התפרצות קדחת מרבורג במערב אפריקה

15.2.23

התפרצות קדחת מרבורג במערב אפריקה

בהתפרצות של קדחת מדממת בגינאה המשוונית שבמערב אפריקה חלו ומתו תשעה בני אדם. רובם השתתפו בהלוויה כשבועיים קודם לכן. בדגימת דם של אחד החולים זוהה נגיף מרבורג. האם תיעצר ההתפרצות?

בין ה-7 בינואר לאמצע פברואר 2023 דווח על התפרצות של קדחת מדממת במחוז Kie Ntem בגינאה המשוונית. נכון ל-23 בפברואר, חלו ומתו תשעה חולים. 35 מגעים קרובים שלהם הוכנסו להסגר, עד שיתברר אם נדבקו. שמונה דגימות דם של חולים נשלחו למעבדה של מכון פסטר בסנגל, ובאחת מהן זוהה נגיף מרבורג (Marburg virus). גם בקמרון הסמוכה חלו שני ילדים בקדחת מדממת. עדיין אין אישור לגורם המחלה [1, 2].

קדחת מדממת, הנגרמת על ידי נגיפי אבולה ומרבורג, מתחילה בתסמינים דמויי שפעת. לאלה מתווספים תסמינים המשתנים מחולה לחולה: עייפות, חום, כאבי ראש, גרון, שרירים ובטן, הקאות, שלשולים ופריחה. כעבור חמישה ימים או יותר, מתפתחים שטפי דם פנימיים וחיצוניים, והחולה מדמם מכל פתחי גופו ומת בתוך ימים אחדים (או שורד... ). שיעור התמותה מהמחלה שגורמים נגיפי מרבורג יכול להתקרב ל-90 אחוזים.

נגיפי מרבורג (כחולים) במיקרוסקופ אלקטרונים
בזמן ולאחר הנצה (יציאה) מתאים בתרבית (Vero E6)
NIAID

נגיף מרבורג משתייך לנגיפי הפילוֹ (Filoviridae, "פילו" פירושו תולעת בלטינית; במיקרוסקופ אלקטרונים הנגיפים נראים כתולעים). אלו נגיפים בעלי קופסית (אריזה חלבונית) גלילית שבה ארוז החומר התורשתי (RNA). מלבד נגיפי מרבורג, שלהם שני זנים (בינתיים...) – Ravn virus ו-Marburg virus, משתייכים לקבוצה זו גם ששת הזנים של נגיפי האבולה [3].

לאחר חדירת הנגיפים לגוף המאכסן, חלבון סוכרי במעטפת הנגיפים (Gp) נקשר לחלבון בממברנות תאים, המכונה NPC1, שהוא נשא (טרנספורטר) של כולסטרול לתוך התאים, ובכך מתאפשרת חדירת הנגיפים לתאים [4]. אנשים שבהם הנשא NPC1 פגוע ואינו מתפקד, למשל אנשים הלוקים במחלת ניומן-פיק, אינם חולים כתוצאה מהחשיפה לנגיפים. הנגיפים מופרשים בכל נוזלי הגוף ומועברים בקלות מאדם לאדם. האדם הראשון בשרשרת ההדבקה (חולה האפס), היה במגע קרוב עם חיה נגועה (כנראה נשאית).

מקור נגיפי מרבורג בעטלפי פירות אפריקאים מהמין Rousettus aegyptiacus. העטלפים הם מארחים בלבד, ולרוב אינם מבטאים סימני מחלה. הנגיף מופרש בצואה ובשתן שלהם, ונוכח באירוסול שבחלל המערות שבהן הם חיים. הנגיפים מתרבים וגורמים למחלה בבני אדם ובפרימטים (קופאים – קופים וקופי אדם) אחרים. יש גם פרימטים שהם רק מארחים של הנגיפים.

ההתפרצות המתועדת הראשונה של קדחת מרבורג התרחשה ב-1967, אז חלו בקדחת מדממת 31 עובדי מעבדות מחקר במרבורג (ומכאן שם המחלה והנגיפים) ובפרנקפורט שבגרמניה ובבלגרד שבסרביה (אז יוגוסלביה), ובני משפחותיהם. כל עובדי המעבדה היו במגע קרוב עם קופים שיובאו מאוגנדה (גונונים ירוקים - Chlorocebus aethiops). שבעה מהחולים מתו. הקופים עצמם לא הראו סימני מחלה. בהתפרצות זו בודד הנגיף לראשונה.

מאז היו מקרים בודדים והתפרצויות באוגנדה, קונגו, אנגולה וגאנה. ההתפרצות האחרונה התרחשה בגאנה ב-2021, אז חלו כ-600 בני אדם, מתוכם מתו כ-500. ב-1988 וב-1990 היו שתי תאונות מעבדה קטלניות ב-Koltsovo שבמזרח רוסיה, שם כנראה נבדקה האפשרות לשימוש בנגיפים בלוחמה ביולוגית.

למחלה אין תרופה ייעודית, והטיפול בחולים הוא כללי, להקלת התסמינים. במקרים מסוימים טיפול כזה עשוי להוריד במעט את שיעור התמותה מהמחלה.

זוהי ההתפרצות הראשונה של המחלה בגינאה המשוונית (וגם בקמרון), אך שטח התפוצה של העטלפים הנשאים גדול הרבה יותר – הוא כולל מדינות רבות באפריקה, ומשתרע על פני אזור שבו חיים כ-105 מיליון בני-אדם. לכן, יש חשיבות רבה לפיתוח אמצעי מנע נגד המחלה, ובראשם חיסון.

אין כיום חיסון מאושר נגד הנגיף, אך בסוף ינואר 2023 פורסם על הצלחה קלינית – שלב 1 – של חיסון המבוסס על נגיף אדנו של שימפנזים (cAd3). הנגיף cAd3 נבחר מכיוון שאינו מדביק בני אדם, ולכן קיים סיכוי גבוה לכך שבני האדם, להם החיסון מיועד, לא נחשפו אליו ולכן לא יצרו נוגדנים שינטרלו את החיסון ויבטלו את פעילותו. מפתחי החיסון נטרלו את פעילותו של ה-cAd3 כנגיף בשימפנזים, ושיבטו במעטפת שלו את החלבון הסוכרי של נגיפי מרבורג [5]. החיסון, המכונה cAd3-Marburg, נוסה על קופי מקוק (Macaca rhesus), והוכיח יעילות מלאה בכך שהגן עליהם מהדבקה יזומה בנגיף מרבורג שבוע לאחר מתן החיסון [6]. אומנם עדיין נדרשים שני שלבים נוספים לפני האישור הסופי, אבל בהחלט ייתכן שאם ההתפרצות לא תיעצר, יינתן אישור מיוחד לשימוש בשטח.

איך תסתיים ההתפרצות הנוכחית? האם החיסון יאושר ויופעל באזור ההתפרצות? נמשיך לעקוב ולעדכן.