כל פסח שקרב, מזכיר לי את הפרות - שבחלבן אנו משתמשים כל השנה, אבל בגלל קבוצת מיעוט קיצונית שחשוב לה שלא יהיה חמץ בחלב (מאיפה שיהיה חמץ בחלב?), גורמת לכך שמשנים לגמרי את התפריט שלהן- והן נאלצות לסבול את השינוי הזה.
אוכלוסיית המיקרואורגניזמים בכרס מותאמת לתזונת הפרה. דבר זה בולט במיוחד במשק החלב, כאשר שבועות אחדים לפני פסח, מאילוצי כשרות, מחליפים את התערובת שמקבלות הפרות (המכילה חיטה שעורה ומיני דגנים אסורים נוספים, שהם בבחינת חמץ) בתערובות "כשרות לפסח", המבוססות על גרעיני תירס וסורגום.
בעקבות ההחלפה הפרות סובלות מבעיות במערכת העיכול, המתבטאות בעיקר בשלשולים, ויש שתנובת החלב יורדת.
במקרים קיצוניים (שאינם רלוונטיים לפסח), למשל בהעברת פרות בבת-אחת מתזונת רעייה (המתבססת כמעט רק על פירוק מרכיבי הדופן) לתזונת גרגרים (שעיקרה עמילן), "משתלטים" חיידקים המתסיסים עמילן לחומצת חלב (דוגמת החיידק Streptococcus bovis) על אוכלוסיית חיידקי הכרס (מ-107 חיידקים למיליליטר במצב הרעייה ל-1010 חיידקים למיליליטר). עקב פעילותם יורד ה-pH של הכרס, ומרבית החיידקים האחרים אינם שורדים. החמצה (acidosis) זו עלולה להיות קטלנית לפרה.
מעבר הדרגתי (הנמשך ימים אחדים - האם כך באמת נוהגים לקראת פסח?) מתזונת רעייה לתזונת גרגרים, מאפשר לחיידקים מפרקי עמילן אחרים, אטיים יותר, כגון Ruminobacter amylophilus, להתרבות תוך כדי שמירת ה-pH הניטרלי, והתוצאה הקטלנית נמנעת.
גידול פרות בתזונה מרובת עמילן גורם לירידה ב-pH (עליה בחומציות) של תכולת המעיים, שאחרי הכרס. העליה בחומציות מאפשרת לזנים גורמי מחלה של Escherichia coli, העמידים יחסית לחומצה, לשגשג, ובסופו של דבר להגיע אלינו דרך תעשיית הבשר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה