חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

11.4.18

הונאות חיסון הטיפוס בגטו לבוב ובמחנה בוכנוולד - במלחמת העולם השנייה.

לכבוד יום השואה בחרתי לכתוב על שני מיקרוביולוגים, רודולף ויגל, הפולני, שבשנת 2003 הוכר כחסיד אומות העולם. ותלמידו, לודוויג פלק, היהודי. שניהם עסקו גם לפני מלחמת העולם השנייה, וגם במהלכה, בפיתוח וייצור חיסונים נגד חיידקי  Rickettsia prowazekii, הגורמים למחלת הטיפוס האנדמי - שליוותה רבות מהמלחמות, עד וכולל מלחמת העולם השנייה. כל אחד מהם הצליח להונות את הצבא הגרמני ולהציל לא מעט אנשים ממחלת הטיפוס.



ד"ר לודוויג פלק - 1961-1896
המקור: Archiv fur Zeitgeschichte, Zurich
Weigl-Lwow.jpg
ד"ר רודולף ויגל - 1957-1883
המקור: Muzeum Narodowe Ziemi Przemyskiej

מחלת הטיפוס
מחלת הטיפוס (Epidemic typhus) היא מחלה קטלנית, שמתפרצת בתנאים של צפיפות רבה בשילוב תנאי הגיינה ירודים. לכן היא לוותה רבות מהמלחמות, עד וכולל מלחמת העולם השנייה. תנאים דומים אפיינו גם בתי כלא - שם כונתה המחלה קדחת הכלא (Jail fever).

החיידקים הגורמים למחלה, Rickettsia prowazekii, מועברים באמצעות כינת הגוף (Pediculus humanus corporis). הכינה מוצצת דם מאדם חולה, החיידקים מתרבים בכינה וגורמים בסופו של דבר למותה. אך עד למותה, אם עברה למאכסן בריא, החיידקים מופרשים בצואתה - והגירוד יוצר פצעים קטנים שדרכם החיידקים חודרים למאכסן החדש.

לאחר 16-6 ימי דגירה מתחילים להרגיש בתסמיני המחלה הדומים לתסמיני שפעת שמלווה בפריחה, תחילה בבטן ואחר כך בכל הגוף. במקרים רבים מתפתחת דלקת המוח וקרומיו, שמלווה ברתיעה מאור, בהזיות, באובדן ההכרה ומסתיימת לבסוף במוות, אצל כ-60 אחוזים מהחולים. טיפול אנטיביוטי (לרוב טטרציקלינים) הניתן בזמן יכול להפחית ואף למנוע את ההידרדרות והמוות.
פריחה אופיינית לטיפוס - בהתפרצות קדחת הכלא בבורונדי - 1997
המקור: CDC

כינת הגוף, הנשאית של חיידקי הטיפוס
המקור: CDC/ Frank Collins, Ph.D.
השילוב של חומרים אנטיביוטיים, מדבירי חרקים וחיסון יעיל, גרם לכך שלאחר מלחמת העולם השנייה נעלמה המחלה מאירופה ומצפון אמריקה. המחלה נותרה פעילה במדינות מתפתחות באסיה, באפריקה, ובמרכז אמריקה ובדרומה. מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת אפשר למנוע את המחלה על ידי חיסון. החיסון לא ניתן באופן שגרתי, אלא לפני נסיעה לאזורים שבהם המחלה נפוצה. התחסנות או החלמה מקנים חסינות ממושכת, כנראה לכל החיים.

המחלה בהיסטוריה
התיאור האמין הראשון של המחלה נכתב בין השנים 1490-1489 – בעת המצור של הספרדים על גרנדה – המעוז האחרון של המוּרים (המוסלמים). הספרדים איבדו במלחמה זו 20 אלף מלוחמיהם; 17 אלף מתוכם מתו מטיפוס.

ב-1494 איבדו החיילים הצרפתיים 30 אלף מחייליהם על אדמת איטליה, לאחר שחלו בטיפוס.

ב-1577 נשפט והורשע במצודת אוקספורד כורך הספרים רולנד ג'נקס (Jenks), על דברי בלע כנגד המלכה ו/או הכנסיה. אפרכסות אזניו "נקטפו", אך הוא המשיך לחיות בלעדיהן עוד כ-30 שנה. אך רבים מהנוכחים במשפטו, השופט, המושבעים והקהל הרב שנהר למשפט חלו בטיפוס, בו נדבקו כתוצאה ממגע קרוב עם האסירים שהובאו למצודה להשפט.  500-300 איש מתוכם לא שרדו. האירוע, על השלכותיו הקטלניות, מכונה "המשפט השחור". משפטים שחורים נוספים התרחשו באנגליה גם אחר כך. בולט ביניהם הוא המשפט השחור ב-1730, בטאונטון, גם שם חלו בטיפוס ומתו מאות אנשים. 

ב-1760 השתמשו לראשונה בשם טיפוס – מהמילה היוונית typhos שמשמעותה מעושן או מעורפל, שֵם שנמצא בשימוש עד היום.

ב-1829 הוגדרו בפירוט סימני המחלה והיא "הופרדה" ממחלת טיפוס הבטן (Typhoid fever), הנגרמת על ידי חיידקים אחרים (Salmonella typhi).

מחלת הטיפוס היוותה גורם משמעותי ברוב המלחמות עד (וכולל) מלחמת העולם השנייה. דוגמאות בולטות לכך אפשר לראות בנסיגה של הצרפתים מרוסיה ב-1812, שבה מרבית החללים היו מטיפוס; וכן במלחמת העולם הראשונה ואחריה (1922-1914) שבה מתו מטיפוס עשרות מיליונים. אך היו גם לא מעט מגיפות שפרצו ללא קשר למלחמות, כמו המגיפה באירלנד (1819-1816) ובקנדה (1847 – 20 אלף מתים).

ב-1909 גילה צ'רלס ניקול (Nicolle) את הקשר בין כינת הגוף למחלה, והוא אף קיבל על כך פרס נובל ב-1928. ב-1916 גילה הרופא הברזילאי הנריק דרוש-לימה (Darosha-Lima) את החיידק גורם המחלה, וקרא לו Rickettsia prowazekii על שם שותפו למחקר סטניסלאוס וון-פרווזק (von Prowazek) , שמת שנה קודם מהמחלה. גם דרוש-לימה חלה בטיפוס, אך החלים.


הרקע להונאה - במלחמת העולם השנייה

השנה היא 1942. מלחמת העולם השנייה בעיצומה ובחזית המזרחית הרבה מאד חיילים גרמניים מתים - לא כתוצאה מפגיעות של החיילים רוסים, אלא ממחלת הטיפוס. מבחינת הגרמנים טיפוס הייתה אמורה להיות רק מחלה של יצורים תת-אנושיים, יהודים למשל..... והם אכן דאגו להסגר מלא בכל הגטאות שבהם התפרצה מחלת הטיפוס, כדי לאפשר למחלה להתפשט בקלות ולא לאפשר ליהודים להמלט מהמחלה. הכאבים, הטמפרטורה הגבוהה, ההזיות והמוות - כל עוד הם היו רק ביהודים שבגטאות לא הטרידה אותם. אבל כזה התפרץ בחזית המזרחית, והחיילים הגרמניים החלו ליפול אחד אחרי השני, הם הבינו שיש להם בעיה.

ארנסט רוברט גרוויץ (Grawitz), הרופא הראשי של ה-SS רצה פתרון, ומהר. יואכים מרוגובסקי (Mrugowsky) התברואן הראשי של שרותי הרפואה ב-SS וראש המכון להיגיינה בברלין, שהיה אמור לספק לכוחות הלוחמים חיסון, עדיין לא הצליח לפתח כזה, ולאחר שהמפציצים הבריטיים הרסו את מעבדתו בברלין, הוא החליט להמשיך ולפתח את החיסון בגטו בוכנוואלד, כשהוא חושב א.ששם כוחות הברית לא יפציצו; ב. שיש לו שם שפני ניסוי אנושיים, שאו שימותו מטיפוס, או שלא, ואז יעזרו להציל את החיילים הגרמניים מהמחלה.

כאן המקום להזכיר, שבשנות ה-40 של המאה ה-20 היו כבר בנמצא שלושה חיסונים פעילים נגד טיפוס.

החיסון המוצלח ראשון פותח על-ידי רודולף ויגל (Weigl), הביולוג הפולני, שהחל מ-1930 פיתח חיסון יעיל נגד טיפוס. ויגל באותם שנים המשיך לייצר את החיסון שלו במכון שלו בלבוב (Lwow), היום באוקראינה. שם הוא גידל את החיידקים הגורמים לטיפוס בתוך דרכי העיכול של כינים בנות 12 יום, שאותן האכיל מאז בקיעתן בדם אדם - ישירות מרגליהם של מתנדבים (מחוסנים). הכינים אוכלסו בכלובים מיוחדים - מעין חוות כינים (ראו תמונה), שהוצמדו אחת ליום, למשך כ-45 דקות, לרגליהם של מתנדבים. לאחר כחמישה ימים נוספים, בהם התרבו החיידקים במעי הכינות, הוצאה מהן תכולת המעי (המלאה בחיידקים) וממנה יוצר, לאחר טיפול כימי במעבדה, תרכיב החיסון (המכיל חיידקים מומתים). החיסון היה מאד יעיל למרות שלא מנע את המחלה לגמרי, אך אלה שחלו, ביניהם ויגל עצמו, החלימו במהירות.

שעת האכלה - מאכילים כינים על רגל של מתנדב
צילום: Emil-von-Behring Bibliothek, Philipps-Universität Marburg

החיסון השני, פותח על ידי הבקטריולוג האמריקני הרלד קוקס (Cox) ב-1938, והצריך גידול של החיידקים בביצה מופרית של תרנגולת. 

חיסון נוסף, שפותח במכון פסטר על-ידי הבקטריולוג הצרפתי פול ג'ירוד (Giroud) התבסס על גידול החיידקים בריאות של ארנבונים הפגועים במערכת החיסון שלהם. 

ההונאה הראשונה

המעבדה של ויגל נשלטה על ידי הנאצים בתקופת המלחמה והם הרשו לו, ולכאלף העובדים ותורמי הדם, להמשיך ולייצר חיסונים בכמויות. חלק ניכר מהעובדים, שביניהם היו יהודים, אינטלקטואלים פולניים וחברי המחתרת הפולנית, חייהם ניצלו עקב חשיבות עבודתם לתעשיית המלחמה הגרמנית ותעודת "מכון הטיפוס" שאותה נשאו שהקנתה להם "חסינות" מפני אנשי ה-SS. כל הפעילות האינטלקטואלית של לבוב, וגם ניהול ענייני המחתרת, התרחשו במעבדה, כשלרגלי כל המתדיינים סביב השולחנות היו צמודים מתקני ההאכלה של הכינים. אך ללא ידיעת הגרמנים, ויגל בעצם ניהל במעבדתו שני "קווי יצור":  לגרמנים הוא סיפק חיסונים פגומים ובמקביל הוא הבריח לגטאות של לבוב וורשה כ-30 אלף מנות חיסון שהצילו את חייהם של לא מעט יהודים. חלק מהברחות הוסוו כניסויים מתוכננים לבדיקת יעילות החיסונים בשפני ניסוי אנושיים, שאיפשרו לוויגל וצוותיו להכנס לגטאות.

כאשר הרוסים כבשו את לבוב מהגרמנים, ב-1944, הם סגרו את המכון. ב-1945 עבר ויגל לאוניברסיטת קרקוב ושם המשיך בייצור החיסונים מספר שנים נוספות. החיסון של ויגל נזנח בגלל הקושי לגדל את הכינים והחיידקים, הכמויות הקטנות של התוצר והצורך בשימוש במתנדבים אנושיים.

ויגל נחשב שנים רבות כמשתף פעולה עם הנאצים, רק בשנות ה-90 בעקבות כתיבת מאמרים וזכרונותיהם של יוצאי המעבדה, טוהר שמו, וב-2003, הוא אף הוכרז על-ידי ארגון יד-ושם כחסיד אומות העולם.

הספר של ארתור אלן על הונאת חיסון הטיפוס של ויגל The Fantastic Laboratory of DR. Weigl: How Two Brave Scientists Battled Typhus and Sabotaged the Nazis

למרוגובסקי, שידע על קיומם שלושת התרכיבים, היה ברור שבבוכנוואלד הוא לא מקים חוות כינים, ושגם לול תרנגולת לא ממש מעשי, והוא החליט, בדצמבר 1942, שהוא בוחר בחיסון השלישי. במזכר שכתב ציין שהחיסון נוסה בהצלחה במחנה ריכוז. הוא מינה את סגנו ארווין דינג-שולר (Ding-Schuler) להוביל את הפרויקט. דינג-שולר ועוזרו יוג'ין קוגון  (Kogon) התמקמו בשלוש הקומות של ביתן 50 במחנה בוכנוולד וחיפשו בין האסירים במחנה ובמקומות אחרים עובדים מתאימים. הם איתרו שם את הביולוג היהודי לודוויג פלק (Ludwik Fleck) שהיה עוזרושל ויגל בלבוב, ואף פיתח בעבר חיסון נגד טיפוס משתן של החולים במחלה כשהיה בגטו של לבוב. פלק היה באותו זמן מנהל המעבדה של בית החולים המאולתר שבמחנה, והוא נבחר לנהל את הפרוייקט החיסון.

פלק גייס לצוות גם רופאים ומיושבי המחנה, ביניהם מריאן ציפלובסקי (Ciepielowski)מומחה למחלות זיהומיות, וגם כאלה שהתחזו לרופאים, ושעבודתם בצוות של פלק הצילה את חייהם, כמו וילי ג'לינק (Jellinek), אוסטרי, אופה במקצועו - שהיה אחראי על גידול החיידקים, ואוגוסט כהן (August Cohn), הקומוניסט, שהיה הממונה על גידול הארנבונים.

ההונאה השנייה

החל מאוגוסט 1943, במהלך כ-16 החודשים הבאים, יצרו פלק ושותפיו בבוכנוולד תרכיב חיסון תוך כדי בידוד החיידקים המחלה מחולי טיפוס אנושיים, שאוכלסו בביתן 46, העברתם דרך שרקנים ועכברים, לריאות של הארנבות, ובידודם משם. גם לפלק היה קו ייצור "כפול":  לממונה מטעם ה-SS, דינג שולר - אותו פלק כינה "ראש בטטה" - dummkopf, הם שלחו תרכיבי חיסון מזוייפים אותם הוא שלח לחיילים. את תרכיבי החיסון האמיתי, אותם הפיקו מהארנבונים, הם שלחו לפרופ' זירו בפריז (האחראי על חיסוני החיילים ב-SS) שיבדוק את יעילותם, והם אכן נמצאו יעילים, ובמקביל הם הזריקו אותם לעמיתים וחברים במחנה הריכוז, כדי להגן עליהם ממחלת הטיפוס.

לאחר המלחמה קיבל פלק מינוי של מרצה למיקרוביולוגיה באוניברסיטת ורצלאב. ב-1957 עלה לישראל והשתלב בעבודה במכון הביולוגי בנס-ציונה. הוא מת ב-1961.

פלק לא היה רק מיקרוביולוג. לפני המלחמה הוא חקר וכתב לא מעט בנושאים הקשורים בפילוסופיה וסוציולוגיה של המדע. חשיבותו כפילוסוף וסוציולוג של המדע התבררה רק כ-25 שנה לאחר מותו, כשגילו מחדש את ספרו, Genesis and development of a scientific fact, שתורגם לאנגלית ב-1981.


מקורות וקריאה נוספת 

ראיון עם ארתור אלן - מחבר הספר  The Fantastic Laboratory of DR. Weigl

כתבה של ארתור אלן במגזין Politico
The Fantastic Laboratory: How Two Brave Scientists Battled Typhus and Sabotaged the Nazis

כתבה של Carley Roche - מהבלוג The history of Vaccines
Typhus, War, and Vaccines


פוסט של Moselio Schaechter בבלוג  - Small things considered
The Louse And The Vaccine

המהפכן מנס ציונה - מירון רפפורט

הונאת הטיפוס (typhus) בפולין במלחמת העולם השנייה - בבלוג זה






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה