Squalamine - התשובה הכרישית היעילה למחלות נגיפיות

סקוולאמין, חומר המגלה גם פעילות נוגדת נגיפים, נמצא בכרישים. האם ירתמו אותו גם לטיפול בבני אדם?

קוצן נקוד באיור מתוך הספר De Visschen של הרמן שלגל (Schlegel) מ-1869. Wikimedia Commons

בשנת 1993 התגלה ברקמותיו של כריש הקוצן הנקוד (Squalus acanthias) האמינו-סטרול סקוואלמין (Squalamine). ב-2007 נתגלה החומר גם בקרומיות של תאי הדם הלבנים של הדג הטפיל צַמַּד הים (Petromyzon marinus). כבר ב-1993 התגלו "סגולותיו" של הסקוואלמין כנוגד חיידקים מקבוצות שונות. בשנים 1998 ואילך התגלתה פעילותו כחוסם פעילות של גורמי גידול על תאים אנדותליאליים ועקב כך הוצע שישתמשו בו נגד כמה מחלות וביניהן מחלות ממאירות בתאים אלו. ב-2004 אישרה הרשות הפדרלית למזון ותרופות בארצות הברית (ה-FDA) להשתמש בו כתרופה כנגד סרטן השחלות.

צמד הים באיור מתוך הספר De Visschen של הרמן שלגל (Schlegel) מ-1869. Wikimedia Commons

סקוולאמין הוא נגזרת של סטרול, שאליו קשורות קבוצות אמינו טעונות חיובית ולכן הוא מוגדר כצְוִיטֶריון (החלק החומצי של המולקולה, SO₄ טעון שלילית). בכמה מחקרים שפורסמו החל משנת 2008, דיווחו החוקרים שכשסקוולאמין חודר דרך קרומית של תא הוא נצמד לחלבונים הקרומיתיים ומשנה את המפל החשמלי הקיים בין צידי הקרומית. עקב כך משתנה המבנה השניוני והפעילות של חלבונים החוצים את הקרומית ו/או צמודים אליה. תהליכים התלויים בחלבונים אלה ובפעילותם עשויים להיפגע, אך התא אינו נפגע לאורך זמן - כי הסקוולאמין מסולק ממנו ומפורק בכבד כבר לאחר כמה שעות.

המבנה הכימי של סקוואלמין: סטרול שאליו קשורות קבוצות אמינו

קבוצת חוקרים בראשותו של מיכאל זסלוף (Zasloff) מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בדקה אם לשינויים במפל החשמלי ובמבנה חלבוני הקרומית באמצעות סקוולאמין יש השפעה על חדירה של נגיפים ה"מסתייעים" בחלבונים בחדירתם לתא או ביציאתם ממנו. הם בדקו ומצאו ששימוש בסקוולאמין מנע הדבקה של תרביות תאי אדם (in vitro) בנגיף הגורם לקדחת דנגי, ובנגיף HBV הגורם לדלקת כבד. סקוואלמין לא מנע הדבקה של התרביות בנגיף HDV, הגורם אף הוא לדלקת כבד.

בהמשך נבדקה השפעתו של סקוולאמין על שלושה מודלים בחיות (in vivo) של מחלות נגיפיות: שניים באוגר הזהוב (אוגר סורי, Mesocricetus auratus) של קדחת צהובה ושל דלקת מוח מזרחית של סוסים, ואחד בעכברים - MCMV, המקביל לנגיף CMV הנמצא בבני אדם. בשלושת המקרים הפחית הסקוואלמין את התמותה מהמחלה במידה ניכרת יחסית לקבוצת הביקורת.

האם נוכל להשתמש בסקוולאמין בבני אדם לריפוי חלק מהמחלות הנגיפיות? ניסויים נוספים צריכים להיערך לצורך העניין. האם הכרישים מייצרי הסקוואלמין צפויים לסכנה בגלל השימוש בחומר? לא, כי מאז שפוענח המבנה הכימי של החומר הוא מיוצר במעבדות.

הכרישים עצמם כנראה מנצלים את החומר כנוגד נגיפים. בבדיקת הגנום של כריש אחר, כריש הפיל (Callorhinchus milii) הקרוב לכריש הנקוד, לא נמצאו גנומים של נגיפים משולבים בגנום שלו, כפי שנמצא בגנומים של דגים אחרים, ובכלל ביצורים אחרים (כולל אדם). האם זה בגלל ההגנה שמקנה לו הסקוולאמין?

המאמר המקורי

M. Zasloff et. al., 2011, Squalamine as a broad-spectrum systemic antiviral agent with therapeutic potential, PNAS 108 (38): 15978-15983

פורסם במקור ב"גליליאו" גיליון 160, דצמבר 2011.