רופא הודי, במהלך מגיפת כולרה, במחנה פליטים ליד בנגלה-דש, יישם באופן נרחב טיפול פשוט שהקל על העומס הנוראי שהיה במרפאה שניהל והציל רבים מהחולים. לקח זמן, והטיפול שלו אומץ על-ידי כל רשויות הבריאות ומיושם גם היום. סיפורו של דיליפ מהנלביס מראה כיצד מים, מלח וסוכר הצליחו לעשות מה שרפואה מתקדמת התקשתה לעשות - להציל מיליונים ממוות מכולרה.
 |
| Dilip Mahalanabis - 1934-2022 |The Wire Science |
כולרה היא אחת המחלות הזיהומיות הקטלניות והמהירות ביותר הידועות לאדם. היא נגרמת על ידי החיידק Vibrio cholerae, המופרש בצואת החולים ומועבר דרך מים או מזון מזוהמים. באזורים ללא תשתיות תברואה מתאימות - מחנות פליטים, אזורי אסון, מדינות עניות - המחלה עלולה להתפשט במהירות עצומה.
המחלה (שבעבר אף כונתה בעברית "חולירע") היא מחלת מעיים, מקור השם כולרה הוא במילה היוונית khole שמשמעותה מָרָה (בהקשר של מערכת העיכול), מהתקופה שבה ייחסו מחלות לנוזלי הגוף.
המחלה מתחילה בתנועות מעיים מהירות המלוות בשלשול "רגיל", ולפעמים גם בהקאות, ללא כאבי בטן. בהמשך, מים ומלחים נשאבים אל המעי ומופרשים בשלשול אופייני המכונה "מי אורז". למחלה שלושה מצבים: חוסר תסמינים (נשאות), שלשול קל, ושלשול חריף (30-20 ליטר ליום!). ללא טיפול - החזרת מים ומלחים בדרך הפה או בעירוי - החולה בשלשול החריף מת מהתייבשות.
 |
חיידקי Vibrio cholerae במיקרוסקופ אלקטרונים סורק |
הבעיה המרכזית בכולרה אינה החיידק עצמו אלא הרעלן שהוא מייצר. הרעלן הוא זה שגורם להפרשה מסיבית של מים ומלחים ממערכת העיכול אל חלל המעי, מה שמוביל לאובדן נוזלים מהיר מאוד. התייבשות חמורה תוך שעות, ירידה בלחץ הדם ומוות. ללא טיפול, שיעור התמותה מגיע לכ־30% ואף יותר. עם טיפול - פחות מ־1%.
עד שנות ה־70 של המאה הקודמת, הטיפול הסטנדרטי והיעיל היה עירוי נוזלים תוך־ורידי. שדרש ציוד רפואי שמופעל על-ידי צוות מיומן תוך כדי שמירה על תנאים סטריליים. במצבי חירום או באזורים עניים - זה פשוט לא התאפשר.
הפריצה הגדולה נולדה ב-1971 במשבר הומניטרי, אותו ניהל דיליפ מהנלביס (Dilip Mahalanabis), רופא צעיר מכלכותה, שעבד עם ארגוני סיוע בינלאומיים. זה היה במהלך מלחמת העצמאות של בנגלדש מפקיסטן. מיליוני פליטים נמלטו ממזרח פקיסטן (לימים בנגלדש) אל הודו. הם התרכזו במחנות הפליטים בגבול, בעיקר באזור בונגאון שבמערב בנגל. אז התפרצה שם מגפת כולרה חמורה.
דיליפ מהנלביס, שניהל מרפאה באחד המחנות, עמד בפני מציאות בלתי אפשרית: הוא מצא את עצמו מול אלפי חולים ביום, מחסור חמור בעירויים וצוות רפואי מצומצם. במצב זה הוא בחר במהלך נועז: שימוש נרחב בתמיסת מלחים וסוכר דרך הפה (ORS - Oral rehydration solution), גם באמצעות בני משפחה ומתנדבים.
הפתרון של דיליפ מהנלביס נשען על עיקרון פיזיולוגי פשוט: גלוקוז (או סוכרוז) מאפשר ספיגה של נתרן במעי, הנתרן גורר איתו מים חזרה לדם. גם בזמן שלשול מסיבי, המנגנון הזה ממשיך לפעול.
ההכנה של התמיסה הייתה פשוטה וזולה. גם אנשים ללא הכשרה רפואית יכלו לעזור בטיפול. הטיפול ניתן בהיקפים שלא היו אפשריים עם צוותי הרפואה בלבד ועם עירויים. התוצאה היתה ירידה דרמטית בתמותה - מעשרות אחוזים במחנות שבהם הסתמכו רק על עירויים, לאחוזים בודדים ואף פחות בטיפול ה-ORS.
על אף ההצלחה בשטח, לקח לקהילה הרפואית ובראשם ארגון הבריאות העולמי כמעט עשור לאמץ את הטיפול בתמיסת ה-ORS לטיפול השגרתי במחלה. הסיבות לכך היו: העדפה לטיפול ה“מתקדם” (העירוי) על פני פתרון הפשוט; ספקנות כלפי נתונים שנאספו בתנאי חירום; וגם הקושי לקבל שטיפול יכול להינתן לא על-ידי צוות רפואי.
ההערכה היא שטיפול ה־ORS הציל מאז עשרות מיליוני בני אדם, בעיקר ילדים.
זהו אחד המקרים הנדירים שבהם הבנה פיזיולוגית בסיסית הובילה לפתרון פשוט ששינה משמעותית טיפול במחלה.
העבודה של דיליפ מהנלביס לא הייתה רק פריצת דרך רפואית - אלא גם שיעור בענווה מדעית. בזמן חירום של מלחמה ומגפה, הוא הראה שלפעמים פתרון פשוט יכול להיות יעיל ביותר, וכמובן, שידע ביולוגי בסיסי יכול להציל המונים.
דיליפ מהנלביס מת בכלכותה ב-2022 (בן 87). מיליוני בני אדם שניצלו מכולרה חייבים את חייהם לפתרון הפשוט הזה ולרופא אחד שהעז לסמוך על הפיזיולוגיה גם כשכולם חיפשו עירוי.
מקורות וקריאה נוספת
סרטון בפייסבוק דרכו גיליתי את הסיפור הזה
ההספד על דיליפ מהנלביס - ב-Lancet infectious diseases - אוקטובר 2022
כיצד מתפשטות מגיפות - בבלוג זה - מאי 2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה