אם תבקרו היום ברפת מודרנית בכל מקום בעולם, בטוח שלא תמצאו במכלי החלב צפרדעים. אך אם הייתם מבקרים במאות ה-17 עד ה-19 אצל חקלאים רוסים או פינלנדים שחולבים פרות, הייתם מוצאים בדליי החלב צפרדעים מצויות/חומות (Rana temporaria) ששוחות שם להנאתן.
 |
| צפרדע מצויה/חומה Richard Bartz, Wikimedia commons |
זו הייתה מסורת שעברה במשך דורות ושמרו עליה, כי היא תרמה לכך שהחלב נשמר במצב ראוי לצריכה הרבה יותר זמן. כנראה מתישהו בעבר מישהו שם גילה שאם קפצה צפרדע לכד החלב שלו, ונשארה שם תקופה. החלב נשמר טוב יותר.
היום יש לנו שני אמצעים אחרים לשמור על החלב - פיסטור וקירור. אמצעים שלחקלאים של אז, במיוחד באזורים הכפריים, לא היו.
חלפו מאז מאות שנים והיום יש לנו הסבר מדעי לאותה מסורת. לבדב (Lebedev) ועמיתיו, מאוניברסיטת מוסקבה, גילו שהצפרדע החומה מפרישה דרך העור עשרות פפטידים שונים, שמטרתם המקורית היא הגנה ראשונית על הצפרדע, החיה בסביבה לחה, מפני מיקרואורגניזמים היכולים להתיישב ולשגשג על העור שלה. פפטידים אלה, או חלקם, מעכבים או פוגעים בשגשוגם של החיידקים המתסיסים את הסוכרים שבחלב ומחמיצים אותו, וגם בשגשוגם של חיידקים גורמי מחלות שהגיעו לחלב. תופעה זו, של הפרשת פפטידים משמעותית מהעור, קיימת גם בקרפדות, סלמנדרות, ובדו-חיים נוספים.
 |
| מקור לא ידוע |
חלק מאותם פפטידים עכבו את שגשוגם במעבדה של חיידקי Salmonella ו-Staphylococcus, כמו חומרים אנטיביוטיים שנמצאים בשימוש רפואי. והם יבדקו בהמשך לפוטנציאל לתרופות נוגדות חיידקים חדשות.
המאמר - ב-Journal of Proteome Research. - נובמבר 2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה