רבים מאיתנו השומעים את שתי המילים הראשונות בכותרת, חושבים מיד על מחלות. ואכן, קיימת קבוצה
גדולה של מחלות, המכונות "מחלות זיהומיות", שהגורמים למרביתן הם חיידקים, פטריות, נגיפים ופרוטוזואונים. אחרים יקשרו פעילות של חיידקים ופטריות לכל מיני ריחות רעים: ריח זיעה, ריח פה, גרביים ונעליים מסריחות, דברים מרקיבים.
בואו נעשה תרגיל מחשבתי קטן, שלא נוכל לבצעו במציאות. בואו נשמיד את כולם מעל פני כדור-הארץ.
השמדתם? נהדר - אין עוד מחלות ואין ריחות רעים. אבל נעלמו משולחנכם כל מוצרי החלב למיניהם, היינות, הרטבים החמוצים, הנקניקים, הלחמים -
שבתהליך היצירה שלהם מעורבים מיקרואורגניזמים. נו מילא, אם זה המחיר, נסתדר בלעדיהם.
אבל איפה אתם מתחבאים? למה אף אחד לא רואה אתכם? מסתבר שגם אתם נעלמתם. ולא רק אתם - כל בעלי-החיים והצמחים נעלמו אף הם. נשארנו עם כוכב-לכת חסר חיים לחלוטין. האם אתם יודעים מדוע?
בואו ננסה לחשוב ביחד, כמאמר המשורר חיים חפר, "מה צריך בסך-הכל בן-אדם בשביל לחיות?" תשובת המשורר היא "כיכר אחת של לחם וכד אחד של יין" - שימו לב שגם לחם וגם יין כבר אין לנו. אך שני אלה מייצגים משהו בסיסי יותר - אנרגיה.
האנרגיה העיקרית המתדלקת את החיים על פני כדור-הארץ היא אנרגיית השמש, המגיעה אלינו בצורת קרינה. האם גוף האדם מסוגל לנצל אותה ישירות? לא. מישהו צריך לבצע את ההמרה בשבילנו - להפוך את אנרגיית האור לאנרגיה כימית. מי עושה זאת על פני כוכב-הלכת שלנו? חיידקים פוטוסינתטיים עושים זאת - הם קולטים את אנרגיית השמש ו"מכניסים" אותה לתרכובות כימיות. יקום מישהו ויאמר: אבל גם הצמחים עושים זאת. נכון - אבל מי שעושה זאת בתוך הצמחים הם צאצאי חיידקים.
חלק מחיידקים פוטוסינתטיים אלה (וצאצאיהם שבתוך הצמחים) הם אלה הפולטים חמצן לאטמוספרה - התוכלו לתאר לעצמכם את עולמנו בלא חמצן? וחיידקים אחרים (או אם נדייק יותר - צאצאיהם החיים בתוכנו) מאפשרים לנו לנצל ביעילות את האנרגיה הכימית שנוצרה בתהליך הפוטוסינתזה והתגלגלה במספר רב של שלבים עד שהגיעה אלינו (ועל כל זה הרחבתי ב"על חיידקים והחיים בנוכחות חמצן", "גליליאו" 103).
תהליכים נוספים קשורים לפעילות בלעדית של חיידקים. החנקן, הדרוש לנו לבנייה של חומצות גרעין וחלבונים, מגיע אלינו מהאוויר. באוויר יש חנקן מולקולרי (N2). חיידקים מסוימים, המכונים "קושרי חנקן", "הופכים" את החנקן המולקולרי לאמוניה (NH3). חיידקים אחרים, חיידקי ניטריפיקציה, "הופכים" את האמוניה לניטריט (NO2) וניטרט (NO3). כל שאר היצורים מנצלים את האמוניה, הניטריט והניטרט כמקורות לחנקן.
בעלי-החיים הצמחוניים אוכלים צמחים - אך האם זה באמת כך? המרכיב העיקרי של החומר הצמחי הוא פולימר סוכרי המכונה תאית (cellulose). היחידים המסוגלים לפרק ולנצל את התאית הם מיקרואורגניזמים מסוימים - חיידקים, פטריות ופרוטוזואונים - החיים במערכות העיכול של אוכלי הצמחים. אוכלי הצמחים ניזונים בעצם מתוצרי המיקרואורגניזמים האלה.
ומה לגבי מִחזור? כמות המשאבים על פני כדור-הארץ היא מוגבלת. כל היצורים שעל פניו צורכים את המשאבים ומתים בסופו של דבר. מישהו, קרי מיקרואורגניזמים, מפרק את כל היצורים המתים וממחזר את החומרים שמהם בנוי גופם לשימוש חוזר של היצורים הבאים אל העולם.
כך שנסכם - אין חיים ללא מיקרואורגניזמים.
פורסם לראשונה בבלוג של "גליליאו", יולי 2007.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה