על הקשר בין תערוכות פרחים, בתי מלון, בתי חולים ספינות אירועים למחלת הלגיונרים
במחצית 2014 חלו שלושה אנשים מתל אביב, שאין כל קשר ביניהם, במחלת הלגיונרים (legionnaires' disease) - דלקת ריאות קשה הנגרמת על ידי חיידקי Legionella pneumophila. שניים מהם אושפזו במצב קשה. השלישי שוחרר כי מצבו היה קל יחסית. החקירה האפידמיולוגית קישרה את שלושתם למלון הילטון בעיר. בבדיקה נמצאו גורמי המחלה, החיידקים, במערכת המים של הקומות התחתונות של המלון (המופרדת ממערכת המים של חדרי האורחים), שבעקבות הממצא היא טוהרה מנוכחותם. בישראל מתאשפזים מדי שנה כ-60-40 איש שנדבקו במחלת הלגיונרים, ובארצות הברית מתאשפזים בין 8,000 ל-18 אלף.
מחלת הלגיונרים היא מחלה שניונית – כלומר מחלה שאנשים בריאים אינם חולים בה. חולים בה רק אנשים עם רקע בריאותי לא תקין: עם מערכת חיסון חלשה; מטופלים בטיפולים כימותרפיים; חולים במחלות ריאה כרוניות. יש לציין שעישון מתמשך ושתייה כבדה של אלכוהול תורמים לירידת התפקוד של המערכת החיסונית, ועם האוכלוסייה הפגיעה נמנים גם עוללים וקשישים.
מחלה זו היא זו אחת המחלות הנוזוקומיאליות (nosocomial - שנרכשות בבתי חולים) הנפוצות במושתלי איברים ובמטופלי דיאליזה. החולים נדבקים בחיידקים – לרוב על ידי שאיפה של רסיסי נוזל ממזגני אוויר או ממקורות מים אחרים, וכנראה שגם משאיפת גרגרי אבק, המכילים אותם. לאחר תקופת דגירה של יומיים עד כעשרה ימים, מתפתחת דלקת ריאות חריפה.
אפשר לטפל במחלה באנטיביוטים (לרוב באֶריתרומיצין), אך כ-20 אחוזים מהחולים לא שורדים. חלק מהמחלימים סובלים מסיבוכים ממושכים. החולים אינם מסכנים את סביבתם ואין דיווחים על הדבקה ישירה מחולה לחולה. המקורות העיקריים להדבקה במחלה הם בתי חולים, בתי מלון, אולמות ארועים, ספינות טיולים, ותערוכות פרחים.
מחלה נוספת, שדרך ההדבקה שלה דומה לזו של מחלת הלגיונרים,, היא קדחת פונטיאק (Pontiac Fever). זוהי מחלה דמוית שפעת שמאופיינת בעליית טמפרטורת הגוף, צמרמורות, כאבי שרירים, כאבי ראש ואי נוחות כללית (וראו בהמשך). בגלל התסמינים הדומים לשפעת, לרוב אין מדווחים עליה לרשויות ויש עליה מעט מידע יחסית. רוב החולים במחלה הם בשנות ה-20 וה-30 לחייהם. המחלה אורכת בין יומיים לחמישה ימים, ואינה מושפעת מטיפול אנטיביוטי. דרך ההדבקה זהה כנראה לזו של מחלת הלגיונרים. למחלה זו גורמים, מלבד L. pneumophila, גם חמישה מיני Legionella נוספים.
 |
תמונת מיקרוסקופ אלקטרונים סורק של Legionella pneumophila.
המקור: CDC/Janice Haney Carr
|
הסוג Legionella כולל כ-60 מינים של מתגים, גראם-שלילייים, אווירניים ובעלי שוטונים, מתת החטיבה גמא-פרוטאובקטריה. L. pneumophila היה החיידק הראשון שאופיין, ובהמשך התווספו יותר מ-50 מיני חיידקים נוספים. בדופן של החיידקים , שלא כבסוגים אחרים מהפרוטאובקטריה, יש חומצות שומן מסועפות. החיידקים הנמנים עם סוג זה אינם גדלים במצעים שגרתיים ויש לגדלם במצעים מיוחדים.
החיידקים נפוצים בריכוזים נמוכים בכל מקום רטוב או לח (אך לא במים מלוחים): באגמים, בבריכות, בנהרות ונחלים. הם נמצאו במעיינות חמים בילוסטון (ב-63 מעלות) באגמים קרים באלפים (ב-10 מעלות) וגם במים שעל גבול הקיפאון. ב-1979, לאחר התפרצות הר הגעש סנט הלנה בארצות הברית, נמצאו חיידקי Legionella גם במאגרי המים שנקוו בעקבות ההתפרצות. החיידקים נמצאים גם באדמות לחות מסוגים שונים. כמו גם במתקנים לחים ורטובים רבים מעשה ידי אדם הקשורים במים: מגדלי קרור, תאי קרור, ברזים, ממטרות, מכונות לייצור קרח (וגלידות), מזרקות, מתקנים של רופאי שיניים, בריכות זרמים (ג'קוזי), מתקני שתייה ואחרים – כל אלה מהווים בית גידול מתאים לחיידקים, והם משגשגים בהם.
במים חיידקי הסוג נמצאים בגפם, או כאנדוסימביונטים של אמבות ופרוטוזואונים אחרים, או על מרבדים של חיידקים כחוליים. החיידקים מתרבים בטבע אך ורק בתוך תאים, והם נחשבים כטפילים תוך-תאיים. בבני אדם הם מתרבים בתוך מַקרוֹפָגים, תאים בולעניים.
 |
| תמונת מיקרוסקופ אלקטרונים סורק של Legionella pneumophila שנצמד לרגל מדומה של האמבה Hartmannella vermiformis. לאחר ההצמדות יחדור החיידק לאמבה ויתרבה בה. המקור: CDC/ Dr. Barry S. Fields |
בישראל, בדיקת התפוצה של החיידקים העלתה שרבים מעובדי ההשקיה בהמטרה ועובדי בריכות דגים נחשפו לחיידקים, והם נושאים נוגדנים לזנים האלימים של L. pneumophila.
אין, וגם לא נמצאים בפיתוח, תרכיבי חיסון כנגד L. pneumophila.
זיהוי החיידקים נעשה בשיטות בקטריולוגיות (גידול החייקים על מצעים מיוחדים), בשיטות אימונולוגיות (שימוש בנוגדנים לאיתור אנטיגנים בשתן; בדיקת הימצאות נוגדנים בנסיוב) ובשיטות מולקולריות (PCR).
מבט היסטורי
מחלת הלגיונרים קיימת "רשמית" רק מ-1976: ביולי 1976 החלו להצטבר דיווחים מבתי חולים שונים בארצות הברית על דלקת ריאות חריפה, שסימניה העיקריים הם צמרמורת, טמפרטורת גוף גבוהה, כאבים באזור החזה ובלבול חושים. בסך הכל חלו, תוך חודש אחד, 182 בני אדם, מהם מתו 29. החקירה האפידמיולוגית העלתה שכל החולים השתתפו בכינוס של משוחררי הצבא האמריקאי (לגיונרים) במלון בלוויו-סטרפורד (Bellevue-Stratford) בפילדלפיה, או שהתארחו במלון בזמן הכנס. סימני המחלה הופיעו בחולים כשבוע אחרי שהסתיים הכינוס. המחלה הלא מזוהה כונתה מחלת הלגיונרים, וזה שמה גם היום. המלון נסגר למספר חודשים.
 |
מחלת הליגיונרים בכותרות העיתונים בארצות הברית ב-1976
|
למרכז לבקרת המחלות באטלנטה היה אתגר רציני - לנסות ולבודד את גורמי המחלה מרקמות של חולים שנפטרו מהמחלה, ואי אפשר היה לגדלם במצעים שגרתיים. רק אחרי כמה חודשים הצליחה קבוצת חוקרים בראשותו של ג'וזף מקדייד (MacDade), לבודד מהריאות של ארבעה חולים שמתו מהמחלה את החיידקים, לגדל אותם במעבדה, ולהוכיח בשיטות אימונולוגיות שהם אלה שגרמו לה. החיידקים כונו על שם המחלה ועל פי הסימן העיקרי שלה, דלקת ריאות, Legionella pneumophila. החיידקים נמצאו גם במים של מגדל הקירור של המלון והתברר שהם הופצו ברחבי המלון על ידי מערכת מיזוג האוויר. אז נזכרו, שב-1974, באותו מלון בפילדלפיה, בכנס רב משתתפים (יותר מ-1000), גם חלו 20 אנשים ומתוכם מתו שניים.
לאחר שהוכח הקשר ביו החיידקים למחלה, פותחו שיטות, בעיקר אימונולוגיות, לזיהוי החיידק או נוכחות נוגדנים כלפיו. המרכז לבקרת מחלות באטלנטה בשיתוף עם ארגון הבריאות העולמי החלו לבדוק דגימות קפואות של רקמות ונסיובים שבודדו ממתים ומחולים ששרדו באירועי מחלה דומים מהעבר שנשארו "פתוחים": אז התברר שאותם חיידקים גרמו להתפרצויות רבות כבר בעבר, ושהקדומה שבהם התרחשה ב-1943.
החוקרים גילו כי ב-1973, קבוצת תיירים סקוטים חלתה לאחר ששהתה במלון ריו-פרק (Rio Park), ב-Benidorm שבספרד: 89 אנשים חלו, מתוכם מתו שלושה. במלון לא היתה מערכת מיזוג אוויר ומקור הזיהום (שנמשך עד 1980, עם כ-60 חולים נוספים) התברר כמתקן למי שתייה.
כמו כן התגלה כי ב-1965, בבית החולים הפסיכיאטרי סנט אליזבט בוושינגטון, חלו 81 אנשים במחלת הלגיונרים, מהם 14. גם בבית חולים זה לא היו מתקני מיזוג אוויר. החולים היו אלה שהסתובבו בחצר או ישנו ליד החלונות הפתוחים. חפירות קרקע מסביב לבית החולים שגרמו לאבק רב היו כנראה המקור; בזמן החפירות התרחשה סופה וירדו גשמים רבים. המגיפה הסתיימה עם הפסקת החפירות.
בדיקות הנסיובים גילו שגם קדחת פונטיאק, שאופיינה לראשונה ב-1968 במפעל גדול במחוז פונטיאק (Pontiac) שבמדינת מישיגן שבארצות הברית, נגרמה על ידי חיידקים אלה. אז חלו בקדחת עובדים רבים, מבקרים, וגם חיות מעבדה. החולים אינם חולים בדלקת ריאות, אלא במחלה דמוית שפעת, שמאז מכונה על שם המחוז. העובדים חלו רק כשהופעל במפעל מיזוג האוויר, וכבר אז חשדו שגורם המחלה הלא מזוהה מופץ באמצעות רסיסי המים המתפזרים באוויר כשהמזגנים פועלים.
עוד התברר כי בקיץ 1957, באוסטין שבמינסוטה, חלו 78 איש - עובדים ומבקרים בשני מפעלים בעיר (ממוזגי אוויר).
ההתפרצות הגדולה ביותר של מחלת הלגיונרים, מאז ההתפרצות הראשונה, התרחשה בהולנד בפברואר 1999. 188 חולים אושפזו בבתי חולים שונים עם מחלת הלגיונרים. הראשון אושפז ב-25 בפברואר, והאחרון ב-16 במרץ. בתחקור האפידמיולוגי נמצא הגורם המשותף לכולם: כולם ביקרו בתערוכת הפרחים הבינלאומית השנתית שהתקיימה בעיר בובנקרספל (Bovenkarspel) בצפון מערב הולנד, בין התאריכים 28-19 בפברואר. בתערוכה ביקרו כ-77 אלף איש. 21 מהחולים לא שרדו (אחד מהם נאבק על חייו עד 2001), ו-206 מהחולים היו במצב קשה, וחלקם סובל מנזקים רפואיים בלתי הפיכים.
כל מתקני המים בתערוכה נבדקו בשיטת ה-PCR לנוכחות חיידקי L. pneumophila. בשלושה מתקנים בתערוכה, שתי מזרקות של מים חמים ומתז של מים קרים נמצאו החיידקים. שתי המזרקות שימשו כחממה לגידול שלושה זנים של לגיונלה, אחת מהן הייתה המקור העיקרי להפצה. אחד הזנים שבודד מהמזרקות היה זהה לזן שתקף את מרבית החולים; מיעוט חלו בזן שני. הכלרה של המים, בהתאם לתקנות, הייתה מונעת את התרבות החיידקים ואת המגיפה.
מניעה
חיידקי ה-Legionella נפוצים מאוד בסביבה. המחלות השניוניות שהם גורמים קשורות לרוב בבתי חולים (מחלות נוזוקומיאליות) ונסיבות תיירותיות (כנסים, בתי מלון, ספינות תיור ושעשועים). הדרך היעילה ביותר להימנע מהדבקה בהם היא לחטא ולטהר את מקורות המים והמתקנים מהחיידקים ולתחזק אותם כראוי. הכלרה, או טיפולים מקבילים אחרים, בבריכות שחייה ובמרחצאות, מונעת אף היא התנחלות והתרבות של החיידקים. גם בדיקות תקופתיות, ללא קשר למקרי מחלה ספציפיים, יכולים להקטין את התחלואה.
והעיקר שנהיה בריאים.
פורסם במקור ב"גליליאו" 198, מרץ 2015. עודכן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה