הצפרדע ה"מקיאה" צאצאים מהבטן

בדרום מזרח קווינסלנד שבאוסטרליה חיה בעבר (למרבה הצער, היא כנראה נכחדה) צפרדע קטנה ושמה Rheobatrachus silus (נצפתה לאחרונה ב-1981, הפרט האחרון המוכר מת בשבי ב-1983). באותו אזור, במרחק כ-800 קילומטרים משם, נמצאה צפרדע דומה, אך גדולה ממנה, Rheobatrachus vitellinus.

Rheobatrachus silus ב"לידה"
© Michael J. Tyler

בשתי הצפרדעים האלה התגלתה תופעה מדהימה: הנקבה מטילה את ביציה, כ-25 במספר, ומיד לאחר הפרייתן היא בולעת אותן. משהגיעו הביצים לקיבה משתנה תפקודה והיא נהפכת למעין רחם. בקיבה בוקעים הראשנים ומתפתחים לצפרדעים, "המוקאות" בבוא העת לאוויר העולם. כל זמן ה"היריון" הצפרדע אינה אוכלת.

הקיבה, שתפקידה הראשון הוא עיכול מזון, אינה המקום הראוי ביותר לאחסון ביצים וראשנים, בעיקר בשל חומצת המלח (HCl) המופרשת מתאי האפיתל המצפים את דפנות הקיבה. התברר שהביצים והראשנים מפרישים חומר, פרוסטגלנדין (prostaglandin) E2, המפסיק את הפרשת חומצת המלח מתאי האפיתל כל עוד הם שוהים בקיבה. החומר הזה מדכא את הפרשת חומצת המלח גם בקיבותיהן של צפרדעים אחרות (למשל, Bufo marinus) שאינן בולעות את ביציהן.

עדיין אין יודעים כיצד התפתחה התופעה הזאת. מניחים שהפרוסטגלנדין הגיע לביצים (ולראשנים) באופן מקרי, אולי כתוצאה מתהליך מטבולי אחר, אך הימצאותו בקיבה היא המאפשרת את "אחסון" הביצים שם.

בשנת 2013 נעשה נסיון, על-ידי על-ידי קבוצתו של פרופ' מיכאל מהוני (Mahony) מאוניברסיטת ניוקסל, להחזיר את הצפרדע לחיים על-ידי העברת החומר התורשתי מביצים מצפרדעים מתות שנשמרו בהקפאה, לביצים של צפרדע ממין אחר, קרוב -  Mixophyes fasciolatus. העוברים החלו להתפתח, אך לא הגיעו לשלב של ראשן. הקבוצה ממשיכה לנסות ומקווה שהעניין טכני בלבד.

לקריאה נוספת:

ס.ג. גולד, הידד לברונטוזאורוס (20 - "כאן צועד שום דבר"), עמודים 314-306, הוצאת דביר.

מקור:

Tyler M.J., Shearman D.J., Franco R., O'brien P., Seamark R.F. and Kelly R. (1983). Inhibition of gastritric acid secretion in the gastric brooding frog, Rheobatrachus silus. Science, 220: 609-610.

דיווח על נסיון ההחזרה לחיים

פורסם לראשונה ב-1998 באתר האוניברסיטה הפתוחה, עודכן