אותר קבר אחים ב"ג'רש" שבירדן - של נפגעי המגיפה השחורה הראשונה (המגיפה היוסטיניאנית)

בהיפודרום של העיר הרומית ג’רש שבצפון ירדן התגלה קבר אחים צפוף במיוחד, ובו כ־230 גופות שנקברו זו לצד זו בזמן קצר מאוד. תיארוך ארכאולוגי מציב את הקבורה בסוף המאה השישית או בתחילת המאה השביעית לספירה. בשיני הנקברים אותר DNA של חיידק הדבר, Yersinia pestis – ממצא ביולוגי שמאשר כי מדובר בקורבנות מגפת הדבר הראשונה, הידועה בשם המגפה היוסטיניאנית.

מגפת הדבר (המגפה השחורה) המתועדת הראשונה פרצה בשנת 540 לספירה, ככל הנראה במזרח אסיה, ומשם התפשטה למצרים, לצפון אפריקה, למזרח התיכון ולארצות אירופה סביב הים התיכון. המגפה הכתה בגלים במשך כמעט 200 שנה. היא נקראת על שמו של הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון, שבתקופתו הגיעה לשיאה. ההערכות הן שהמגפה גבתה את חייהם של עשרות מיליונים, ואולי אף למעלה ממאה מיליון בני אדם, ויש חוקרים הסבורים שהייתה לה תרומה משמעותית לשקיעת האימפריות הרומית והביזנטית.

העיר ג’רש הייתה בתקופה הביזנטית המאוחרת עיר מחוז משגשגת, מרכז מסחר, דת ומינהל, המקושרת ברשת דרכים לערים חשובות באזור – קיסריה, בית שאן, עזה, ירושלים, אנטיוכיה ואלכסנדריה. דרכים אלו, שהביאו לשגשוגה, שימשו גם כנתיב כניסה למגפה. לפי הערכות דמוגרפיות, אוכלוסיית העיר צנחה מכ־25,000 תושבים לכ־10,000 בלבד עד סוף המאה השביעית. מעניין לציין שג’רש אינה מוזכרת במקורות ההיסטוריים כעיר מוכת מגפה, בניגוד לערים אחרות באזור – מה שהופך את הממצא הארכאולוגי לבעל חשיבות מיוחדת.

ההיפודרום של ג’רש נבנה במאה השנייה לספירה ושימש כאתר מרוצי מרכבות במשך כ־100 שנה. לאחר מכן ננטש ייעודו המקורי, והמבנה שימש למגוון שימושים משניים – שאחד מהם היה, באופן בלתי צפוי, אתר קבורה המוני.

ההיפודרום בג'רש
צילום: Dosseman, Wikimedia commons

בחפירות שנערכו בהיפודרום, בהובלת רייס ג’יאנג (Jiang) מאוניברסיטת דרום פלורידה, נחשף קבר אחים צפוף שנוצר בפרק זמן קצר במיוחד – דפוס המוכר מאירועי מגפה. הגופות הונחו ישירות על שכבות של חרסים, כנראה מהריסות המבנה. ממצאים של “קערות ג’רש”, שחלקן לא נשרפו, מעידים על נטישה מהירה של סדנאות סמוכות, ומתארכים את הקבורה למחצית הראשונה של המאה השביעית. הקבר נאטם מאוחר יותר בעקבות רעידת אדמה גדולה שהתרחשה בשנת 649 לספירה, אשר חתמה את שכבות הקבורה ושמרה עליהן עד ימינו. כל אלה מתאימים לתיאורים ההיסטוריים של מגפת עמאוס (639–638).

כאן נכנסת הביולוגיה לתמונה.

DNA של חיידקי הדבר אותר בשמונה שיניים שנלקחו מחמישה נקברים שונים. בחיים, חלקה הפנימי של השן – המוך – מחובר לאספקת הדם, ולכן אם חיידקי הדבר היו בדם, הם הגיעו גם לשם. לאחר המוות, מעטפת השן מגינה על ה-DNA ומאפשרת את שימורו במשך מאות ואף אלפי שנים.

החלק הפנימי של השיניים נקדח, נטחן לאבקה בתנאים סטריליים, והאבקה הומסה לנוזל שהכיל שברי DNA קצרים – אנושיים וחיידקיים. בעזרת רצפים סינתטיים של DNA חיידקי, ששימשו כ”פיתיון מולקולרי”, הופרד ה-DNA של Yersinia pestis מה-DNA האנושי. לאחר מכן רוצפו השברים, ובעזרת מחשב הורכב הגנום המלא של החיידק. התוצאה הראתה שמדובר בזן יחיד של חיידקי דבר, הזהה לזן שנמצא בקורבנות המגפה באירופה (בגרמניה, באיטליה, בספרד, בבריטניה ובמקומות נוספים).

כך, לראשונה, מתחברים ממצאים ארכאולוגיים, היסטוריים וביולוגיים לאישור ישיר של התפרצות המגפה היוסטיניאנית מחוץ לאירופה - בג’רש – הוכחה מולקולרית לאירוע שהמקורות הכתובים לא תיעדו.

מקור וקריאה נוספת

המאמר - ב- Journal of Archaeological Science - מפברואר 2026 (פרסום מקדים בינואר 2026)

המגפות השחורות ששינו את ההיסטוריה = בבלוג זה - 2013