשבעה ימים" (The seven day death). זוהי מחלה קשה, אולם בעזרת אבחון מהיר וטיפול בבית חולים מצויד היטב ניתן לשרוד (סיכוי של 90%), ולאחר כמה חודשים להשתקם ולחזור, ברוב המקרים, לתפקוד נורמלי. בעולם השלישי, שם אין ציוד מתאים בבתי החולים, שיעור התמותה גבוה בהרבה, ומגיע ל-40%. שם גם מתים יילודים רבים ממחלת טטנוס שנגרמת מזיהום חתך חבל הטבור או מפציעות אחרות.

ילוד שלקה בצפדת כמה ימים לאחר הלידה - CDC, 1975

הגורמים למחלה הם חיידקי Clostridium tetani אשר מצויים בדרכי העיכול של בעלי חיים שונים. חיידקים אלו אינם יכולים לחיות בנוכחות חמצן, ונבגים שלהם, אשר עמידים בפני תנאי עקה, מופרשים בצואה ומגיעים אל האדמה. אבק הנישא מן האדמה מעביר את הנבגים ממקום למקום.

בזמן הפציעה נבגים של חיידקי Clostridium tetani וחיידקים נוספים מזהמים את הפצע הפתוח. בין שלושה ימים לשלושה שבועות לאחר שהפצע נסגר, החיידקים הנלווים, אשר צורכים את מעט החמצן המגיע לפצע מהדם, גורמים להתפתחות תנאים אל-אווירניים באזור הפציעה. תנאים אלה מאפשרים לחיידקי הצפדת לנבוט, לשגשג ולהפריש רעלנים. הרעלנים מתפשטים ממקום הזיהום דרך הדם,  חודרים לתאי עצב במערכת העצבים המרכזית, ומעכבים בהם את הפרשת הנוירוטרנסמיטרים, GABA וגליצין – האחראים על שחרור הכיווץ של השרירים.  התכווצויות השרירים מחמירות ועלולות לגרום לשבירת עצמות. הן עלולות לגרום אף לחנק, כתוצאה מכך ששרירי הנשימה נשארים בכיווץ מתמיד [3-1].

חולה טטנוס - ציור של סיר צ'רלס בל - 1809
Sir Charles Bell, Public domain, via Wikimedia Commons 

תרכיב החיסון נגד המחלה קיים כבר משנות העשרים  של המאה העשרים. התרכיב מכיל את הרעלן העיקרי שמפרישים החיידקים, tetanospasmin, לאחר שעבר טיפול כימי בפורמלין. הטיפול מנטרל את פעילותו של הרעלן אך שומר על צורתו, ולכן מערכת החיסון מזהה אותו כרעלן המקורי.

בישראל החלו לחסן נגד טטנוס בשנת 1955. חיסוני השגרה הכוללים טטנוס ניתנים בגיל חודשיים, ארבעה חודשים, חצי שנה, שנה (כחלק מהחיסון המחומש – קרמת, צפדת שעלת, פוליו ו-HiB), בכיתה ב', בכיתה ח' ובזמן הגיוס לצבא (חיסון כפול – צפדת וקרמת). ההנחיות למבוגרים הן להתחסן שוב בחיסון הכפול מדי עשר שנים, ובמקרים של פציעה חמורה – להתחסן מייד לאחריה (עד 72 שעות) אם עברו חמש שנים מהחיסון האחרון. במקרים של פציעה עמוקה מאוד אצל אדם שלא חוסן מספיק בעברו, מחליט לעיתים הצוות המטפל על הזרקה של נוגדנים לרעלן הטטנוס (שהופקו מסוסים או מארנבות – מה שמכונה בטעות "חיסון סביל") בנוסף לחיסון הכפול. מומלץ מאד להגיע למיון רפואי בכל מקרה של פציעה קשה ומזוהמת, ללא קשר למצב החיסוני. 

לנשים הרות מומלץ מאוד לקבל חיסון משולש (קרמת, צפדת ושעלת) בסביבות השבוע השלושים להיריון, כדי להגן על היילוד מפני שעלת. חיסון הטטנוס הוא בונוס.

יש מעט מאד מידע על המקרה הנוכחי [4, 5], לכן נתמקד במקרה מ-2019,  אז פורסם סיפורו של ילד בן שש מאורגון שבארצות הברית, שחלה בצפדת שנתיים קודם לכן והיה למקרה הראשון של המחלה במדינה לאחר כשלושים שנה [6]. הסיפור החל כשהילד, שלא היה מחוסן בחיסוני השגרה, נחתך קלות במצחו בחווה של הוריו. הם חיטאו וחבשו את הפצע בבית, וכלל לא הגיעו למרפאה. ששה ימים לאחר הפציעה הובהל הילד באמבולנס אווירי לבית החולים. הוא הוכנס לטיפול נמרץ וחובר למכשירים למשך שבועות שלמים. הוא הוחזק בחשכה ואוזניו נאטמו, כי למרות כל התרופות שקיבל, כל תזוזה בסביבה וכל רעש אקראי גרמו לכל גופו להתכווץ, מה שהסב לו כאבים נוראים. לבסוף הרופאים, התרופות (ביניהן נוגדנים לרעלן ואנטיביוטיקה נגד החיידקים) והמיכשור הצליחו להציל אותו. הטיפול הרפואי עלה למעלה מ-800,000 דולר. לאחר הטיפול עבר הילד שיקום ממושך, שארך כשלושה חודשים וחצי, ובעקבותיו יכול היה לשוב לביתו. לרוע מזלו, גם לאחר שהחלים התעקשו הוריו לא לחסן אותו נגד צפדת. הילד עלול לחלות שוב, כי בשונה ממחלות אחרות, תחלואה בטטנוס אינה מחסנת מפני הישנות המחלה. הסיבה לכך אינה ברורה, ויש שתי השערות לגביה. לפי השערה אחת, כמות הרעלן שבחיסון גבוהה מהכמות אשר נוצרת במחלה. ההשערה השנייה מציעה כי הרעלן המנוטרל זמין יותר למערכת החיסון מכיוון שאינו נקשר לתאי המטרה (מערכת העצבים), ולכן היא מצליחה להתמודד עמו טוב יותר.

סוס חולה בצפדת, 2014
צילום: Lucyin, Wikimedia Commons

הצפדת כמעט אינה מוכרת לנו, כי רובנו מחוסנים נגדה החל מגיל חודשיים, ואכן, במשך עשרות שנים לא היו בארץ מקרים של טטנוס. אירועים כמו אלו המתוארים כאן עלולים לקרות רק לאנשים שאינם מחוסנים.

בעשור הקודם היו בישראל רק שלושה חולים בוגרים: ב-2013 אושפזה בטיפול נמרץ בבית החולים לניאדו בנתניה אישה בת 81. כחודש לפני כן היא נפצעה בגינתה, ולפצע חדר חול [7]. כפי הנראה האישה חוסנה בעברה, אלא שעברו הרבה יותר מעשר שנים בין החיסון לפציעה. ב-2016 אושפז בטיפול נמרץ בבית החולים איכילוב עובד זר בן שלושים מאריתריאה, שהובא לבית החולים במצב של נוקשות שרירים ופרכוסים. עשרה ימים קודם לכן הוא נדקר ממסמר [8]. ב-2018 אושפז בטיפול נמרץ בבית החולים ברזילי באשקלון פליט מסודן, תושב קרית מלאכי, כחודש לאחר שנפל מאופניו ופצע את כף ידו בנפילה [9]. שני האחרונים לא חוסנו במדינות המוצא שלהם ואף לא לאחר שהגיעו לישראל. למרבה השמחה, בשלושת המקרים הצליחו להציל את החולים.

מחלת הצפדת היא מחלה קטלנית מאוד, במיוחד בעולם השלישי, ומאד לא נעימה לשורדים אותה. במדינות מפותחות מקרי מחלה הם נדירים ביותר, בזכות החיסון. שימו לב: החיידקים הגורמים למחלה נמצאים סביבנו כל הזמן, ואם יגיעו לפצע עמוק של אדם לא מחוסן, יגרמו בו למחלה.

טלה שחלה בצפדת מיד אחרי ההמלטה, 2018
צילום:  Lucyin, Wikimedia Commons

הקפידו לחסן את ילדיכם בהתאם לתוכנית המומלצת שקבעו רשויות הבריאות, ודאגו לחסן את עצמכם אחת לעשר שנים. אם נפצעתם פציעה עמוקה וחלפו יותר מחמש שנים מאז שהתחסנתם, התחסנו שוב. נכון, הזרוע עלולה לכאוב לכם בשלושת הימים שלאחר החיסון – זו תופעת הלוואי העיקרית והנפוצה של החיסון. אבל זהו מחיר כדאי!

מקורות והרחבות

[1] על מחלת הצפדת - באתר ה-CDC

[2] על מחלת הצפדת -  באתר ארגון הבריאות העולמי

[3] על מחלת הצפדת -  באתר משרד הבריאות הישראלי

[4] תאור המקרה של הילדה מנתניה - YNET

[5] סרטון טיקטוק מבית החולים לניאדו - על הטיפול בילדה

[6] תיאור המקרה של הילד מאורגון - CDC, 2019

[7] על חולת צפדת בת 81 - כתבה של חדשות 2, 2013

[8]  על חולה צפדת בן 30  - כתבה ב-YNET מ-2016

[9]  על מחלת טטנוס פעילה בפליט סודני - כתבה מ-Doctors Only מ-2018

[10]  כשהשטן מחייך - אתם ממש לא - על מחלת הצפדת - דרור בר-ניר, 2019 - בבלוג זה

תודה למאיה סער, עלי שמשוני, קרינה סמבליאן, אדם זרצקי, יהודה יונגשטיין, דניאל זרחין ושגיא ברודצקי ממדע גדול בקטנה על הערותיהם 

עריכה: סמדר רבן

הרשומה המקורית עובדה לכתבה באתר ובדף הפייסבוק של "מדע גדול, בקטנה", יולי 2024