חיידקים המאפשרים לנגיפי נורו לשהות במעיים כדיירי קבע
למרות שבעיתונות הרגילה נוטים לבלבל ביניהם, חיידקים ונגיפים הן שתי קבוצות ביולוגיות נפרדות לחלוטין (ראו ב"חיידק או נגיף"). החיידקים הם תאים, ואילו הנגיפים אינם כאלה (ויש הטוענים שהם כלל אינם יצורים חיים), אלא גופיפים חלבוניים שמכילים בתוכם חומר תורשתי. הנגיפים חייבים תאי מאכסן כדי להשתכפל. אחד ההבדלים המעשיים המוכרים בין חיידקים לנגיפים הוא שטיפול אנטיביוטי פוגע ומשמיד אך ורק חיידקים, בעוד שנגיפים אינם מושפעים ממנו כלל. על יוצא מן הכלל נדווח כאן.
נגיף נורו (Norwalk) קיבל את שמו על שם העיר Norwalk באוהיו, בעקבות מגיפה שהתפרצה בעיר ב-1968 – אז בודד ואופיין לראשונה. הוא הנגיף היחיד בסוג Norovirus, המשתייך למשפחת הנגיפים Caliciviridae, וזה שמו הנפוץ יותר. נגיפי הנורוהם נגיפי מעיים של יונקים שונים, ומכונים "נגיפי ההקאה של החורף" (winter vomiting bug).
נגיף הנורו האנושי גורם ליותר מ-90 אחוזים ממחלות המעיים המגפתיות שאינן נגרמות על-ידי חיידקים. ובניגוד לנגיפי מעיים אחרים, שפוגעים בעיקר בילדים, נגיף הנורו פוגע בכל הגילאים. הסיבה העיקרית להיותו כזה היא נוכחותו של הנגיף בצורה סמויה במעיים של הרבה אנשים, שמהווים כנשאים, וכך הם מהווים מקור תמידי להדבקה. ההדבקה העיקרית מתרחשת לרוב דרך מזון או מים שזוהמו בצואה של נשא הנגיף (לרוב עובד הסעדה שלא רחץ ידיים היטב לאחר יציאה מהשרותים). הדבקות משניות מתרחשות ע"י מגע ישיר או עקיף ואף בתרסיסי נגיפים דרך האוויר. המגיפות מתפרצות בספינות טיולים, בתי מלון, בתי חולים, בתי אבות,מחנות צבאיים, בתי ספר ובתי כלא.
 |
נגיפי נורו במיקרוסקופ אלקטרונים
המקור: Charles D. Humphrey/CDC |
התסמינים העיקריים של המחלה הם: בחילות הקאות מרובות, כאבי בטן חזקים ושלשול מימי. מרבית החולים מתאוששים ומבריאים לאחר יומיים. ברחבי העולם מתים מדי שנה מהנגיף כ-200,000 איש, מרביתם במדינות העולם השלישי, מתוך כ-267 מיליון חולים. המחלימים יכולים להדבק בנגיף שוב: בזן אחר לאחר כחצי שנה, ובאותו זן, לאחר כשנתיים, וזו הסיבה שגם לא מנסים לפתח חיסון. הכלרה של מקורות מים משמידה נגיפי נורו.
קבוצת חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וושינגטון, בראשות הרברט וירג'ין (Virgin), שעבדה בעכברים ועם הזן העכברי של נגיף נורו, ניסתה לבדוק אם יש לחיידקי המעיים קשר כלשהו למצב הנשאות של העכברים. אחת משתי קבוצות של עכברים טופלו במשך שבועיים בקוקטייל של ארבעה אנטיביוטים שונים, רחבי טווח, שהוספו למזונם. לאחר מכןהודבקועכברי שתי הקבוצות במיליון נגיפי נורו (לכל עכבר). נוכחות הנגיפים בגללים נבדקהלאחר שלושה ימים ושבועיים. לאחר שבועיים, הנגיפים לא נמצאו בגללי עכברים שטופלו באנטיביוטים, בעוד שבגללים של עכברי הביקורת הנגיפים נמצאו. החוקרים שיערו שלאוכלוסיית החיידקים תפקיד חשוב בהשארות הנגיפים במעי העכברים. כדי לאשש את השערתם, חזרו החוקרים על הניסוי אך הפעם הם השתילו צואה של עכברים בריאים לאחר סיום הטיפול האנטיביוטי. העכברים הפעם היו נשאים של הנגיף. השתלת צואה של עכברים שטופלו באנטיביוטים– לא החזירה את יכולת הנשאות. החוקרים וידאושהטיפול האנטיביוטי כלל אינו פוגע בנגיף עצמו (זה נבדק בתרבית תאים בנפרד...).
עכשיו צריך לברר איזה חיידקים ממאות מיני החיידקים שבמעי העכברים אחראים לתופעה, ולבדוק איך הם מאפשרים את השארות הנגיפים. האם מדובר בחלבונים חיידקיים אליהם נצמדים הנגיפים?
אם כך, נראה שבמקרה של נגיפי הנורו, טיפול אנטיביוטי יכול למנוע מצב של נשאות מתמשכת. האם תהיינה לזה השלכות מעשיות? ימים יגידו.
תקציר המאמר המקורי בכתב העת Science
"חיידק או נגיף"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה