חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

3.4.12

שחפת - החיסון בדרך?

חיסון חדש למחלת השחפת, בינתיים רק בעכברים

בתחילת השנה חלתה ילדה בשחפת בירושלים. היא נדבקה מאביה, שהוא פליט מאפריקה השוהה בעיר. כמה ילדים נוספים ואנשי צוות בגן הילדים שבו ביקרה הילדה נדבקו אף הם. כולם נמצאים במעקב של לשכת הבריאות, ומטופלים בהתאם באנטיביוטיקה.

שחפת היא מחלה מדבקת מאד, המועברת דרך דרכי הנשימה. כל שנה מתגלים בין תשעה לעשרה מיליון חולים חדשים בשנה וכשליש מתוכם, כשלושה מיליון איש, מתים ממנה כל שנה, רובם ממדינות העולם השלישי. שתי סיבות עיקריות גורמות למצב זה: הדבקה משותפת עם נגיף ה-AIDS, שבעקבותיה החולה לא שורד, והשנייה, התפתחות של זני חיידקים הגורמים לשחפת, שעמידים למרבית התרופות הקיימות.

השחפת מלווה את האדם לפחות 10,000 שנה. העדויות הקדומות ביותר לקיומה נמצאו בשלדים מהתקופה הנאוליתית ובמומיות חנוטות ממצרים. קיימת מחלה דומה בבקר, וסבורים שהמחלה "קפצה" לאדם לאחר שהחל לביית את הבקר לצורך ייצור חלב.

כל עוד בני האדם חיו בקבוצות קטנות, היו התפרצויות מקומיות של המחלה וכך היא לא היתה כבעיה חמורה. הצפיפות שנוצרה בעקבות מהמהפכה התעשייתית ותהליכי העיור גרמה להתפשטות השחפת, ובמאות ה-17 וה-18 אחד מכל ארבעה אנשים מת ממנה!

שחפת באה לידי ביטוי בחלקים שונים בגוף האדם: בָּרֵיאוֹת, בעצמות, במערכת העצבים ובעור. רק במחצית המאה ה-19 נתגלה שמדובר בגורם מחלה אחד ובביטויים שונים של אותה מחלה. ב-1882, זיהה רוברט קוך (Koch) את גורם המחלה, החיידק Mycobacterium tuberculosis והוכיח שהוא הגורם לה - על גילוי זה הוענק לו פרס נובל לרפואה (1905).



צילום רנטגן של ריאות נגועות בשחפת. הגידול מסומן בחיצים
המקור: CDC Public Health Image Library (PHIL), 
#2543.

אפשר להידבק בשחפת כתוצאה מחשיפה לחיידק בודד! ואולם רק 15%-5% מהנחשפים מפתחים מחלה. החיידקים חודרים לרֵיאות ויוצרים שם מוקדים גבשושיים, ואז מתפתחת דלקת הגורמת להצטברות של תאי דם לבנים רב גרעיניים (תאי ענק). הנוגדנים המתפתחים נגד החיידקים מסייעים להם להיבלע על ידי מקרופגים - שם הם ממשיכים להתרבות! בילדים השלב הזה עובר ללא סימנים חיצוניים.

אם המוקד הגבשושי לא מחלים, מוסיפים החיידקים להתרבות במאקרופגים המצטברים במרכז המוקד ונוצרות גרנולומות (גרנולומה - מבנה הנוצר על ידי הצטברות מקרופגים סביב גוף המזוהה על-ידי המערכת החיסונית כגוף זר, ומיועד לבודד ולחסום אותו, גם אם אי אפשר להשמידו). במרכז, התאים מתים מחוסר חמצן ונוצר נמק, ממנו מתפרצים חיידקים לדם, ומשם לרקמות אחרות.

אם המוקד מחלים, כפי שקורה אצל מרבית הילדים - נשארים חיידקים "רדומים" בתוך המקרופגים אפילו עשרות שנים, והמחלה מתפרצת שוב בגיל מבוגר, כשמערכת החיסון נחלשת. קיימות הערכות שכשליש מאוכלוסיית העולם נושאת את החיידק במצב הרדום.

ב-1921 פותח החיסון הראשון כנגד גורמי המחלה, BCG. בהמשך, נמצאו כמה תרופות שאִפשרו לטפל בחולים, ובשנות ה-50 של המאה הקודמת נוצר הרושם המוטעה שאפשר להתגבר על המחלה. ב-1993 הכריז ארגון הבריאות העולמי על שובה של השחפת לרשימת המחלות החוזרות. וב-2006 הוכרז על מבצע לעצירת המחלה, שעדיין לא התממש.

החיסון שפותח ב-1921 על-ידי אלברט קלמט (Calmette) וקמיל גוארין (Guerin), התבסס על חיידקי Mycobacterium bovis, הגורמים לשחפת בפרות ובבני אדם. החיידקים הוחלשו במשך 13 שנה על ידי 230 העברות במצעים מלאכותיים. חיסון זה לא מנע הדבקה, אך אִפשר למחוסן להתמודד בקלות עם השלב הראשוני של המחלה, ומנע את השלבים הבאים. חיסון זה היה בשימוש נרחב, ואכן תרם להורדת מספר מקרי המחלה בעולם, אבל החסינות שהוא הקנה למטופלים היתה קצרת מועד (עד 10 שנים). בעייה נוספת שנוצרה היתה המחלה בחולי/נשאי HIV, ולכן תרכיב זה נמצא בשימוש כיום רק במקומות בהם השחפת נפוצה. כיום מחפשים אלטרנטיבה טובה, שתקנה חיסון ממושך יותר, שתעזור להתגבר על המחלה באופן מוחלט.

קבוצת חוקרים ממכללת איינשטיין לרפואה בניו יורק, בראשות ויליאם ג'ייקוב (Jacob) פיתחה חיסון חדש כנגד המחלה, שנוסה בהצלחה בינתיים רק על עכברים. החיסון מבוסס על חיידק אחר מאותו סוג, Mycobacterium smegmatis, שאינו גורם למחלה בבני אדם, ושהונדס כך שאזור מסוים בגנום שלו, המכונה esx-3, הוחלף במקביל לו מ-M. tuberculosis. אזור זה קשור בעירור מערכת החיסון, אך המנגנון המדויק הקשור בכך אינו ברור.

התקווה היא שהחיסון יעבוד גם בבני אדם, ויעזור לצרף את השחפת למחלת האבעבועות השחורות השייכת היום אך ורק להיסטוריה.

והעיקר שנהיה בריאים!

לקריאה נוספת


פורסם במקור ב"גליליאו" גיליון 164, אפריל 2012.

3 תגובות:

  1. מה עם תופעות הלוואי של החיסון? עליהן אתה לא כותב?

    השבמחק
  2. לאנונימי. לכל חיסון יש תופעות לוואי, ולא צריך להתרגש מזה, כי ברוב המקרים הנזק מתופעת הלוואי שולי יחסית לתועלת של מניעת המחלה. לגבי החיסון הספציפי הזה, עד שהוא לא יבדק בפועל בבני אדם לא נדע.

    השבמחק
  3. מרתק, תודה על הסקירה.

    השבמחק