חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

18.7.15

פנדמריקס (Pandemrix) - התרכיב נגד שפעת החזירים ומחלת הנרקולפסיה (Narcolepsy)


באפריל 2009 התפרצה במקסיקו ואחר כך בשאר העולם מגיפה של שפעת שכונתה שפעת החזירים. (ראו ברשומות קודמות: כאן וגם כאן). גל גדול של תחלואה בשפעת זו, שבהיקפו היה גדול יותר מזה של שפעת עונתית "רגילה", הקדים את החורף - תופעה שאינה אופיינית לזני שפעת אחרים. שיעורי התמותה היו דומים לאלו של השפעות העונתיות, אך בלט אחוז גבוה יחסית של צעירים ללא מחלות רקע. לתופעה זו נוספה העובדה, שלשפעת החזירים מאפייניים אנטיגניים הדומים לאלה של השפעת הקטלנית של 1918 (המכונה גם השפעת הספרדית) - בה ההערכות של מספר המתים נעו בין 40 ל-100 מיליון). שתי עובדות אלה גרמו דאגה ניכרת ברשויות הבריאות העולמיות שחששו ממגפה דומה לשפעת הספרדית - חששות שהתבדו, לשמחתנו, במהלך הזמן.

כמו  לכל זן שפעת חדש שמופיע, החוקרים מבודדים ומאפיינים אותו, ומפתחים כנגדו תרכיבי חיסון, שנועדו להפחית את ממדי המגפה. כך נעשה גם במקרה של "שפעת החזירים", ופותחו חמישה תרכיבי חיסון שונים. באירופה השתמשו בעיקר בשניים מהם, פנדמריקס (Pandemrix), של חברת GlaxoSmithKline (ובקיצור GSK), ופוצטריה (Focetria) של חברת Novartis (היום חלק מ-GSK).

תרכיב החיסון Pandemrix
המקור: Alcibiades, wikimeia commons

בסך הכל חוסנו באירופה 45.6 מיליון בני אדם נגד שפעת החזירים. מתוך  כ-30.8 מיליון  שקיבלו את החיסון פנדמריקס של GSK חלו בנרקולפסיה (מחלה נוירולוגית - ראו מסגרת) כמה מאות מחוסנים, (בסדר גודל אחד יותר מתחלואת הרקע הצפויה מחלה)  סמוך לקבלת החיסון. GSK הכירה באחריותה, גנזה את פנדמריקס ואף פיצתה את החולים. בקרב המחוסנים בפוצטריה , כ-6.5 מיליון, ושאר תרכיבי החיסון (8.3 מיליון) לא דווח כלל על חולים בנרקולפסיה.

נרקופלסיה (Narcolepsy,  "נרדמות" בעברית. מילולית - התקף של קהות חושים) - מחלה נוירולוגית  שהשכיחות הנורמלית שלה, לרוב בילדים, היא 5 ל-10000. המחלה המתבטאת בהרדמויות לא נשלטות, בעיקר בשעות היום, ובחוסר שינה בשעות הלילה. בחולשה זמנית של השרירים (עד שיתוק) וגם בהזיות. המחלה נובעת, בין היתר, גם משיבוש התהליכים המופעלים על-ידי ההורמון היפוקרטין (hypocretin).


לכל הילדים שחלו (גם ללא קשר לחיסון...) יש אנטיגן זהה של מערכת האנטיגנים העצמית HLA  (ר"ת של human leukocyte antigen), האנטיגן, HLA-DQB1*0602, מתבטא על פני התאים של מערכת החיסון,  רקע גנטי זה מאפשר את קיום המחלה. אך הוא כנראה לא מספיק.


במה היה שונה התרכיב Pandemrix מהתרכיב Focetria? התרכיב Pandemrix הכיל בעיקר את החלבון הגרעיני (nucleoprotein A) - החלבון שעוטף את ה-RNA) של הנגיף, ואילו התרכיב Focetria הכיל בעיקר את חלבוני המעטפת של הנגיף ורק כרבע מהכמות של החלבון הגרעיני.

קבוצות מחקר רבות מהאקדמיה ומחברות התרופות, בראשות סייד אחמד (Ahmed) מחברת נוברטיס, ולורנס סטיינמן (Steinman) מאוניברסיטת סטנפורד ניסו לברר מה ב-Pandemrix גרם לעלייה המשמעותית (בסדר גודל - יחסית לתחלואת הרקע) בתחלואה בנרקולפסיה.

החוקרים מצאו שבין הנוגדנים הנוצרים בתגובה החיסונית ל-Pandemrix, נוצרים גם נוגדנים הנקשרים לקולטנים של ההורמון היפוקרטין (hypocretin) בתאים של מערכת העצבים המרכזית - המעורבים בבקרה של השינה. כלומר - Pandemrix מעורר תגובה אוטואימונית כנגד אותם קולטנים, וייתכן שהנרקופלסיה מתפתחת כתוצאה מנטרול הקולטנים על-ידי הנוגדנים. החוקרים איתרו פפטיד הקצר (21 חומצות אמיניות)  בתוך החלבון הגרעיני, שהוא מאד דומה ברצף החומצות האמיניות שלו לחלק החיצוני של הקולטן להורמון.

מתוצאות המחקר אפשר להסיק שגם נגיף השפעת הפראי עלול לגרום במחלימים, בעלי הרקע הגנטי המתאים, לנרקולפסיה. ואכן, בסין נצפתה עלייה בשכיחות הנרקופלסיה בעקבות המגפה של שפעת החזירים שהתפרצה שם (לא היה שם שימוש ב-Pandemrix), אך דרוש מחקר נוסף, שבו יבדקו אם זו אכן הסיבה.

המסקנה המעשית מהמחקר היא שבפיתוח חיסונים חדשים נגד נגיפי שפעת, ינסו להפחית את כמות החלבון הגרעיני.

המחקר עשוי לעזור לחולי נרקולפסיה, וחוקרי המחלה ינסו למצוא דרך כיצד לאפשר לקולטנים של ההיפוקרטין לתפקד למרות נוכחות הנוגדנים.

והעיקר שנהיה בריאים.


לקריאה נוספת

על הקשר בין פנדמריקס לנרקולפסיה

תקציר המאמר המקורי ב-Science Translational Medicineיולי 2015

שפעת חורפית ושפעת החזירים: אנטומיה של מחלה - "גליליאו" 130, יוני 2009

שפעת החזירים - עדכון (ינואר 2010) - "גליליאו" 138, פברואר 2010


רשומה זו עודכנה לכתבה ב"גליליאו" 204, ספטמבר 2015, ועודכנה מאז שוב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה