דגי האמנון (Tilapia - שחלקם מוכרים בכינוי "מושט") הם דגי מים מתוקים של אזורים טרופיים. ישראל היא המדינה הצפונית ביותר בה הם נמצאים בטבע. בישראל מוכרים שמונה מינים טבעיים, שניים מהם אנדמים (תפוצתם מוגבלת) לארץ ישראל. לדגים אלה חשיבות אקולוגית רבה, כיוון שהם מגבילים ומווסתים את כמויות האצות הירוקות והחיידקים הכחוליים, ובכך שומרים על איכות המים.
2.5 מיליון טונות של דגי אמנון מגודלים בבריכות דגים לצרכי חקלאות ומהווים חלק משמעותי, השני בחשיבותו, בענף המידגה ברחבי העולם.
זה כ-15 שנה מתלוננים דייגים בכינרת על כך שחלק מדגי האמנון נגועים במחלה זיהומית קטלנית: הדגים הגוססים "רדומים", פגועי עיניים עד כדי חסרונן(!), ובעלי נגעים מפושטים בעור. היבול של דגי האמנון מהכנרת צנח מכמות של 316 טונות בשנת 2005, לכמויות של 51, 8, ו-45 טון בשנים 2007, 2009, ו-2010 בהתאמה. ב-2011 וב-2012 הייתה עלייה בכמות ל-100 ו-160 טונות בהתאמה, אך היא נבעה משיפור טכנולוגיית הדיג. ירידה נוספת נרשמה ב-2013 (140 טונות). מקיץ 2009 החלו מגיפות גם בבריכות בהם מגדלים אמנונים בכל רחבי ישראל.
אמנון הגליל (Sarotherodon galilaeus), אחד המינים שנפגעו, הוא בעל חשיבות תיירותית ודתית: הוא מכונה באנגלית saint peter fish ("דג פיטר הקדוש") ונחשב קדוש על-ידי הנוצרים בגלל תפקידו בסיפור שבו האכיל ישו 5,000 רעבים בלחם ובדגים. צליינים רבים מגיעים לכנרת ואוכלים בסביבתה את הדג הקדוש.
 |
| איור של אמנון הגליל Robbie Cada, WIkimedia commons |
אחד הדייגים הביא מספר דגים נגועים במחלה לחוקר הדגים והווטרינר ד"ר אבי אלדר ממשרד החקלאות. אלדר, שלא הכיר את המחלה, שלח את הדגים הנגועים לעמיתים בחו"ל. גם הם לא הכירו את המחלה. אלדר רתם למשימה את פרופ' הלל ברקוביאר מהאוניברסיטה העברית ופרופ' ערן בכרך מאוניברסיטת תל-אביב, ויחד הם בודדו ואפיינו את הנגיף הגורם למחלה.
החוקרים בודדו את הנגיף והצליחו להרבות אותו בתרבית תאים שמקורה בתאי מוח של אמנונים. תאי המוח המודבקים מתו לאחר כ-5 עד 10 ימים מההדבקה בנגיף. בצילומים במיקרוסקופ אלקטרונים התברר שהקופסית החלבונית של נגיף היא איקוזהדרית, עטופה בממברנה שמקורה בתאי המאכסן. גודל חלקיקי הנגיף העטופים הוא 75-55 ננומטר. החומר התורשתי של הנגיף הוא RNA חד גדילי (לא ידוע עדיין אם חיובי או שלילי). הדבקה,בנגיף שגודל במעבדה של דגי אמנון בניסויים שונים גרמה בהם למחלה זהה לזו שנצפתה בכנרת ובבריכות הדגים, ולתמותה של 100-80 אחוזים מהם. עיקר הפגיעה בדגים המתים הייתה בכליות, בטחול, במוח ובעיניים.
הנגיף כונה על ידי מגליו TiLV (ראשי תיבות של Tilapia lake virus) - הנגיף הפוגע באמנוני האגם. ביינתיים ידוע שהנגיף מדביק רק דגים וטמפרטורת ההתרבות שלו נמוכה בהרבה מטמפרטורת הגוף של האדם, כך שאין סכנה לבני אדם מאכילת דגים נגועים.
החוקרים סנתזו תחלים מתאימים, המשלימים רצפי RNA של הנגיף, שיאפשרו לזהות אם הדגים נגועים בנגיף בשיטת ה-PCR (ראו "החיים בטמפרטורות גבוהות"),
דגים ששרדו את ההדבקה והמחלה היו מחוסנים מפני הדבקה נוספת. החוקרים ינסו לנצל עובדה זו כדי לפתח חיסון כנגד גורם המחלה.
לקריאה נוספת
המאמר המקורי – ב-Journal of clinical virology
על PCR - "החיים בטמפרטורות גבוהות" - "גליליאו" 185.
הרשומה המקורית עובדה לכתבה "מחלת האמנונים" ב"גליליאו" 199, אפריל 2015.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה