הזרקה לדם של חיידקי BCG - חיסון משופר ויעיל נגד שחפת

האם צפויה בקרוב, כ-100 שנה לאחר פיתוחו, החזרתו לחיסוני השגרה של החיסון. בדרך לא שגרתית.

שחפת היא מחלה מדבקת מאד, המועברת דרך דרכי הנשימה. מעריכים שיש בעולם שני מיליארד! נשאים של המחלה
כל שנה מתגלים כעשרה מיליון חולים פעילים חדשים ו-1.7 מיליון איש מתים ממנה, רובם ממדינות העולם השלישי.

השחפת מלווה את האדם לפחות 10,000 שנה. העדויות הקדומות ביותר לקיומה נמצאו בשלדים מהתקופה הנאוליתית ובמומיות חנוטות ממצרים. קיימת מחלה דומה בבקר, וסבורים שהמחלה "קפצה" לאדם לאחר שהחל לביית את הבקר לצורך ייצור חלב.

כל עוד בני האדם חיו בקבוצות קטנות, היו התפרצויות מקומיות של שחפת וכך היא לא היוותה בעיה חמורה. הצפיפות שנוצרה בעקבות מהמהפכה התעשייתית ותהליכי העיור גרמה להתפשטותה, ובמאות ה-17 וה-18 אחד מכל ארבעה אנשים מת ממנה!

שחפת באה לידי ביטוי בחלקים שונים בגוף האדם: בָּרֵיאוֹת, בעצמות, במערכת העצבים ובעור. רק במחצית המאה ה-19 נתגלה שמדובר בגורם מחלה אחד ובביטויים שונים של אותה מחלה. ב-1882, זיהה רוברט קוך (Koch) את גורמי המחלה, חיידקי Mycobacterium tuberculosis והוכיח שהם גורמים לה - על גילוי זה הוענק לו פרס נובל לרפואה (1905).

מושבה של Mycobacterium bovis - המקור של חיידקי BCG,
 CDC/ Annie Vestal

ב-1921 פיתחו אלברט קלמט (Calmette) וקמיל גוארין (Guerin), חיסון נגד המחלה שהתבסס על חיידקי Mycobacterium bovis, הגורמים לשחפת בפרות ובבני אדם. החיידקים הוחלשו במשך 13 שנה (מ-1908) על ידי 230 העברות במצעים מלאכותיים. חיסון זה, ניתן בהזרקה תת-עורית,  לא מנע הדבקה, אך אִיפשר למחוסן להתמודד בקלות עם השלב הראשוני של המחלה, ומנע את השלבים הבאים. חיסון זה היה בשימוש נרחב, ואכן תרם להורדת מספר מקרי המחלה בעולם, אבל החסינות שהוא הקנה למטופלים היתה קצרת מועד (עד 10 שנים). החיסון גרם למחלה בחולי/נשאי HIV ובמוגבלי חיסון אחרים. כתוצאה מכך הוגבל השימוש בתרכיב רק למקומות בהם השחפת נפוצה.

למערכת החיסון יש שתי זרועות - זרוע שמייצרת נוגדנים (באמצעות תאי B) וזרוע תאית (באמצעות תאי T), שפועלת להשמדת תאים מודבקים. בדיעבד הסתבר שחיסון ה-BCG, בהזרקה התת-עורית, מפעיל בעיקר את הזרוע הנוגדנית וכמעט שאינו מפעיל את הזרוע התאית, שבמקרה של מחלת השחפת, שתגובתה חשובה יותר כדי להתגבר על המחלה. 

במאמר שהתפרסם בתחילת ינואר 2020 מדווחת קבוצת מחקר גדולה מהמרכז לחקר חיסונים - במכון הלאומי לחקר אלרגיות ומחלות ומדבקות (NIAID) בארצות הברית, על ניסוי השוואתי שבוצע על 50 קופי מקוק רזוס (Macaca mulatta), שניתנים להדבקה במחלה ומהווים חיית מודל למחקר שלה. החוקרים ביצעו השוואה של יעילות חיסון ה-BCG בהזרקה התת-עורית השגרתית, לשתי שיטות אחרות, שנוסו לפני כ-50 שנה, אך נזנחו: שאיפה חיידקי התרכיב דרך מערכת הנשימה,  והזרקתם ישירות לווריד ואף לשילוב של שתי השיטות. 

תוצר מדיד של יעילות החיסון הוא קיום של של תאי T מיוחדים (תאי זיכרון מקומיים -  TRM) ברקמת הריאות - ככל שיש יותר תאים, החיסון יעיל יותר.  והחוקרים מדדו את כמות תאים אלה בריאות של הקופים ולאחר כחצי שנה אף הדביקו אותם בחיידקי השחפת. 

קופי רזוס במומבאי, הודו
צילום: Dr. Raju Kasambe, Wikimedia Commons

רק ההזרקה של החיידקים ישירות לווריד גרמה לעלייה משמעותית בכמות תאי הזכרון ברקמת הריאה. החיסון המסורתי ושאיפת החיידקים לא גרמו לעלייה בתאי הזכרון.

תשעה מתוך עשרת הקופים שחוסנו דרך הווריד שרדו את ההדבקה בחיידקי שחפת קטלניים. לא מצאתי במאמר נתוני שרידות של שלוש הקבוצות האחרות - האם בהן אף קוף לא שרד? 

אך הדרך למימוש עוד ארוכה. עכשיו צריך לעבור מחיית המודל לניסויים קליניים בבני אדם (מתנדבים?). ואם זה יצליח גם בהם - זה יוכנס לשימוש. 

מאמר סקירה ב-Nature

המאמר המקורי ב-Nature