לוחמה ביולוגית - עם דֶבֶר

בשלהי המגיפה השחורה השנייה הפיקו הוונציאנים נוזל מגופות, כדי להדביק את אויביהם במחלת הדֶבֶר הקטלנית.

דבר היא מחלה קטלנית שהגורם לה הוא החיידק Yersinia pestis. שלוש מגפות שחורות מוכרות בהיסטוריה האנושית, הראשונה במאה בשישית, השנייה במאות ה-17-13, והשלישית במאות ה-20-19. במגיפות אלה נקטלו כ-200 מיליון בני אדם, חלק מהם כתוצאה משימוש בחולים ובגורמי המחלה בלוחמה ביולוגית.

ב-1334 החלה בסין המגפה השנייה, המכונה גם "המוות השחור" או "המגפה הגדולה". והתפשטה מערבה. ב-1346 הגיעה המגפה לכוחות הטטרים שצרו על העיר קָפָה (היום פאודסיה) בחצי האי קרים (שבמערב אוקראינה), שהיתה בשליטת הגנואזים. המגיפה אילצה אותם לנטוש את המערכה. "כמתנת פרידה" הם השליכו, מעבר לחומת העיר, גופות נגועות בדבר. המגפה שפרצה בעיר (כתוצאה מכך או בלי קשר לכך) הבריחה את הגנואזים מהעיר, והם חזרו בספינותיהם לסיציליה, לפיזה ולגנואה. החולדות שירדו מהספינות היו המקור למגפה בכל רחבי אירופה. עד סוף המאה ה-14 נקטלו באירופה 100-75 מיליון איש, כרבע מאוכלוסיית היבשת דאז. ספיחי מגפה זו נמשכו עד סוף המאה ה-17. על אחד הספיחים נספר בכתבה זו.

נתיבי ההתפשטות של המגיפה השנייה

המלחמות בין התורכים (האימפריה העותומנית, המוסלמית) לוונציאנים (הנוצרים) - שני הכוחות הדומיננטיים במזרח הים התיכון - התרחשו לסרוגין  החל משנת 1463. האי קנדיה (Candia, היום כרתים) היה נקודת מפתח בשליטה על מזרח הים התיכון. קנדיה היתה בשליטת הונציאנים מאז 1204, כשנפלה קונסטנטינופול בידי הצלבנים במסע הצלב הרביעי. מאז תחילת המגיפה השחורה השניה ועד 1645, היו באי כ-20 התפרצויות של דבר. 

המלחמה הרלוונטית החלה בשנת 1644, כנחתו הכוחות העותומנים באי קנדיה והחלו להתקדם לעבר בירת האי, שהייתה בעלת אותו שם (היום הרקליון). הוונציאנים ניסו לקבל עזרה מבחוץ – אך במרכז אירופה התרחשה מלחמה אחרת (מלחמת 30 השנה). והם נאלצו להתמודד עם הפלישה לבדם. בשנים 1669-1648 צרו העותומנים על העיר (המצור הארוך ביותר בהיסטוריה הצבאית - 21 שנה). – המצור הסתיים כשנכנעה קנדיה לעותומנים ועברה לשליטתם. 

מפת מזרח הים התיכון במאה ה-17
המקור 

בין 1649 ל-1651, נשלחו מכתבים בין המנהיגות הונציאנית המקומית, לבין המפקד הצבאי של דלמטיה (היום קרואטיה) ואלבניה (שישב בזארה, היום זדאר שבקרואטיה), בהם נידונה האפשרות שהוונציאנים ינסו לשחרר את עצמם מהמצור על ידי הדבקת החיילים העותומנים הצרים בדבר. הוונציאנים לא רצו שיתגלה שהם המקור למחלה שתופץ ולשם כך העדיפו שהמגיפה תתפרץ לא רק במחנה של העותומנים שליד קנדיה, אלא במספר מחנות שלהם על האי, כפי שקורה כשמגיפה "רגילה" מתפרצת. התוכנית היתה לבתר גופות של מתים מדבר, ולהפיק מהאיברים הנגועים – הטחול, קשרי הלימפה, והפצעים העמוקים בעור - נוזל שמכיל את הגורם המדביק (הם ידעו שהוא קיים אם כי לא ידעו מהו), שבו התכוונו לטבול תרבושים, צעיפים ואביזרי לבוש אחרים, ולהפיצם בשלושה מחנות שונים של התורכים. במכתבים נדונו גם אמצעי הזהירות שעל המכינים ועל המפיצים לנקוט כדי שלא יחלו בעצמם. 

החיילים הונציאניים בזארה, בהנהגת הרופא מיכיאל אנג'לו סלָמון (Salamon) הכינו את הנוזל, שכונה "תמצית  (quintessence) הדבר", מגופות של אנשים שמתו מדבר בדלמטיה. הכוונה היתה לטבול את הבדים בנוזל המסוכן על הספינות בדרך לקנדיה, אך הספינות לא הצליחו להגיע לשם בקיץ, כמתוכנן, אלא רק בחורף, והמבצע נדחה. כשחזרו לזארה הוכנס הרופא עם הנוזל המסוכן, לבידוד באחד מבתי הכלא. הוא שוחרר מהבידוד לניסיון נוסף שנה אחר כך. אבל מכאן ואילך אין עוד תעוד לפרשה. 

במבט לאחור, עם הידע שיש לנו היום (ושלא ההיה אז לוונציאנים) על החיידקים ועל שרידותם מחוץ לגוף של הפונדקאים, בכלל לא בטוח שהמבצע היה מצליח. סביר להניח שהחיידקים לא שרדו יותר משנה בתוך הכד שבו נשמר הנוזל. ולו היו שורדים שם לא בטוח שהיו שורדים את היובש השורר על פרטי הלבוש. 

ספיח נוסף של המגפה השחורה השנייה: ב-1710 ניסו הרוסים, לחולל מגפה בעיר רֶבַל (היום באסטוניה) שהיתה אז בשליטת השוודים. הם השליכו גופות של חייליהם שמתו מדבר מעבר לחומות העיר. אמנם התפרצה בעיר מגיפה של דבר, אך גם כאן לא ברור אם היא פרצה בגלל הפעילות הרוסית, או מסיבה טבעית. 

בשנת 1936, במנצ'וריה שבסין, ערכה יחידה 731 של הצבא היפני ניסויי יעילות של גורמי לחימה ביולוגיים - חיידקי דבר, כולרה, נחרת (Glanders), גחלת וצפדת (Tetanus) - על שבויי מלחמה סינים. 10,000 מהשבויים מתו בניסויים אלה. היעילות של חיידקי הדבר בניסויים אלה, בניגוד ליעילות של חיידקים אחרים, היתה 100%.

בתחילת מלחמת העולם השנייה, ב-1940, פיזרו מטוסי קרב של הצבא היפני פרעושים נושאי חיידקי דבר, עם גרגרי חיטה (כדי למשוך חולדות מקומיות) באזור העיר נינגבּוֹ (Ningbo) שבסין. המגפה המקומית שהתפרצה שם וקטלה מיידית 109 איש, נמשכת עד עצם היום הזה.

קבורת המתים מדבר במגיפה השניה, ב-Tourinai, בשנת 1349
Royal Library of Belgium

לקריאה נוספת

המאמר המקורי - מהמרכז לבקרת המחלות

המגפות השחורות ששינו את ההיסטוריה - "גליליאו", 182, 2013.

הרשומה עובדה גם לכתבה ב"גליליאו"  208, ינואר 2016