חיידקים ונגיפים וגם שאר היצורונים המקיפים אותנו מכל עבר, משפיעים על חיינו מכל מיני כיוונים. בבלוג אספר על אלה המוזכרים מדי פעם בחדשות וגם לחדשות מדעיות הקשורות בהם. כמו כן אשתף אתכם גם בתמונות ודיווחים על יצורים גדולים יותר, שבהם אצפה בטבע. בלוג זה גם יהווה ארכיון לחומרים שכתבתי בעבר ורלוונטיים לנושא.

16.5.12

אין חיים בלי חיידקים


חיידקי המעיים ובריאות האדם

גוף האדם, כמו גוף של כל יצור מורכב אחר, בנוי מתאים רבים. ואם נרצה לדייק, מכעשרה טריליוני תאים (1013). תאים עצמוניים אלה מקורם באותו תא יחיד שנוצר בעת ההתמזגות של של תא הזרע עם הביצית, בהפרייה שבה התחלנו את קיומנו. אך בנוסף לאותם תאים עצמוניים הצטרפו לגופנו, מאז שהגיח לעולם, בלידה או בניתוח קיסרי, תאים רבים נוספים שמקורם שונה - אלה תאי המיקרואורגניזמים השונים המאכלסים אותו. מי הם? כמה הם? מה הם עושים שם? מה הם מהווים מבחינתנו?

החיידקים האנדוסימביונטיים
בגופנו חיים  בין 1013 ל-1014 מיקרואורגניזמים אנדוסימביונטיים, רובם חיידקים וארכאונים (כשארכיאונים מהווים מיעוט יחסי), מיעוטם פטריות פרוטיסטים ואף נגיפים. כ-10-1 מיקרואורגניזמים על כל תא שלנו! הם אינם מאכלסים את התאים שלנו (את כל התאים שלנו מאכלסים בממוצע כ-50 צאצאי מיקרואורגניזמים - המיטוכונדריה - אך על כך בהזדמנות אחרת) אלא רק חללים בין תאיים, ומבחוץ.


המסה העיקרית שלהם, בין 1013 ל-1014, מאכלסים את מערכת העיכול שלנו, בעיקר במעיים הדקים והגסים, ובהם בעיקר אעסוק בכתבה זו. כמויות קטנות יותר מאכלסות את חלל הפה והאף (nasopharinx), כ-1010, הלדן (נרתיק) - 107, ועל פני העור - 1012. מפאת גודלם (התא החיידקי קטן מאוד יחסית לתא איקריוטי), מהווים המיקרואורגניזמים רק 2-1 אחוזים ממסת הגוף השלם. 


האכלוס הוא הדרגתי. העובּר הנמצא ברחם סטרילי (חסר מיקרואורגניזמים) לחלוטין. ראשוני המיקרואורגניזמים, המאכלסים את העור ודרכי הנשימה, "נרכשים" מהאם בעת המעבר בתעלת הלידה (ובניתוח קיסרי מהצוות הרפואי ומהסביבה). עם המזון והשתייה מגיעים המיקרואורגניזמים גם למערכת העיכול. 

אוכלוסיית החיידקים הראשונית אצל תינוק היונק חלב באם נשלטת כמעט לגמרי על ידי החיידק Bifidobacterium longum. זה החיידק היחיד המוכר לנו שמסוגל לפרק כ-20 סוכרים מיוחדים, הנמצאים בחלב האם בכמויות משמעותיות (של 20-10 גרם לליטר). סוכרים אלה, המאופיינים בשיירים של פוקוז וחומצה סיאלית, אינם מיועדים לתינוק היונק, שאין במערכת העיכול שלו אנזימים היכולים לפרקם. סוכרים מיוחדים אלה נבררו כנראה במהלך האבולוציה המשותפת שלנו עם חיידקי המעיים, כדי לאפשר דווקא לחיידק זה לאכלס את המעיים, בתקופה הרגישה כל כך בחייו של התינוק, שבה מערכת החיסון עדיין אינה פעילה. מה יש בחיידק זה ובפעילותו, שכל-כך חשוב שיתקיים בבדידות מזהרת במעי התינוק היונק? כרגע רק משערים שיש לו תפקיד חשוב בהסתגלות ובהתפתחות מערכת החיסון ובהגנה בפני חיידקים פתוגנים. כיצד הוא עושה זאת? מה קורה במעיהם של העוללים שאינם יונקים, ומקבלים תחליפים, וכיצד זה משפיע עליהם? כל זה מחכה עוד לתשובות. 

החיידק הזה, וקרובים לו, נחשב כחיידק פרוביוטי ומהווה תוסף מזון במוצרי חלב שונים. הכמויות המוספות למוצרים אינם משמעותיות והחיידקים המוספים, כמו קרוביהם הטבעיים, אינם שורדים בתחרות עם אוכלוסית החיידקים הטבעית ולכן תרומתם לבריאות הצרכן היא מזערית (אם בכלל!). 

אוכלוסיית החיידקים גדלה ומשתנה בהתאם לתנאים המסופקים להם: המזון הנאכל, המצב ההורמונלי וגורמים פיסיולוגיים נוספים. למרות הדמיון ושיתוף החיידקים בין אנשים הגרים באותה סביבה, נוצר אצל כל אדם מגוון חיידקים אופייני לו, שמשתנה במעט במהלך חייו, והוא ניתן לזיהוי באמצעות חוש הריח (של כלבים ובעלי חיים אחרים ויש הטוענים שאף שלנו...), ואף בקטריולוגיים. 

איברינו הפנימיים נשארים סטריליים כל עוד אנחנו בריאים, ואין בהם חיידקים. גם הדם, ככלל, סטרילי, אך כל פציעה, ולו הקלה ביותר (למשל פציעות קלות של החניכיים בזמן צחצוח שיניים), גורמת לחדירת חיידקים, אך אלה מאותרים ומושמדים בתוך זמן קצר על ידי תאי מערכת החיסון. כשכמות החיידקים החודרת לדם גדולה יחסית, נדרש למערכת החיסון זמן רב יותר להפטר מהחיידקים, (וזו הסיבה בה אנחנו מתבקשים לא לתרום דם לאחר טיפול שיניים חודרני או ניקוי שיניים). 

שנים רבות התקשו החוקרים להחליט אם מדובר בסימביוזה קומנסלית (commensalism = "ביחד ליד השולחן" - בלטינית) שבה הסימביונט נהנה ואילו המאכסן אינו ניזוק, או בסימביוזה הדדית - שבה שני הצדדים מרוויחים מהשותפות. כיום, לאור הצטברות המידע, הוויכוח הוכרע לטובת הסימביוזה ההדדית!


חיות נקיות מחיידקים - Germ free animals

כיצד בודקים את חשיבותם ותפקודם של החיידקים הסימביונטיים? כאן משתלבים גם ניסויים בבעלי-חיים נקיים מחיידקים. חיות נקיות מחיידקים (לרוב עכברים וחולדות) מוצאות בניתוח קיסרי מהרחם בתנאים סטריליים, כדי להימנע מ"זיהום" בחיידקי תעלת הלידה של האם. החיות מוחזקות בתא אטוּם, שבו האוויר המוזרם מסונן דרך פילטרים מונעי מעבר חיידקים, והאוכל והמים מעוקרים. אז אפשר להחדיר לחיות אלה חיידקים ממין אחד (או יותר) ולהבחין בתרומתם הספציפית לחיות, בהשוואה לחיות ביקורת משני סוגים - ללא חיידקים כלל, ורגילות, המאוכלסות בחיידקים באופן טבעי. חיות גנוטוביוטיות (gnotobiotic animals) הן חיות שידוע בדיוק באילו חיידקים הן מאוכלסות.

מתקן לגידול בעלי-חיים נקיים מחיידקים

מחסור בוויטמינים, בעיקר ויטמין K, שאף גרם לתמותה של החיות, היה התופעה הראשונה שנצפתה. התברר שחיידקי המעיים הם המקור הבלעדי לויטמין זה. גם ויטמינים אחרים, מקבוצת ה-B, מסופקים (לא בלעדית) על ידי חיידקי חומצת החלב (lactic acid bacteria). תוספת של הויטמינים למזון אפשרה לחיות להמשיך ולהתפתח לכאורה באופן תקין.

חשיבותם של החיידקים הומחשה רק לאחר שהחיות הוצאו מהבועות הסטריליות שבהן גדלו ונחשפו לאוויר העולם (ולמיקרואורגניזמים הנלווים אליו). החיות לא שרדו מעבר לשעות אחדות.


חיידקי הפה

חלל הפה, ביחד עם חלל האף מהווים חלל משותף המכונה Nasopharynx. זה שער הכניסה של חיידקים, אויר ומזון, למערכות הנשימה והעיכול. חלל זה מאכלס כ-1010 חיידקים וארכאונים מכ-750 מינים שונים. ניתן להבחין בתת אוכלוסיות בהתאם למיקומים השונים בתוך חלל הפה, כחיידקי הלשון, חיידקי החניכיים וחיידקי השיניים. סוגים מאפיינים בחלל הפה הם Streptococcus (מקבוצה המכונה viridans streptococci), Prevotella, Neisseria, Treponema, Actinomyces, Capnocytophaga, Lactobacillus ועוד... ביחד עם חיידקים ומיקרואורגניזמים אחרים הם יוצרים קרום ביולוגי מורכב (biofilm) אופייני המהווה את הרובד השינני (dental plaque) המצטבר על השיניים והיוצר את אבן השן. את החניכיים מאפיינים חיידקים מהסוגים האל-אווירניים Veillonella ו-Fusobacterium. חיידקי הפה בפה מתוחזק היטב ובריא אינם מהווים בעיה. אך כשמופר שיווי המשקל ההדדי מתפתחות מחלת עששת השיניים (על ידי חלק מהסטרפטוקוקים) ודלקות חניכיים. 

חיידקי מערכת העיכול ותרומתה לעיכול ולספיגת המזון

מחלל הפה, לאחר טיפול ראשוני על ידי השיניים והאנזימים של הרוק, נכנס המזון לוושט, כבר שם מצפה לו אוכלוסיה קבועה של חיידקים, שם שולטים הסוגים Streptococcus ו-Veillonella מהפירמיקוטים (Firmicutes) ו-Prevotella מהבקטרואידיטים (Bacterioidetes). 

גם הקיבה, שנחשבה בעבר סטרילית בגלל החומציות הגבוהה הקיימת בה (pH=2), מכילה מעט חיידקים, בממוצע 104 לגרם, חלקם חיים בדפנות הקיבה - באזורים בהם החומציות נמוכה יותר (וה-pH גבוה יותר). המפורסם ביניהם הוא החיידק Helicobacter pylory, הגורם בתנאים מסויימים לדלקת בקיבה, לאולקוס ולפעמים אף לסרטן. חיידק זה (וייתכן שגם אחרים) מפריש אנזים מיוחד, Urease, המפרק שתנן לאמוניה - שהיא בעצם בסיס חזק, הסותר את החומצה ויוצר מסביב לחיידק סביבה כמעט נייטרלית. בקיבה מיוצגים חיידקים לפחות מחמש חטיבות: פירמיקוטים, פרוטאובקטריה (Proteobacteria), אקטינובקטריה (Actinobacteria), בקטרואידיטים ופוסובקטריה (Fusobacteria). 

מרכיבי המעיים הדקים, התריסריון (duodenum) והמעי הריק (jejunum) מכילים, בגלל החומציות הגבוהה (pH 4-5) מעט חיידקים (104-103 בתריסריון ו-108 במעי הריק) יחסית להמשך מערכת העיכול. מאפיינים את האזור חיידקים המשתייכים ל-Lactobacilli ול-Enterococci. 

למעלה מ-400 סוגים (בכל סוג יש לרוב יותר ממין אחד) של חיידקים מאכלסים את המעיים הגסים של כל אחד מאיתנו - שם כבר ה-pH קרוב לניטרלי. שם יש 1012-1011 חיידקים גרם תכולה. עם זאת, כל 400 הסוגים שייכים לארבע חטיבות עיקריות: פירמיקוטים (64%), בקטריואידטים, 23%, פרוטאובקטריה (8% - אליהם משתייך גם ה-Escherichia coli המפורסם, והוא עצמו מהווה פחות מעשירית חיידקי החטיבה) ואקטינובקטריה (3%). ב-2% הנותרים מסתתרים נציגים של חלק מהחטיבות החיידקיות האחרות וגם ארכאונים. מספר המינים שאופיין בקרב רבים שנבדקו מגיע לכ-1800. וכל אחד מאיתנו מאופיין על ידי חיידקי המעיים שלו. מינים רבים מאכלסים את כולנו ובעצם מאפיינים את המיקרוביוטה האנושית, ששונה משמעותית מהמיקרוביוטה של בעלי חיים אחרים, אך יש מספיק מינים נוספים שמאפיינים בצורה יחודית כל אחד ואחד מאיתנו. 

מלבד ויטמינים, חיידקי המעיים תורמים לתזונתנו חומצות אמינו וחומצת שומן, ואנזימים לפרוק פחמימות מורכבות לחד סוכרים וחומצות אורגניות. בנוכחותם מתייעלת גם הספיגה לדם של יונים שונים, כברזל, סידן ומגנזיום. 

התאמה מעניינת של חיידקי מעיים לתזונת המאכסנים שלהם הודגמה ביפן, שם אוכלים סושי. מאכל יפני נפוץ זה מורכב מאורז בחומץ בשילוב עם דגים נאים או מעושנים, נורי - אצות אדומיות מהסוג Porphyra (המינים P. yezoensis ו-P. tenera), וירקות. ביפן יש צרכני סושי "כבדים" הצורכים כ-14 גרם של אצות ליום. האצות מכילות שני סוגים של פחמימות מורכבות, porphyran - רב-סוכר גופרתי, ו-agarose, רב-סוכר המשמש להקשיית הג'לים המשמשים במחקר הביולוגי להפרדת חומצות גרעין. באופן נורמלי, רוב בני האדם אינם מסוגלים לעכל, לא בעצמם ולא באמצעות חיידקיהם, ולכן לאצות אין ערך אנרגטי, אלא רק כסיבים תזונתיים. 

במחקר שהתפרסם ב-8 באפריל 2010 בכתה העת Nature דיווחו מרים צ'יז'ק (Czjzek) וגורוון מישל (Michel), ממכון המחקר הימי ב-Roscoff שבצרפת, על בידוד זן של Bacteroides plebeius, ממעיים של צרכן סושי כבד, המייצר ומפריש את האנזימים porphyranase ו-agarase. כך מתאפשר הן לחיידק והן למאכסן שלו לנצל את האצות גם כמקור אנרגיה. הזנים המוכרים של חיידק זה, במעיהם של אנשים אחרים ביפן ובמקומות אחרים, לא הכילו את האנזימים האלה. 

מסתבר, שבמעיו של אותו צרכן סושי חלה העברה של מידע גנטי בין החיידקים הימיים Zobellia galactanivorans, הגדלים באופן טבעי על האצות, וניזונים מהם, אל חיידק המעיים. החיידקים הימיים הגיעו למעי האדם ביחד עם האצות, שלא עוברות כל טיפול לסילוק החיידקים מעליהן, שם התעכלו והתפרקו (הוא לא מסוגל לשרוד ו/או להתרבות שם) וחיידקי B. plebeius, קלטו (בתהליך המכונה טרנספורמציה) את החומר הגנטי שלהם. העברה גנטית כזו מתרחשת בתדירות נמוכה, ולכן מצאו אותה רק אצל אותו צורך סושי. 

האם יש לחיידקי המעיים שלנו השפעה על השמנת יתר?

 השמנת יתר היא בעיה מרכזית של העולם המודרני: אמנם יש גם גורמים אחרים לתופעה: כמות והרכב המזון, העדר פעילות גופנית, תחושות של רעב ושובע, אכילה כ"תחביב" או כפיצוי על חסכים. אבל, מסתבר שגם לחיידקי המעיים יש מה לתרום לנושא.


בניסוי ראשוני, בו הועברו חיידקי מעיים של עכברים לחבריהם הנקיים מחיידקים בשלב מוקדם, גרמה לאחרונים להעלות במשקל ללא עלייה בכמות המזון הנאכל. החיידקים השרו את התפתחות הדפנות של מערכת העיכול, והספיגה ויעילות ניצול המזון עלתה יחסית לעכברי הביקורת, הנקיים מחיידקים.



ג'פרי גורדון (Gordon), מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, שבמיסורי, חקר את הקשר בין הרכב חיידקי המעי לסוג התזונה בבני אדם. תריסר אנשים בעלי משקל עודף חולקו לשתי קבוצות: אוכלי מזון נטול שומן (fat-restricted), ואוכלי מזון נטול פחמימות (carbohydrate-restricted). במשך שנה נבדק ההרכב החיידקי של דגימות צואה שלהם. על אף ההבדלים האישיים בחיידקי המעיים של הנבדקים, בכולם נצפתה לאורך זמן עלייה בכמות הבקטרואידטים, וירידה בכמות הפירמיקוטים.



ניסוי דומה, בעכברים שמנים (כתוצאה ממוטציה), הניב גם הוא תוצאה דומה. גם בהם נצפתה עלייה בכמות הפירמיקוטים, יחסית למקביליהם מזן הבר. האם החיידקים מייעלים את הפקת האנרגיה מהמזון בעכברים השמנים? האם ההרכב המשתנה של חיידקי המעיים הוא תוצאה מעודף המשקל או הגורם לו?





לחיידקי המעיים ולהפרשותיהם תרומה קריטית להתפתחות הדפנות של מערכת העיכול, שלהן חשיבות רבה לפעילותה: הם גורמים להתפתחות ולהתמיינות של התאים המצפים את הדופן. התפקוד והיעילות של הדופן נמוכים משמעותית בחיות נקיות מחיידקים, היות וכמות תאי האפיתל בהם קטנה ולא מפותחת. 

חיידקי מערכת העיכול ותרומתה להתפתחות מערכת החיסון

חיידקי מערכת העיכול מכשירים את מערכת החיסון להתמודד עם הסביבה החיצונית והחיידקים (והמיקרואורגניזמים האחרים) המגיעים ממנה. השלוחות של מערכת החיסון במערכת העיכול (galt - gut associated lymphoid tissues) מפותחות מאוד ומכילות תאים רבים. שלוחות אלה מנוונות כמעט לחלוטין בחיות נקיות מחיידקים. גירוי הרקמות החיסוניות באמצעות אנטיגנים, המשרים בחיות "רגילות" ייצור נוגדנים מופרשים (IgA), משרה ייצור נוגדנים אלרגניים (IgE) בחיות חסרות חיידקים. נוגדנים אלה, באמצעות תאי הפיטום (mast cells) אליהם הם נקשרים, גורמים לתופעות המוכרות לנו כאלרגיה: קוצר נשימה, שיעול, נזלת, פריחה. אלרגיה חריפה גורמת במקרים קיצוניים גם למוות. וזו כנראה הסיבה העיקרית לתמותה המהירה של החיות הנקיות לחייידקים עם חשיפתם הפתאומית לסביבה. העברה הדרגתית של חיידקי מעיים מחיות רגילות לחיות צעירות מאד, הנקיות מהחיידקים, יכולה להחזיר את הרקמות החיסוניות למצב תקין. זה לא יתרחש בחיות בוגרות. אחת המסקנות מניסויים אלה היתה שייתכן שמחלות אלרגניות הקיימות בכעשרה אחוזים מאיתנו נובעות מכך, שאותם עשרה אחוזים לא נחשפו בתקופה הקריטית (הילדות המוקדמת) לחיידקי סביבה כ-Mycobacterium vaccae, ואף הוצע לחסן בחיידקים אלה את כלל האוכלוסייה (בגיל צעיר). ביינתיים זה נשאר בגדר הצעה. 

תרומה נוספת של חיידקי הפלורה הטבעית להגנה על בריאותנו היא בהפרשת בקטריוצינים (bacteriocins), חומרים המעכבים גידול של חיידקים פתוגניים. 

חיידקים פרוביוטיים - החיידקים הטובים של מערכת העיכול
פרוביוטיקה (ביוונית - למען החיים) היא מונח שנכנס לחיי היומיום שלנו המציין הוספה של חיידקי מעיים טובים למוצרי מזון שונים, בעיקר יוגורטים ומעדני חלב אחרים. 

החיידקים הפרוביוטיים הם שלושה מינים מהסוג Lactobacillus: המינים L. rhamnosus, L.  acidophilus ו-L. casei. ושני מינים מהסוג Bifidobacterium: המינים B. bifidum ו-B. longum, שמקורם בחיידקי המעיים שלנו. (אחד המינים, L. acidophilus, מאכלס גם את הנרתיק). חלק מחיידקים אלה, או מינים קרובים להם נמצאים ביוגורט באופן טבעי (הם אלו המתסיסים את סוכר החלב, הלקטוז, לחומצות אורגניות). 

קיימת הסכמה גורפת בספרות הרפואית שבמצבי מחלה שונים - במערכת העיכול, וגם בנרתיק - חיידקים פרוביוטיים, חיים, ולפעמים גם מתים, בטיפול פומי, תורמים בצורה משמעותית להחלמה. חיידקים פרוביוטיים אלה טובים גם לשיקום הפלורה הטבעית, לאחר טיפול אנטיביוטי רחב היקף. 

אז היכן הבעייה בתוספים הפרוביוטיים? כמות החיידקים הפרוביוטיים הניתנת על-ידי הרופאים לטיפול במחלות של דרכי העיכול גדולה ב-3-2 סדרי גודל מכמות החיידקים הנמצאת ביוגורט (באופן טבעי או כתוסף מזון). 

הבעייה היא בהטעייה של הצרכנים: החברות המוכרות משלות את הצרכנים שצריכה יומיומית של מוצרים המועשרים בחיידקים הפרוביוטיים עשויה לתרום לבריאותו של הצרכן ולמנוע ממנו מחלות. אך כמות החיידקים המוספים לגבינה או ליוגורט (כ-1010) זניחה יחסית לכמות החיידקים שבמערכת העיכול (1014) וגם אלה, רובם אינו שורד את המעבר בקיבה. כשצריך לטפל בחיידקים פרוביוטיים, משתמשים הרופאים בכמות חיידקים המקבילה לכמות המוספת ל-150-100 גביעי יוגורט, ובד"כ בתוך כמוסה המגינה עליהם במעבר דרך הקיבה. 

כשחיידקים פרוביוטיים מוספים לגביע יוגורט, אין הם שונים בהרבה בתרומתם הבריאותית מחיידקי היוגורט המקוריים. 

חיידקי מעיים - השארו שם, ובהרכב הנכון!
המצב רצוי והתקין הוא שחיידקי המעיים ימצאו במקומם, במעיים, ולא יחדרו למקומות שבהם הם לא אמורים להיות. פציעה בדופן של מערכת העיכול כתוצאה מחדירת חפץ זר למערכת יכולה לגרום להתפתחות של אלח-דם מסכן חיים או למחלות אחרות. 

Escherichia coli, למשל, עלול לעבור מפי הטבעת דרך השופכה אל מערכת השתן ולגרום שם לדלקת.

היום עדיין מקובל לתת טיפול אנטיביוטי נרחב, כמענה לזיהום רציני של חיידק פתוגני. לא נלקחת בחשבון האפשרות שהטיפול האנטיביוטי פוגע משמעותית גם במיקרוביוטה הטבעית, והפרת האיזון הזה עלולה לפגוע קשות בבריאות המטופל. דוגמה אופיינית לכך היא מחלת המעיים החמורה - Pseudomembranous colitis (המכונה גם Antibiotic-associated diarrhea), הנובעת מהשתלטות חיידקי Clostridium difficille, שנמצאים בכמות זניחה במעיים של אדם בריא, על פלורת המעיים, לרוב כתוצאה מטיפול אנטיביוטי מסיבי. החיידקים מפרישים למעי רעלנים חלבוניים וגורמים לדלקת החמורה. תוצאת השתלטות כזו יכולה להיות קטלנית. 

טיפול בחיידקי מעיים של אדם בריא (bacteriotherapy) לשיקום הפלורה הטבעית
בשנת 2008, במרכז הרפואי של מינסוטה; תהה הרופא אלכסנדר קורטוס (Khoruts), רופא מומחה למחלות מעיים, כיצד לטפל בחולה בת 61 הלוקה ב-Pseudomembranous colitis. טיפול אנטיביוטי ממושך, בעקבות ניתוח גב ודלקת ריאות היה הגורם הישיר למחלתה. החולה כבר שהתה שמונה חודשים במחלקה ואיבדה 27 קילוגרם ממשקלה. הוא חשש לאבד אותה. חיידקי ה-Clostridium difficille היו עמידים למטרוניזדול ו-וונקומיצין שלכ-90% מהחולים מאפשרים להחלים. הטיפול בתרופות שיפר את מצבה אך לאחר הפסקת הטיפול חזרו התסמינים החמורים. 

קורטוס החליט לנסות טיפול לא שגרתי, השתלת צואה (bacteriotherapy): בעלה (הבריא) של החולה תרם חיידקי מעיים שלו לטובת העניין. פיסת הצואה שלו הורחפה בתמיסה פיזיולוגית, והתרחיף "הושתל" לתוך מעיה הפגועים. בתוך פחות מיממה פסקו השלשולים, החולה התאוששה ודלקת המעיים החמורה שלה חלפה. שבועיים נוספים עברו והחולה הבריאה. 

המיקרוביולוגית האקולוגית ג'נט ג'נסון (Jansson) עקבה אחרי השינויים בהרכב חיידקי המעיים של החולה לפני הטיפול ולאחריו: לפני הטיפול פלורת המעיים של החולה היתה חריגה, וכללה חיידקים שלרוב לא מוצאים אותם בכמויות גדולות. ביניהם היה כמובן גם C. difficile. שבועיים לאחר השתלת הצואה הרכב חיידקי המעיים היה תקין מכל הבחינות ודמה (כצפוי) להרכב חיידקי המעיים של התורם. חיידקי המעיים התקינים "השתלטו" מחדש על המעיים הפגועים, דחקו לשוליים את החיידקים הבעייתיים, ואיפשרו למעיים לשקם את עצמם. 


חיידקי C. difficile שבודדו מדגימת צואה.
צילום: Janice Carr, CDC

סיכום
1014 החיידקים והארכאונים מאכלסים את דרכי העיכול שלנו, וגם אזורים נוספים בגופינו. הם לא אורחים, ולא טפילים, הם דיירים רצויים ותורמים. הם מהווים ביחד עם המאכסן שלהם ישות ביולוגית אחת, המתפקדת בהרמוניה. פגיעה בהם תפגע גם בבריאות המאכסן ותפקודו. בלעדיהם, לא נשרוד.



רשימה ביבליוגרפית

  1. AM Zivkovic, JB German, CB Lebrilla and DA Mills (2011), Human milk glycobiome and its impact on the infant gastrointestinal microbiota, PNAS 108, Sup 1: 4653-4658.

  2. M. Arumugam, et al. (2011), Enterotypes of the human gut microbiome, Nature 473: 174-180.

  3. J-H Hehemann, G Correc, T Barbeyron, W Helbert, M Czjzek and G Michel (2010), Transfer of carbohydrate-active enzymes from marine bacteria to Japanese gut microbiota, Nature 464: 908-912.

  4. RE. Ley, PJ Turnbaugh, S Klein and JI Gordon (2006), Microbial ecology: Human gut microbes associated with obesity, Nature 444: 1022-1023. 

  5. A Khoruts, J Dicksved, JK Jansson and MJ Sadowsky (2010), Changes in the Composition of the Human Fecal Microbiome After Bacteriotherapy for Recurrent Clostridium Difficile-associated Diarrhea, Journal of Clinical Gastroenterology 44(5): 354-60.

פורסם ב"Medicine גסטרואנטרולוגיה" גיליון 4,  אפריל-מאי 2012.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה