על קוף שהוברח לישראל וחלה בצפדת (טטנוס)

צפדת (טטנוס) איננה מחלה שמוכרת מקרוב לציבור הרחב, למרות שגורמיה (חיידקי Clostridium tetani) נפוצים מאד באדמה, וכתוצאה מכך גם באבק. המקרה האחרון של צפדת בישראל שפורסם היה בפברואר 2025, כשקוף שהוברח לתל שבע נמצא קשור ופצוע על-ידי פקחי הרט"ג. כתוצאה מהפציעה העמוקה, שנגרמה מהרצועות שקשרו אותו, חדרו לגופו נבגים של החיידקים, והוא חלה ומת מצפדת.

הצפדת כמעט ולא מוכרת לנו כי רובנו מחוסנים נגדה החל מגיל חודשיים. והיא פוגעת כמעט אך ורק בבני אדם ובעלי חיים לא מחוסנים. ואכן, עשרות שנים לא היו בארץ מקרים של טטנוס בבני אדם. ב-11 השנים האחרונות היו בארץ רק ארבעה אנשים חולים, כולם לא מחוסנים.

ביולי 2024 חלתה במחלה ואושפזה בטיפול נמרץ ילדה בת 7 מנתניה, בעקבות פציעה חמורה. הילדה לא הייתה מחוסנת בחיסוני השגרה, (שכוללים ארבעה או חמישה סבבים של טטנוס), והוריה אף לא חיסנו אותה לאחר שנפצעה.

ב-2013 אושפזה בטיפול נמרץ בבית החולים לניאדו בנתניה אשה בת 81, כחודש לאחר שנפצעה בגינתה, ולפצע חדר חול. כנראה שהיא חוסנה בעברה, אך הרבה יותר מ-10 שנים לפני הפציעה. היא "שרדה" את המחלה אך חיה כמו צמח למשך 5 שנים נוספות.

ילוד שלקה בצפדת כמה ימים לאחר הלידה - CDC, 1975

ב-2016 וב-2018 אושפזו בבתי החולים איכילוב וברזילי עובדים זרים מאריתראה וסודן. הראשון, שהובא במצב של נוקשות שרירים ופרכוסים, נדקר ממסמר עשרה ימים קודם. השני אושפז כחודש לאחר שנפל מאופניו ופצע את כף ידו בנפילה. שניהם לא חוסנו בארץ, ובמדינות מוצאם לא מחסנים. את שניהם הצליחו להציל.

איך מרגיש מי שחולה במחלה?: נפצעתם, שריטה קלה, ואולי אף פצע יותר עמוק, אתם לא ממש מתייחסים. אולי אתם חובשים ומחטאים קצת את הפצע ונותנים לו להחלים לבד. לאחר כמה ימים אתם מרגישים כאבים באזורים שונים בגוף - הלסת כואבת, העורף מתקשה, קשה לכם לבלוע. שרירי הפה מתכווצים נגד רצונכם ואתם נראים מחייכים. אתם לא יכולים להפסיק ואתם עכשיו ממש מבוהלים - כי זה החיוך של השטן...

חולה טטנוס - ציור של סיר צ'רלס בל - 1809

כך מתחילה המחלה הקרויה בעברית צפדת או פלצת, המוכרת יותר בשמה הלועזי טטנוס (tetanus). המחלה מכונה גם "חיוך השטן" (Devil's smile) ו"מוות בשבעה ימים" (The seven day death) - מחלה קשה שללא טיפול בזמן מסתיימת בכ-40-20 אחוזי תמותה, ועם אבחון מהיר וטיפול בבית חולים מצויד היטב ניתן לשרוד ולאחר מספר חודשים להשתקם ולחזור ברוב המקרים לתפקוד נורמלי. בעולם השלישי, שם אין ציוד מתאים בבתי החולים, התמותה גבוהה בהרבה. שם גם מתים רבים מהילודים כתוצאה מתחלואה בטטנוס מיד עם לידתם.
בניגוד למחלות חיידקיות אחרות, זו לא מחלה מדבקת, אלא נרכשת מהסביבה לאחר פציעה, שאינה בהכרח חמורה. מי שחלה והחלים, יכול לחלות שוב. המחלה לא מחסנת.

בזמן הפציעה חודרים לפצע הפתוח נבגים של חיידקי Clostridium tetani ביחד עם חיידקים נוספים. מספר ימים (עד כשלושה שבועות) לאחר סגירת הפצעים מתפתחים בהם, בעזרת החיידקים הנוספים, הצורכים את מעט החמצן המגיע לפצע, תנאים אל-אווירניים המאפשרים לחיידקי הצפדת לנבוט, לשגשג ולהפריש רעלנים. הרעלנים מתפשטים ממקום הזיהום דרך הדם ונצמדים לשרירים, מונעים מהם את שחרור הכיווץ וגורמים לכיווץ מתמשך ובלתי נשלט. ההתכווצויות של השרירים מחמירות ועלולות לגרום לשבירת עצמות ואף לחנק כתוצאה מהפסקת הנשימה.

צילום דרך מיקרוסקופ של חיידקים ונבגים של Clostridium tetani, הגורמים למחלה.

המקור: CDC, 1979

תרכיב החיסון נגד המחלה, הקיים כבר משנות ה-20 של המאה ה-20, כולל את הרעלן העיקרי של החיידקים, tetanospasmin, שעבר טיפול כימי (בפורמלין) שמנטרל את פעילותו, אך שומר על תכונותיו האנטיגניות (הוא מזוהה על-ידי מערכת החיסון כמו הרעלן המקורי). בישראל החלו לחסן בשנת 1955. בפציעה חמורה, באנשים לא מחוסנים, מנסים למנוע את המחלה בעזרת נוגדנים ייחודיים נגד הרעלן, אך טיפול זה אינו מחליף חיסון ואינו מקנה הגנה עתידית.

חיסוני השגרה (כחלק מהחיסון המשולש החיידקי – קרמת, צפדת ושעלת) ניתנים בגיל חודשיים, ארבעה חודשים, חצי-שנה, שנה, כיתה ב, כיתה ח, ובזמן הגיוס לצבא. ההנחיות למבוגרים הם להתחסן שוב כל 10 שנים, וכשמדובר בפציעה חמורה להתחסן שוב אם עברו חמש שנים. החיסון מומלץ גם לנשים בהריון, בסביבות השבוע ה-30 כדי להגן על הילוד/ה בעיקר מפני שעלת.

במרץ 2019, פורסם בדיעבד סיפורו של ילד בן 6 ממדינת אורגון שבארצות הברית שחלה בצפדת שנתיים קודם (ב-2017) לאחר שנחתך קלות במצחו בחווה של הוריו. הם חיטאו וחבשו את הפצע בבית. הם כלל לא הגיעו למרפאה. נקודה חשובה נוספת - הם לא חיסנו את הילד בחיסוני השגרה.

ששה ימים אחרי הובהל הילד באמבולנס אווירי לבית החולים בפורטלנד. לטיפול במחלת הצפדת - מקרה ראשון של צפדת במדינה לאחר כ-30 שנה. הוא הוכנס לטיפול נמרץ וחובר למכשירים במשך שבועות שלמים - בחשכה ועם אטמי אזניים. כי למרות כל התרופות שקיבל, כל תזוזה בסביבה וכל רעש אקראי היו גורמים לכל גופו להתכווץ ולכאבים נוראיים. הרופאים, התרופות (ביניהן נוגדנים כנגד הרעלן, ואנטיביוטיקה כנגד החיידקים) והמכשור הצליחו להציל אותו. הטיפול הרפואי עלה למעלה מ-800,000 דולר. לאחר הטיפול הוא עבר שיקום ממושך של כשלושה וחצי חודשים, שבעקבותיו יכול היה לשוב לביתו.

למרות נסיונות הרופאים לשכנע את ההורים לחסן את הילד, כנגד צפדת ושאר חיסוני השגרה, הם התעקשו בסרובם. הילד עלול לחלות בצפדת שוב...

מחלת הצפדת היא מחלה קטלנית מאד, במיוחד בעולם השלישי, ומאד לא נעימה לשורדים אותה. היא כמעט ולא קיימת בזכות החיסון כנגד הרעלן המופרש של החיידק הגורם למחלה. שימו לב: החיידקים הגורמים למחלה נמצאים מסביבנו כל הזמן, ואם יגיעו לפצע של אדם לא מחוסן, יגרמו בו למחלה. הקפידו לחסן את ילדיכם בהתאם ללו"ז שנקבע על-ידי רשויות הבריאות ודאגו לחסן את עצמכם אחת ל-10 שנים. ואם נפצעתם פציעה עמוקה, ועברו למעלה מחמש שנים מאז שהתחסנתם, התחסנו שוב.