חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

11.4.25

על צפדינה (Scurvy) וויטמין C (חומצה אסקורבית)


צפדינה (Scurvy/Scorbutus) היתה ידועה בעבר בעיקר כמחלה של מלחים, ששהו בלב ים חודשים וניזונו רק ממוצרים משומרים.  בימינו כשיש מסביבינו שפע של ירקות ופירות טריים,  המחלה הזו ממש לא מוכרת ונתקלים בה רק במקרים נדירים. מהי המחלה? ממה היא נובעת, ולמה משווקים לנו את התרופה למחלה כשאנחנו בריאים לגמרי. 


השבוע פורסמה בחדשות הידיעה על מחלתו החמורה של הזמר האנגלי רובי ויליאמס. בתחילה דובר על תת-תזונה כתוצאה מאבדן תיאבון שנבעה מתרופות נגד דיכאון. אותה תת-תזונה התפתחה למחלת צפדינה. 

צפדינה - סימנים ותסמינים. 

מחלת הצפדינה מתפתחת בהדרגה, מעייפות וחולשה תמידית, מלווה לעיתים ברגזנות. בהמשך יש כאבי פרקים ושרירים. החניכיים מתנפחות, שיניים עלולות לנשור. העור מתמלא בכתמים, שמתפתחים לחתכים מדממים. ללא טיפול החולה יאבד את  יכולת התנועה שלו וימות מאובדן דם או מזיהומים. 


איור:  רגל של חולה צפדינה, 1887
Thomas Godart,  Barts Health NHS Trust Archives



מחלה זו הייתה נפוצה ביורדי ים ששהו זמנים ממושכים  בלב ים, ולא ידעו מה הגורם לה. בתחילת המאה ה-18 כבר ידעו שמיץ לימון עוזר בריפוי/מניעת המחלה וציידו חלק מהספינות בתערובת של מיץ לימון ורום. 

נסיגת חניכיים בולטת בפה של חולה צפדינה
CDC - 1970 


ב-1753 ביצע ג'יימס לינד (Lind), הרופא של הצי הבריטי, ניסוי מבוקר על הספינה סולסבריש-12 מלחיה היו חולים (כנראה במצב קל יחסית). הוא חילק אותם לשישה זוגות. הם כולם אכלו כל-יום את אותה ארוחה וכל זוג קיבל תוספת אחרת: סיידר תפוחים, חומצה סולפורית (מהולה מאד), חומץ, מי-ים, שני תפוזים ולימון, ומשקה שעורים

לאחר ששה ימים הסתיים הניסוי בכך שאחד המלחים של קבוצה 5 (
שני תפוזים ולימון) הבריא לגמרי,  ואילו המלח השני הראה שיפור משמעותי. בקבוצה 1 (סיידר תפוחים) שני המלחים הראו שיפור מסויים. לא השתנה מצבם של ארבעה הזוגות האחרים.    

הרופא הצבאי ג'יימס לינד (1794-1716)
ציור: George Chalmers


בהמשך התגלה שהחומר הפעיל בתפוזים ובלימון (וגם במיץ התפוחים), שהבריא את המלחים הוא  החומצה האסקורבית, המוכרת לנו כ"ויטמין C". הצפדינה נובעת ממחסור חמור של הויטמין, חומר שהגוף שלנו לא מייצר בעצמו, ולכן הוא חייב להגיע מהמזון שאנו אוכלים. החומצה האסקורבית מהווה מרכיב חשוב בסינתזת קולגן, קרניתין וקטכולאמינים, ומסייעת במעיים בספיגה של ברזל. החומצה האסקורבית נמצאת בפירות וירקות רבים בכמויות משתנות. היא נהרסת בבישול. צריכה שגרתית של פירות הדר, עגבניות, קיווי, פלפל אדום ופירות וירקות אחרים, מונעת את המחלה לחלוטין. מטופלים בגלולות של ויטמין C יחלימו תוך מספר ימים. 

חומצה אסקורבית  (ויטמין C)
Wikimedia commons 

במדינות העולם הראשון המחלה כמעט ואינה קיימת, ונתקלים בה בעיקר כתופעת לוואי של מקרים נפשיים,  שמתבטאים בתת-תזונה.  בעולם השלישי המחלה נפוצה יותר.  

במאמר מוסגר אציין, שיש חברות לתוספי מזון ושרלטנים למיניהם שמנסים למכור לנו ויטמין C כתרופה לכל מיני מחלות. במרבית המקרים מכירות הוויטמין יועילו אך ורק לכיסים (התפוחים) של המוכרים.   

והעיקר שנהיה בריאים. 


קח פרי (הדר) ותהיה לי בריא: פרשת חולה עם צפדינה - שלום בן-שימול ודוד גרינברג - הרפואה - 2012

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה