חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

29.8.13

חיידקים קושרי חנקן (N-fix) בתאי צמחים - במקום דישון מלאכותי


אחד מגורמי הגידול החשובים, שהעדרו ניכר מייד בצמח הגדל, הוא החנקן הזמין. חנקן זמין משמעותו תרכובת שהצמח הגדל יכול להשתמש בה כדי לבנות את חומצות הגרעין והחלבונים שלו. חנקן זמין - הכוונה לתרכובות כמו אמוניה (NH3), חנקה (NO3) או חנקית (NO2), בניגוד לתרכובת החנקן הגזי (N2) הנפוצה ביותר - המרכיבה כ-80 אחוזים מתכולת האוויר שמסביבנו. צמחים מסויימים, רובם מסדרת הקטניות אךם גם אחרים, רכשו במהלך האבולוציה את החיידקים הסימביונטיים הקושרים עבורם את החנקן הגזי. בתהליך כימי, הצורך אנרגיה רבה, המכונה קיבוע או קשירת חנקן (Nitrogen fixation):
N2 + 8 H+ + 8 e → 2 NH3 + H2

גידול חקלאי של צמחים אחרים דורש אספקה מתמדת של דשן חנקני שמהווה מזהם משמעותי של מי התהום והסביבה.

Gluconacetobacter diazotrophicus

קבוצתו של אדווארד קוקינג (Cocking) מאוניברסיטת נוטיגהם רתמה לנושא את החיידק קושר החנקן, Gluconacetobacter diazotrophicus (כשהתגלה לראשונה בברזיל ב-1989 הוגדר כ-Acetobacter), שבודד משורשים של קנה הסוכר. ניתן להחדיר את החיידקים לתאי שורש של צמחי חקלאות רבים ובכך להמנע מדישון, ומהזיהום הסביבתי המתלוה אליו. החיידקים, שכונו N-fix, אמורים להיות מופצים כציפוי לזרעי הצמחים וברגע שהאחרונים יתחילו לנבוט בשדה, יחדרו לתאי השורש צאצאי החיידקים ויספקו לצמח הגדל את האמוניה הדרושה לגידולו. 
לטענתם, במהלך עשר השנים האחרונות נבדקו החיידקים בתנאי מעבדה, ובמרבית הגידולים שנבדקו, נוצרו יחסי הסימביוזה בין החיידקים לצמח, והצמחים גדלו ללא דישון מלאכותי. החיידקים הועברו לחברת Azotic Technologies לנסיונות שדה ויישום מסחרי. החברה הודיעה שהמוצר יהיה זמין לחקלאים בעוד כשנתיים או שלוש.

יש לשים לב לכך שההודעה לעיתונות של החברה, עליה התבססתי בכתיבת רשומה זו, אינה מגובה בנתוני הניסויים, ואף אינה מציינת את שמו המקורי של החיידק.

נחכה ונראה...

ההודעה לעיתונות של החברה

אין תגובות:

פרסום תגובה