חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

1.4.15

משחה מימי הביניים, מלפני כ-1100 שנים, חוזרת לשימוש - AncientBiotics

מרשם עתיק למשחת עיניים נמצא בספרייה הבריטית – המשחה ששוחזרה קוטלת חיידקים

הספר Bald's Leechbook, הידוע גם בשם Medicinale Anglicum, הוא ספר רפואי מהמאה התשיעית לספירה, הכתוב בשפה אנגלו-סקסונית עתיקה. העותק היחיד שלו ששרד נמצא בספריה הבריטית.

כריסטינה לי (Lee), מהמכון לחקר ימי הביניים של אוניברסיטת נוטיגהאם, מצאה בספר מרשם למשחה, המיועדת לטיפול בדלקת עיניים זיהומית (Bald’s eye salve). לי תרגמה את המרשם לאנגלית בת ימינו והעבירה את התרגום לקבוצת המחקר של המיקרוביולוג סטיב דיגל (Diggle) מהמרכז למדעים ביו-מולקולאריים באותה אוניברסיטה.

תמונת המרשם בספר Bald's Leechbook 
המקור: הספרייה הבריטית  - ( The British Library Board (Royal 12 D xvii

ומה במרשם?: קחו בצל (או כרישה) ושום בכמויות שוות,
ערבבו אותם היטב. הוסיפו יין ומיצי מרה של פרה. 
אחסנו את התערובת לפחות תשעה ימים בכלי של פליז.  

פרַיה  הריסון  (Harrison), פוסט-דוקטורנטית במעבדה, רקחה את המשחה בהתאם להוראות המרשם, ובדקה את יעילותה במניעת התרבותם של חיידקי Staphylococcus aureus במבחנה. המשחה הוכנה ממרכיבים טריים, והיא אכן קטלה ביעילות את החיידקים, גם כשהם יצרו קרומים ביולוגיים (מצב שבו הם רגישים פחות, אם בכלל, לחומרים נוגדי חיידקים). בהמשך, נבדקה יעילות המשחה בריפוי פצעים מזוהמים של עכברים במעבדתו של קנדרה רומבף (Rumbaugh)  באוניברסיטת טקסס. שם הראתה המשחה יעילות גבוהה אף יותר - שם שרד רק חיידק אחד מאלף.

 
החוקרים מדברים על עבודתם

החוקרים השוו את פעילות המשחה לפעילות של כל אחד ממרכיביה, והראו שהמרכיבים לכשעצמם חסרי פעילות נוגדת חיידקים (לפחות לגבי S. aureus). החוקרים תהו מה יוצר שילוב החומרים, והאם ההשהיה של תשעת הימים בכלי הפליז (תערובת של נחושת ואבץ)  מאפשרת ריאקציה כימית שיוצרת חומר נוגד-חיידקים יעיל חדש. החוקרים ינסו לזהות את החומר החדש שנוצר (אם אכן נוצר...) ולהבין את מנגנון הפעילות של המשחה בחיידקים.

החוקרים מהלו את המשחה הפעילה והגיעו לריכוז שבו המשחה כבר לא קטלה את החיידקים  (ריכוז תת-קטלני). החוקרים שמו לב שבריכוז זה נפגעת רק "מערכת התקשורת" (חישת הצפיפות – quorum sensing)  של  החיידקים (ראו "החיים הקרומיים של החיידקים ") .  פגיעה כזו מספיקה, בדרך כלל, כדי למנוע את יכולת גרימת המחלה של החיידקים.

בהמשך, לאחר השלב שבו תבדק התרופה ה"ישנה" שוב על בני אדם, יוכלו להשתמש בה בזיהומים החמורים שאותם גורמים הזנים העמידים לאנטיביוטיים של S. aureus, שמהווים היום בעייה חמורה, ולעיתים אף קטלנית, בבתי חולים ברחבי העולם.

מציאת מרשם עתיק כזה, שהתוצר שלו אכן מבצע את הפעילות המובטחת, מעוררת תקווה שאולי אף נמצא מרשמים נוספים – וקיימים רבים כאלה בספרים העתיקים -  שיפעלו ביעילות. והחוקרים אף מנסים לגייס כספים דרך הרשת, שיסייעו להם במחקרם.

סרטון גיוס הכספים

אך גם אחרי שנדע ונברר מהו החומר הפעיל של משחה זו, נתהה  כיצד הגיעו המרפאים של המאה התשיעית להכנת מרשם זה?


לקריאה נוספת

הודעה לעיתונות של אוניברסיטת נוטיגהאם

גיוס כספים לאיתור מרשמים נוספים

החיים הקרומיים של החיידקים – "גליליאו" 101, 2007.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה