על נגיף הכלבת, עטלפים ונשיכות סמויות, והאם זה יכול לקרות בישראל?

לאחרונה פורסמה שוב הידיעה מ-2022 על מותו של הילד בן ה-11 שנדבק בכלבת, לאחר שננשך - נשיכה סמויה - על-ידי עטלף. מקרי מוות מכלבת במדינות מפותחות הם נדירים מאד, ואירוע כזה תמיד מעורר מחדש את השאלה: איך ייתכן שאף אחד לא הבחין בדבר עד שהיה מאוחר מדי? ואותנו מטריד: האם מקרה כזה יכול להתרחש גם אצלנו, בישראל?

אשף מקסיקני
צילום: USFWS/Ann Froschauer

כלבת (Rabies) היא מחלה נגיפית קטלנית וחשוכת מרפא של מערכת העצבים המרכזית, בעיקר במוח, בכל היונקים. התמותה מהמחלה כ-100%, כי לאחר שמופיעים סימני המחלה אין שום דרך להתגבר עליה. לרוב, נשיכה או שריטה מבעל חיים נגוע בכלבת מעבירה את הנגיף הגורם למחלה, אך יש גם דרכים נוספות. מרגע חדירת הנגיף לגוף ועד הגעתו למערכת העצבים המרכזית - שפגיעתו בה היא הגורמת לתסמינים - עשוי לחלוף זמן ארוך למדי. בזמן זה שילוב של הזרקת נוגדנים כנגד הנגיף (חיסון סביל) וחיסון פעיל מונע את התפתחות המחלה.

הכלבת נגרמת על ידי נגיפי Lyssavirus rabies  ("ליסה" היא אלת הטירוף והזעם במיתולוגיה היוונית), מהמשפחה Rhabdoviridae. מדובר בנגיפים עטופים בעלי צורה אופיינית של קליע, שהחומר התורשתי שלהם הוא  RNA שלילי (שבו המידע הגנטי ליצור חלבוני הנגיף מקודד על-ידי הגדיל המשלים)

טווח המאכסנים של הנגיפים רחב וכולל את מרבית היונקים. בבעלי החיים המודבקים הנגיף מתרבה בתאי שריר, בתאי אפיתל (התאים המצפים חללים פנימיים בגוף היונקים), ברקמות חיבור ובתאים במערכת העצבים. הנגיף נמצא ברוק, בשתן, בחלב ובלימפה, וכנראה שגם בנוזלי גוף נוספים. במאכסנים אחדים, כולל האדם, הנגיף אינו נמצא בדם החולה. ברוב המאכסנים הנגיף קטלני. יוצאים מן הכלל הם מינים מסוימים של עטלפים שנושאים ומפיצים את הנגיף, חלקם ללא כל סימני מחלה בעת ההפצה.

בניגוד לנגיפים נשימתיים שעוברים בקלות באוויר דרך עיטוש או שיעול, נגיף הכלבת  אינו מסוגל לשרוד זמן רב מחוץ לגוף, ויש צורך במגע ישיר כדי לעבור ממארח למארח – כמעט תמיד באמצעות רוק נגוע שחודר דרך נשיכה, שריטה או מגע עם פצע פתוח וריריות.

לאחר ההדבקה בנגיפים דרך פציעה כלשהי - מגיעים הנגיפים למערכת העצבים ההיקפית ולמבנים נוספים בגוף (כולל בלוטות ההפרשה השונות). ממערכת העצבים ההיקפית הם "מתקדמים" לכיוון מערכת העצבים המרכזית וכשהם מגיעים אליה מתחילים להופיע סימני המחלה. באדם מדובר לרוב בתקופה שבין עשרה ימים לשנה. הזמן משתנה בהתאם למרחק בין אזור הכניסה של הנגיף ובין המוח (נשיכה בפנים לעומת נשיכה ברגל, למשל), בכמות הנגיפים התחילית ובגורמים נוספים. לאחר שמופיעים התסמינים הראשונים, שיעור התמותה מהמחלה עומד על כמעט 100%.

נגיפי כלבת בצילום במיקרוסקופ אלקטרונים
צילום: CDC/ Dr. Fred. A. Murphy

המקרה של הילד בן ה-11, התרחש בטקסס, שבארצות הברית. בלילה שבין ה-10 ל-11 באוקטובר 2021. אז דיווחו ההורים (בדיעבד) על עטלף חרקים מהמין אשף מקסיקני (Tadarida brasiliensis) שנצפה בחדר השינה של הילד. 

ב-29 באוקטובר (לאחר 19 ימים) החלו להופיע התסמינים הראשונים: כאבי גב ותחושת צריבה בזרוע. ב-31 באוקטובר הילד אושפז בבית חולים ביוסטון לאחר שמצבו החמיר, והוא נפטר ב-20 בנובמבר, 41 ימים מהמפגש עם העטלף.

ההורים לא ראו סימני נשיכה על הילד. בעקבות זאת, חשדו בהעברה של הנגיף דרך האוויר (הדבקה טיפתית). הדבקה כזו, של נגיפי כלבת,  אפשרית רק בתנאים קיצוניים, כמו בתוך מערות עטלפים חשוכות וצפופות במיליוני פריטים, שבהן האוויר רווי לחלוטין ברסס נוזלי גוף של העטלפים. 

ההסבר האלטרנטיבי להדבקה של הילד הוא אחר: נשיכה סמויה. לעטלפי חרקים יש שיניים זעירות וחדות כסיכה. כאשר עטלף כזה נושך אדם (או ילד) בשנתו, הנשיכה לרוב אינה מעירה אותו ואינה גורמת לדימום. נותר על העור (אם בכלל) סימן הקטן כמו עקיצת יתוש שנעלם תוך שעות.

במקרה זה היה צריך לפעול למניעת המחלה מיד לאחר החשיפה לעטלף, להזריק נוגדנים מוכנים כנגד נגיפי הכלבת כדי לנסות ולנטרל את הנגיפים באופן מיידי. ובהמשך - סדרת חיסונים אקטיבית לאורך מספר ימים כדי לעורר את מערכת החיסון של הגוף לייצר נוגדנים עצמאיים במהירות, לפני שהנגיפים יספיק להגיע למערכת העצבים המרכזית.

למה מקרה כזה לא יכול לקרות בישראל? נכון להיום, נגיף הכלבת אינו קיים בעטלפים המקומיים. ב-2025 נעשה בארץ מחקר שסקר דגימות של מאות עטלפים משלושת העשורים האחרונים:  לא נמצאו נגיפי כלבת בעטלפים בישראל.

לסיום נזכיר, כי למרות שהעטלפים שלנו "נקיים", מחלת הכלבת עצמה נפוצה בישראל. ברבים מאזורי הארץ (בעיקר בצפון ובדרום) ישנן חיות בר מסוגים שונים – שועלים, תנים וכלבים משוטטים – הנגועים במחלה. לכן, יש לפנות בדחיפות ללשכת הבריאות לקבלת טיפול מונע לאחר כל נשיכה, שריטה או מפגש לא רצוי עם חיה חשודה.

מטעמי זהירות ומדיניות של "אפס סיכון" של משרד הבריאות (המיישר קו עם הפרוטוקולים הבינלאומיים), ההנחיה בארץ היא לפנות לטיפול מונע גם במקרה של מציאת עטלף בחדר שינה סגור של ילד או אדם ישן - למרות שהסיכון הסטטיסטי אצלנו הוא אפסי. תמיד עדיף להיות בטוחים.

מקורות וקריאה נוספת 

המאמר על הסיכון לכלבת מעטלפים בישראל,  מ-Frontiers in Microbiology, דצמבר 2025

על כלבת – באתר המרכז לבקרת מחלות – בארצות הברית

כלבת – לא לכלבים בלבד, בבלוג זה, מ-2009.