הסגר - קרנטינה - על הקשר של מגיפה שחורה בימי הביניים למחלה נגיפית במאה ה-21.

נגיף הקורונה החדש, SARS-CoV-2, גרם לכך שיטילו עלינו הסגר חלקי, שאולי עוד יוחמר. הסגר בלועזית נקרא קרנטינה (Quarantine). המושג נכנס ללקסיקון הרפואי לפני כ-700 שנה, במאה ה-14, בעיצומה של המגיפה השחורה השנייה, ומשמעותו באיטלקית - 40 ימים. זה הזמן שבו היו אמורות הספינות לעגון בלב ים, בזמן המגיפה, לפני כניסתן לעגון בנמלים השונים. 

ספינה בהסגר (הימנית) מחוץ לנמל של שירנס (Sheerness) באנגליה. ספינה של הצבא הבריטי שומרת עליה - 1830~
המקור: UK National Maritime Museum

מחלת הדֶבֶר,  שהגורמים לה הם חיידקי Yersinia pestis, נחשבת לאחת המחלות הקטלניות המשפיעות ביותר על ההיסטוריה של המין האנושי. ההערכה היא שבמהלך ההיסטוריה, בשלוש מגיפות עיקריות, שכונו המגיפות השחורות, ובמגיפות נוספות, יותר מקומיות. מתו מהמחלה כ-200 מיליון בני אדם. 

ב-1334 החלה בסין המגפה השחורה שנייה, המכונה גם "המוות השחור" או "המגפה הגדולה". המגיפה התפשטה מערבה.

ב-1346 צרו הטטרים על העיר קָפָה (היום פאודסיה) בחצי האי קרים (שבמערב אוקראינה), שהיתה בשליטת הגנואזים. מגפת דבר שהגיעה אליהם מהמזרח אילצה אותם לנטוש את המערכה. "כמתנת פרידה" הם השליכו, מעבר לחומת העיר, גופות נגועות בדבר של חבריהם המתים, וגרמו להתפרצות של המחלה גם בתוך העיר. המגיפה הבריחה את הגנואזים מהעיר והם חזרו בספינותיהם לסיציליה, לפיזה ולגנואה. החולדות והאנשים שירדו מהספינות היו המקור למגפה בכל רחבי אירופה. עד סוף המאה ה-14 נקטלו 100-75 מיליון איש, כרבע מאוכלוסיית אירופה דאז. ספיחי מגיפה זו נמשכו עד סוף המאה ה-17.

לאחר פרוץ המגיפה, שהבינו כיצד התרחשה, הנהיגו, בהתחלה בוונציה, ואחר-כך בנמלי חוף נוספים, את ההסגר - שבו ספינה שהגיע מאזור שבו יש מחלה פעילה חיכתה מחוץ לנמל במשך 40 יום - והמילה קרנטינה נגזרה מהביטוי האיטלקי quaranta giorni שמשמעותו 40 ימים. רק לאחר ההסגר - אם לא היו אנשים חולים על הספינה, הותר לספינה להכנס לנמל ולפרוק את מטענה.

לפחות תאורטית - ניתן היה לאפשר את כניסת הספינה לנמל ולהותירה בהסגר שם, אך גם אז, כמו היום, היו כאלה שהתעלמו מההנחיות של הרשויות, שלא לדבר על החולדות, שהתעלמו מהן לגמרי.

תקנות של הסגר נחקקו לראשונה במדינות שונות בארצות הברית בשנת 1878 - בעקבות התפרצות של קדחת צהובה, שהגורמים לה הם נגיפים המשתייכים לסוג Flavivirus. הן יושמו לראשונה ב-1892 בעקבות יבוא מחלת הכולירה, שהגורמים לה הם חיידקי Vibrio cholerae, באמצעות ספינת נוסעים שהגיעה מאירופה, ועליה חולים במחלה. אך רק ב-1921 עברו כל סמכויות ההסגר לממשל המרכזי. המחלות שבגללן יכול הממשל הפדרלי להכריז על הסגר הם: כולרה, קרמת (דיפתריה), שחפת, דבר, אבעבועות שחורות,קדחת צהובה, קדחות נגיפיות מדממות (כמו אבולה ומרבורג), ומחלות נגיפיות חמורות של דרכי הנשימה (כמו השפעת הספרדית או מגיפות הסארס השונות). 

תחנת הסגר הראשונה, Lazaretto, שהוקמה ב-1799 בפילדלפיה, בעקבות מגיפה של קדחת צהובה
צילום: CDC/Inanje Mintz. 2016

שתי ערים - פילדפיה וסנט לואיס - במגיפת השפעת הספרדית 

המגיפה המפורסמת של השפעת "הספרדית" החלה ב-1918 בקנזס שבארצות הברית. משם התפשטה המחלה לרחבי ארצות הברית ומשם לאירופה וליבשות נוספות - הערכות שונות מדברות על תמותה של בין 40 מיליון למאה מיליון איש. ובארצות הברית מתו מהמחלה כחצי מיליון בני אדם. היות ועדיין לא היו תקנות מחייבות לכולם, כל עיר גדולה נהגה בזמן המגיפה בצורה אחרת. אתייחס כאן לשתיים מהן, לפילדלפיה -  שהיה בה מספר המתים כמעט הגדול ביותר יחסית למספר התושבים (807 למאה אלף בששת החודשים של המגיפה), ולסנט לואיס, בה היה מספר המתים הנמוך ביותר (פחות ממחצית - 385): 

בפילדלפיה - למחרת המקרה הראשון, ב-18 בספטמבר, הרשויות המליצו לאנשים לשמור מרחק ולא להתעטש, להשתעל ולירוק במרחב הציבורי.  ביום ה-11 אירחה העיר מצעד המוני של מאתיים אלף משתתפים. רק ב-3 באוקטובר נסגרו בצו בתי הספר, התאטראות והכנסיות. אבל זה היה ממש מאוחר מדי. 

בסנט לואיס - כבר יומיים לאחר המקרה הראשון, העיריה אסרה על כל התכנסות ובודדה כל מי שחלה בביתו. כשהותר ההסגר, לא היססו להחזירו שראו שעדיין יש מקרי הדבקה. 

לסיכום: הסגר, ובזמן, יכול להאט את התפשטות המגיפה ולהפחית את מספר הנדבקים והמתים. שמרו על ההנחיות של הריחוק הפיזי. זה יכול להציל חיים.  

ונסיים בשיר של נתן אלתרמן, "קונצרטינה וגיטרה", שהולחן על ידי סשה ארגוב. מהמופע "שוק המציאות" בביצוע הנהדר של אילי גורליצקי ויונה עטרי. וכן, יש לו קשר כלשהו לרשומה זו. 

לקריאה נוספת

המגיפות השחורות ששינו את ההיסטוריה - בבלוג זה

על ההיסטוריה של ההסגר - באתר המרכז לבקרת מחלות - ארצות הברית

על ערי ארצות הברית בשפעת הספרדית - 1918 - כתבה של ה-National geographic

פורסם במקביל גם באתר הפייסבוק "מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה".