שחפת היא מחלה מדבקת מאד, המועברת דרך דרכי הנשימה. כל שנה מתגלים בין תשעה לעשרה מיליון חולים חדשים בשנה וכשליש מתוכם, כשלושה מיליון איש, מתים ממנה כל שנה, רובם ממדינות העולם השלישי. שתי סיבות עיקריות גורמות למצב זה: הדבקה משותפת עם נגיף ה-AIDS, שבעקבותיה החולה לא שורד, והשנייה, התפתחות של זני חיידקים הגורמים לשחפת, שעמידים למרבית התרופות הקיימות.
השחפת מלווה את האדם לפחות 10,000 שנה. העדויות הקדומות ביותר לקיומה נמצאו בשלדים מהתקופה הנאוליתית ובמומיות חנוטות ממצרים. קיימת מחלה דומה בבקר, וסבורים שהמחלה "קפצה" לאדם לאחר שהחל לביית את הבקר לצורך ייצור חלב..
כל עוד בני האדם חיו בקבוצות קטנות, היו התפרצויות מקומיות של המחלה וכך היא לא היוותה בעיה חמורה. הצפיפות שנוצרה בעקבות מהמהפכה התעשייתית ותהליכי העיור גרמה להתפשטות השחפת, ובמאות ה-17 וה-18 אחד מכל ארבעה אנשים מת ממנה!
שחפת באה לידי ביטוי בחלקים שונים בגוף האדם: בָּרֵיאוֹת, בעצמות, במערכת העצבים ובעור. רק במחצית המאה ה-19 נתגלה שמדובר בגורם מחלה אחד ובביטויים שונים של אותה מחלה. ב-1882, זיהה רוברט קוך (Koch) את גורם המחלה, החיידק Mycobacterium tuberculosis והוכיח שהוא הגורם לה - על גילוי זה הוענק לו פרס נובל לרפואה (1905).
 |
צילום רנטגן של ריאות נגועות בשחפת. הגידול מסומן בחיצים
|
אפשר להידבק בשחפת כתוצאה מחשיפה לחיידק בודד! ואולם רק 15%-5% מהנחשפים מפתחים מחלה. החיידקים חודרים לרֵיאות ויוצרים שם מוקדים גבשושיים, ואז מתפתחת דלקת הגורמת להצטברות של תאי דם לבנים רב גרעיניים (תאי ענק). הנוגדנים המתפתחים נגד החיידקים מסייעים להם להיבלע על ידי מקרופג'ים - שם הם ממשיכים להתרבות! בילדים, השלב הזה עובר ללא סממנים חיצוניים.
אם המוקד הגבשושי לא מחלים, מוסיפים החיידקים להתרבות במאקרופג'ים המצטברים במרכז המוקד ונוצרות גרנולומות (גרנולומה - מבנה הנוצר על ידי הצטברות מקרופג'ים סביב גוף המזוהה על-ידי המערכת החיסונית כגוף זר, ומיועד לבודד ולחסום אותו, גם אם אי אפשר להשמידו). במרכז, התאים מתים מחוסר חמצן ונוצר נמק, ממנו מתפרצים חיידקים לדם, ומשם לרקמות אחרות.
 |
| חיידקי Mycobacterium tuberculosis במיקרוסקופ אלקטרונים צילום: CDC/ Dr. Ray Butler |
אם המוקד מחלים, כפי שקורה אצל מרבית הילדים - נשארים חיידקים "רדומים" בתוך המקרופג'ים אפילו עשרות שנים, והמחלה מתפרצת שוב בגיל מבוגר, כשמערכת החיסון נחלשת. קיימות הערכות שכשליש מאוכלוסיית העולם נושאת את החיידק במצב הרדום.
ב-1921 פותח החיסון הראשון כנגד גורמי המחלה, BCG. בהמשך, נמצאו כמה תרופות שאִפשרו לטפל בחולים, ובשנות ה-50 של המאה הקודמת נוצר הרושם המוטעה שאפשר להתגבר על המחלה. ב-1993 הכריז ארגון הבריאות העולמי על שובה של השחפת לרשימת המחלות החוזרות. וב-2006 הוכרז על מבצע לעצירת המחלה, שעדיין לא התממש.
החיסון שפותח ב-1921 על-ידי אלברט קלמט (Calmette) וקמיל גוארין (Guerin), התבסס על חיידקי Mycobacterium bovis, הגורמים לשחפת בפרות ובבני אדם. החיידקים הוחלשו במשך 13 שנה על ידי 230 העברות במצעים מלאכותיים. חיסון זה לא מנע הדבקה, אך אִפשר למחוסן להתמודד בקלות עם השלב הראשוני של המחלה, ומנע את השלבים הבאים. חיסון זה היה בשימוש נרחב, ואכן תרם להורדת מספר מקרי המחלה בעולם, אבל החסינות שהוא הקנה למטופלים היתה קצרת מועד (עד 10 שנים). בעייה נוספת שנוצרה היתה המחלה בחולי/נשאי HIV, ולכן תרכיב זה נמצא בשימוש כיום רק במקומות בהם השחפת נפוצה. כיום מחפשים אלטרנטיבה טובה, שתקנה חיסון ממושך יותר, שתעזור להתגבר על המחלה באופן מוחלט.
המשוחף (והמצורע) הירושלמי מהמאה הראשונה
ולסיום, בחלק התחתון של גיא בן הינום בירושלים נמצא בית הקברות הקדום, מהמאה הראשונה, המכונה "שדה הדמים" (בארמית – "חֲקֵל-דָּמָא"). באחת ממערות הקבורה, ליד קברו של חנן הכהן, שכיהן ככהן גדול בשנים 15-6, נמצא קבר אטום, ובו גופה עטויה בתכריכים, ולא בתוך גלוסקמה, כמקובל באותם ימים לאנשים חשובים אלה. החוקרים צ'רלס גרינבלט ומרק שפיגלמן מהאוניברסיטה העברית לקחו מהתכריכים דגימות DNA ובדקו נוכחות של גורמי מחלות שונים. כך התגלה שהמת היה חולה גם בשחפת וגם בצרעת, וזו כנראה הסיבה לצורה החריגה של קבורתו.
 |
תרשים של מיקום הגופה בקבר
שמעון גיבסון, האוניברסיטה העברית |
רשומה זו מבוססת על רשומות קודמות בנושא:
צרעת - המחלה המסתורית מכולן - אפריל 2014
פורסם באתר הפייסבוק: מדעי החיים באוניברסיטה הפתוחה
נפלא.
השבמחקתודה רבה!