בספטמבר השנה שבה והתפרצה באפריקה, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מגפה של קדחת מדממת. הגורם למגפה היה נגיפי אֶבּוֹלה. המחלה קטלנית מאוד בלא טיפול, אך טיפול נמרץ מוריד מעט את אחוזי התמותה. נגיפי האבולה פוגעים, מלבד באדם, גם בפרימטים אחרים: קופים וקופי-אדם - גורילות ושימפנזים. לדידן של הגורילות, נגיפי האבולה הם סכנה קיומית ממש - כרבע מאוכלוסיית הגורילות מתו בעשור האחרון מפגיעת הנגיפים.
השם אבולה ניתן למגפה (ולנגיף הנפוץ יותר הגורם לה) מכיוון שהמגפה הטבעית המתועדת הראשונה פרצה באזור הנהר אבולה, בצפון קונגו.
נגיפי הפילוֹ
נגיפי הפילוֹ (Filoviridae, מן המילה הלטינית "פילו" שפירושה "תולעת", כי כך נגיפים אלה נראים במיקרוסקופ אלקטרונים) הם קבוצת נגיפי
RNA בעלי קופסית גלילית. בקבוצה שני סוגים: מרבורג (Marburg), שלו זן אחד והוא קרוי על שם העיר בגרמניה שבה התגלה לראשונה; ואבולה
(Ebola), שלו ארבעה זנים, שגם הם קרויים על פי המקום שבו נמצאו לראשונה: זאיר (E. Zaire), סודן (E. Sudan), חוף השנהב
(E. Ivory Coast) ורֵסטון (E. Reston - בווירג'יניה בארצות-הברית).  |
| נגיף אבולה במיקרוסקופ אלקטרונים CDC/Frederick A. Murphy |
קדחת מדממת
הקדחת המדממת מתחילה, לאחר תקופת דגירה של עד כ-21 יום, בתסמינים דמויי שפעת. לאלה מתווספים תסמינים השונים מחולה לחולה: עייפות, חום, כאבי ראש, גרון, שרירים ובטן, הקאות, שלשולים ופריחה. אחר-כך מתפתחים שטפי דם פנימיים וחיצוניים והחולה מדמם מכל פתחי גופו ומת בתוך ימים אחדים. הנגיף מופרש בכל נוזלי הגוף ומועבר בקלות מאדם לאדם. לא ברור עדיין כיצד נדבק האדם הראשון בשרשרת, אך משערים שההדבקה מתרחשת במגע קרוב עם חיה נגועה.
אבחון המחלה מתבצע במעבדה, על-ידי זיהוי רכיבי הנגיף בהפרשות החולה. אין טיפול ספציפי למחלה; אפשר להעניק לחולה טיפול תומך בלבד, וכמובן, לבודדו מאנשים אחרים. חולים ששרדו מחוסנים כנראה בפני הדבקה נוספת. חוקרים מתכננים לבדוק, אם נסיוב הדם של חולים שהבריאו יכול לשמש לטיפול בחולים.
האם יש עדויות לאבולה או למרבורג בהיסטוריה?
בשנתיים האחרונות העלה האפידמיולוג המקסיקני רודולפו אקואה-סוטו (Acuoa-Soto) השערה, שלפיה הקדחת המדממת המכונה קוקוליצי (Cocoliztli),
שקטלה מיליוני אצטקים במקסיקו במאה ה-16, היא דמוית אבולה. אקואה-סוטו מסתמך על ציטוט המיוחס לרופאו של פיליפה השני מלך ספרד: "דם
נזל מהאוזניים ובמקרים אחרים אף זרם מהפה". ייתכן שבעזרת כלים מחקריים מודרניים (שיטת ה-PCR) יתאפשר לבחון את ההשערה הזאת. כך קרה
כבר לגבי המלחמות הפלופונזיות: אנליזה גנטית של שיניים מקבר אחים מאותה תקופה שנחפר באתונה הראתה, שהמגפה שפרצה שם בשנת 430 לפני
הספירה היתה טיפוס, ולא דֶבר כפי שחשבו על פי התיאור בכתובים.
נגיף מרבורג
ההתפרצות המתועדת הראשונה של נגיף מרבורג היתה ב-1967, אז פרצה מגפת קדחת מדממת במעבדות מחקר במרבורג ובפרנקפורט שבגרמניה ובבלגרד
שבסרביה (אז יוגוסלביה). כל 31 החולים היו עובדי מעבדה שבאו במגע עם גונונים ירוקים (Chlorocebus aethiops) שיובאו
מאוגנדה. שבעה מהם מתו. הקופים עצמם לא הראו סימני מחלה.ב-1980 וב-1987 חלו ומתו בקניה שני תיירים אירופים שנדבקו בנגיף. בין 1998 ל-2000 היתה סדרת התפרצויות בצפון-מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו; 154 אנשים חלו, 128 מהם מתו. המגפה המתועדת האחרונה עד כה התרחשה במחוז Uige באנגולה ב-2004. דווח על 374 חולים, ש-329 מהם מתו. השנה, באוגוסט 2007, דווח מאוגנדה על כמה מקרי מחלה של כורים.
נגיפי האבולה
שנת 1976 נחשבת כשנת הפריצה (emerging) של האבולה - אז היו שתי התפרצויות של שני זנים שונים. במגפה הראשונה, באזור ימבוקו (Yambuku), אז
בזאיר, הסמוך לנהר האבולה, חלו 318 אנשים ו-280 מהם מתו. אז אופיין והוגדר לראשונה הנגיף שכונה Ebola Zaire. התפשטות המחלה
הוחמרה מאחר שהצוותים הרפואיים עשו שימוש חוזר במחטי הזרקה. במגפה השנייה, באזור נְזַרה (Nzara) שבסודן, חלו 284 אנשים ו-150 מתוכם מתו. רבים מאנשי הצוותים הרפואיים חלו ומתו גם הם. אז התגלה שהנגיף הסודני, שכונה Ebola Sudan, שונה מהזן הזאירי. בשנה זו גם חלתה, לאחר שנדקרה ממזרק נגוע, עובדת מעבדה באנגליה, שלמזלה נותרה בחיים. לאחר שלוש שנים של הפוגה, ב-1979, התפרצה מגפה נוספת, באותו מקום, ומ-34 האנשים שחלו מתו 22.
עשור חלף, וב-1989 הגיעו לרֶסטון שבווירג'יניה משלוחים של קופי מקק ארוך זנב (Macaca fascicularis) מחווה לגידול קופים לניסויים ממינדנאו (Mindanao) שבפיליפינים. חלק מהקופים חלו בקדחת מדממת ומתו, והשאר הושמדו. ארבעה אנשים נחשפו לנגיף החדש, שכונה Ebola reston, ופיתחו נוגדנים, אך לא חלו. התופעה חזרה ב-1990, בטקסס ובווירג'יניה, וב-1992 גם בסיינה שבאיטליה. גם בקרב עובדי החוות בפיליפינים שבהן גידלו את הקופים אותרו נושאי נוגדנים. נגיף זה, בניגוד לאחרים, עובר גם בלא מגע ישיר, דרך טיפות ליחה באוויר.
לאחר 14 שנים שקטות, התפרץ הזן הזאירי ב-1994 בגאבון, ב-1995 בקיקוויט (Kikwit) בזאיר, וב-1996 שוב בגאבון, בשני מקומות, עקב אכילת גוויות שימפנזים שנמצאו ביער. ב-2001 התרחשו שתי התפרצויות, משני עברי הגבול בין גאבון וקונגו, וב-2003 - שתי התפרצויות בקונגו.
ב-1994 חלתה וטרינרית בחוף השנהב לאחר שניתחה גוויית שימפנזה. היא הוטסה לשווייץ בבידוד חמור, טופלה והחלימה. הנגיף היה שונה מהזנים המוכרים, והוגדר כזן חוף השנהב (E. Ivory Coast). בינתיים לא התגלו מקרים נוספים של הדבקה בזן זה.
ב-2001-2000 פרצה מגפה של הזן הסודני בשלושה אזורים באוגנדה: 425 אנשים חלו ו-240 מתוכם מתו. בשנת 2004 היתה התפרצות נוספת בדרום סודן.
מהו המקור הטבעי של נגיפי האבולה?
בשנים 1995-1996, לאחר דעיכת המגפה בקיקוויט, סרקו את האזור צוותי חוקרים של ה-CDC (המרכז לבקרה ולמניעה של מחלות מידבקות באטלנטה,
ארצות-הברית) וה-NIV (המכון הלאומי לווירולוגיה של דרום אפריקה), וחיפשו את הנגיף בגופם של עשרות מיני בעלי-חיים - בלא הצלחה. בניסיון לאתר באילו בעלי-חיים יכולים הנגיפים להתרבות, ניסה צוות משותף להדביק בזן הזאירי בעלי-חיים וצמחים שונים. לאחר ההדבקה הצליחו לבודד את הנגיפים רק מכמה מיני עטלפים, אך לא ברור אם מינים אלה אכן יכולים להוות מאגר טבעי של נגיפים.
"התפרצות"
בשל קטלניותם הרבה, ואולי בגלל המראה המבעית של הדם הפורץ מפתחי הגוף, נגיפי הפילו מעוררים אימה, אך גם מעניקים השראה אמנותית. ריצ'רד
פרסטון (Preston) כתב את ספרו "האזור החם" על אירועי ההדבקה בנגיפי המרבורג והאבולה (הספר ראה אור בעברית בהוצאת מטר). על בסיס הספר
נעשה הסרט Crisis in the Hot Zone. נגיפי הפילו, ובפרט האבולה, שימשו השראה גם לסרט הקולנוע "התפרצות" (Outbreak) בכיכובם של דסטין הופמן ומורגן פרימן. הנגיף הדמיוני שבסרט, הנקרא "Motaba", דומה בתכונותיו לנגיף האבולה, וממחיש את האפשרות להשתמש בו ללוחמה ביולוגית.
בניגוד לנגיף האבעבועות השחורות שהוכחד מהטבע, והפּוליו שנעשים מאמצים להכחידו, נגיפי האבולה אינם מתאכסנים באדם בלבד, אלא גם במאכסנים אחרים, שאינם ידועים עדיין. לכן הכחדתם אינה עומדת, כנראה, על הפרק, ועד שיפותח חיסון או טיפול יעיל, יוסיפו ליפול קרבנות ל"נגיפי יום הדין".
פורסם במקור ב"גליליאו" גיליון 112, עמ' 73-72, דצמבר 2007.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה