חיים ליליים (לא רק זוחלים...) בחולות שבטה

ביום ששי ה-1.6, יצאנו - חבורה של חובבי טבע, בהדרכת ערן בנקר -  לסיור בנגב. ברשומה זו אתייחס לחלק הלילי של הסיור, בחולות שבטה.

בסביבות 20:30 בערב, לאחר שירדה חשכה (לא מוחלטת) על האזור -  בגלל אורו של הירח המלא -  התחלנו לסרוק בפנסינו דיונה חולית צפונית לשבטה.  שם חיפשנו את היצורים הפסמופיליים (חובבי חולות) החיים בה, וזה מה שמצאנו. וכל מה שצלמתי היה בעזרת מבזק.

המציאה הראשונה הייתה חיפושית שחורה, שבהמשך אני מקווה לזהות אותה ולפרט יותר.

המציאה הבאה הייתה נחושית החולות, Sphenops sepsoides, ממשפחת החומטיים. הפרט הראשון שפגשנו היה משוחזר זנב. והוא מייד החל להתחפר

והמשיך

והמשיך...

ונעלם לגמרי - אך הסימנים בחול הסגירו את מקומו.

בהמשך פגשנו בפרט אחר, עם זנב שלם.

שגם הוא החל להתחפר...

ישימונית רביבים, Stenodactylus petrii  ממשפחת השממיתיים,  היתה הבאה בתור.

הוסף כיתוב

נדל יפיפה, שאני מקווה לזהותו בהמשך. בלט בקצוותיו האדומים.

בשלב מסויים אותרו על הדיונה עקבות של נחש. התפצלנו, כי לא היה ברור מה הכיוון של העקבות. לשמחתי הצטרפתי לקבוצה שהלכה בכיוון הנכון. המשכנו לעקוב אחרי עקבותיו במורד הדיונה, כמה מאות מטרים, ולפתע הבחנו בו מרחוק...

המשכנו להתקרב, הנחש, עכן חרטומים (Cerastes cerastes - שנקרא בעבר גם עכן מקורנן - שימו לב לשתי ה"קרניים" שלו), ממשפחת הצפעוניים, היה עדיין בתנוחת תנועה, אך קפא על מקומו.

ומיד התקפל לתנוחת מגננה.

בתנוחה זו הוא נשאר, מרבית הזמן שצפינו בו, לעתים תוך השמעת רעשים אופייניים, על ידי חיכוך הקשקשים שלו.

הקפנו אותו וצילמנו אותו גם מצד שני

לבסוף נמאס לו מאיתנו, והוא התרומם מעט במעין תנוחת איום.

בשלב זה עזבנו אותו לנפשו. 

בשעה 23:30 התחלנו להתגלגל חזרה הביתה,  לאחר תצפית מרתקת.