רפואה ופתולוגיה, אנתרופולוגיה, בריאות הציבור, פליאונטולוגיה וארכיאולוגיה - על המדען רב הפעלים רודולף וירכו
 |
| רודולף וירכוב (1902-1821) |
רודולף וירכו (יש הכותבים וירשאו או וירכוב - Virchow) נולד ב-1821 בגרמניה, ובה, בעיקר בברלין, פעל כל חייו. הוא היה אחד המדענים הבולטים והמשפיעים של המאה ה-19. וירכוב התמחה ברפואה ובפתולוגיה, אך פעל ופירסם כתבים גם בתחומי האנתרופולוגיה, בריאות הציבור, פליאונטולוגיה וארכיאולוגיה, וכפי שנראה בהמשך, גם בפוליטיקה. וירכו ייסד, ביחד עם בנינו ריינדהרט (Reinhardt) את כתב העת בגרמנית לפתולוגיה, אנטומיה ופיזיולוגיה. הוא עודד את עמיתיו ותלמידיו להשתמש במיקרוסקופ ככלי תצפיתי מחקרי (ומיוחסת לו האמרה: "חשוֹב מיקרוסקופית"; think microscopically), והוא כונה על ידי עמיתיו "האפיפיור של הרפואה".
וירכו היה הראשון שקבע שמחלה אינה פוגעת ביצור כולו, אלא בכמה תאים מתוכו או בקבוצת תאים, והוא הוביל את המחקר הפתולוגי המזהה שינויים בתאים הפגועים בעקבות המחלה - כלי חשוב שמסייע בזיהוי מחלות שונות גם היום. הוא קידם את המחקר האקטיבי, שאינו רק תצפיתי, המערב גם ניסויים בבעלי חיים. הוא גילה שהעצמות ורקמות החיבור מורכבות גם הן מתאים, בניגוד למה שחשבו עד אז. הוא גם תאר את המיילין - החומר הלבן העוטף את האקסונים של חלק ניכר מתאי העצב בכל החולייתנים. הוא תאר לראשונה וקבע את שמן של חמש מחלות, ביניהן לוקמיה ופקקת (Thrombosis), והמציא לא מעט מונחים ביולוגיים רפואיים שבשימוש עד היום. לזכותו של וירכו אף נזקפת האימרה, מ-1855, שכל תא מוצאו מתא (שקדם לו). הוא גם פיתח שיטה לניתוחי מוח שנקראת על שמו ונמצאת בשימוש עד היום.
וירכו היה ממתנגדיו הבולטים ביותר של לואי פסטר (Pasteur) – שפיתח באותה תקופה את הגישה המחברת בין היצורונים למחלות, וטען בלהט שמחלות נגרמות על ידי שיבוש של הסדר התאי ולא כתוצאה מפלישה של יצורונים. כיום אנו יודעים שיש מחלות זיהומיות כמו שטען פסטר, ויש מחלות אחרות, כמו שטען וירכו. וירכו שם לב גם לקשר בין מחלות של בעלי חיים למחלות בבני אדם והגדיר מחלות כאלה כזואונוטיות - מועברות מבעלי חיים). וירכו הוביל את ההתנגדות הנחרצת של הקהילה הרפואית לשיטת החיטוי שאותה הנהיג איגנץ זמלוויס (Semmelweiss). זמלוויס הנהיג חובה של חיטוי הידיים של הרופאים והמיילדות במעבר בין חולה לחולה ובמיוחד במעבר של הרופאים שניתחו גוויות ליולדות בבית החולים בווינה. התנגדות זו גרמה לפיטוריו של זמלוויס מעבודתו בבית החולים ובעקיפין גם להתמוטטותו ולאישפוזו בבית חולים לחולי נפש (ראו: להרחבה). רק בדיעבד אנו יודעים את גודל טעותו. וירכו אף יצא נגד צ'רלס דרווין וספרו המפורסם, "מוצא המינים", ונחשב כאנטי-אבולוציוניסט. הוא ייחס את הממצאים הראשונים של האדם הניאנדרטלי, שנמצאו בתקופתו, לצורה פגועה של האדם המודרני.
הקשר של וירכו לבריאות הציבור החל ב-1848. אז התפרצה בשלזיה עילית מגפה של טיפוס שהיה קשהמאוד לעצור בשל התנאים הסוציאליים וההיגייניים של תושבי העיר. וירכו מונה כראש הוועדה שחקרה את הסיבות להתפרצות. בדו"ח התוקפני שכתב הוא האשים את הרשויות בהתפשטות המגפה מאחר שלא שיפרו את תנאי המחייה של תושבי העיר. מאז הוא החל לפעול כפוליטיקאי והוביל רפורמות במה שמכונה היום רפואה קהילתית.
 |
איור בכתב העת שיסד וירכו על התאוריה התאית שלו. לא ברור אם הוא אכן המאייר.
Archiv für Pathologische Anatomie und Physiologie (now known as “Virchow’s Archives”), 1847, first issue
|
תרומה מעניינת של וירכו היא לתחום הזיהוי הפלילי. הוא היה הראשון שהשתמש באנליזה פורנזית של שיער, וב-1861 אף הופיע כעד מומחה במשפט רצח. אך הוא היה מודע גם למגבלות של ייחודיות השיער ומכיוון שישנם אנשים בעלי מאפייני שיער זהים, טען שיש להיעזר בעדויות נוספות.
וירכו גילה עניין רב בחקר התולעים ומושא מחקר עיקרי שלו היתה התולעת Trichinella spiralis. זו תולעת טפילית המכונה "תולעת החזירים" והיא גורמת למחלת השערונית (Trichinosis). כיומיים לאחר כניסת הרימות של התולעת למערכת העיכול עם המזון (המבושל חלקית) נגרמת דלקת חריפה במערכת העיכול המלווה בבחילות, בהזעה, בהקאות ובשלשולים. לאחר כשבוע מופיעה פריחה בפנים מלווה עליית טמפרטורת הגוף. לאחר כ-10 ימים מתפתחים כאבי שרירים, קשיי נשימה וירידה בלחץ הדם. במקרים חמורים (מיעוט מהמקרים) החולים מתים מהמחלה עקב כשל לבבי, כשל כלייתי, ונזקים למערכת העצבים. מחקרו זה הוביל לכך שמוצרי הבשר יהיו תחת פיקוח הרשויות וגם הוביל לסיפור הבא:
ב-1865, בפרוסיה, בזמן דיון בפרלמנט על תקציב הצבא, כעס מאד אוטו פון ביסמרק (Bismarck - 1815-1898) - שלימים מונה לקנצלר ונודע בכינויו קנצלר הברזל - על מתנגדו הפוליטי וירכו, שהיה אז ראש מפלגת הקִדמה הגרמנית. הוויכוח ביניהם הגיע לטונים גבוהים ואז ביסמרק הזמין את יריבו, כמקובל אז, לדו-קרב לחיים ולמוות. מכאן יש שתי גרסאות: הראשונה טוענת שוירכו דחה את ההזמנה לדו-קרב בטענה (הצודקת) שלא זו הדרך לפתור מחלוקת פוליטית. השנייה - המעניינת אותנו יותר - טוענת שוירכו ניצל את זכותו לבחור את כלי הנשק שבו הם יתמודדו: הוא התייצב בלשכתו של ביסמרק כשבידיו שני נקניקים הנראים זהים ואמר לו: "אחד הנקניקים מזוהם בגורמי מחלה קטלנית. אתה מוזמן לבחור אחד מהם ולאכול אותו, ואני אוכל את השני". ביסמרק החליט לא להסתכן, והעדיף לוותר על הדו-קרב - שמופיע במקורות ההיסטוריים כדו קרב הנקניקים. בנקניק הנגוע היו רימות של תולעת החזירים. האם הסיפור נכון או שזו רק אגדה - כנראה שלא נדע. בחלק מהמקורות הוא מתואר כעובדה.
וירכו מת ב-1902, בגיל 81, בעקבות נפילה מכלי רכב נוסע. בנפילה הוא שבר את ירכו. השבר לא החלים, וגרם להדרדרות במצב בריאותו.
להרחבה:
ביוגרפיה של רודולף וירכו.
פרדוקס בתי החולים בסוף עידן האנטיביוטיקה – גליליאו 104, אפריל 2007
רשומה זו היא הרחבה של רשומה קודמת לכתבה שפורסמה ב"גליליאו" 209, פברואר 2016
מעניין - לא הכרתי את האיש ופעלו. נשמע שהוא בעיקר התנגד לכל דבר שלא הוא גילה :-) ומבחינה זו חבל.
השבמחק